זהו ספר על עורך בהוצאת ספרים הכותב על סיפור אהבה בין סופרת ועורך אחר בהוצאה, שכותב סיפור מקביל על אהבה בין מרצה ותלמידה. תחכום מלוטש בלבד?

כתב סתרים

שושי בריינר

עם עובד, 2016, 320 עמ'

הרומן המפורסם ביותר בין עורך לסופרת ברפובליקת הספרות העברית התנהל בשעתו בין מנחם פרי ליהודית קציר שחיו תקופה מסוימת כזוג. "כתב סתרים", הרומן הרביעי של שושי בריינר, עוסק אף הוא ברומן בין עורך ספרותי ידוע לבין סופרת מתחילה, אבל בין אם הוא נרקח לגמרי מדמיונה של בריינר ובין אם לא, למרות החשדות המתעוררים, הוא מגולל פרשת אהבה אחרת לגמרי.

"כתב סתרים" עוסק אף הוא בנושא האהבה כמו כמה מספריה הקודמים של בריינר, למשל "אהבה עברית" (עם עובד, 2006). הרומן הנוכחי הוא מעין ערך משולש ספרותי: ספר בתוך ספר בתוך ספר. שלושה רבדים ושלושה ספרים בתוך ספר אחד, שלפחות בשניים מהם מופיע סיפור אהבה דומה בשינויי ניואנס בלבד.

הדמויות המרכזיות בכל העלילות המרכזיות והמשניות הן גבר ואישה כבני שישים. פעם אחת הגבר הוא עורך ידוע והאישה היא סופרת מצליחה בראשית דרכה, ופעם הגבר הוא אקדמאי ידוע והאישה היא סטודנטית שלו. מנחם, עורך ספרותי נחבא אל הכלים בהוצאת "אבוקה", הוא דמות המפתח בעלילה וזה שמקשר בין כל הרבדים והעלילות. כאמור, כל קשר בין מנחם מהרומן למנחם מהמציאות הוא כמובן מקרי בלבד ואף מופרך לחלוטין, אבל מי שאוהב חידות ספרותיות יוכל אולי לטעון שהבחירה בשם מנחם אינה פליטת קולמוס פרוידיאנית בהקשר הזה (ואולי גם לא העובדה שבריינר, שהייתה מועמדת בעבר לפרס ספיר, העניקה לגיבורה שלה את השם איה ספיר).

מכל מקום, העורך מנחם הוא אלמן. אשתו האהובה שהייתה עוזרת ספרית נפטרה ממחלה, אבל היא ממשיכה לפקוד את דמיונותיו בלילות. בצעירותו כתב רומן שנדחה על ידי העורכת הראשית של ההוצאה שבה הוא עובד והדבר סירס את כתיבתו. כשהעורכת הראשית פרשה לגמלאות איש לא חשב להציע למנחם, שבהוצאה רואים בו "מין רהיט מאובק שאפילו המנקה פוסחת עליו" (עמ' 14), להחליף אותה וגויס לתפקיד אלכס שפירא, עורך כריזמטי וכוחני, "המוציא והמביא של הספרות העברית העכשווית" (158).

מנחם נשאר בחדרו בקצה המסדרון, ומשם הוא עוקב בעניין אחר סיפור האהבה שנרקם בין אלכס לבין הסופרת איה ספיר, שעליה הוא המליץ להוצאה בעקבות קריאת סיפור שלה שהתפרסם בכתב עת נידח. "כתב סתרים" נפתח במונולוג של מנחם, שהוא הרובד הראשון בעלילה. לאחר מכן מופיע הרובד השני, המודפס באות אחרת והוא למעשה הנובלה שכותב מנחם על סיפורם של אלכס ואיה. בתוך הנובלה הזו משובצים באות אחרת הרהוריו של מנחם ושיחותיו עם אשתו המתה.

שלושה‭ ‬רבדים‭ ‬ושלושה‭ ‬ספרים‭ ‬בתוך‭ ‬ספר‭ ‬אחד‭. ‬
הילה‭ ‬טוני‭ ‬נבוק‭, ‬ניירת‭, ‬2007 מתוך‭ ‬הביאנלה‭ ‬הארצית‭ ‬לרישום‭, ‬רשמים‭ ‬VI‭ ‬‮–‬‭ ‬שובו‭ ‬של‭ ‬הנייר‭ / ‬מחשבות‭ ‬על‭ ‬רישום‭, ‬המוצגת‭ ‬בבית‭ ‬האמנים‭, ‬שמואל‭ ‬הנגיד‭ ‬12‭ ‬ירושלים

עלילות כפולות

תקציר הנובלה שכותב מנחם: אלכס מציע לאיה ספיר חוזה לפרסום ספר ביכורים בהוצאה. במהלך העבודה על הספר, שהתיאור שלה סטנדרטי מדי, איה ואלכס מתאהבים, אבל אלכס מתגלה כטיפוס חמקמק המסתיר סוד המונע ממנו לקיים קשר יציב מסוג זה שאיה מחפשת. אלכס, גרוש ואב לשלושה ילדים, חי בסתר עם ידועה בציבור, הצעירה ממנו בשנים רבות. הידועה מנסה לסחוט אותו רגשית וכספית והוא לא מצליח להתנתק ממנה. אלכס מנסה לתרץ באוזני איה את התנהגותו, אבל תירוציו אינם מתקבלים. איה אינה מוכנה להסתפק בתפקיד סגניתה של הפילגש ונפרדת ממנו לתמיד.

הפרֵדה מותירה פצע מדמם אצל השניים. איה חושבת לנקום באלכס באמצעות כתיבת רומן מפתח על יחסיהם, אבל לבסוף מוותרת ונוסעת לספארי באפריקה, ואילו אלכס, שמצר על הפרֵדה מאיה, מחליט להסביר לה את התנהגותו הבעייתית המסבכת אותו ברשת של שקרים, באמצעות כתיבת נובלה שתהיה מעין תחליף לכתב הגנה: "כתבתי אותה… בדם לבי, כדי להסביר את עצמי לאישה שפגעתי בה" (עמ' 164).

מכאן מתחיל למעשה הרובד השלישי ברומן בתוך רומן הזה. אלכס כותב נובלה ומוסר את כתב היד שלה למנחם, על מנת שיקרא אותה ויחווה את דעתו. מכאן ואילך ועד סוף הרומן כמעט העלילה עוסקת בנובלה שכתב אלכס שהיא הפרשנות שלו לאירועים. הנובלה הזו מרחיקה עדות מסיפורם של אלכס ואיה, אך למעשה זו אותה הגברת בשינוי האדרת עם כמה שינויים קוסמטיים. הקורא ירגיש שהוא קורא למעשה כמעט את אותו הסיפור, אך עם זאת לא יחוש במחזור שיצרום לו באופן בולט במהלך הקריאה.

"אם יש מלאכים", הנובלה שכתב אלכס ושאותה מסר להתרשמות לעורך מנחם, עוסקת אף היא במערכת יחסים בין גבר ואישה כבני שישים. הגבר הוא יונתן, אקדמאי ידוע, והאישה רעיה, הנראית צעירה בהרבה מגילה, שמנסה לחזור לחיים הסטודנטיאליים ומבקשת שהמרצה הידוע ישמש כמדריך שלה. בשתי העלילות נוצרים למעשה מעין יחסי מטפל–מטופל בין הגבר והאישה, כשהגבר הוא החונך של האישה. אלא שעד מהרה חוצים השניים את הגבולות והופכים לנאהבים.

גם בעלילה זו חוזרים על עצמם דפוסים ודמויות מן העלילה הקודמת. גם כאן יונתן הוא גרוש ואב לשלושה שאחותו הגדולה מתה בצעירותה, המתאהב מעל לראש בבת גילו רעיה (שם שחוזר על עצמו בספריה של בריינר), אבל לא מסוגל לקיים קשר יציב, כי הוא נרדף אחרי אישה אחרת הצעירה ממנו בשנים רבות. בעלילה הראשונה זוהי זמרת צעירה בשם שיר, ובעלילה השנייה זוהי מזכירתו הצעירה איילה, המתדפקת ערב אחד על דלתו בבקשה שיארח אותה בביתו למשך מספר ימים אך נתקעת בביתו במשך עשר שנים. גם במקרה זה, הידועה בציבור היא טיפוס בלתי יציב. היא מאיימת לשלוח יד בנפשה בכל פעם שיונתן מודיע לה שברצונו לעזוב אותה.

יונתן אינו מסוגל לפגוע באיילה, אז הוא פוגע בסופו של דבר במערכת יחסיו עם רעיה. כשמתגלה לה הסוד היא מחליטה לנתק את הקשר עם יונתן. בדומה לכפילתה הספרותית, איה ספיר, היא לא מוכנה לשמש כסגניתה של הפילגש.

קישוטים ותכסיסים

ניכר שלבה של בריינר נתון לדמויות של איה/רעיה וייאמר לזכותה שהיא מעמיקה בדמויות של אלכס וכפילו יונתן בלי לשפוט אותם לחומרה, כפי שלעתים נוהגות לעשות סופרות מסוימות המשתמשות בדמויות של גברים חלשי אופי או מתעתעים למטרות האג'נדה שלהן. ואילו הפעם, אין אג'נדה, יש סיפור. במצבים מסוימים בריינר חומלת על יונתן אף יותר מאשר היא חומלת על איילה, הצעירה האובססיבית הפולשת לחייו, המצטיירת לעתים כדמות מדי חד ממדית.

מבנה של רומן בתוך רומן, עם שלושה רבדים המתכתבים ביניהם בנוסח מצא את ההבדלים, מוסיף ללא ספק תחכום לרומן של בריינר, אבל גם סגנון כתיבה רהוט המהול באיזמים תנכ"יים ואינטלקטואליים שמוסיפים נדבך של עומק, וגם תכסיסים עלילתיים ומבניים, לא מצליחים להציל את "כתב סתרים" מכשל אחד בולט: הרומן לא מצליח לייצר את ההפתעה שמבטיח גב הספר.

דמותו של מנחם היא הדמות שמעוררת הכי הרבה אמפתיה ברומן, וכמובן גם מערכת יחסיו עם אשתו הספרית, ואילו דווקא מה שהיה אמור להיות ליבת העלילה – סיפור האהבה בין הגבר והאישה בשני מצבי הצבירה שלהם (אלכס–יונתן ואיה–רעיה) – לא מצליח לייצר עניין דומה. על אף שמדובר במערכת יחסים המנסה להצטייר כמורכבת ואף מאופיינת במצבים קיצוניים, לא פעם הרגשתי שמדובר בסיפור נדוש שלא הצליח ללפות את גרוני. כדי להחזיק רומן עבה הכולל 320 עמודים, נדמה שצריך היה משהו קצת יותר מקורי ומפולפל.

הקישוטים האינטלקטואליים עוזרים אולי להרים את "כתב סתרים" למדרגה של ספר קריא ורהוט, ובריינר ללא ספק יודעת לכתוב, אבל כזה שייחרת פחות בזיכרוני מ"ספר הפרידות הגדול" (עם עובד, 2009), הרומן הקודם שלה. גם בעלילתו אפשר היה לפגוש כמה מוטיבים דומים (ספר בכתובים, אופרת סבון וסודות), אך הוא הצליח לגעת בי יותר, אולי מכיוון שעסק בשואה, ואולי מכיוון שהיה פשוט טוב יותר.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' טבת תשע"ז, 30.12.2016