רמזים שתולים בדרך | שרון רימון

העיכובים שהציב מלאך ה' בפני בלעם בדרכו לקלל את ישראל אינם אלא ביטוי לעיוורונו של הקוסם, שסירב להכיר ברצון ה'. ההבנה המאוחרת של רוכב האתון

סיפור התגלות המלאך לבלעם בדרכו לקלל את ישראל תמוה. הלא ההתגלות איננה משנה דבר במהלך העלילה – לפני כן בלעם הלך עם שרי בלק, וגם לאחר מכן הוא ממשיך ללכת. מהי, אם כן, מטרתה של ההתגלות?

כדי להבין זאת נבקש לעיין במעשיו של המלאך. המלאך איננו חוסם לחלוטין את דרכה של האתון אלא מאלץ אותה לסטות מן הדרך. המלאך גם אינו מתגלה לבלעם עצמו, שאינו רואהו, וגם לא מדבר איתו, אלא רק האתון רואה אותו. מכאן עולה הרושם שמטרתו של המלאך היא ליצור עיכובים בדרכה של האתון ולא למנוע לחלוטין את הליכתה.

ומדוע יש צורך בעיכובים? ככל הנראה, מטרתם של העיכובים בדרכו של בלעם היא ליצור אצלו דיון פנימי האם אמנם מדובר בעיכובים מקריים – האם במקרה האתון אינה ממושמעת היום וצריך להכותה, או שמא ישנה יד מכוונת מאחורי העיכובים הללו. בדיונים הראשונים בין ה' לבלעם, עיקר כעסו של ה' היה כנגד הליכתו של בלעם והכוונה הפנימית הנסתרת שלו, לקלל את ישראל ולהזיק להם. לכן, גם המניעות שמזמן לו ה' אינן גלויות ומטרתן לעורר את מחשבתו של בלעם להרהר בכל מגמת הליכתו. אם רק יהרהר קצת בפשר העיכובים, יזכור בלעם שה' אמר לו שהוא אינו רשאי לקלל את העם, וכך יבין בעצמו שדרכו אינה רצויה בעיני ה'. הבנה כזו תביא אותו למסקנה שעליו לחזור הביתה, או ללכת אל בלק מתוך כוונה לעשות את רצון ה'.

איור: מנחם הלברשטט

התנגשות רצונות

מעתה ניתן לפענח את פשרו של הסיפור. לסיפור משמעות סמלית: מלאך ה' הוא שליח המבטא את רצון ה'. חוסר יכולתו של בלעם לראות את המלאך משקף את התעלמותו מרצון ה'. ה"התנגשות" בין המלאך ובין דרכו של בלעם משקפת את ההתנגשות בין רצונו של בלעם לבין רצונו של ה'. האתון מרגישה בהתנגשות הזו – מרגישה ברצון ה' העומד בדרכה, ולכן נוטה הצדה מפני רצון ה'.

אך בלעם לא הסכים להבין מהו רצון ה'. כשם שהוא לא הסכים להבין שאין אפשרות לקלל את ישראל, וכשם שלא הבין שה' ציווה עליו ללכת כדי לקיים את רצונו, לברך את ישראל, גם כעת הוא אינו מצליח לפרש כראוי את העיכובים בדרכו. לא ה' העלים מבלעם את מלאך ה', אלא בלעם בעצמו לא פקח את עיניו כדי לראות את רצון ה'. אילו היה בלעם מבין מעצמו את הרמז שניתן לו על ידי העיכובים שנגרמו לו בדרכו, אולי לא היה צורך לגלות לעיניו את המלאך.

ה' לא רצה לומר לבלעם במפורש מהי הדרך הנכונה. ה' רצה שבלעם יבין זאת בעצמו, ורק כשבלעם נכשל ולא הצליח – היה צורך בגילוי מיוחד של עיניו:

וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ.

הבעיה היא שגם לאחר שראה את מלאך ה' בלעם אינו מבין את המסר שהוא נושא עמו. בלעם אמנם משתחווה מייד, אך עדיין אינו מבין את משמעות ההתגלות. יש צורך בדברים מפורשים, ולשם כך המלאך פונה אליו ומסביר לו את שהיה צריך להבין לבדו:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה': (1) עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים (2) הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. (3) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים (4) אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי.

ננתח את דברי המלאך, לאור חלוקת הפסוקים:

(1) העיכובים בדרך לא היו במקרה. האתון איננה אשמה בהם.

(2) העיכובים נגרמו בגלל המלאך שעמד בדרך. רצון ה' הוא שעומד בדרכו של בלעם.

(3) האתון הרגישה ברצון ה' וסטתה מפניו, בעוד בלעם עצמו לא הרגיש במלאך.

(4) אם גם האתון לא הייתה מרגישה במלאך והייתה ממשיכה ישר בדרכה, הייתה נגרמת "התנגשות חזיתית" בין בלעם לבין המלאך, והדבר היה מביא למותו של בלעם.

בדרך זו מובהר לבלעם בבירור שדרכו מנוגדת לרצון ה'.

הבנה מאוחרת מדי

רק לאחר הסבר מפורש זה בלעם מבין סוף סוף את מה שלא הבין קודם לכן: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם… חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ, וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי". עד עתה לא רצה בלעם להבין שדרכו מנוגדת לרצון ה', וחשב שיצליח "לעקוף" את ה'. עכשיו, לאחר שהדבר נאמר לו במפורש, הוא מציע לחזור למקומו.

אך כעת מלאך ה' אינו מעוניין שבלעם יחזור: "וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה'… לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר". מלאך ה' חוזר שוב על ציווי ה': ה' מצווה על בלעם ללכת, שכן הוא מעוניין שבלעם, שרצה לקלל, יכפוף את רצונו מפני רצון ה', יאמר ברכות בעל כורחו, ובכך תתגלה שליטתו של ה' בהתרחשויות.

אם כן, מלאך ה' לא ניצב בדרך כדי להרוג את בלעם ואף לא כדי לעוצרו, אלא כדי ללמדו מסר חשוב. אילו בלעם היה מבין את הרמז הצפון בעיכובים שנגרמו לו בדרכו – לא היה צורך בהתגלות המלאך בפניו. רק לאחר שבלעם לא הצליח לרדת לעומקם של הרמזים הרבים שניתנו לו, התגלה בפניו המלאך והסביר לו את שלא הבין בעצמו: כל ההתרחשויות הן רק ביד ה', והתנגדות לרצון ה' לא תצלח.

הרבנית שרון רימון מלמדת תנ"ך ועורכת תוכן באתר התנ"ך של המכללה האקדמית הרצוג

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ג תמוז תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 ביולי 2017, ב-גיליון בלק תשע"ז - 1039 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. תודה על הפוסט המעניין , אלא שהפרשנות המוצעת , אין לה אחיזה של ממש :

    האלוהים ככלל , לא מתערב בבחירותיו של האדם האלוהים נוכח , הוא נמצא , הוא " בוחן לב וכליות " ( ירמיהו י"א ) אבל , לא מתערב תכל"ס בבחירה החופשית והאוטונומית של האדם (בראשית ד' : הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ. ) ואכן , בסיפור גן העדן ואדם וחווה , הייתה נתונה לאדם הבחירה החופשית , כך הובע הדבר בבירור בדיאלוג בין הנחש לאישה (בראשית ג' : וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן. ) .

    אלא , שכאשר עסקינן בכיבוש הארץ , והורשת הארץ , קורה דבר מוזר !! האלוהים מתערב ומכביד על בחירתו החופשית של האדם ( שמות ז' , לפני יציאת מצרים , פסוק ג' : ואֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; ) .
    כך גם בפרשת בלעם . בפרשה זו , האלוהים אכן נרגז על בלעם , אבל , בכל זאת , מצווה אותו ללכת בסוף , בעוד מלכתחילה בלעם , חשש מעשות הדבר , הנה :

    וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי …

    משמע , הוא חושש מעשות הדבר , ומחכה למצוותו של ה' . ועוד:

    וַיָּקָם בִּלְעָם, בַּבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרֵי בָלָק, לְכוּ אֶל-אַרְצְכֶם: כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם…

    אם כך ,הוא חושש כדבעי, ומלכתחילה כך הדבר . ודוק , האלוהים מגלה התנגדות תחילית , אבל ,בסוף , דווקא כן מורה אותו ללכת למרבית הפליאה :

    וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ–אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

    אז מה קורה כאן ? כאשר עסקינן בכיבוש הארץ , והועדתה לעם הסגולה , אין טאבו , אין היסטוריה ריאלית , זוהי תוכנית תיאולוגית מובנית ומלמעלה . אברהם הגיע מן הסהר הפורה , ועם ישראל , יצא ממצרים , אין להם טאבו על ארץ כנען . זוהי תוכנית אלוהית . וכה נשגבת היא , שכאן ה' מתערב , וישירות וממשית , שולט בהתרחשות . כל כך הדבר עצום : שאפילו האתון , מגלה כחיה נחותה מן האדם , תובנות השראתיות , העולות על אלו של האדם , ובלעם עצמו , בא לקלל , ונמצא מברך משל כפאו שד ממש . לא בכדי קרה הדבר , וכך קרה , ערב כיבוש הארץ .

    תודה

  2. חשוב רק להדגיש , בקשר לתגובתי לעי"ל :

    תוכנית תיאולוגית , לכיבוש הארץ והתישבות בה , למרות ובגלל , שהישראלים , הם אדוני הארץ בטאבו ( עבדים כנענים , ועממים שונים ונוודים , שהתיישבו בחבל ההר , יהודה ושומרון ) . הישראלים הם האדונים בטאבו , אבל , המקרא ויתר על הטאבו הרשום , על מנת , למצב הדברים , כתוכנית תיאולוגית , מחוץ להתרחשות היסטורית וריאלית .

    תודה

  3. אני חושב שהפרשנות של הרבנית נכונה , אך זה הרבה יותר מכך !

    כאשר התורה מתארת את משה , היא קוראת לו "עבד ה'" :
    כלומר – למשה אין רצון משלו.
    הוא לא כמו בלעם שרק "מכפיף" את עצמו לרצון ה' בעל כורחו ועונה "אמן" , אלא שמשה שואף שרצון ה' הוא יהיה רצונו. משה הוא "עבד ה'" ותפקידו ורצונו הוא להוציא אל הפועל את רצון ה'.

    לעומתו , אצל בלעם הכל נראה אחרת –
    לבלעם יש "אינטרסים" משלו (כמו "שה' יקלל את ישראל כדי שיתן לי בלק כסף וזהב") ומטרתו היא לגרום לה' להכיר באינטרסים שלו (באמצעות פיתויים שונים) , כך שגם ה' ישתף איתו פעולה.
    מהות היחסים בין בלעם לבין ה' אלו יחסי "תן וקח".

    וזה כל ההבדל בין המכשף (הרע) לבין הנביא :
    *******המכשף מבצע כל מיני פעולות כדי להוציא לפועל את האינטרסים האישיים שלו , ומשתמש לשם כך באמצעים רוחניים.
    ואילו הנביא רואה את עצמו כשליח של ה'.********

    (ובעיני זהו גם השלב הראשון **והכי חשוב** בדרך אל הנבואה –
    האדם צריך פשוט לבקש "להתחבר לשליחותו".
    וכאשר האדם מתחבר לשליחותו , הוא בהדרגה הופך למלאך ה' כי "מלאך" = שליח ).

    הסיפור עם המלאך והאתון בא כדי להדגיש זאת – הוא למעשה מדגיש שבלעם לא פועל בשליחות ה' , אלא בשליחות האינטרסים האישיים שלו.
    ולכן בלעם נופל.

  4. אגב , לכל המעונין , ישנו מימצא ארכיאולוגי , המכונה : כתובת בלעם בן בעור ( 840-760 לפנ"ס , וברור הזיהוי לכאורה עם הסיפור המקראי ) והוא נמצא או נחשף ב – 1967 ב – תל די עלא שבירדן . אפשר לקרוא על הכתובת כאן :

    https://he.wikipedia.org/wiki/כתובת_בלעם

    תודה

  5. תודה אל רום , מעניין !!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: