כָּל לַיְלָה יוֹצֵאת בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם

וּבוֹכָה:

קַלֵּנִי מֵרֹאשִׁי קַלֵּנִי מִזְּרוֹעִי

כָּבֵד רֹאשִׁי

כְּבֵדָה זְרוֹעִי

לוּ רַק יוּקַל הַמַּשָּׂא

הַפַּעַם.

אוֹרוֹת כָּבִים

בַּחַלּוֹנוֹת

אֶחָד וְעוֹד אֶחָד

אֶחָד וּשְׁנַיִם

דְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת בַּחֲשֵׁכָה

אַחַת וְאַחַת

אַחַת

וּשְׁתַּיִם

זְרוֹעִי נִמְחֶצֶת תַּחַת כֹּבֶד

גּוּפִי

רֹאשִׁי כּוֹרֵעַ תַּחַת חֲלוֹמוֹתַי

כָּל לַיְלָה בּוֹכָה בַּת קוֹל בַּחֲצוֹת

וּמְנִידִים עֵצִים עֲלֵיהֶם

וְהוֹמִים הַיָּם וְגַלָּיו

וַאֲנִי  יְשֵׁנָה

וְלִבִּי

הַר

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ז כסלו תשע"ז, 16.12.2016