קברו הנעלם של הרב הצפתי | ניסן שריפי

 

משך שנים רבות לא נודע מיקום קברו של הרדב"ז, מגדולי רבני צפת. מחקר שהתחקה אחר עדויות הפזורות בספרות היהודית מבקש לזהות את מקומו

מעטים היו חכמי ישראל בכל הדורות אשר שלטו בכל מכמני היהדות: בהלכה, במדרש, בקבלה, בעיון התלמודי, בפיוט ובכל ענף המסתעף מאלה. מעטים יותר היו אלה אשר הותירו חותמם לדורות הבאים, ושמם מועלה כמובן מאליו בכל שקלא וטריא הלכתית. אחד מאותם מתי מספר היה רבי דוד בן זימרא, הידוע בכינויו הרדב"ז.

למרות שקורות חייו של הרדב"ז ידועים ומתועדים בספרים רבים, מזה למעלה ממאה שנים לא היה ידוע מיקומו המדויק של קברו. אף מומחים ידועי שם בתולדות צפת וחכמיה לא ידעו להצביע על מיקומו המדויק של הקבר. לאחר כשנתיים של מחקר ועיון בספרים רבים ובכתבי יד, דומה שהצלחנו לזהותו. להלן נציע את עיקרי ממצאינו, וזאת לרגל יום פטירתו החל בכ"א בחשוון.

קברו‭ ‬של‭ ‬הרדב‭"‬ז‭ ‬שלישי‭ ‬מימין‭ ‬בשורה‭ ‬התחתונה‭, ‬ומשמאלו‭ (‬עם‭ ‬לוחית‭ ‬שחורה‭), ‬קבר‭ ‬המבי‭"‬ט‭. ‬בית‭ ‬הקברות‭ ‬העתיק‭ ‬בצפת צילום‭: ‬אלעד‭ ‬בוסקילה

קברו‭ ‬של‭ ‬הרדב‭"‬ז‭ ‬שלישי‭ ‬מימין‭ ‬בשורה‭ ‬התחתונה‭, ‬ומשמאלו‭ (‬עם‭ ‬לוחית‭ ‬שחורה‭), ‬קבר‭ ‬המבי‭"‬ט‭. ‬בית‭ ‬הקברות‭ ‬העתיק‭ ‬בצפת
צילום‭: ‬אלעד‭ ‬בוסקילה

ראשית ואחרית בצפת

הרדב"ז נולד בשנת ר"מ (1480) בספרד לאביו רבי שלמה. בשנת רנ"ב (1492), שבה גורשו יהודי ספרד, נדדה משפחת בן זמרא והגיעה לצפת, שהייתה באותם הימים עיר קודש גדולה של מקובלים וחכמים. הנער דוד היה כבן שלוש עשרה בלבד בהגיע משפחתו לצפת, והוא החל ללמוד בבית מדרשו של המקובל רבי יוסף סארגוסי, שהיה באותה התקופה מראשי רבני צפת. כמו כן למד אצל רבי יוסף אלכסנדרי, אשר היה עמיתו בתורה של פרשן המשנה רבנו עובדיה מברטנורא.

לאחר שהות בת מספר שנים בצפת עזב רדב"ז את העיר, ועבר לעיר פאס שבמרוקו, אשר הייתה באותה תקופה מרכז רוחני חשוב ובה יהודים רבים. הרדב"ז מכנה את העיר פאס בספריו בכינוי "העיר הגדולה". בשנת רע"ב (1512) או רע"ג היגר למצרים, שם התגורר בתחילה בעיר אלכסנדריה ולאחר מכן בעיר הבירה קהיר. כהונתו של הרדב"ז כרב ופוסק במצרים ארכה כארבעים שנה, ונראה כי בסמוך להגיעו לשם מונה כדיין בבית דינו של הנגיד האחרון ליהודי מצרים, רבי יצחק שולאל.

בין תלמידיו של הרדב"ז במצרים נמנים: רבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש), רבי יעקב קאשטרו, שנחשב לפוסק גדול במצרים באותה תקופה ובעל שו"ת מהריק"ש וספר "ערך לחם", רבי בצלאל אשכנזי, בעל ספר "שיטה מקובצת" על התלמוד, רבי יצחק אפומאדו, שנודע כפוסק ולמדן גדול, רבי יצחק פאסי ועוד.

בשנת שי"ג (1553), בהיותו בן 73, עזב רדב"ז את מצרים ועלה לירושלים, ומצא בה עוני ודלות כפי שתיאר בספרו "מצודת דוד": "עזבתי בית ישיבתי במצרים, לעלות לירושלים, לבקש אחרית ותקווה, וגם פה לא הונח לי מרגשות יגונות ודאגות, לא יכולתי ספורות". רדב"ז, אשר קיווה לייסד ישיבה וקהילה תורנית מבוססת וגדולה בעיר, נתקל בקשיים רבים. מושלה הערבי של ירושלים דאז נתן עיניו ברכושו והטיל עליו מסים כבדים, כך שלא נותרה לו בררה אלא לעזוב את המקום כעבור תקופה קצרה (ככל הנראה פחות משנה) ולשוב לעיר נעוריו, צפת, הפעם כשהוא רב גדול ופוסק מוכר בכל העולם היהודי.

עם הגיעו לעיר קיבלו מרן רבי יוסף קארו בכבוד גדול, וגם המבי"ט – רבי משה מיטראני, שלא היסס לחלוק לא–אחת על הרב קארו – קבע את הרדב"ז כפוסק–על, שהכול כפופים לו. וכך כתב עליו: "הוא הגדול בחכמה ובמנין, הרב דוד בן זמרא נר"ו". כמצופה, מיד עם הגיעו לצפת תפס הרדב"ז מקום של כבוד בפסיקת ההלכה. במשך כעשרים שנות שהותו בעיר הופנו אליו מאות רבות של שאלות, והוא אף ישב לדון בהרכבים של בית הדין הגדול בצפת, יחד עם הרב יוסף קארו והמבי"ט, עד ליום פטירתו בכ"א בחשוון שנת של"ג (1573). הרדב"ז הותיר אחריו חיבורים רבים, חלקם עדיין בכתב יד. הגדול בחיבוריו הינו ספר השו"ת המקיף שלו, המונה אלפי קושיות ושאלות, ותירוצים ותשובות בצידן, ואשר הודפס במהדורות רבות בכל קצווי תבל.

עדויות קדמוניות

הרדב"ז נפטר, כאמור, בצפת, ונקבר בבית הקברות הידוע במקום. השאלה היא היכן ממוקם קברו. ובכן, בספרו של הרב ישראל גולדמן על אודות הרדב"ז מובא כתב יד ובו תיאורו של נוסע יהודי, תלמידו של רבי חיים בן–עטר, שביקר בצפת בשנת 1742 ושם ראה (בתרגום חופשי מאנגלית): "מערה המלאה בקברים של תנאים ששמותיהם אינם ידועים, ובכניסה למערה היו קבריהם של רבי דוד אבן זמרא ורבי משה די טיראני".

ככל הנראה, המערה שעליה מדובר נהרסה באותה המאה שבה מסר נוסע זה את עדותו, על ידי איתני הטבע או על ידי בני אנוש. יש לזכור שבצפת אירעו שתי רעידות אדמה כ–17 שנים לאחר ביקורו של נוסע זה – ב–30.10.1759 וב–25.11.1759. ייתכן שברעידות אדמה אלה, אשר נודעו כקשות והרסניות, חרבה מערת הקבורה המדוברת.

ר' משה ירושלמי מציין בספר המסעות שחיבר בשנת תקכ"ט (1769) כי קברו של הרדב"ז נמצא "לא רחוק" מקברי האר"י והרמ"ק. יש להניח גם כי המצבות המקוריות לא נשתמרו, ובמשך מאות השנים שחלפו מאז תקופת הזוהר של צפת במאה ה–16 הוקמו מצבות חדשות חלף הקודמות שנשברו ונשתבשו. אגב, יושם אל לב כי ר' משה ירושלמי, אשר ביקר במקום כעשר שנים לאחר שתי רעידות האדמה שצוינו לעיל, איננו מציין כי ראה מערה שבה מצויים קברים אלה. מכאן אישוש לטענה שהמערה קרסה בעקבות רעידות האדמה.

בספר "מסעות משה" מאת משה טעננבוים מתוארים מקומות קברותיהם של גדולי הרבנים מתקופת הזוהר של צפת. לאחר תיאור קבריהם של רבי שלמה אלקבץ ורבי יעקב בי–רב מצוין לגבי הרדב"ז כך:

מ"ק (מקום קבורת) הרב מ' (מורנו) דוד בן זמרא (רדב"ז הראשון) ז"ל תלמיד רבינו יוסף סאראגוסי המלומד בנסים והיה מיוצאי ספרד והלך לעיר פייס (העיר פאס במרוקו. נ"ש) וירד מצריימה ושפט את ישראל ארבעים שנה, והלך משם לירושלים, ומרוב המס שהטילו עליו הלך לעיר הקדושה צפת ת"ו.

מיד לאחר ציון קברו של הרדב"ז בא תיאור קברו של המבי"ט כך:

מ"ק (מקום קבורת) הרב מ' (מורנו) משה מטראני (המבי"ט זצ"ל) בן הרב מ' יוסף ז"ל תלמיד מובהק מה"ה (מורנו הרב הגדול) מהר"י (מורנו הרב רבי יעקב) בירב ז"ל מנוחתו בשנת מש"ה (עלה אל האלקים).

מכאן עולה שמיקום קברו של הרדב"ז אמור להיות בסמוך לקבר המבי"ט. אכן, בספר "שערי ירושלים" מצוינים סדרי קברי הצדיקים בבית הקברות העתיק בצפת, ושם מופיע תיאור קבר הרדב"ז בסמיכות לתיאור קברו של המבי"ט. גם בספר "חיבת ירושלים" מאת הרב חיים הלוי הורוויץ מובאים קורות חייו של הרדב"ז בסמוך לקורות חייו של המבי"ט, וזאת, ככל הנראה, בשל סמיכות קבריהם זה לזה.

הערה אחרת העוזרת בפתרון התעלומה מופיעה בספר "עדן ציון". מעט פרטים מוזכרים שם על אודות קבר הרדב"ז, וביניהם: "כדומה לי שהוא אחד מהמצבות הנראים סמוך לציון האר"י ז"ל". ובכן, המחבר, הרב ישעיהו הורביץ, יליד צפת, מציין מסורת מקובלת על בני צפת כי אחת מהמצבות הסמוכות לציון האר"י היא מצבת קברו של הרדב"ז, אף שאיננו מפנה למצבה ספציפית. אם נסכם את שתי המסורות שראינו עד עכשיו נמצא שקבר הרדב"ז אמור לעמוד ליד קבר המבי"ט ובסמוך לקבר האר"י.

אישוש במחקר

גם פרופ' זאב וילנאי, מחברה של אנציקלופדית אריאל לידיעת ארץ ישראל, מציין לגבי קבר הרדב"ז כי מיקומו הוא לצד קברו של המבי"ט: "קבריהם של רדב"ז והמבי"ט ידועים בבית הקברות בצפת, זה בצד זה, וחיבוריהם מקור חשוב לידיעת הארץ בתקופתם". וילנאי מוסיף ומביא שם תמונות מבית העלמין העתיק בצפת, כשמתחת לראשונה שבהן מצוין: "קבריהם של המבי"ט והרדב"ז. משמאל קבר האר"י הקדוש". בתיאור של בית הקברות בצפת, מציין וילנאי את מיקום קברי רבני צפת של המאה ה–16 בהאי לישנא: "במרכז בית–העלמין קבר האר"י הקדוש, ועל מצבתו כתוב: 'ציון המקובל רבי יצחק לוריא אשכנזי'… בסמוך–שני רבני צפת המפורסמים: הרדב"ז והמבי"ט" (תיאור דומה מופיע בספר אחר של וילנאי: "מצבות קודש בארץ ישראל"; בספר זה הובאה, לראשונה, תמונה של קברי הרדב"ז והמבי"ט שהועתקה בספרים מאוחרים יותר. התמונה הובאה כבר במהדורה הראשונה של הספר, לפני כ–66 שנה).

יש לציין שוילנאי לא הזכיר את מקור דבריו, וכנראה הסתמך על מסורות שונות ששמע או קיבל. משום כך לא התקבלה דעתו ומקום קברו של הרדב"ז נותר בגדר תעלומה. כעת, משראינו שמסקנותיו תואמות את רוב הכתבים שצוינו למעלה, ניתן לקבוע שהצדק היה עמו: לצד קברו של האר"י טמון בנו יחידו – רבי משה. בסמוך לו, מדרום, קברו של רבו הרמ"ק, ובסמוך לרמ"ק נטמנו המבי"ט והרדב"ז. במורד בית העלמין, לא הרחק מחלקת האר"י, נמצא ציונו של רבי יוסף קארו.

אגב, גם יעקב גליס מגיע ב"אנציקלופדיה לתולדות חכמי ישראל" למסקנות דומות: "רבי דוד ישב בצפת כעשרים שנה… קברו נמצא במערה סתומה בצפת בצד קברו של האר"י ז"ל. עליו מונחת אבן חסרת כתובת. איתו במערה: המבי"ט. תלמידו של בעל 'אור החיים' מספר שראה בבית הקברות מערה מלאה תנאים ואמוראים ולא נודע מי הם ובפתח המערה הרדב"ז והמבי"ט".

לאור כל זאת מסתבר לומר שקבר הרדב"ז הינו הקבר שמימין (כמטר מצד מזרח) לקבר המבי"ט, זה הצבוע בימים אלה בצבע כחול בוהק. זהו הקבר שראה תלמידו של ר' חיים בן עטר, והוא הקבר עליו הצביעו כל שאר הנוסעים והמטיילים בצפת וסביבותיה במאות השנים האחרונות. בין הקברים מצוי אמנם קבר נוסף, אולם נראה כי קבר זה מאוחר לשני הקברים הסמוכים לו, והקבור בו חפץ ככל הנראה להיקבר בין שני ענקי התורה. מסיבה שאינה ידועה קברו של הרדב"ז הוגבה מעל לקברים האחרים שלידו. אין ידוע מי עשה זאת ומדוע. בכל מקרה, שומר בית הקברות מזה עשרות שנים, מר מרדכי שבאבו, מספר כי ראה במו עיניו, לפני עשרות שנים, את המקובל הרב יצחק כדורי כשהוא מצביע על קבר זה, ומציין כי זהו קבר הרדב"ז.

אשתקד, עם סיום המחקר, שרק תמציתו הובאה כאן, עלו לקברו של הרדב"ז בני משפחתו הענפה, אשר הגיעו מכל קצווי–ארץ, ובטקס מרשים הניחו מצבה זמנית על קברו. המשפחה מבקשת כעת להפוך את האזכרה על ציונו של אבי המשפחה הקדמון למסורת לדורות.

עו"ד ד"ר ניסן שריפי הוא מרצה בהשתלמויות שונות לעורכי דין מטעם לשכת עורכי הדין‎

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז מרחשוון תשע"ז, 18.11.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 בנובמבר 2016,ב-גיליון וירא תשע"ז - 1006. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: