כשכתב עגנון בסיפורו "כוס חמין" תרגמו זאת לאנגלית כ"כוס צ'ולנט". איך בכל זאת ניתן לתרגם את השנינות, כפל המשמעות וריבוי הרבדים ביצירתו של הסופר הגאוני? יובל לפרס הנובל לספרות של עגנון

המתרגמת אנה בירקנהאור שוקדת מזה 15 שנה בביתה בירושלים על תרגום לגרמנית של הסיפור "מעשה העז" של הסופר ש"י עגנון. מדובר במעשייה קצרה שיצאה לאור בשנת 1925, שזרועה לפחות 25 שיבוצים ממקורות שונים, החל בתהילים, דרך התלמוד הבבלי וכלה בשיר השירים. במקביל, כבר הספיקה בירקנהאור לתרגם לגרמנית ספרים רבים של מיטב סופרינו, ובהם: אהרן אפלפלד, דויד גרוסמן וחיים באר. דווקא הטקסט הקצרצר של עגנון הוא זה שלא נותן לה מנוח.

"'מעשה העז' בתרגומי טרם ראה אור כי במקור לא התחלתי לתרגם אותו אלא ללמוד אותו כפי שאני לומדת סוגיה בגמרא", מסבירה בירקנהאור, "קראתי את הסיפור ובצמוד עשיתי מחקר מקיף במקורות, וכך בעצם תרגמתי לעצמי מה יש בו, ורק אחר כך החל להגיע גם התרגום לגרמנית. אני תמיד מתרגמת לשני קהלים: לקהל הקוראים הרגיל ובתקווה שיהיה מישהו עם השכלה יהודית שיגלה מה טמון בטקסט".

לפני כשנתיים, החליטה בירקנהאור להציג את הטקסט המתורגם של "מעשה העז" ללא הערות השוליים לסטודנטים לספרות השוואתית מברלין שברובם אינם יהודים. "מחציתם העידו שהם כלל לא מכירים תנ"ך", היא נזכרת, "ולמרות זאת רבים קראו והרגישו מיד שיש קפיצות בסגנון הכתיבה, וזה הספיק להם כדי להגיד שלסיפור הזה יש רצפה כפולה. עד לאותו יום כלל לא התכוונתי לפרסם את התרגום שלי ל'מעשה העז' כי הייתי משוכנעת שקורא גרמנית לא יכול להבין אם לא נותנים לו הרבה עזרה, אבל כיום הבנתי שזה בהחלט אפשרי. אני רוצה שלקורא הגרמני תהיה חוויה אסתטית של היופי של עגנון כטקסט מרובה רבדים".

נהג‭ ‬לומר‭ ‬שהלשון‭ ‬העברית‭ ‬היא‭ ‬כל‭ ‬חייו‭. ‬ש‭"‬י‭ ‬עגנון‭ ‬עם‭ ‬אשתו‭ ‬אסתר‭ ‬בחצר‭ ‬ביתם‭, ‬1966
צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬בית‭ ‬עגנון

שוקן דאג לתרגם לשוודית

עגנון נולד בשנת 1887 בשם שמואל יוסף צַ'צְ'קֶס בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בוצאץ' נכחה תדיר ביצירותיו, ולעיתים שינה את שמה ל"שבוש". הוא עלה לארץ בשנת 1908, כתב את הסיפור הראשון בארץ ישראל העונה לשם "עגונות", ובעקבותיו שינה את שם משפחתו לעגנון. בשנת 1912 עקר לגרמניה, וב–1924 עלה שוב לארץ ומאז חי בה עד למותו בשנת 1970, והוא בן 83 שנים.

לפני יובל שנים, ב–10 בדצמבר 1966, קיבל עגנון את פרס נובל לספרות ובימים אלה מציינים מטעם בית עגנון את חגיגות "היובל לנובל" באירועים שמטרתם להנגיש את עגנון לציבור הרחב.

אם את זוכה הפרס השנה, בוב דילן, היה קשה לאתר, אצל עגנון היה מי שדאג לכך שלא יהיה סיכוי שוועדת הפרס תפספס אותו. "השאלה היא איך סופר כמו עגנון, שהשפה היא העניין המרכזי אצלו, ושנהג לומר שהלשון העברית היא כל חייו, זכה בפרס נובל שהוא פרס בינלאומי", אומרת ד"ר אורית מיטל, מנהלת בית עגנון. "התשובה היא שקראו אותו בתרגום לגרמנית ולשוודית בזכות פעולות אסטרטגיות מתוכננות, מחושבות ומרחיקות לכת של שוקן (שלמה זלמן שוקן, מ"פ), שדאג לתרגומים, דחף אותם ושלח את עגנון לשוודיה כדי שיכירו אותו וכדי שיעשה לעצמו יחסי ציבור. בסופו של דבר, עגנון קיבל את הפרס כאשר הספר 'אורח נטה ללון', שתורגם לגרמנית ושוודית, צוין בבולטות מקרב כתביו".

אך האם עגנון בכלל בר תרגום, בר המרה לשפות אחרות? ח"נ ביאליק נהג לתאר את מלאכת התרגום כ"נשיקה מבעד למטפחת", ואכן לא מעט יכול ללכת לאיבוד במעבר משפה לשפה, וכאשר מדובר בעגנון – הדבר מסוכן שבעתיים. הסופר וחוקר הספרות חיים באר חש כי תרגום עגנון הוא משימה בלתי אפשרית. בריאיון לתוכנית "ספרים רבותיי ספרים" בגלי צה"ל טען באר כי ההחלטה לתת לעגנון את הנובל הייתה פוליטית. בריאיון הסביר באר כי הייתה פניה של ועדת הפרס לראשי מחלקות לספרות עברית בארץ ובעולם בניסיון לאתר מי הסופר העברי הטוב ביותר שחי, והרוב המוחץ של הנשאלים ענה: עגנון.

"למה הם לא יכלו לתת לו מכוח עצמם?", הסביר באר, "משום שאם קוראים את התרגומים של עגנון לשפה האנגלית או הגרמנית, אתה רואה שהוא סופר למטה מבינוני. זאת אומרת שמתברר שגדולתו של עגנון זה במה שהולך לאיבוד בשעה שמריקים אותו משפה אחת לשפה השנייה. גדולתו היא בעצם באינטרטקסטואליות".

משתתפי‭ ‬כנס‭ ‬מתרגמי‭ ‬עגנון‭ ‬בספרייה‭ ‬הלאומית‭ ‬בירושלים‭. ‬מימין‭ ‬לשמאל‭: ‬ד‭"‬ר‭ ‬אורית‭ ‬מיטל‭, ‬עמנואל‭ ‬מוזס‭, ‬ליאורה‭ ‬בינג–היידקר‭, ‬הרב‭ ‬יוסף‭ (‬ג‭'‬פרי‭) ‬סאקס‭ ‬ואנה‭ ‬בירקנהאור
צילום‭: ‬הדס‭ ‬פרוש‭, ‬פלאש‭ ‬90

נכתב בעברית, אבל נחשב ביידיש

לעומת באר, לאה גולדברג דווקא האמינה כי גם הקורא את עגנון בשפה אחרת לא יצליח לפספס את הייחוד שבו. בהקלטה מהארכיון של הספרייה הלאומית נשמעת גולדברג אומרת בין השאר: "התרגום איננו דבר שיכול למסור כל אסוציאציה שישנה בספריו של עגנון ובסגנונו, ואף על פי כן ומחמת גדולתם של הדברים, אין להמית אותם אפילו בתרגום שאינו מדייק בכל אסוציאציה שישנה אצלו. ודאי שימצאו עניין בו".

בירקנהאור: "ישנו שלב בתרגום שבו אתה צריך לגמרי לשקוע בתוך שפת האם שלך ולבדוק אם היא נותנת במנעד האפשרויות שבה את הפיוטיות הנדרשת. נכון, יש הרבה דברים שהולכים לאיבוד בתרגום, אבל כתוצאה מכך פתאום נוצרים דברים חדשים בתוך השפה שאליה מתרגמים".

ואכן, קבלת הנובל הצמיחה מפעל תרגום לעגנון שנמשך עד היום. לאורך העשורים השונים תרגמו את עגנון לשפות השונות לא מעט מתרגמים, ובהם טוביה ריבנר, גרשם שלום, ברברה הרשב, וולטר לבר וישראל–מאיר לסק. בין השפות שאליהן תורגמו ספריו וסיפוריו ניתן למצוא לא רק את הגרמנית והאנגלית, אלא גם צרפתית, יידיש, דנית, שוודית, רומנית, ספרדית, פולנית, פינית, תורכית, יפנית ואפילו פרסית.

הרב יוסף (ג'פרי) סאקס הוא עורך הסדרה של תרגומי עגנון מטעם הוצאת "טובּי" שבבעלות הוצאת "קורן" הירושלמית, שתרגמה כבר כ–17 ספרים של עגנון לאנגלית. סאקס עלה לארץ מניו ג'רסי בשנת 1994, והוא מודה שמלאכת הקריאה בעגנון לעתים לא קלה גם עבורו: "לו הייתי מבין יידיש כשפת אם – היה לי קל יותר לקרוא את עגנון בעברית. כי הטקסט של עגנון אולי נכתב בעברית, אבל הוא נחשב ביידיש. כדי להבין יותר אני מסתמך על מומחים כדי לפענח כל מיני ביטויים שנראים מוזרים עד שמבינים שזה תרגום פשוטו כמשמעו מיידיש".

אתה חושב שעגנון כיוון לכך שהקורא הממוצע יתחיל לעשות עבודת פענוח על כל צעד ושעל?

"לדעתי, עגנון לא התכוון שהקורא הממוצע יקרא אותו כך. זה לא טקסט לימודי אלא ספרותי וככזה הוא רוצה להיקרא פשוטו כמשמעו. אם הטקסטים של עגנון לא היו עובדים על הרמה של הנאה מקריאה, לא היינו ניגשים אליו אחר כך כחוקרים, כפרשנים וכמתרגמים. טקסט צריך להיות קריא ברמה של סיפור טוב ואת זה אפשר לתרגם, כפי שיש מסורת של תרגומים לשייקספיר, לטולסטוי, למארק טוויין ואחרים".

אך סאקס, בבואו לערוך מחדש תרגומי עגנון מוקדמים, מצביע על לא מעט טעויות תרגום שבהן נתקל. הטעויות, לדבריו, נבעו מבקיאות לוקה בחסר במקורות היהודיים. כך למשל, בסיפור "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו" מדברים על "כוס חמין" כשהכוונה היא לכוס מים חמים, ואילו בתרגום באנגלית הם תורגמו ל"כוס צ'ולנט".

בסיפור "תמול שלשום" כתב עגנון: "אבל [מנחם] היה מדקדק בכסותו שתהא נקייה, והיה מכבסה בכל ערב שבת, מצא בה קרע היה מתקנה בעצמו". מסביר סאקס: "מנחם העומד ב'תמול שלשום' חי חיים פשוטים: היה לו רק בגד אחד והוא היה מכבס אותו בערב שבת. ערב שבת זה מונח הלכתי המציין את שישי בצהרים, אך מי שתירגם חשב שערב שבת זה במשמעות המודרנית של שבת בערב, ולכן בתרגום הופיע הביטוי כ–'Washed his laundry every Friday night' – זאת אומרת שהתרגום הפך את מנחם העומד משומר שבת למחלל שבת בפרהסיה".

איך מתרגמים מלשון חז"ל או מהגמרא לשפות אחרות?

סאקס: "כשהמספר או הדמות מצטט פסוק זה או אחר, הייתי בוחר לתרגמו במדויק ולהיעזר בתרגום למקורות באותה שפה. היו פעמים שבהן עגנון שזר שיבוץ של חצי פסוק כי הוא רצה לתת את הטעם החז"לי וניכר כי אפילו הדמות עצמה לא מבינה מהיכן הוא מצטט ואז בעיניי אין צורך לחפש את הציטוט אלא למצוא מילה נרדפת מתאימה בשפה שאליה מתרגמים. אם עגנון מתכוון להעביר אירוניה באמצעות הפסוק שהוא משבץ בטקסט, התרגום לא תמיד יצליח להעביר זאת, ועל המתרגם להיות זהיר.

"הקול של המספר הוא קולו של יהודי שחי בעלייה השנייה בתלפיות ומתפרנס כסופר, בעצם סוג של עגנון, אבל זה לא באמת. המספר העגנוני הוא דתי, למדן, בקיא בכתבי בית המדרש, וככזה אנחנו מנסים לתרגם אותו תוך שימוש בשפה יותר גבוהה. זאת לעומת קולן של דמויות כמו הרבנית ב"תהילה", שאנחנו מתרגמים בצורה יותר פשוטה ויומיומית".

הפיתוי של פלובר

הסופר היהודי צרפתי עמנואל מוזס תרגם את "תהלה" ואת "בלבב ימים" של עגנון לצרפתית עבור הוצאת הספרים הנחשבת "גלימאר". במושב מתרגמים מיוחד שהתקיים לאחרונה ביוזמת בית עגנון בספרייה הלאומית בירושלים סיפר מוזס כיצד הצליח להיכנס למוסיקה המיוחדת שמשמיעה הכתיבה של עגנון כך שתישמע טוב גם בצרפתית. מוזס: "כשניגשתי לתרגם את 'בלבב ימים' נעזרתי בחבר בפריס שהיה מיודד מאוד עם עגנון. אותו חבר סיפר לי שיש סיפור שעגנון מאוד אהב של גוסטב פלובר בשם: La tentation de saint Antoine – 'הפיתוי של אנטואן הקדוש'. ניגשתי לתרגם את 'בלבב ימים' אחרי עשר קריאות של הסיפור של פלובר בצרפתית כי באמת המוסיקה של שני הסיפורים מאוד דומה. זו הייתה הרוח שעזרה לספינת התרגום איכשהו לשוט.

"אני מאמין שבתרגום אפשר אולי להעביר את שפתו של עגנון גם מבלי לעבור דרך כל הידע האנציקלופדי שלו במורשת העברית שאותו כמובן אי אפשר להעביר במלואו", אומר לנו מוזס. "אפשר לקחת את השפה שלו שיש בה גם פשטות גדולה, גם נאיביות וגם עושר גדול. הקורא הצרפתי הפשוט שאין לו הרקע במקורות ייגש אל עגנון כמו שהוא ניגש אל סופר איסלנדי, סיני או דרום אמריקאי ויתרגש מהעושר הפיוטי של עגנון שהוא אוניברסלי. עגנון יוצר דמויות מיוחדות ומרגשות והסיפורים שלו תמיד אפופי מסתורין: יש בהם סוד שהוא לא מגלה לך, ובכך קורא רגיש יכול להבחין גם אם אין לו הרקע. כמתרגם אתה עושה עבודה של ארכיאולוג, אתה נובר ומוצא דברים נפלאים מהתת מודע של הכותב שלא כל כך נראים לעין בקריאה ראשונה, כי תרגום הוא גם סוג של ביאור".

מה זה עבורך לתרגם את "תהילה"?

"זה היה מרגש במיוחד כי אמי אהבה במיוחד את עגנון וגם אני ירושלמי. תרגום בכלל הוא תמיד חוויה מאוד אישית ונוגעת בדברים עמוקים ו"תהילה" על אחת כמה וכמה. מעבר לפולקלור, הרמה התת קרקעית ב"תהילה" לדעתי מדברת על כתיבה. לדעת מה זה להיות סופר, מה זה לכתוב, מה תכלית הכתיבה, מהי תכלית הספרות".

מה עגנון חשב על תרגום יצירותיו?

סאקס: "הוא ראה בזה חשיבות רבה, והבין שכדי להיות סופר בעל שם עולמי, והוא בהחלט שאף להיות כזה, אי אפשר לכתוב רק בעברית. סביר להניח שהשופטים בוועדה של פרס הנובל קראו אותו בגרמנית, והוא באמת הודה למתרגמים לגרמנית שבזכותם הוא מוכר בחו"ל וחשב שהתרגומים לגרמנית היו טובים.

"כשלסק, שישב בירושלים, תירגם את 'הכנסת כלה' שהיה הרומן הראשון של עגנון שתורגם לאנגלית, עגנון עוד היה בחיים ולסק יכול היה להיוועץ בו, אך יש לציין שהאנגלית של עגנון הייתה פחות משובחת מהגרמנית שלו".

בראיונות עם עגנון שנערכו לאחר קבלת הנובל, הנמצאים בארכיון הספרייה הלאומית, הוא התייחס לסוגיית התרגום באומרו: "קשה מאוד לתרגם משפה שמית לשפה ארית… מלשון הקודש… לשפה אירופאית… יש שתי דרכים בתרגום: יש הגמרא שאומרת 'כל המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי', והרמב"ם אמר למתרגמו שייקח את כל הפסוק ויתרגם אותו לפי עניינו. ויש דעה אחרת שמתרגמים לפי רוח הלשון של הלשון שמתרגמים לתוכה, כדי שיכירו את מהלך המחשבה ואת הדרך שנכתב הספר".

דף יומי בניו יורק

כחלק מהתחקיר שלהם לקראת התרגום, נעזרים המתרגמים במומחים שונים. מוזס: "במהלך התרגום של 'בלבב ימים' נתקלתי בשתי שורות בארמית והיה לי חשוב לא לוותר עליהן כי הן הרגישו ככאלה שעגנון שאב מתת המודע שלו. חיפשתי את המקור שלהן זמן רב עד שהגעתי לרב בפריס והוא אמר לי מאיפה הן לקוחות, ואז היה לי יותר קל לתרגם אותן. אבל הקורא יכול ליהנות מהטקסט גם בלי לדעת שמדובר בטקסט בארמית של האר"י ז"ל".

האם הנגשת הטקסטים של עגנון לקהלים בעשרות שפות אכן גרמה לו להיות סיפור הצלחה גם מעבר לים? המשורר ומבקר הספרות האמריקאי אדם קירש סבור כי לא בהכרח. במאמר נרחב שפירסם קירש על עגנון במגזין "הניו יורקר" בנובמבר, הוא כותב: "עברה חצי מאה מאז זכה שמואל יוסף עגנון בפרס נובל לספרות. ועדיין, הוא אחד מהסופרים הנכבדים והמעוטרים אשר עבורם הפרס לא היתרגם לתהילה כלל עולמית… עגנון נשאר בעיקר הרכוש של הקהל המקורי שלו. במקרה שלו… להגדיר מיהו אותו קהל מקורי זו סוגיה מורכבת. עגנון כתב בעברית… הוא חי בישראל… אבל למרות שקוראים ישראלים יכולים לקרוא עגנון בשפת המקור, כיום אפילו הם חווים קושי עם ספריו".

סאקס: "השאלה איננה אם אפשר לקרוא את עגנון באנגלית או בגרמנית, אלא אם אפשר לקרוא את עגנון כיום בעברית. עגנון כתב בתקופה שהקוראים שלו היו כאלה שעדיין סחבו איתם את ארון הספרים היהודי, אבל כיום ישנם קוראים ישראלים שלא מבינים את עגנון, כי הם לא בקיאים ברמה הפשוטה של מקרא, וככאלה, גם הם נדרשים לאיזשהו סוג של תרגום.

"כך למשל, תלמידה לתואר שני בספרות שישבה אצלי בשיעור עגנון לאנגלית ניגשה אלי בסוף השיעור ושאלה: 'מה זה מלווה מלכה?'. פעם עגנון יכול היה להניח שכל קורא בעברית יֵדע את זה, אבל כיום תלמידה באוניברסיטה העברית שלומדת ספרות וגם חיה בירושלים לא ידעה מה זה. זה ציער אותי מאוד וזה היה מוציא את עגנון מדעתו".

סאקס מספר על חוגי עגנון שנערכים בארה"ב ובקנדה באופן קבוע: "בניו יורק אנשים נפגשים בשבת בצהרים וקוראים את עגנון כמו דף יומי. שפת האם שלהם היא אנגלית, אבל הם בוחרים לקרוא את עגנון דווקא בעברית, כי הם קיבלו חינוך למקורות, והם יכולים לקרוא את עגנון כמו שצריך: קריאה שצריך להשקיע בה מאמצים".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ג כסלו תשע"ז, 23.12.2016