חובבנית | יונתן דה שליט

 

גיבורת הספר רוצה להיות בלשית אבל לא ממש מצליחה, בספר שרוצה להיות בלש אבל לא ממש מצליח. לפחות בכנותה היא מכירה בעצמה בחולשתה

פולשת

ארנה קזין

הקיבוץ המאוחד, 2017, 197 עמ'

עטיפת הספר מכריזה באותיות גדולות על כך ש"פולשת" היא נובלה בלשית, ומוסיפה: "אליאנה דוידוב – חקירה שנייה". בניגוד לעלילה בלשית קלאסית שבה נטווים רמזים מתעתעים לכל אורכה, הקורא של "פולשת" מקבל עוד לפני שפתח את הספר את המידע לפָּנים: הסוגה היא ספרות בלשים, העלילה רזה וקצרה יחסית (נובלה, לא רומן), אליאנה דוידוב היא הגיבורה, החוקרת, והיא עוד תשוב. אם זו החקירה השנייה, מובטחת לנו במשתמע כבר החקירה השלישית. אני עדיין מהרהר מדוע עודף המידע הזה לא מצא חן בעיניי.

הבלשית היא אליאנה דוידוב, חוקרת ציפורים במקצועה, העושה בספר זה את צעדיה הראשונים כבלשית מקצועית לכאורה. בספר הקודם, "גוזל", נכנסה אליאנה לעולם החקירות כחובבנית מוצהרת, כשהיא מנסה לעזור לחברתה הטובה רות לפענח את תעלומת היעלמות בתה. "פולשת" מתחיל במשימת בילוש חובבנית נוספת: אליאנה מנסה לעזור לידידה הפסיכיאטר גדעון ויינשטיין, החושד שמטופל שלו גונב חפצים אישיים מהקליניקה שלו. אבל היא מפלרטטת עם הרעיון להפוך לחוקרת מוסמכת.

היא מתחילה לעבוד אצל חוקר פרטי שעיקר משימתו היא לאתר עבור עורכי דין המטפלים בתיקי הוצאה לפועל אנשים קשי יום שנקלעו לחובות וניסו להיעלם. היא נמלטת מהעבודה המשמימה והאכזרית הזו לאחר זמן קצר, ומקבלת את העבודה המקצועית הראשונה שלה כחוקרת עצמאית: דנה גבריאלי, צעירה שאפתנית ואלגנטית העובדת כמנהלת שיווק בחברה קבלנית הבונה מגדלי יוקרה לעשירי תל אביב, שוכרת את שירותיה של אליאנה כדי שתוכיח שהבוס שלה, רם מטרסו, מטריד אותה מינית.

אמרתי כי אליאנה הופכת להיות בלשית מקצועית רק לכאורה משני טעמים: האחד, כדי להיות חוקר פרטי בישראל צריך לעמוד בבחינות ולקבל רישיון, דבר שאליאנה מודעת לו אך לא טורחת לעשות; האחר, אליאנה היא בלשית נוראית. אין לה מושג בשיטות ובאמצעים המשמשים בלשים פרטיים, היא נעדרת תחכום, התכנון שלה שטחי וקצר טווח, והתוצאות שאליהן היא מגיעה בעייתיות ומוטלות בספק. היא עצמה מודה בכך. אם בספר "גוזל" חיפו על החובבנות שלה סקרנות, חטטנות ונכונות לעשות הכול כדי להגיע אל חקר האמת, נדמה כי ב"פולשת" היא מבצעת כמה מהלכי בילוש בסיסיים רק כדי לצאת ידי חובה. השיא שאליו היא מגיעה: היא בודקת סרטי אבטחה במגדל שממנו נפל איל הנדל"ן אל מותו ומחטטת במחשב של דנה גבריאלי. אבל הלהט והנחישות להגיע בכל מחיר לפתרון התעלומה, אל האמת, התפוגגו. נכון, כמו בלשים פרטיים אמריקאיים היא חוטפת מכות רצח בזירת הפשע, אבל הדבר לא מקדם כלל את החקירה, וכאשר אירוע דרמטי זה מתפענח – לא על ידי אליאנה, אלא על ידי המשטרה – התחושה היא של אנטי קליימקס הגובל ברמאות (ספרותית כמובן).

האופניים‭ ‬הם‭ ‬כלי‭ ‬התחבורה‭ ‬המרכזי‭ ‬בספר‭. ‬תל‭ ‬אביב
צילום‭: ‬חן‭ ‬לאופולד‭, ‬פלאש‭ ‬90

כתם בשדה הראייה

דווקא ההכרה של אליאנה בחולשתה כבלשית מהווה רגע של נדיר של כנות ועומק: "במידה רבה, החקירה שהזמינה ממני דנה גבריאלי הפכה בשבילי למבחן ראייה – במובן הנפשי היסודי: מה אני מצליחה לראות. את מי אני מצליחה לראות. מה אני בוחרת לא לראות. איפה נשארים כתמים על שדה הראייה שלי. את מי אני רואה כשאני מביטה במראה. מה מסתיר לי, מה עומד ביני ובין מושאי הצפייה שלי. זה היה מבחן קשה ומפחיד שלא יכולתי אז לסבול" (עמ' 186).

זאת אותה אליאנה שב"גוזל" הטיחו בה שהיא מסוגלת לראות רק דרך משקפת, וגם זאת רק כשדברים נמצאים במרחק ולא ממש מתחת לעיניה. אותה אליאנה שעשתה דוקטורט על ההיסטוריה של התקנת אדרים (פוחלצים), שפספסה את סיפור ההונאה המרתק של אורניתולוג בעל שם שבפועל גנב אדרים, זייף פוחלצים וגנב ספר צפרות שכתב מלומד אחר, מלומד אמיתי. זו הייתה "הונאה שהפילה שורה של מוזיאונים לטבע ומדע בבירות העולם, ושבתמימות גמורה הצלחתי להחמיץ במחקר המדוקדק שלי עצמי", מעידה בכנות רבה אליאנה בספר "גוזל". האם שדה ראייה מוגבל, התמקדות עצמית וחוסר רגישות לסביבה יהיו הכלים שתיקח עמה אליאנה גם לחקירתה הבאה?

קזין היא כותבת מיומנת. היא חקרה את סוגת הבלש ויודעת מהם האלמנטים הנדרשים לכתיבת ספר על בלשית פרטית. אבל התעלומה ב"פולשת" לא מאוד מעניינת, קשה לפתח הזדהות עם מי מהמעורבים בפרשה, והפתרון המוצג לנו בסופה, לא בזכותה של הבלשית, מביך בפשטותו. האמת, העלילה הבלשית בספר משעממת.

אבל הספר מעניין. בעיקר בגלל הרומן המתפתח בין אליאנה לבין קצינת המשטרה ענת שהרבני. כאן נמצאת כנראה התשוקה האמיתית של הגיבורה, ואולי גם של הסופרת. כאן יש מורכבות ומשיכה וקנאה ואלימות וחוסר ודאות ועומק ורגשות אמיתיים. אם טמונה הבטחה בספר הבא אני חושב שהיא תתממש ביחסים הסוערים בין אליאנה וענת, וביחסים המורכבים של אליאנה ואמה, שהלכה לעולמה אך הותירה את אליאנה עם פצע עמוק ופתוח.

קריקטורה תל אביבית

אם ב"גוזל" הערכתי את אליאנה על הידע והאהבה שלה לוויסקי על סוגיו השונים, ב"פולשת" כבר טבעתי בשפע בלתי נגמר של מותגים, מותגי אלכוהול ומותגים אחרים. זה שפע השמור לבעליו לרעתו. גם התל אביביות המובהקת של הספר כמעט גובלת בקריקטורה: האופניים הם כלי התחבורה המרכזי בספר, קפה תמיד שותים על ספסל בשדרה, הפגישות נערכות בדרך כלל במסעדה שמנהלות שתי לסביות בדרום העיר. לא השתכנעתי שזו הסביבה שמתאימה לספר שמנסה לפעול בז'אנר הבלשים האפל. פיליפ מרלו מתהפך בקברו.

אליאנה דוידוב מככבת על עטיפת הספר, אבל בעיניי ב"פולשת" צומחת לנגד עינינו גיבורה אחרת, מושכת ומסקרנת בהרבה. ענת שהרבני מקבלת עומק ונפח, ויש בה הרבה יותר דברים שאפשר להזדהות עמם ופגמים המושכים את הלב. אם אוכל לצטט את עצמי, בשינוי קל, אומר שאני ממתין בציפייה לדמותה של הבלשית הקשוחה והסוערת בספר הבא בסדרה, רב פקד ענת שהרבני.

והערה שאני מקווה שלא תיחשב קנטרנית: בגב הספר מתואר "גוזל", ספרה הקודם של קזין, כ"רב מכר". האם הופעה ברשימות רבי המכר של החנויות הפרטיות, המהוות רק שבריר משוק הספרים הישראלי, הופכת ספר לרב מכר אמיתי?

 

ספרו של יונתן דה שליט, "צוערים", ראה אור לאחרונה בהוצאת כתר

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, י' באלול תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 בספטמבר 2017,ב-גיליון כי תצא תשע"ז - 1047, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: