העיכובים שהציב מלאך ה' בפני בלעם בדרכו לקלל את ישראל אינם אלא ביטוי לעיוורונו של הקוסם, שסירב להכיר ברצון ה'. ההבנה המאוחרת של רוכב האתון

סיפור התגלות המלאך לבלעם בדרכו לקלל את ישראל תמוה. הלא ההתגלות איננה משנה דבר במהלך העלילה – לפני כן בלעם הלך עם שרי בלק, וגם לאחר מכן הוא ממשיך ללכת. מהי, אם כן, מטרתה של ההתגלות?

כדי להבין זאת נבקש לעיין במעשיו של המלאך. המלאך איננו חוסם לחלוטין את דרכה של האתון אלא מאלץ אותה לסטות מן הדרך. המלאך גם אינו מתגלה לבלעם עצמו, שאינו רואהו, וגם לא מדבר איתו, אלא רק האתון רואה אותו. מכאן עולה הרושם שמטרתו של המלאך היא ליצור עיכובים בדרכה של האתון ולא למנוע לחלוטין את הליכתה.

ומדוע יש צורך בעיכובים? ככל הנראה, מטרתם של העיכובים בדרכו של בלעם היא ליצור אצלו דיון פנימי האם אמנם מדובר בעיכובים מקריים – האם במקרה האתון אינה ממושמעת היום וצריך להכותה, או שמא ישנה יד מכוונת מאחורי העיכובים הללו. בדיונים הראשונים בין ה' לבלעם, עיקר כעסו של ה' היה כנגד הליכתו של בלעם והכוונה הפנימית הנסתרת שלו, לקלל את ישראל ולהזיק להם. לכן, גם המניעות שמזמן לו ה' אינן גלויות ומטרתן לעורר את מחשבתו של בלעם להרהר בכל מגמת הליכתו. אם רק יהרהר קצת בפשר העיכובים, יזכור בלעם שה' אמר לו שהוא אינו רשאי לקלל את העם, וכך יבין בעצמו שדרכו אינה רצויה בעיני ה'. הבנה כזו תביא אותו למסקנה שעליו לחזור הביתה, או ללכת אל בלק מתוך כוונה לעשות את רצון ה'.

איור: מנחם הלברשטט

התנגשות רצונות

מעתה ניתן לפענח את פשרו של הסיפור. לסיפור משמעות סמלית: מלאך ה' הוא שליח המבטא את רצון ה'. חוסר יכולתו של בלעם לראות את המלאך משקף את התעלמותו מרצון ה'. ה"התנגשות" בין המלאך ובין דרכו של בלעם משקפת את ההתנגשות בין רצונו של בלעם לבין רצונו של ה'. האתון מרגישה בהתנגשות הזו – מרגישה ברצון ה' העומד בדרכה, ולכן נוטה הצדה מפני רצון ה'.

אך בלעם לא הסכים להבין מהו רצון ה'. כשם שהוא לא הסכים להבין שאין אפשרות לקלל את ישראל, וכשם שלא הבין שה' ציווה עליו ללכת כדי לקיים את רצונו, לברך את ישראל, גם כעת הוא אינו מצליח לפרש כראוי את העיכובים בדרכו. לא ה' העלים מבלעם את מלאך ה', אלא בלעם בעצמו לא פקח את עיניו כדי לראות את רצון ה'. אילו היה בלעם מבין מעצמו את הרמז שניתן לו על ידי העיכובים שנגרמו לו בדרכו, אולי לא היה צורך לגלות לעיניו את המלאך.

ה' לא רצה לומר לבלעם במפורש מהי הדרך הנכונה. ה' רצה שבלעם יבין זאת בעצמו, ורק כשבלעם נכשל ולא הצליח – היה צורך בגילוי מיוחד של עיניו:

וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ.

הבעיה היא שגם לאחר שראה את מלאך ה' בלעם אינו מבין את המסר שהוא נושא עמו. בלעם אמנם משתחווה מייד, אך עדיין אינו מבין את משמעות ההתגלות. יש צורך בדברים מפורשים, ולשם כך המלאך פונה אליו ומסביר לו את שהיה צריך להבין לבדו:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה': (1) עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים (2) הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. (3) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים (4) אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי.

ננתח את דברי המלאך, לאור חלוקת הפסוקים:

(1) העיכובים בדרך לא היו במקרה. האתון איננה אשמה בהם.

(2) העיכובים נגרמו בגלל המלאך שעמד בדרך. רצון ה' הוא שעומד בדרכו של בלעם.

(3) האתון הרגישה ברצון ה' וסטתה מפניו, בעוד בלעם עצמו לא הרגיש במלאך.

(4) אם גם האתון לא הייתה מרגישה במלאך והייתה ממשיכה ישר בדרכה, הייתה נגרמת "התנגשות חזיתית" בין בלעם לבין המלאך, והדבר היה מביא למותו של בלעם.

בדרך זו מובהר לבלעם בבירור שדרכו מנוגדת לרצון ה'.

הבנה מאוחרת מדי

רק לאחר הסבר מפורש זה בלעם מבין סוף סוף את מה שלא הבין קודם לכן: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם… חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ, וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי". עד עתה לא רצה בלעם להבין שדרכו מנוגדת לרצון ה', וחשב שיצליח "לעקוף" את ה'. עכשיו, לאחר שהדבר נאמר לו במפורש, הוא מציע לחזור למקומו.

אך כעת מלאך ה' אינו מעוניין שבלעם יחזור: "וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה'… לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר". מלאך ה' חוזר שוב על ציווי ה': ה' מצווה על בלעם ללכת, שכן הוא מעוניין שבלעם, שרצה לקלל, יכפוף את רצונו מפני רצון ה', יאמר ברכות בעל כורחו, ובכך תתגלה שליטתו של ה' בהתרחשויות.

אם כן, מלאך ה' לא ניצב בדרך כדי להרוג את בלעם ואף לא כדי לעוצרו, אלא כדי ללמדו מסר חשוב. אילו בלעם היה מבין את הרמז הצפון בעיכובים שנגרמו לו בדרכו – לא היה צורך בהתגלות המלאך בפניו. רק לאחר שבלעם לא הצליח לרדת לעומקם של הרמזים הרבים שניתנו לו, התגלה בפניו המלאך והסביר לו את שלא הבין בעצמו: כל ההתרחשויות הן רק ביד ה', והתנגדות לרצון ה' לא תצלח.

הרבנית שרון רימון מלמדת תנ"ך ועורכת תוכן באתר התנ"ך של המכללה האקדמית הרצוג

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ג תמוז תשע"ז