יוסף הצדיק, גרסת ספרד הנוצרית | יעל מאלי

באופן מפתיע, הדמות המרכזית בהגדות המאוירות מספרד בימי הביניים איננה משה אלא יוסף. מסתבר שעשירי הקהילה, מזמיני ההגדות, ראו עצמם דומים לו

פרשת ויגש חותמת סדרה בת שלוש פרשות העוסקות בקורות חייו הנפתלים של יוסף. לאורך פרקים ארוכים נפרשים חלומותיו ונפקחת הדרך הארוכה ומלאת החתחתים המובילה להתגשמותם. התורה מתארת באופן גלוי ודרמטי את יחסיו של יוסף עם אביו, עם אחיו, עם אשת פוטיפר ועם אחרים. הכתוב מסכם את הישגיו המופלאים במילים ספורות: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ. וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (בראשית מב, ח). יוסף הוא "אִישׁ מַצְלִיחַ" וה' איתו, אך הוא משלם מחיר יקר על הגשמת חלומותיו. הוא חי בזהות בדויה, מדבר בשפה זרה, מנוכר ממשפחתו, רחוק מארצו. רק בפרשת ויגש נפתח צוהר לפיוס ולהבנה שיד ה' היא שארגה את הכתונת המגואלת בדם כמו גם את בגדי השש.

אין תמה אפוא בכך שסיפורי יוסף משמשים לאורך הדורות כמוטיבים מלאי השראה בספרות, בהגות, בפסיכולוגיה ובאמנות, ובכך שהטביעו את חותמם גם בנצרות ובאסלאם. המגוון עצום, ואנו, החייבים לבחור מעט מן המרובה, נתייחס לדמותו של יוסף בכתבי היד המאוירים של יהודי ספרד במאה ה–14.

סיפורי‭ ‬יוסף‭ ‬מתוארים‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬עשרה‭ ‬עמודים‭ ‬מלאים‭. ‬מתוך‭ ‬הגדת‭ ‬סרייבו‭, ‬ברצלונה‭, ‬מחצית‭ ‬המאה‭ ‬ה‮–‬14‭

סיפורי‭ ‬יוסף‭ ‬מתוארים‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬עשרה‭ ‬עמודים‭ ‬מלאים‭. ‬מתוך‭ ‬הגדת‭ ‬סרייבו‭, ‬ברצלונה‭, ‬מחצית‭ ‬המאה‭ ‬ה‮–‬14‭

מקור להזדהות

בפתח אחדות מההגדות הספרדיות המאוירות של ימי הביניים מופיעים מחזורי איורים מקראיים, שאינם מתייחסים לטקסט ההגדה גופו. רבים מאיורים אלה מציגים סיפורים הקשורים ליציאת מצרים ולתולדות חייו של משה רבנו. התיאורים החזותיים של משה רבנו כמו מפצים על היעדרות משה מסיפור גאולת מצרים שבהגדה. כמה מן ההגדות מרחיקות אחורה בהיסטוריה המקראית, וכוללות איורים לסיפורי האבות ולמאורעות מכוננים מספר בראשית.

מעניין לראות שבשתיים מההגדות המפוארות והמעניינות ביותר, הגדת סרייבו והגדת הזהב, הגיבור הראשי באיורים אינו משה רבנו, כצפוי, אלא יוסף. בהגדת הזהב מוקדשות לסיפורי יוסף שמונה–עשרה סצנות, ובהגדה השנייה, הדומה להגדת הזהב בצורתה ובתכניה, מספר איורי יוסף הוא חסר תקדים, ומגיע לכדי עשרים וחמישה. בהגדת סרייבו, שאליה נתייחס להלן, מתוארים סיפורי יוסף על פני עשרה עמודים מלאים: תשע–עשרה מיניאטורות מוקדשות לו, כמעט שליש מסך המיניאטורות המצוירות. לשם השוואה, כל האבות והאימהות גם יחד מופיעים בהגדה בשבעה איורים בלבד.

תופעה זו ייחודית להגדות הספרדיות. בהגדות המאוירות מצרפת, מגרמניה ומאיטליה היא איננה קיימת. מדוע? למה זכה יוסף לשמש גיבורן המצויר של הגדות ספרדיות? כדי לנסות להתחקות אחר הסיבות לכך, יש להבין את האקלים הפוליטי והתרבותי שבתוכו נוצרו ההגדות המאוירות. ההגדות שהזכרנו לעיל והדומות להן נוצרו במחצית הראשונה של המאה ה–14 בממלכת אראגון שבצפון ספרד, בסביבות העיר ברצלונה.

ההגדות המאוירות נוצרו לפני עידן הדפוס. אלו הם כתבי יד שבעלי מקצוע מיומנים יצרו על פי הזמנה. הכנת כל כתב–יד ואיורו ארכו חודשים ארוכים ועלו ממון רב. מזמין ההגדה מכונה, בהתאם לכך, פטרון. לגבי רוב ההגדות הללו אין לנו מושג, היום, מי היו פטרוניהן ומי היו הכותבים והמאיירים שלהן. יש להניח שבמקרים רבים המאייר, בניגוד לכותב, היה אמן נוצרי שקיבל הנחיות מחכם יהודי. כך נוצרו איורים מפוארים שסגנונם נוצרי אך תוכניהם נאמנים לתיאור המקראי ואף משלבים מסורת מדרשית. יוצא דופן מבחינה זו הוא מאייר הגדת סרייבו (הקרויה על שם העיר שהיא מוצגת בה), שככל הנראה היה יהודי.

פטרוני ההגדות נמנו עם המשפחות היהודיות המיוחסות והעשירות ביותר בממלכת אראגון. מרדכי נרקיס, שחקר את הגדת הזהב, ובצלאל רוֹת, שחקר את הגדת סרייבו, משערים שהפטרונים היו סוחרים אמידים או אנשי כספים של חצר המלוכה. רמז לקרבה לחצר המלוכה ניתן לגלות בשלטי האצולה המעטרים את עמוד הפתיחה של הגדת סרייבו.

שולי הלוחית המעטרת את מילת הפתיחה "הא" עשויים בצורת טירות מפוארות שמאחוריהן ניצבת חומת עיר. מעל שער החומה מתנוססת מגִנית עם סמל העיר ברצלונה, שאת פסיו האדומים והזהובים מזהה כל ילד חובב כדורגל. בשוליים התחתונים מצוירות שתי מגניות נוספות המציגות סמלים של ממלכת אראגון.

בצלאל רות משער שאלה הם סמלים של משפחות יהודיות מהמעמד הגבוה, שאימצו את סמלי המלוכה מתוך הבעת נאמנות לשליטי ממלכת אראגון. להערכתו ההגדה הייתה שייכת לאחת משתי המשפחות היהודיות העשירות שקיימו קשרים הדוקים עם חוגי החצר הספרדית ושלטו במשך דורות בקהילה היהודית המקומית.

חוקר האמנות והפולקלור היהודי שלום צבר קושר את ריבוי התיאורים של יוסף בהגדות הספרדיות עם "אנשי החצר" העשירים שהיו כנראה פטרוניהן של ההגדות המאוירות ובעליהן. לדעתו, תפקידיו ומעמדו של איש החצר היו עשויים ליצור אצלו הזדהות עם דמותו של יוסף, המשנה למלך מצרים. את השימוש בסמל מלוכה בדף הפתיחה להגדה ניתן להשוות להענקת טבעת החותם המלכותית ליוסף: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף" (בראשית מא, מב).

התמונה הבאה, מדף 15 בהגדת סרייבו, מתארת את יוסף, המשנה למלך פרעה, יושב על כיסא מפואר, אוחז מטה בידו הימנית ומפקח על עבודת הפועלים בשמאלית. קבוצת עובדים קטני ממדים מרוקנת את גרעיני החיטה אל תוך ממגורות ענקיות. היחס בין דמותו הגדולה של יוסף לדמויותיהם הקטנות של הפועלים ממחיש את עוצמתו ואת מעמדו.

עמוד נוסף בסדרת האיורים המוקדשים ליוסף מתאר בשתי תמונות את יעקב ובניו יורדים מצרימה. הירידה למצרים לשבור שבר נותנת משמעות לתפקידו של יוסף במצרים. הרפורמה שערך בחברה המצרית הצילה את משפחת יעקב אביו מרעב ואולי גם ממוות. בציור העליון נראה יעקב כשהוא מקדם בברכה את אחד עשר בניו השבים ממצרים; בנימין הקטן יושב על העגלה. בציור התחתון מגיעה הפמליה למצרים, הפעם עם יעקב היושב בעגלה עם בנימין.

בכל איורי ההגדות מצוירים גיבורי התנ"ך כאילו נולדו וגדלו בברצלונה במאה ה–14, ולא בארצות המקרא שהמאיירים לא הכירו אותן כלל. נקל לדמיין שכאשר התבוננו בני משפחת הפטרון בדמויות המקראיות הם ראו בהן מקור להזדהות ולהשראה.

בין הכיסא לכלא

התבוננות בתולדותיהם של יהודי ספרד במאות ה–13 וה–14 תבהיר לנו את עומק ההזדהות שלהם, ושל אנשי–החצר שביניהם בפרט, עם יוסף. על פי יצחק בער, חוקר יהדות ספרד הנוצרית, בסוף המאה ה–13 חלה ירידה במעמד יהודי ברצלונה וכל חבל קטלוניה שבמדינת אראגון. הם הורחקו ממשרות המִנהל שהחזיקו בהן עד אז, והנוצרים דחקו את רגליהם מענפי כלכלה נוספים. גם בתחום הדתי חשו היהודים לחץ גובר, שבא לידי ביטוי בין השאר בוויכוחי דת פומביים שחכמי היהודים נאלצו להשתתף בהם. הוויכוחים עסקו בעיקרי האמונה, בכוונת המקרא ועוד, ותוצאתם נקבעה מראש. הוויכוח המפורסם ביותר התקיים בברצלונה בשנת 1263 בין הרמב"ן לבין היהודי המומר פבלו כריסטיאני. בעקבות ניצחונו בוויכוח נאלץ הרמב"ן לברוח מספרד ועלה לארץ ישראל.

בתחילת המאה ה–14 הורע המצב עוד. קהילת ברצלונה, ובה גם פליטים יהודים שגורשו מצרפת, סבלה מעלילות דם ומפרעות שבאו בעקבותיהן. יהודים אנוסים שחזרו ליהדות סבלו מרדיפות האינקוויזיציה, והגזרות הכלכליות נמשכו. גם צרות מבית לא חסרו. מנהיגי הקהילה היו נתונים לביקורת פנימית חריפה ודיכאו אותה באמצעות תקנות ועונשים.

בימי המלך פדרו הרביעי (1336–1387), שהגן על היהודים, הייתה התאוששות מסוימת, אך גם משבר נוסף שחל בעקבות המגפה השחורה ב–1348. המלך הטיל מיסים כבדים, והיה אכזר ובעל אופי לא יציב. ועם זאת, היהודים בני המעמד הגבוה נהנו מקרבתו, אף שכבר לא נשאו במשרות רשמיות. היו ביניהם רופאים, מתרגמים, קרטוגרפים, אסטרונומים ובעלי הון ששימשו יועציו של המלך.

טודרוס הלוי אבולעפיה, איש טולדו (1247–1306), היה ממקורביו של המלך אלפונסו העשירי. הוא צבר הון מסוים, ושימש חוכר מיסים בחצר ממלכת קסטיליה, שכנתה הדרומית של ממלכת אראגון. טודרוס היה גם משורר חשוב, ותיאור חוויותיו ותחושותיו משמש עדות נאמנה לחיים היהודיים בספרד הנוצרית. אביבה דורון, שחקרה את שירתו, כתבה: "חייו ידעו עליות ומורדות. הוא היה תלוי ברצונם של המלך ומקורביו, וכשנשללה ממנו טובת המלך הגיע עד לישיבה בבית האסורים. ההשפלה, בשל הירידה החדה במעמדו הרם, לא הניחה לו. נוסף לסבל הפיסי חלחלה בקרבו של טודרוס הלוי תחושת החרדה שאלוהים, שעד כה שמע לבקשותיו, מתנכר לו" (משורר בחצר המלך: טדרוס הלוי אבולעפיה, שירה עברית בספרד הנוצרית, תל אביב תש"ן, עמ' 24).

בהיותו בכלא חיבר טודרוס שירים על סבלו ועל תקוותיו להינצל. באחד משיריו שיבץ פסוק מפרשת ויגש: "אָשׁוּב לְקַדְמוּתִי וְאָסִירָה / אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיִי וּפִתַּחְתִּי / וּבְרֹן לְאָחִי אוֹמְרָה: / הוּשַׁב כַּסְפִּי וְהִנֵּה הוּא בְּאַמְתַּחְתִּי!" (חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, ירושלים תשנ"ז, עמ' 383). הנה כי כן, המשורר בן ימי הביניים המאוחרים חבוש בצו המלך בבית האסורים של ממלכת קסטיליה, ומייחל להחליף את שמלת השבי כיוסף (בראשית מא, יד) ולקבל בחזרה את כספו ואת מעמדו בחצר המלוכה – גם זאת כיוסף: "וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי" (מב, כח).

טודרוס מתאר בחרוזים גם את קשרי ההון (היהודי) עם השלטון (הספרדי). הנה כך הוא מציג את ציפיותיו להתעשר מתפקידו כגובה מסים מטעם המלך: "תְּשִׂימֵנִי בְּעֵין מַלְכִּי לְרַחֲמִים / וְהַט לִבּוֹ לְאַהֲבָתִי וְחֶשְׁקִי … וְהָאָדוֹן יְצַוֶּה לַעֲבָדָיו / לְהַטִּיל כָּל רְכוּשׁ יֵשׁ–לוֹ בְּחֵיקִי / וּמִכָּל צַד יְבוֹאוּנִי, וְאֶרְאֶה / וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקִּי" (דורון, משורר בחצר המלך, עמ' 154). גם כאן יש שיבוץ מתוך פרשת ויגש: השורה האחרונה היא שינוי זעיר, אך אירוני, של הכתוב "וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ" (מב, לה). במקרא, אחי יוסף מגלים לחרדתם את הכסף שיוסף ציווה לטמון בשקיהם. בשיר, טודרוס הופך את משמעות הפסוק כדי לתאר את תקוותו לקבל כסף מאוצרו של המלך הספרדי. החרדה כאן שייכת, אם כבר, לאנשים שכספי המס נגבו מהם.

שליחות אלוהית

חורבן יהדות ספרד התרחש בין פרעות 1391 לגירוש הסופי ב–1492. זו הייתה תקופה קשה לפטרוני ההגדות, אותה שכבת עלית של החברה היהודית שהייתה גם חלק מהחברה הספרדית. הם הצטרכו, בעת ובעונה אחת, לעשות את הנדרש מהם בחצר המלוכה ולהוציא ממנה את לחמם, וגם להשתדל שם למען אחיהם היהודים תוך סיכון עצמי. אף שהלכו על חבל דק, אנשי הקהילה לא חסכו מהם ביקורת. דברי יוסף בפרשת ויגש עשויים להישמע כיוצאים מפיהם של מנהיגי קהילת ברצלונה במאה ה–14: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ–לֹהִים לִפְנֵיכֶם. … וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ–לֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱ–לֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מה, ה–ח).

יוסף חוזר כאן שוב ושוב על ייעודו כשליח; אמנם לא שליח הציבור, אלא שליח ה'. יוסף מסמל את שיא הצלחתו של היהודי בעולם הנוכרי. הוא הגיע להישגיו הכבירים לאחר סבל רב ותוך סיכונים לא מעטים. יהודי החצר הספרדים, שסיכנו לא פעם את חייהם אך לא תמיד זכו להכרת אחיהם, הזדהו עם סיפור חייו. ייתכן שאף הם חשו כשליחי ציבור וכשליחי ה' שהציבור לא תמיד מכיר בפועלם ובהקרבתם. כמאמר יוסף: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱ–לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (נ, כ).

יוסף הוסיף להיות דמות אהובה על יהודים בני כל העדות, גם אחרי גירוש ספרד. רבים חיברו עליו רומנסות ומחזות. שמו נישא בפיות האימהות כהגנה מפני עין הרע, וברכת יעקב "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (מט, כב) שגורה בפי כול וחרותה על גבי קמעות וכתובות. יוסף, הבן האהוב והאח הדחוי, האיש יפה התואר שידע להפוך חלומות ללחם, שידע לצאת מבורות אל ארמונות – וממַשבֵּר לשבור שבר.

יעל מאלי היא ראש חטיבת אמנות במכללת אפרתה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 בינואר 2017,ב-גיליון ויגש תשע"ז - 1013. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ב"ה
    יעל מאלי טוענת שבאופן מפתיע הדמות המרכזית המצוירת בהגדות ספרדיות לפסח מימי הביניים הוא יוסף ולא משה. לי ברור מאד למה משה לא מופיע . אני טוען שאחד מהתפקידים החשובים ביותר של ההגדה הוא לסנגר על יעקב אבינו ממה שתפס עליו משה רבנו בתורה . דוגמאות : "אילו העמידנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו" מישהו היה מעלה על דעתו להגיד דבר כזה לפני משה רבנו אחרי מעמד הר סיני ?! אבל לפני יעקב אבינו כן , כי יעקב אבינו למד הרבה שנים תורה בבית המדרש של שם ועבר. ולכן יעקב טוען שאילו לא היה מעמד הר סיני עם ישראל היה ממשיך לנהוג לפי תורת יעקב שזה מאד דומה לתורה שניתנה בסיני .
    דוגמה נוספת : "ארמי עובד אבי וירד מצרימה" הפשט של הכתוב שמשה מכנה את יעקב אבינו "ארמי אובד" ולכן הסנגוריה של יעקב דורשת ומפרשת את הפסוק : "לבן ארמי ניסה שהשמיד (לאבד) את אבי" . עוד דוגמה: מי הוא הבן רשע ולמה הוא כל כך רשע ? אני טוען שהבן הרשע הוא משה רבנו בחטא מי מריבה על פי פירושו של רבנו חננאל הנמצא בפירוש הרמב"ן על התורה. כשמשה אמר "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים" ולא אמר "ה' יוציא לכם מים" הוא כאילו כפר בעיקר. בהגדה כתוב "אף אתה הקהה את שיניו" – משה רבינו היה כבד פה וכבד לשון.. בהגדה כתוב "אמר לו בעבר זה" זה – היא מלה האופיינית למשה . בת פרעה מכנה אותו עוד קודם שקראו לו משה "מילדי העברים הוא זה" בחטא העגל קוראים למשה : "כי זה משה האיש..". בהגדה ממשיכים "אילו היה שם לא היה נגאל" – באמת משה לא נגאל ביציאת מצרים . לפני יציאת מצרים הוא היה חופשי ממש כנסיך במצרים ולאחר יציאת מצרים הוא מת במדבר.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: