על אמונה ואבולוציה | שלום רוזנברג

 

פרשת הבריאה מציבה שתי אפשרויות: להיצמד לכתובים ולכפור במדע או להאמין במדע ולכפור בכתובים. האם ישנה דרך שלישית?

לכאורה שתי אופציות ברורות, ללא קונפליקטים פנימיים, פתוחות לפנינו כשאנו קוראים בפרשת הבריאה: האחת, גישתם של הכופרים במסר המקראי, בשם ספקולציות הנושאות (לשווא!) את שם המדע. האופציה האחרת היא גישתם של הקנאים או החרדים לפשוטם של הפסוקים, האוטמים את אוזניהם בפני התיאוריות המדעיות.

זוכר אני שלפני שנים לא רבות החרימו קנאים אלה מוצרי חלב שנשאו על מכסיהם תמונות דינוזאורים. זאת מבלי להרגיש שבספרייתם, בסדר נזיקין של המשנה, נדפס באותיות רש"י "דרוש אור החיים" שחיבר אחד מגאוני הדורות, בעל "תפארת ישראל", הגאון המופלא ר' ישראל ליפשיץ, המציג את האפשרות של דרך שלישית. וכך קוראים אנו שם על התקופה הקדם–היסטורית: "וכן מצאו גם 'בריאה אבניית' [מאובנת] שקראוה איגיואנאדאן שגבהה ט"ו רגל וארכה עד צ' רגל. מתוך תכונת אבריה שפטו התוכניים שמאכלה רק חציר היה. ועוד מין חיה אחרת מצאו שקראוה מעגאלאזוירוס… חיה טורפת אוכלת בשר".

אכן, בתווך בין שתי האופציות הקודמות מצויים רבים מאיתנו, אזרחי שני העולמות, לומדי תורה וחניכי העולם המדעי גם יחד, המתמודדים עם החידות שלפנינו: הופעת העולם, החיים, האדם והשפה. האם האמונה מסוגלת להסכים עם תורה האבולוציה? האם המדע מסוגל לשמוע את דבר הא–לוהים הבורא, "שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם"?

התנגשות לא הכרחית

אל הדילמה שלפנינו התייחס הראי"ה קוק באיגרותיו (איגרת קלד, ח"א עמ' קסד):

זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה צריכים אנו בתחילה לאו דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת, הדעות מתגלות.

מגישה זאת נובע ההכרח לקרוא את הטקסט קריאה חדשה בכל פעם, עם התקדמות המדע. באיגרת צא (ח"א עמ' קה) קובע הראי"ה: "והתורה ודאי סתמה במעשה בראשית, ודברה ברמיזות ומשלים, שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם איזה סתר יש כאן". הלוא את הפשט כבר למדנו בגן הילדים! הראי"ה מצטט את המדרש שאליו התייחסו כבר הרמב"ם והרמב"ן (בתי מדרשות תש"ם, א, עמ' רנד): "להגיד כוח מעשה בראשית לבריות ולהודיעם אי אפשר, אלא שסתם הכתוב". פסוקי פרשת הבריאה מכילים בתוכם את המסורת הפנימית של חז"ל, ולא את הפשט של גן הילדים.

אכן, ההתנגשות לא חייבת להתרחש, אלא רק כאשר אנו, אנשי האמונה, קוראים את הטקסט בצורה פשטנית, או כאשר המדענים מעלים ספקולציות לא מבוססות. כשהוא מתבסס על דברי הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ב, מח), עומד הראי"ה על הצורך לתחום תחומים: "כי יסוד הכל הוא מה שאנחנו מלמדים בעולם, שהכל פועל ד', והאמצעיים, רבים או מועטים, לרבבי–רבבות, הם הכל מעשי ד', שלא חיסר מעולמו כלום". המדע מתייחס לסיבות האמצעיות, לתהליכים הקורים בעולם בפועל, בעוד התורה מתייחסת לסיבה הראשונה שהיא האחרונה – תכלית הבריאה, עד כמה שאנו מסוגלים להבין אותה. ומכאן המפתח לקריאת הטקסטים: "לפעמים אנו אומרים בדרך דילוג 'וַיִּצֶר ה", 'ויעש אֱ–לֹהִים', כמו שאנו אומרים על שלמה (מלכים א ו, א) 'וַיִּבֶן הַבַּיִת לה", ואין אומרים ששלמה ציווה לשרים והשרים להנמוכים מהם, והם להאדריכלים והאדריכלים לאומנים והאומנים לעושי המלאכה הפשוטים, מפני שהוא דרך ידוע, וגם איננו עקרי".

השאלה על התהליך

כדי להסביר את הנקודה ארשה לעצמי לספר מעשה שלא היה, שכך היה: מדען צעיר ומבריק הועסק כחוקר באחת מחברות הביטוח החשובות. משימתו הראשונה הייתה קשורה בשרפה חשודה שפרצה במפעל גדול. הצעיר הכין דו"ח מדעי מלא ומפורט על כל הריאקציות הכימיות שגרמו לשרפה. דבר אחד בלבד היה חסר בדו"ח, האם הייתה זאת תאונה או הצתה זדונית. זאת השאלה הגורלית בדיון בשאלות בריאת העולם. תורת ההתפתחות על ממדיה השונים יכולה להיות נכונה – כולה, או כפי שאני חושד רק חלקה – אולם השאלה המכרעת איננה נוגעת למנגנונים הפועלים, אלא לתהליך כולו.

על קיומם של מוטציות, מאבק להישרדות, בררה טבעית וכו' אין אנו מתווכחים. אולם האם המעבר מהמולקולות הראשונות למגוון העצום של חיים שהטבע פורס לפנינו ועד לאדם היה מקרי, או שמא מאחוריו מסתתרת יד מכוונת? לגבי תחום אחר, אמר אלברט איינשטיין שהקב"ה אינו משחק בקוביות. האמנם? נדמה לי שהוא אמנם משחק בקוביות, אך הוא מרמה. הקוביות שלו מוטות. ואולי מעבר למקרה, ולמשתפי הפעולה הדרוויניאנים שלו, התורשה והמוות, נשמע דברו של מי שאמר והיה העולם.

אכן, אסור לנו לדבוק בפשט הכתוב, אך מצד שני אסור לנו ליפול שולל ברשת תיאוריות שאינן אלא ספקולציות, ובלשון הראי"ה:

אין  שום סתירה לשום דבר מן התורה מכל דעה מחקרית שבעולם כלל, אלא שאין אנחנו צריכים לקבל השערות לוודאיות, אפילו יהיו מוסכמות הרבה, כי הן כציץ נובל, שעוד מעט יתפתחו יותר כלי הדרישה, ותהיינה כל ההשערות החדשות ללעג ולקלס, וכל החכמות הנעלות שבימינו לקטנות המוח, ודבר אלהינו יקום לעולם, כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט (ישעיהו נד, י).

*

והערה אחרונה: האם הכול בעולמנו הינו תוצאה של מקרה, או אמנם קיימת יד מכוונת? במאמרו על הגותו של רוזנצווייג בספרו "חירות קשה" העמיד לוינס את רעיון הבריאה מול גישתו של היידגר, מורו הגדול, ולדעתי – המתועב. היידגר דיבר על כך שהאדם "זרוק" בעולם, עמדה שהשפיעה על ההגות האקזיסטנציאליסטית. האמונה בבריאת העולם וביצירת האדם מבטאת את העמדה המנוגדת – אין האדם "זרוק". ואם האדם אינו זרוק, אוסיף, יש חובות מוסריות, ויש אף סיכוי למצוא משמעות בחיים!

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, י"ד מרחשוון תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-6 בנובמבר 2017,ב-גיליון וירא תשע"ח -1056, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. 12 תגובות.

  1. לדעתי למד הרב קוק את תגובתו לבעיית הסתירה בין התורה לתיאוריה של דרווין על האבולוציה מהרש"ר הירש. הרש"ר טיפל בשאלה זאת בפירוט רב בכמה מאמרים ומהם עולה עמדה זהה לזו של הרב קוק. אני תירגמתי חלק מהמאמרים האלה בעבודת הדוקטור שלי בהדרכת פרופ' רוזנברג. אפשר לעיין בהם בספרי 'הדרך הממוצעת' עמ' 288-284.

  2. לענ"ד האל יצר את המפץ הגדול, וקבע את חוקי הטבע, וכך נוצרו החלקיקים התת אטומיים, ואח"כ האטומים, מולקולות ומאקרו מולקולות עד לד.נ.א. אבל אני חושב/ מאמין שמרגע היווצרות הד.נ.א, נכנס פה גם "תיכנון תבוני", שגרם בין השאר גם להיווצרות המין האנושי.

  3. תיאוריית 'המפץ הגדול' דווקא מסתדרת יפה עם תיאור הבריאה שבספר בראשית. בתיאוריה זו הודה המדע לראשונה שהעולם אינו קדמון אלא יש לו נקודת התחלה. אף לפי תיאוריית 'המפץ הגדול' החל העולם ב'ויהי אור', ושלבי הבריאה שבבראשית מבטאים התפתחות מהפשוט אל המשוכלל, מדומם לצומח ולחי ולמדבר. כתב על זה םרופ' נתן אביעזר בסםרו 'בראשית ברא'

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    לגבי 'יהי מאורות' שביום הרביעי מציע פרופ' אביעזר שאין הכוונה ליצירת השמש והירח אלא להתייצבות המרחק ומסלולי הסיבוב שאיפשרו את קיום עונות השנה החיוניות להתפתחות החיים.

    • בס"ד כ"א בחשון ע"ז

      לדינ"ר – שלום רב,

      למיעוט הלבנה, דומני שאין פרופ' אביעזר מתייחס, ומן הסתם משום שלגבי אגדות חז"ל נטייתם של הראשונים היא להסבירם שלא כמשמעם אלא בצורה אלגורית.

      דבר מעניין שכותב אביעזר הוא שבצורתה הנראית שווה הגודל של הלבנה לגודלה של החמה. מבחינת הגודל האמיתי הלבנה היא קטנה בהרבה מהחמה אך הגודל בעיני הרואה מן הארץ – שווים שני המאורות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ושמעתי מהאפולוגטיקן הידוע לוינגר הסבר למיעוט הלבנה. הלבנה פתחה שני בלוגים אחד מכובד ואחד מתלהם. והמתלהם נמחק על ידי שר העולם 🙂

  4. תודה רבה על המאמר, מסכים עם תוכנו.

    אוסיף כמה מילים בקשר לדבריו של ר' ישראל ליפשיץ, בעל התפארת ישראל על המשניות.

    אני מניח שמחבר המאמר הביאו כגיבוי לתפיסתו. לאמור: הנה יש גם רבנים מקובלים שסוברים כמוני, גם אם נראה שהקונצנזוס הדתי לא מוכן לשלב את האמונה והאבולוציה.
    ואמנם, קשה למצוא תימוכין לרעיון זה. חוץ מהרב קוק והרב נדל, אין כמעט דמויות מהמיינסטרים שחושבות כן.

    באופן כללי, הרב ליפשיץ שאף להתאים בין העולם התרבותי והמדעי של זמנו לעולם התורני (ראה את דבריו על המשנה חביב אדם שנברא בצלם), ואמנם זכה להתנגדות, ישנן קהילות חסידיות שהחרימו את חיבורו. כך שהבאתו כסימוכין אינה מספקת, בבחינת 'ערבך ערבא צריך'.

    שנית, נדמה לי שהבאת דברי הרב ליפשיץ כאן מוציאה אותם מהקשרם. הרב ליפשיץ לא מתייחס לתיאוריית האבולוציה אלא לממצאים הארכיאולוגיים שמוכיחים כי העולם קיים יותר מ6000 שנה. הוא לא משתמש באבולוציה, אלא בתורת השמיטות הקבלית. לפי שיטה זו, העולם נברא וחרב במחזורים של 6000 בנוי ו1000 חרב, כך לפחות 7 הקפות.
    לדעת הרב ליפשיץ, שלדי הדינוזאורים שנמצאו שייכים לשמיטות קודמות. כאמור, הוא לא דן בהתפתחות האבולוציונית, וכנראה שגם לשיטתו העולם נבנה שוב ושוב בכל מחזור כפי המתואר בפרשת בראשית וכפי שהורגלנו לפרש אותה.
    יש ביקורות רבות על מאמר 'אור החיים' שלו שדן בנושא. טענות אלו באות הן מהצד המדעי, שטוען כי הוא לא הבין את הארכיאולוגיה והממצאים נכון, או לפחות נכון כפי שידוע היום, והן מהצד התורני, לאמור כי ע"פ הקבלה, סדר הדברים לא מסתדר עם שיטתו.

    בברכה

  5. שלום רמב"מיסט!

    אשאלך מספר שאלות:

    1. באיזה עמוד בספר חיי עולם מופיע מה שאמרת. אם כוונתך לח"א פ' כ"ד, נדמה לי שהדברים לא חד משמעיים כפי שציטטת.

    2. מי זה 'מרן שליט"א', ומה מופיע בסרטון (כתושב בני ברק (מקווה שלא מטומטם) – האינטרנט שלי 'מסונן').

    3. מראי מקומות נוספים בעניין התאמת האבולוציה לתורה:
    מיכאל אברהם באתר שלו – מאמר בשם 'מבט שיטתי על יחסי אבולוציה ואמונה'.
    ראובן קנדל בחיבורו (נמצא ברשת) 'תורה ומדע'.
    השני עוסק יותר בפן המדעי, לעומת הראשון שעניינו ביישוב הפילוסופי בין הדיסציפלינות תאולוגיה ומדע. (אגב, קנדל התייחס שם לאפולוגטיקן חד הלשון יהושע ענבל, שהחזיר לו כמנהגו במקום אחר מנה אפיים).

    4. הזכרתי את תירוץ השמיטות. ככל הידוע לי, אין התייחסות כמעט כיום לנושא זה, בפרט לא לקשר שלו למאובנים. נדמה לי שהיחיד שעושה בזה שימוש הוא הרב מנשה ישראל רייזמן באתר הידברות ובמקומות נוספים.
    האם הנושא מוכר לך או לגולשים אחרים?
    הנושא מאוד מעניין אותי, בין כשהוא עומד לעצמו, ובין בייחס למאובנים.

    • בס"ד כ"ד בחשון תשע"ח (יארצייט של הקיסר פרנץ יוזף יר"ה)

      לר' אוריאל ן' כספי – שלום רב,

      'מר"ן שליט"א' הוא החכם הנודע, כליל המדע, ככלכל ודרדע, מ'ורנו ר'ובין נ'תנאל, המאיר לארץ ולד"רים, במאמרים ומחקרים, שפיטים ומאושרים, ולמרבה הצערים, גם ב'דר"ך האת"רים', בסדקים ובחורים, מערב תבן וברים, בדיבורים קשים ומרים.

      כרמבמיסט, חיבר את ספר 'אור הלבנה' על הרמב"ם, ששלושה חלקים ממנו יצאו לאור בעבר. וכרציונליסט, כתב עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית ובה ניתח את עמדתם של כל ההוגים היהודים, פילוסופים ומקובלים, בשאלת מחוייבות הא-ל לחוקי הלוגיקה. הדיסרטציה יצאה לאור בספר בשם 'מה שאלקים לא יכול', שסקירה עליו בשם 'לברוא אבן ולהרים' (מאת פרופ' נדב שנרב) נמצאת באתר זה.

      ד"ר רובין חיבר גם ספרים היסטוריים-גיניאולוגיים. האחד על רבי יהודה זרחיה אזולאי, חכם ושד"ר בעיה"ק חברון. והשני על רבי יהודה לייב קמינר, איש ורשא, שהיה ממיסדי העיתונות החרדית בפולין. בספרים אלה נסקרו תולדות האישים, וחלק מתורתם והגותם, וניתנה רשימה מפורטת של צאצאיהם.

      כעת שוהה ד"ר י"נ רובין באוניברסיטה בהמבורג, שם הוא מרצה וכותב פוסט דוקטורט. קישורים לאתר שלו באוניברסיטה ההמבורגית ןלכמה מהרצאותיו, תמצא בדיון על 'לברוא אבן ולהרים', באתר זה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  6. תודה מר לוינגר.

    אני חדש כאן, ותודה על הסבר ה'שפה הפנימית' כאן.

    למעשה, כתבתי תגובה, מישהו בשם רמב"מיסט ענה לי עליה, ובתגובתו ציטט מספר 'חיי עולם' של הסטייפלר. על דבריו עניתי בתגובה השנייה.
    התגובה של רמב"מיסט נעלמה, להשערתי המערכת מחקה אותה בגלל הטון החריף והמילים הקשות שכתב נגד הסטייפלר. כך שהתגובה השנייה שלי נותקה מהקשרה, בצורה שאי אפשר להבין למה היא מתייחסת.

    אשמח אם רמב"מיסט יענה לי על תגובתי לדבריו שנעלמו. (יש קשר בין רמב"מיסט לנתנאל רובין?).

    אשמח אם אתה (או אחר) – תוכל להרחיב בעניין ה'שמיטות' בכלל, והקשר שלהן למאובנים בפרט.

  7. תודה רמב"מיסט.

    אל דאגה, גם רבי משה בן מיימון נרדף וספריו נשרפו, אולם במשך הזמן שמו הוערץ והתקדש.

    אינני יודע מי הוא הזד הידוע.

    אני יודע שנושא השמיטות תלוי במחלוקת. ס' שערי גן עדן למשל מביאו, וגם בספרי החסידות כמו הבני יששכר בהרבה מקומות, ועוד. השאלה הייתה בעיקר על השימוש וההקשר המקורי שעשה התפארת ישראל ברעיון זה בשביל להסביר את הממצאים הארכיאולוגים. האם תדע?

    כמו"כ, איה מקום הציטוט שלך בס' חיי עולם?

    • לאוריאל – שלום רב,

      לגבי מחיקת תגובות באתר.

      ראה בצד ימין של הדף, תחת הכותרת 'לקוראינו', את הנחיות הנהלת האתר שיש לנקוט בלשון נקיה, ולהגיב לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. ושתגובות שלא יעמדו בדרישות אלה – יימחקו ע"י מנהל האתר,.

      תנאים אלה מחייבים את כל המגיבים באתר, ובכללם את ד"ר ישראל נתנאל רובין. אדרבה מאדם משכיל כמותו מצפים יותר שידבר בסגנון הראוי לחכמים, ולא בשפת ביבים המבזה בראש ובראשונה את המשתמש בה. ומי שבכל זאת מנסה לחרוג מהכללים – אין לו להתלונן אלא על עצמו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: