לבטל את הרשימה השחורה | רבקה לוביץ

במקום לצמצם את רשימת הממזרים בישראל, בתי הדין הרבניים, בחסות המדינה, ממשיכים להוסיף לה שמות. הגיעה העת להשתחרר מהעוול המוסרי הזה

בעיית הממזרות נדמית כאתגר המוסרי הגדול ביותר שקיים ביהדות, שכן הממזרים נענשים על חטא הוריהם ללא עוול בכפם. לכאורה קיימים בתורה ציוויים מאתגרים יותר מבחינה מוסרית, כגון דיני מחיית זכר עמלק, סקילת מחללי שבת, בן סורר ומורה או שרפת בת כהן שזינתה, אולם חכמים מצאו דרכים לעקוף ציוויים אלה ולרוקן אותם מתוכן מעשי, ולכן הם נותרו אתגרים תיאורטיים גרידא. מה שאין כן בשאלת הממזרות התקפה וקיימת עד ימינו.

"ממזר" או "ממזרת" הם מי שנולדו כתוצאה מיחסי אישות האסורים מן התורה, לבד מן הנידה שילדיה מבעלה אינם ממזרים. בקטגוריה זו נכללים יחסים בין קרובי משפחה האסורים בקרבה מינית על פי התורה ("איסורי עריות"), וכן יחסים בין אישה נשואה לגבר יהודי שאינו בעלה. הממזרים אינם רשאים לבוא בקהל ישראל לדורי דורות.

בפועל, ההגבלות ההלכתיות חלות בעיקר בנושא חיתון וקבורה. לממזרים מותר להתחתן עם ממזרים כמותם ועם גרים, אך לא עם מי שנחשב "קהל ישראל". ילדיהם וצאצאיהם עד סוף כל הדורות גם הם ממזרים וחלות עליהם אותן הגבלות. הכתם הוא בלתי הפיך ועל כן הוא כל כך מאיים. אף שחכמים בתלמוד הורו שיש לכבד ממזר תלמיד חכם אפילו יותר מאשר כהן גדול עם הארץ, העמדה המקובלת בציבור כלפי ממזרים היא של נידוי, וכפי שהתבטא בפניי פקיד בכיר בבית הדין הרבני: "היית נותנת לילד שלך לשחק עם ילד ממזר?! היית נותנת לילד שלך לשבת בבית ספר ליד ילד ממזר?!"

איור: נעמה להב

שימור האיסור וצמצומו

בנושא הממזרות דוברת ההלכה בשני קולות. מצד אחד רווחת התפיסה כי "אין ממזרים בישראל", משום שחכמים עושים הכול כדי "להציל" ילדים מגורל הממזרות. ואכן לאורך הדורות התפתחו שיטות שונות שאותן נראה להלן, כדי למנוע ממזרים; מצד אחר, השימוש באיום הממזרות נותר ככלי רב עוצמה לשליטה על גוף האישה ולשמירת הסדר החברתי, וחכמים לא ביטלו אותו לחלוטין כפי שעשו, כאמור, במקרים אחרים.

אחת הדרכים היצירתיות שנועדו להכשיר ילדים מממזרות ולמנוע מהם גורל אכזר היא קביעת הגמרא "רוב בעילות אחר הבעל" (חולין יא ע"ב). כלומר, גם כאשר יש חשש שהילד נולד מגבר זר, הוא מיוחס לבעל של האישה ובכך נשאר במסגרת המשפחה. בעולם הישן, קביעה זו היטיבה עם כל הצדדים: הילד זכה לקורת גג, סודה של האישה נשמר, הבעל לא התבזה, והגבר שעמו נאפה לא היה צריך לפרנס את הוולד. הלכות נוספות שנועדו לצמצם מקרי ממזרות הן הכלל "אין ממזרות בגויים" (שולחן ערוך אבן העזר ד, יט) המתייחס למקרה שבו הגבר שעמו האישה נאפה אינו יהודי וכן הכלל "אשת איש אינה נאמנת לפסול את בנה" (שם, ד, כט), המונע ממזרים במקרים שבהם העדות על כך מגיעה מהאישה.

קביעות הלכתיות נוספות מותחות את המציאות עד לקצה. למשל, אם הבעל נעדר מהבית לתקופה ארוכה והאישה ילדה בפרק זמן זה, קובעת הגמרא שעובר יכול לשהות במעי אמו אפילו עד שנים–עשר חודשים; באותה מידה, אם הבעל נעלם לתקופה ארוכה וחזר לביתו, והאישה ילדה ארבעה חודשים לאחר ששב, קובעת הגמרא שעובר יכול להיוולד גם לאחר ארבעה חודשים (שם, ד, יד). הגמרא אף מעמידה מצבים על–טבעיים כגון שהבעל "בא בשם", כלומר, הופיע באופן ניסי (באמצעות שם השם) וקיים יחסי אישות עם אשתו גם כשהיו במרחק זה מזה – ובלבד שהילד שנולד לא יוכתם בכתם הממזרות.

לצד קביעות המצמצמות את קיום הממזרים בפועל, נותנת ההלכה לבעל כוח להצהיר על ילד שנולד לאשתו שהוא אינו בנו, ובכך "לממזר" אותו. דין זה מכונה "דין יכיר" (על פי הסוגיה בקידושין עח ע"ב). כדי לסייג את הכוח הבלתי מוגבל שנותן דין זה לבעל לפגוע באשתו ובילדהּ, נקבע שהבעל אינו רשאי לטעון "דין יכיר" אלא אם כן עשה זאת בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, למשל בתחילת ההיריון. דרך אחרת לנטרל את הכוח של "דין יכיר" היא הטענה שהבעל מנסה להתחמק מחובת המזונות שלו כלפי הילד, ועל כן אין להאמין לו.

הלכות הממזרות הן חמורות ביותר ואכזריות כלפי הוולדות לדורי דורות. הגמרא במסכת קידושין (עא ע"א) קובעת שלעתיד לבוא יטוהרו הממזרים, וכן מוסיפה: "משפחה שנטמעה נטמעה" ומנחה שאין לחקור ולחטט כדי לאתר את הממזרים. היא אף ממליצה לממזרים לעבור לעיר אחרת כדי שיוכלו להיטמע בקלות. אם כן, הדוּאליות ההלכתית מבקשת מצד אחד לשמֵר את האיום כדי לשמור על הסדר החברתי – אך בה בעת מנסה לצמצם ככל האפשר את השימוש המעשי בו, כדי לא להרבות עוול כלפי מי שלא חטא.

איום על כלל החברה

מאז 1979 מנהלת מדינת ישראל, על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מאגר ממוחשב של פסולי חיתון ומעוכבי נישואין, המכונה "הרשימה השחורה" ואין גישה אליה. היא הורכבה מרשימות שהיו בידי הרבנות והמועצות הדתיות עוד משנות החמישים וכוללת אלפי שמות, בהם כמה מאות הנכללים תחת הקטגוריה של "ממזרים" או "טעוני בירור לממזרות".

מלבדם, ישנה קבוצה גדולה מאוד, שלא ניתן לשער מהו מספרה, של "מאוימי ממזרות" – אלפי אנשים ונשים שאמנם אינם כלולים ברשימת פסולי החיתון, אך מעליהם מרחף האיום שאם יפנו לרבנות בבקשה להינשא, הם יוכנסו לרשימה השחורה. המדובר בכל צאצאיהם של מי שנמצאים כבר ברשימת פסולי החיתון, בילדיה של אישה שנולדו פחות מ–300 ימים אחרי גירושיה, כאשר הגרוש לא רשום כאביהם והאב אינו ידוע, ועוד. כאשר אדם פונה לרושם נישואין כדי להירשם, נבדקים פרטיו ופרטי הוריו, ואם האב אינו בעלה של האם הרושם עשוי לשלוח אותו להמשך בירור ולהעמקת הבדיקה.

עצם החשש להיכנס לרשימה מהלך אימים על אנשים רבים. המחשבה של הורה שבנו או בתו עלולים להיכנס לרשימת מעוכבי הנישואין – משתקת ומשפיעה על עיצוב חייו ובחירותיו. יש לה השלכות עצומות על הקשר של האישה עם אבי היילוד, על מערכת היחסים של הילד עם אביו ועל הסיפור האמיתי או השקרי שעליו יגדל הילד באשר למוצאו ולמשפחתו.

כך הופכת הממזרות לאיום המרחף מעל החברה היהודית כולה. איום הממזרות נמצא למעשה בבסיס יחסי הדת והמדינה במדינת ישראל, שהעניקה לרבנות בלעדיות בתחום המעמד האישי בגלל החשש שמא "נהפוך לשני עמים שלא יכולים להתחתן זה בזה". איום הממזרות נמצא גם בבסיס בעיית העגונות ומסורבות הגט, והוא הגורם המרכזי המאפשר לבעל לסחוט את האישה תמורת הגט, משום שהאישה זקוקה לגט באופן נואש כדי להמשיך בחייה. גם החוק הקובע כי גם נישואין אזרחיים מחייבים גירושין בבית הדין הרבני נשען על חשש זה (ייתכן כי בעתיד יקבעו הדיינים כי גם ידועים בציבור או מי שחלקו יחד חדר במשך תקופה יהיו חייבים להסדיר בבית הדין הרבני את מעמדם האישי כדי למנוע מצב של ממזרות).

למעשה, איום הממזרות נמצא בבסיס כל תחום המעמד האישי במדינה, ומקבל גיבוי בחוק. נוסף על כך, העובדה שבירור הממזרות והכשרת הממזרים שמורים אך ורק לבית הדין הרבני, העושה את עבודתו באופן חסוי ומעורפל, נותנת בידי בית הדין כוח רב עוצמה.

חיים בהסתרה

בעקבות הרבנות אימצה מדינת ישראל בחוק את הכלל התלמודי "רוב בעילות אחר הבעל". על כן, היא אינה מאפשרת לרשום את האב האמיתי של מי שנולד לאמו בתוך 300 יום מהגירושין או בעת שחיה בנפרד מהבעל (לעתים בשל סרבנות גט מתמשכת), ומתעקשת לרשום כאב את הבעל, אף שידוע לכול כי הוא אינו האב הביולוגי, ובלבד שלא יוכר כממזר. הפתרון התלמודי שנועד להקל על האישה והוולד הפך בימינו לעוול חדש – במקרים רבים שבהם טיפלתי הילד אינו מקבל הכרה ומזונות לא מהאב הרשום שאינו מכיר בו (בצדק) ולא מהאב הביולוגי שמתכחש לו; בכך הוא נידון עם אמו לחיי עוני ובדידות ולחוסר זהות ושייכות. לכשיגדל, ייתכן מאוד שיתברר כי כל הסבל הזה היה לשווא, מכיוון שכשיבוא להירשם לנישואין הוא יזוהה בסופו של דבר כממזר ויהפוך לפסול נישואין.

מאותה סיבה המדינה אף מסרבת לאפשר לגבר, ללא אישור מנשיא בית הדין הגדול, לעשות בדיקת רקמות כדי לברר את זהות אבי הילד. אבל מדוע פסיקה של בית משפט צריכה להיות מועברת בכלל לבית הדין הרבני? למה אי–אפשר להיתלות בפסיקה ברורה שבדיקת רקמות אינה מהווה קביעה לגבי ממזרות? הרי לילדים הללו אין אב; הם נידונים לחיי עוני ואפילו הביטוח הלאומי מתנער מהם כי אין על מי להטיל תביעת מזונות בגינם.

לממזרים החיים בקרבנו אין קול; יותר מכל "אחרים" בחברה שלנו, הם חיים בבדידות איומה ובהסתרה מתמדת. שיחות טלפוניות שקיבלתי מממזרים במסגרת עבודתי במרכז צדק לנשים היו תמיד מצד פונים אלמונים, שלעתים מסרו שם בדוי ובדרך כלל התקשרו ממספר חסוי. הדברים נאמרו בלחישה ובחשש, ולרוב הם לא חזרו אליי בשנית. מי ישמיע את קולם? מי יֵצא להפגין למענם? הם מתרחקים מהתקשורת ומסתירים את סיפורם בקנאות, מבלי לשתף אף לא זה את זה.

החשש מובן; פרסום עלול לפגוע לא רק בהם אלא גם במשפחתם ובצאצאיהם. בנוסף, הם יודעים כי בעיית הממזרות נפתרת במסורת ישראל באופן פרטני, כל מקרה לגופו, ולכן אין תועלת בכך שייצרו קשר עם ממזרים אחרים בניסיון לפתור את הבעיה מן היסוד.

לא פלא אם כן שהמודעות לבעיית הממזרים כה אפסית בציבור הרחב. התפיסה הרווחת היא שהממזרים בינינו מועטים, ושבתי הדין עושים הכול כדי לצמצם את התופעה, כפי שעולה ממקורות ישראל. ואולם, הניסיון מלמד על מגמה הפוכה: בתי הדין מרבים בבירורים ובשאלות החושפים אנשים רבים לממזרות, ומעבירים לרשימה שמות גם בלי ידיעתם של האנשים או הנשים שנחשדו ביחסי מין אסורים – בניגוד מפורש להלכה האומרת "משפחה שנטמעה נטמעה". הרשימה השחורה הפכה בימינו לכלי כוחני המרבה עוול ולא מונע אותו.

אמצעי לדיכוי הנשים

סבל הממזרות אינו דומה לסבל שנגרם כגזרת גורל, כתוצאה משכול או חולי; זהו סבל שנוצר וממשיך להיווצר בשם ההלכה והדת, ובחסות החוק. את מחירו משלמים ילדים שנולדו לסיטואציה שנקבעה כאסורה, מבלי שחטאו או עברו על החוק. איזו מין חברה אנחנו, המאפשרת פגיעה כה קשה במי שלא חטא? איזו מין דת יש לנו, שאינה יוצאת להגנת החלש אלא להפך, מתעמרת בו? מי הא–לוהים שלנו, שבשמו אנחנו מאפשרים עוול? איזו מין מדינה דמוקרטית בנינו, הנותנת יד לרמיסת זכויות בוטה כל כך?

האיום על הילדים הוא האיום האולטימטיבי על נשים, ועל כן זוהי הפטריארכיה בהתגלמותה. הנפנוף של הרבנות באיום הממזרות הוא שליטה מוחלטת של הממסד הגברי במיניות האישה. האם זו הסיבה שאנו מתקשים לראות זאת כפגיעה ומתעקשים להאמין כאילו "מצילים" את הילדים? הרי לו רצו, היו הרבנים יכולים לפעול לביטול הרשימה השחורה ולא להגדלתה, ולהציע פתרונות הלכתיים כוללניים לצמצום התופעה.

למשל, עריכת קידושין על תנאי אשר יביאו לביטול הנישואין במקרה שנולד ילד ממזר; פתרון לנשים בדרך של הפריה חוץ גופית אשר על פי שיטות רבניות רבות עוצרת את הממזרות מלהמשיך לדורות הבאים משום שאין קיום של יחסים אינטימיים; החלטה כוללת של רבנים (הנסמכת על מסורת פסיקה) שאין לקבל שום עדות היכולה "לממזר" אדם; החלטה עקרונית של הרבנים שכולנו בחזקת ממזרים, משום שעם ישראל עבר בעיקר במאה השנים האחרונות תהפוכות רבות, נדידה עצומה ושואה, אשר הגדילו את הסיכוי שרובו של העם היהודי צאצא לממזרות, ועל כן עניין הממזרות עבר וחלף מן העולם.

אני פונה למדינה, למחוקק, להפסיק לשתף פעולה עם הדיכוי הזה. כאישה דתייה אני מתביישת שעדיין לא נמצא פתרון כוללני ומוחלט לנושא הממזרות; כאזרחית מדינת ישראל אני מזועזעת מכך שמדינה דמוקרטית מערבית עומדת מאחורי הרבנים ומגבה אותם ואפילו מסייעת להם לנהל רשימה שחורה המטילה אימה על הציבור כולו.

רבקה לוביץ היא טוענת רבנית מטעם מרכז צדק לנשים וחברת קולך

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו אדר תשע"ז, 24.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 במרץ 2017,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ז - 1024. סמן בסימניה את קישור ישיר. 16 תגובות.

  1. תודה על פוסט מאוד מענין , מאורגן להפליא , כן יירבו פה . ברשותך כמה נקודות או הצעות :

    תחילה כותבת הפוסט , גורסת כך :

    איום הממזרות נמצא גם בבסיס בעיית העגונות ומסורבות הגט, והוא הגורם המרכזי המאפשר לבעל לסחוט את האישה תמורת הגט, משום שהאישה זקוקה לגט באופן נואש כדי להמשיך בחייה.

    עד כאן הציטוט :

    קבעה ולא יספה , ולא ממש הסבירה מה הקשר בין עגינות לממזרות . אפשר רק להניח , שאולי התכוונה כותבת הפוסט , שכל עוד עגונה האישה , הרי לא תוכל במימד יחסי האישות , להמשיך כדרך כל אישה , בלתי כי אם להביא ילד ממזר לעולם , מגבר חדש שהתקשרה איתו ביחסי אישות כלשהם .

    ועוד , אפשר לחשוב רק על כיוון מסוים לפתרון הבעיה הקשה הזו :

    תחילה , כפי שגורסת בצדק כותבת הפוסט , ממזר , משלם על לא עוול בכפו , והופך הוא להיות אמצעי מוחלט בידי כוחות עצומים , כל זאת , כאשר לא הייתה נתונה לו , כהוא זה בחירה חופשית . ואילו :

    אותם בני הזוג , הם אלו אשר היו בעלי הבחירה החופשית , להימנע מהבאת ילד ממזר . אם כך , ההרתעה ההלכתית , צריכה להיות מוחלת עליהם , ולא על הילדים . וכיצד הרתעה הלכתית בנוקשות הקיימת כפי שהיטיבה לתאר כותבת הפוסט ? אם כך :

    מדינת ישראל , או הריבון הטבעי ( העם , הציבור ) הם אלו הנותנים גושפנקא הלכה למעשה לדת ישראל או להטעמת אורחותיה בקרב בקרב המישטר ואורחותיו . זה בסדר !! שהרי , כך הוקמה מדינת ישראל , בדמותם ובצלמם של מייסדיה ( ואין לטעות , באורתודוקסיה עסקינן , ולא שום ואריינט אחר !! ) אלא מאיי :

    אותם המייסדים , הקימו המדינה , בצלמם של שני ווקטורים : מדינה חילונית , ליברלית , דמוקרטית , וגם האורתודוקסיה כ- ווקטור פנימי בתוך המשטר , והרי השני כפוף לזה הראשון , ללא עוררין כך הדבר !! אם כך :

    צריך להפסיק לתקצב , ו – " למשפט " , ולחזק , עד אשר , פוסקים הלכתיים , רבנים גדולים , יעשו מאמץ , אמיתי וכנה , לייצר קצת יותר התאמה , בין שני הווקטורים לעי"ל : זה החילוני ליברלי , וזה הדתי ממלכתי אורתודוקסי .

    עסקינן , לא במצב , שבו שופכים המים עם התינוק !! לא ביטול הדת כאבן יסוד במשטר ובמשפט , אלא , יתר התאמה . והדיל צריך להיות פשוט :

    יותר תקציבים , יותר תורה , אבל , יותר התאמה בין ההלכה , לאורחותיה החילוניים הטבועים של המדינה . אני לא מאלה הגורסים : עבודה , גיוס וכדומה לתלמידי ישיבות וכדומה גזירות שמד בעיניהם …. אבל , יותר הזדהות , יותר התחשבות , יותר הכרה במדינת ישראל החילונית , מתבקשים , ובמלוא העוצמה . לכך , יש הרבה יותר קונצנזוס בציבור .

    תודה שוב על פוסט מרתק ….

    • פתרון הסכסוך במזרח התיכון (לאייל)

      לאייל – [פרס נובל ל]שלום רב,

      הצעתך לקבוע שכל היהודים אינם יהודים, פותרת את בעיית הסכסוך הישראלי ערבי הממושך. שכן עם היהודים אינם יהודים אין טעם לקיומה של מדינה יהודית, ואפשר להחזיר את כולם לארצות מוצאם (במידה כמובן שהתושבים המוסלמים של אירופה יסכימו לכך. כבר קדמך פרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת שייח'-מוניס, בספרו: 'כיצד הומצא העם היהודי' והוכיח במישור שהעם היהודי הומצא רק במאה ה-19 למטרות קולוניאליסטיות. ודפח"ח 🙂

      בברכה, ד"ר מחמוד ש.צ. עבאסלינגר, אוניברסיטת פטריס לומומבה, סניף רמאללה

      • מסכים, וזה ודאי עוד אופק עצום שההצעה המדהימה שממשיכה את דרכה של הכותבת יפתח, ואני התרכזתי רק במישור של יחסי דת ומדינה על מכלול בעיותיהם, שממש ייפתחו מחדש בצורה מדהימה לאור ההצעה ההגיונית (הרבה יותר מהצעת הכותבת החשובה) שהצעתי, ישר כוח גדול, וממך וממני ומן הכותבת ייגאל העולם

  2. הכותבת הציעה הצעה נועזת ומחודשת לקראת סיום:
    "החלטה עקרונית של הרבנים שכולנו בחזקת ממזרים, משום שעם ישראל עבר בעיקר במאה השנים האחרונות תהפוכות רבות, נדידה עצומה ושואה, אשר הגדילו את הסיכוי שרובו של העם היהודי צאצא לממזרות, ועל כן עניין הממזרות עבר וחלף מן העולם".
    אפשר אולי בשולי הדברים ומתוכם, להציע הצעה נועזת משמעותית יותר: לאור הגלות הארוכה והנדידות הרבות, לאור הפוגרומים הרבים, מקרי האינוס הרבים רח"ל, לאור ההבדלים במראה בין היהודים מהגלויות השונות – להחליט שכל עם ישראל בחזקת גוים, שהרי דברים אלו הגדילו את הסיכוי שרובו של העם היהודי צאצא לגוים. מדוע לחדש רק שעם ישראל, זרע קודש, עם ה', הוא רק ממזר ודאי (שהרי ספק ממזר אסור בממזרת), ומדוע שלא נחדש שהוא גוי ודאי, הרי הגלות הרבה יותר רלבנטית לכך?
    הפוריות והאופק שההצעה הזו תפתח בפנינו גדולים ומשמעותיים לאין ערוך, בפתרון כולל של הבעיות הבוערות ביותר שעומדות בפני היהדות. חשבו למשל על הבעיה של העירוב בצבא – קשה להעלות על הדעת שהרבנים ימשיכו למחות גם לאור החידוש העצום שכל עם ה' בחזקת גוים. כך גם בנושא הנישואים והגירושים, הנושא הכה בוער ושורשי של מסורבות הגט: אמנם גם בני נח אסורים באשת איש, אך ידועים דברי האחרונים שלמדו מהרמב"ם שהגדרת הנישואים והגירושים בבני נח היא הגדרה טבעית שמושפעת ממנהג העולם ומדרך הארץ הכללית (וכך כתב הרב הענקין ועוד רבים רבים), וא"כ ודאי אפשר לומר שאם מנהג העולם שהאישה יכולה ליזום את הגירושין והם תלויים גם ברצונה, הדבר תקף גם לפי ההלכה. ואם עם ישראל הוא בחזקת גוי ודאי, הרי שדיני הנישואים והגירושים שבו הם בהתאם לדיני בני נח – והגירושין יהיו תלויים ברצון האישה!
    ודאי שהחידוש הגדול שנאמן לדרך הכותבת יוכל לפתור עוד בעיות בוערות רבות ולא מובן אפוא מדוע הכותבת החשובה עצרה בהפיכת עם ישראל לממזר ודאי (לא ספק, ודאי) ולא המשיכה למקום הפורה של הפיכתו לגוי גמור.

    • ופתרון יעיל יותר

      בס"ד ב' בניסן ע"ז

      דרך פתרון יעילה יותר מתוארת כתבתו של אלירן אהרן, 'הדיינים הצליחו להתיר חשש ממזרים', שעלתה היום ב' בניסן לאתר 'ערוץ 7'.

      בכתבה מסופר על בית דין בהרכב הרב אליעזר איגרא, חבר ביה"ד הגדול, ואבות בתי הדין, הרבנים אליהו אברג'יל ובנימין בארי, שערכו תחקיר יסודי שמצא פגמים שהביאו לביטול קידושיה של אישה שנערכו לפני 60 שנה, וגאלו את צאצאיה מחשש הממזרות שריחף עליהם במשך 40 שנה.

      זו היתה דרכם של גדולי ישראל בכל הדורות, 'להפוך כל אבן' אפשרית כדי להציל מחשש ממזרות. מן הגדולים בתחום זה היה הגאון רבי שלום משאש, שיום פטירתו יחול בשבוע הבא.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      מעניין לעניין באותו עניין, אספר כאן מעשה מופלא על גודל השתדלותם של גדולי ישראל בהתרת עגונות:

      אחד מגדולי המומחים במקצוע זה, שעשה רבות להתרת עגונות בשתי מלחמות העולם, היה הגאון רבי חיים מרדכי רולר, אב"ד פיאטרה-ניאמץ שעלה בסוף ימיו לארץ ישראל.

      פעם מסר לעיונו הרב הראשי הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שאלה חמורה של עגונה. הרב רולר הגיע אחר עיון ממושך למסקנה שניתן להתיר. אף שהדבר היה דקות ספורות לפני כניסת השבת, התקשר הרב רולר אל הרב הרצוג להודיעו שהוא מצטרף להיתר.

      בתשובה לשאלתו של הרב הרצוג 'מה הדחיפות להתקשר דקות ספורות לפני כניסת השבת?' ענה הרב רולר: 'קיבלתי מרבותי שאין מאחרים בהיתר עגונה אפילו רגע!'.

      ואכן התברר מייד הצדק בהנהגה זו. באותה שבת נפטר הרב רולר, ואילו לא התקשר לרב הרצוג לפני כניסת השבת – לא היה נודע לעולם שהוא התיר….

  3. אין ספק. עוד הוכחה ניצחת שרבי אליעזר בן הורקנוס צודק.

  4. רק בתוספת לתגובתי לעי"ל , עוד הצעה לי , לכותבת הפוסט הנכבדה :

    הסמנטיקה , משנה שיח ומשנה הטיות , גישות ועמדות . כך למשל :

    זיקנה למשל , הומרה נניח ב – " גיל הזהב " , מפגר ושוטה , הומר ל : מוגבל … וכדומה . כך גם צריך ואפשר לפעול בנוגע לממזר . שהרי המונח ממזר , מן המפורסמות , מביע הוא בלשון העם :

    ערמומיות , פרא אדם , מרדן , אדם החורג מנורמות מקובלות של התנהגות וכדומה …. ואין צורך להוכיח הדבר כמובן , מן המפורסמות הוא .

    אין שום סיבה הרי , שמינוח כזה ימשיך וירווח , ביחס לממזרים גופא ( בעלי המעמד המשפטי או הפסאדו משפטי ) ואפשר לאלתר ולחשוב כדרך משל על מינוחים שונים , כך :

    " אקסון " ( על דרך : אקס , אקסית , באסוציאציה ליחסי אישות מחוץ לגדר השמרנות המקובלים , מאוד סקסי ורווח ורומנטי ) .

    "וירטואלי " ( לעמעם את זהותו המוגדרת והרסמית כממזר , וקצת לעדן עם מודרניות וסקסיות מסויימת ) .

    " ולנטינו " ( על שם המאהב הדגול כידוע )

    ערב רב של אפשרויות ייתכנו כאן , אבל , זוהי יריית פתיחה , משמעותית מאוד …. לפחות לגבי הקהל החילוני מסורתי , יתקבל הדבר ביתר אהדה או קלות או הטיה חיובית , עם השנים , יעזור ויעצים הדבר , לשנות השיח .

    תודה

  5. רק עוד הצעה לתגובותי לעי"ל , במימד יותר פרקטי , בכל הנוגע למינוחים או סמנטיקה " רעננה " יותר , למונח " ממזר " :

    ידועה הדוקטרינה המשפטית / חקיקתית , בה על ידי חקיקה , מחילים חובה להחליף שם אנכרוניסטי ופוגעני משהו , במינוחים יותר קורקטיים והולמים ומודרניים. כותבת הפוסט הנכבדה , יכולה לפחות , לדחוף הליך חקיקתי , בו יוצע , שבכל מקום , שבו מוזכרת המילה " ממזר " או שאמורה להיכתב המילה " ממזר " ( נניח בפסק דין של בית דין רבני ) חובה יהא להשתמש במינוח אחר ( נניח מינוח יותר סקסי ורומנטי כפי המוצע לעי"ל , או , משפטית יותר הולם , כפי למשל " ילד חוץ " ( נניח , כמובן רשימה לא סגורה , וכותבת הפוסט יכולה לטרוח ולחשוב , או להתיעץ עם בעלי מקצוע מתאימים על עוד אפשרויות ) ) .

    ואמחיש , כיצד זה נעשה בפועל :

    עד לאחרונה , היה חוק במדינת ישראל , אשר כותרתו הייתה :

    " חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט–1969 " ו – בעקבות הצעת החוק :

    " הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 "

    הרי ש – בכל מקום , בכל דבר חקיקה , שבו הוזכרה המילה " מפגר " הוחלפה המילה במינוח : " אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית " ולא " מפגר " או " מפגרים " .

    וכך , במקום : " חוק הסעד ( טיפול במפגרים ) התשכ"ט – 1969 , הומרה המילה " מפגרים " במינוח אחר , יותר הולם , וכך הכותר של החוק המחודש :

    " חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969"

    אז בשלב ראשון , יכולה כותבת הפוסט , להריץ ולדחוף לחקיקה דנן , אשר מחליפה או מחייבת שימוש בשם אחר למילה " ממזר " . חקיקה כזו , הינה חקיקה הולמת , הואיל , ואין הדבר מתערב בהלכה , אלא , רק בהמשגה . שינוי הלכה דתית , על ידי המרצה חילונית , הינו כמעט בלתי אפשרי בחקיקה , וגם בג"ץ בעיקרון לא יתערב בדבר (למשל , כל הבגצי"ם והפניות לבתי משפט , לגבי נישואין אזרחיים , לא צלחו , וסבוך עד מאוד הדבר לפירוט כאן ) .

    לינק לחוק הסעד כאמור :

    https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/p171_009.htm

    תודה

    נ.ב : אם כותבת הפוסט , חפצה בעיצה , או רעיון בקשר לנדון , יכולה היא לפנות אלי , ללא שום תמורה , ואעשה כמיטב יכולתי .

  6. הכותבת שופכת את התינוק עם המים. זה שצריך לצמצם את בעיית הממזרות, חשוב ביותר.

    אבל "האיום על הילדים הוא האיום האולטימטיבי על נשים, ועל כן זוהי הפטריארכיה בהתגלמותה. הנפנוף של הרבנות באיום הממזרות הוא שליטה מוחלטת של הממסד הגברי במיניות האישה", במילים אחרות, תנו לנו לקיים יחסי מין איך שאנחנו רוצות ועם מי שאנחנו רוצות, ואל תבלבלו לנו את המוח עם הלכה, תורה וקדושה. והדברים יצאו מפי הטוענת רבנית והעיר שושן נבוכה. ממש תעודת כבוד למרכז צדק לנשים ולקולך.

  7. חבל שעיתון דתי מכובד כמקור ראשון נותן במה לדברי הכפירה החצופים של לוביץ שהינם גם דברי הבל ורעות רוח שאף בר אוריין לא היה פולט מפיו גם בשעת שיכרות. צריך עיון אם בין כל נשות קולך ומרכז רקמן יש 10 צדיקות שמאמינות בהשם ובמשה עבדו.

    • לשיטת הכותבת החצופה,
      אולי כדאי גם למחוק את הכהונה, כדי שכל אחד יוכל להתחתן עם גרושה
      ואולי גם נמחק לכל המשרתים בצה"ל לתקופת השירות את כל המצוות כדי שיהא קל יותר

      הוא גרועה יותר מהרפורמים וכבר עברה לתחומי הנצרות , בושה וחרפה

    • אפשר ליצור רשימה גלויה

      להצעת הכותבת להגדיר את כל ישראל כממזרים, ניתן למצוא תימוכין חלקיים הברייתא: (כלה רבתי ב,א):בה אומרים רבי אליעזר ורבי עקיבא שעזות פנים היא סימן לממזרות. אז לא כל ישראל יוגדרו ח"ו כממזרים, אלא עזי הפנים בלבד, ואלה הרי מטבעם לגלות את 'מעלתם' בכל במה אפשרית 🙂

      בברכה, ש.צ. לוביצ'ינגר

      • ישראל עזים שבאומות

      • פוטנציאל חיובי ושלילי(לחיים)

        בס"ד ג' בניסן ע"ז

        לחיים – שלום רב,

        אכן 'ישראל עזין שבאומות' כדברי רבי שמעון בן לקיש (ביצה כה,ב). לדברי 'תנא משמיה דרבי מאיר' (שם): 'מפני מה ניתנה תורה לישראל? – מפני שהן עזין'. תכונת העזות הטבועה בעם ישראל היא הנותנת להם את הכוח לעמוד בעולה של התורה כנגד ההתנגדות של 'כל העולם ואשתו'.

        מאידך העוז, הנובע מהאמונה והנאמנות לשליחות האלוקית, עלול להידרדר ל'עזות פנים', להרגשה של 'אני ואפסי עוד', הבז בציניות לכל ערך ולכל קדוש ויקר. את הפוטנציאל החיובי ואת הפוטנציאל השלילי מציגות שתי הלישנות של 'תנא דבי רבי ישמעאל' (שם): 'מימינו אש דת למו – אמר הקב"ה: ראויין הללו שתינתן להן דת של אש. איכא דאמרי: דתיהם של אלו אש, שאלמלא ניתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם'

        התורה היא הנותנת 'עז ותעצומות לעם', ומאידך היא הרסן המגן על העוז הבונה שלא יהפוך לעזות הרסנית!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        עלה בדעתי שהרחקת הממזר אינה עונש אלא התוויית דרך תיקון..

        לאדם שעצם הווייתו באה מפריצת איסור תורה חמור,.- יש חוסר ביכולת הגנת התורה מפני תכונת העזות הטבעית שקיימת בו כבן ישראל. הריסון יבוא ע"י נישואין למעמדות פחות מיוחסים, או ע"י היבלעות ב'מקום שאין מכירין אותו', שתשכיח את מקור הווייתו מפריצת איסורי התורה.

        אף בלימוד התורה 'המתשת כוחו של אדם', יש פתח לתיקון, ולכן 'ממזר תלמיד חכם' זוכה לכבוד יותר מכהן גדול שאינו תלמיד חכם, אף שאיסורו לא הותר.

  8. הגישה של הגב' לוביץ להלכה בטעות יסודה: חכמים לא "מוצאים דרכים לעקוף ציוויים ולרוקן אותם מתוכן מעשי" או "מפתחים שיטות שונות כדי למנוע ממזרים", אלא מלמדים את התורה כפי שנמסרה להם מסיני. ישנן "שיטות למניעת ממזרים", כמו ההפריה החוץ-גופית שהזכירה הגב' לוביץ (אע"פ שאני מסופק אם אכן שיטה זו נתקבלה בקרב הרבנים) או השיטה שמוזכרת כבר בגמרא להשיא לממזר שפחה – כלומר, גיורת במעמד הלכתי של שפחה – כך שהילדים נולדים "עבדים" ללא אב וכשהם "משתחררים" מעמדם שווה לגר. אבל "רוב בעילות אחר הבעל" אינו "טריק" משפטי שמשתמשים בו ללא הבחנה, אלא סברא שנלמדה מהסתכלות בחברה היהודית במשך מאות שנים, ומבטאת את המציאות כפי שהיא. אם יש ממזרים שלא בצדק (דבר שקורה כשנותנים לפקידי מחשוב מטלות שנועדו לרבנים) צריך לטפל בזה; יש צורך לפתוח מחדש את "הרשימה השחורה" ולבחון כל מקרה לגופו (עד כמה שניתן). אבל אלו שהם ממזרים על פי דין – הם לא "אתגר מוסרי" ולא "כלי לדיכוי האישה", אלא דרך לשמור על טהרת היוחסין בישראל, שלאיש ולאישה תפקיד שווה בשמירתה (הכבל האמיתי זה הגט, אם כבר) ואגב, כבר פסקו זקני ציון (הפרוטוקולים שם,שם) כי כל היהודים הם צאצאי הכוזרים, כך שאין צורך בהכרזת ממזרות קולקטיבית…

  1. פינגבק: בתגובה ל'לבטל את הרשימה השחורה' | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: