קנאות צפתית | צור ארליך

שיפוט מהיר – 1028

בריחה מצפת

זאב גלילי

הוצאה עצמית, 295 עמ'

צפת בספרותנו היא "עיר קסומה", כשם הרומן הגדול של יהושע בר–יוסף. כיום דימויה הציבורי דו–ערכי: ריפוט והזנחה ורעשנות ברסלבית ועממיות מודעת מדי לעצמה מעורים בהוד קדומים, נוף הרים ולחשי מסתורין. אך צפת של פעם – טעם של מחלבה קטנה לה. שורשיות ארצישראלית של חסידים וס"טים. גם ביתי שלי מעוטר בתמונוֹת סמטה צפתית ססגונית בצבעי מים רוחניים–מתרוננים. זאב גלילי לא בא לנתץ תמונות אלו. הוא רק בא להחליף את הנוסטלגיה בקלסתר פנים, את דימויי הבוסר בבשר ודם, ואת דבר–ההבאי התם בדברים כהווייתם.

ניכר בגלילי שילדותו בבירת הגליל העליון נאה בעיניו. מדוע אם כן ברחו הוריו מצפת, לאחר שגרו שנה וחצי בבית המאירי הזכור לו כבית חלומותיו? מדוע, כפי שיתחוור לו כשיטפס בחקירותיו במעלה סולם הדורות של משפחות הוריו, ברחו בני המשפחות מהעיר שוב ושוב, ושבו אליה ככפויי שד?

הנסיבות לעתים עלומות או עמומות, ולעתים טרגיות. קורות המשפחות רצופים גאות ושפל של יוזמות מוצלחות והתרוששות, אסונות טבע, פרעות וימי רגיעה. בלי כחל ושרק מתוארים בספר תנאי מחיה ירודים הגוררים מות ילדים ופוערים חללים בתוך משפחות, שנמשכו גם בעומק עידן המודרניזציה של ארץ ישראל. לצרות אין קצה. רעידת האדמה של 1837 ומלחמת העולם הראשונה מחקו, כל אחת בתורה, את רוב אוכלוסייתה היהודית של צפת, והשפיעו כמובן גם על אבות המחבר. המשפחה המסועפת גם הייתה מעורבת בניסיונות מרים של התיישבות חלוצית בפריפריה של צפת, במושבות גיא–אוני ומשמר הירדן.

ואולם עיקר כוחה הצנטריפוגלי של צפת, הכוח שזרק ממנה את אבותיו ואימהותיו של גלילי שוב ושוב, הוא אחר. זוהי הקנאות הצפתית, הגלות–שבארץ–ישראל שלה, המנוגדת כל כך לדימויה הארצישראלי. דור אחר דור נִרדה תחת יד הפיקוח החברתי של הקהילה ושל יחידים כוחניים בתוכה. נורמות חברתיות, אבל גם איומים, הלשנות, חרמות וטרור פנימי מצד קנאים הפועלים בשם השמירה על חומות הדת ולמעשה שומרים על כוחם כגבאי כספי החלוקה, הם שגרמו לבני המשפחה לחוש מחנק בעיר ההררית צלולת האוויר. הטרור הזה גרם בין היתר לסגירת בית החולים שנחנך בעיר.

"מאה שנים של אור ושל חושך בצפת של היישוב הישן", אומרת כותרת המשנה של הספר. החושך אכן שזור באור. הספר בנוי פרקים עצמאיים קצרים המדלגים בין נושאים, בין זמנים, דורות ומשפחות – וכך מתערבבת ההתוודעות להיסטוריה הקודרת בסיפורי משפחה מלבבים, זיכרונות ילדות מאירים, ותיאורים חיים של דמויות, מנהגים ומתכוני בישול.

מבנה זה של הספר נועד לאפשר קריאה אקראית של פרקים בודדים. ועדיין, הוא נכתב כספר קריאה ולא כאנציקלופדיה של ערכים, ולכן כדאי היה לעשות יותר למען אלה הקוראים אותו כסדרו. לבנות אותו על ציר ברור; להפחית בחזרות, שהרי בסוף הספר ממילא מופיע לקסיקון מושגים; ולנכש חזרות המופיעות גם בתוך הפרקים וטעויות נוספות המעידות על חיפזון ביציאת הספר. ובכל זאת, אל נחמיצנו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ה ניסן תשע"ז, 21.4.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-25 באפריל 2017,ב-גיליון שמיני תשע"ז - 1028, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: