התורה אינה אוסרת אכילת בשר | ארי צבי ויוסף זיבוטפסקי

בספר שהוציא מבקש אסא קיסר לשכנע אותנו שהיהדות דוגלת בצמחונות. גם אם יש מספר מקורות שתומכים בכך, מבט כולל ומלא על הספרות התורנית מעלה תמונה אחרת לחלוטין

מסעו של הרב אסא קיסר לשכנוע יהודים שומרי תורה ומצוות לעבור לאורח חיים צמחוני, אם לא טבעוני, זכה לתשומת לב גדולה בתקשורת. ספרו "ולפני עיוור" שהתפרסם בנושא, מבוסס על שני טיעונים מרכזיים: א. אכילת בשר מבחינת היהדות היא היתר של בדיעבד ולא לכתחילה ולכן מי שרוצה לקיים את רצון ה' חייב להפסיק מכך. ב. תעשיית הבשר, הביצים והחלב היום עוברת על איסור צער בעלי חיים, ולכן אסור לרכוש מתוצרתה מדין מסייע לדבר עברה.

לפני שנדון בפרוטרוט בטיב טענותיו של קיסר יש להעיר הערה מקדימה: אין קשר הכרחי בין איסור "צער בעלי חיים" החמור, שלרוב הדעות הוא מדאורייתא, ובין אידיאל הצמחונות. התורה שציוותה על איסור צער בעלי חיים התירה אכילת בשר. לכן חשוב לנתק בין הדיונים ואין להקיש מן האיסור על אידיאל הצמחונות.

לא כל התעשייה לוקה בעברת צער בעלי חיים. רפת בצפון הארץ צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90

לא כל התעשייה לוקה בעברת צער בעלי חיים. רפת בצפון הארץ
צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90

מקור לא מדויק

פרק שלם בספר (עמ' 33–36) מוקדש כדי להפריך את ה"מיתוס השגוי", כלשונו, ש"אין שמחה אלא בבשר ויין". קיסר צודק שמשפט זה לא קיים במקורות הקדמונים. ואולם, משפט דומה מאוד מופיע ברמב"ם (הלכות יו"ט ו, יז–יח):"שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין". בסיכום הספר כתוב (עמ' 51): "למדנו שאין מקור לשמחה בבשר אלא בזמן הקרבת הקרבנות בבית המקדש". בניגוד למסקנת הספר, רוב הפוסקים ובכללם הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת ו, לג) הגיעו למסקנה הפוכה. כדרכו בקודש, אחרי הבאת מספר עצום של מקורות, הרב עובדיה מסכם כך: "גם בזמן הזה מצווה מן התורה לקיים מצות 'ושמחת בחגך' באכילת בשר ושתיית יין". נכון, ישנה דעה הסוברת שאין חיוב אכילת בשר ביו"ט בזמן הזה, והרב עובדיה מתייחס לכך בתשובתו, אבל זו דעת מיעוט.

דוגמה נוספת למקום שבו התמונה חסרה מעט היא הציטוט (בעמוד 10) משו"ת מהרי"ו בנוגע לבגדים העשויים מעורות של בהמה. מהרי"ו כותב שלא מברכים שהחיינו על בגדים כאלו בגלל שהמיתו בהמה בשביל הבגד ומבסס את דבריו על הפסוק "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמא, ט). ואולם, ראוי לציין שהרמ"א (או"ח רכג, ו) מביא את טעמו של מהרי"ו ואומר ש"הטעם חלוש מאד ואינו נראה".

הלאה. בספר מופיע ציטוט המוכיח לכאורה שאכילת בשר כיום היא בבחינת בדיעבד. בעמ' 35 דעתו של הרב חיים חזקיהו מדיני, בעל ה"שדי חמד", מוצגת כך:

כמה גדולים התירו לאכול בשר בזמן הזה בדיעבד [– ההדגשה אצל קיסר], כתב רבי חיים בנבנישתי בספר "כנסת הגדולה" על ארבעה טורים (יורה דעה סימן כ"ח), בשם ר' שלמה לוריא שבימינו אנו סומכים בדיעבד [כנ"ל] על רבינו ניסים כדי לאכול בשר לחיזוק הגוף.

ואולם, כשאנו מתבוננים בדברי ה"שדי חמד" במקורם אנו מגלים תמונה שונה. ככל הנראה, זו הפסקה שאליה התכוון קיסר בספרו (שדי חמד, אסיפת דינים, חלק א', מערכת אכילה, א'):

לעניין אכילת בשר בזמן הזה כתב מרן החבי"ב בשם רש"ל דהאידנא סמכינן אדר"י ור"ן ויאכל כדי חיזוק גופו ולא יסגף כלל וכו'.

ראשית, יש לשים לב שהמילה "בדיעבד" לא מופיעה ב"שדי חמד", וזו הוספה של קיסר. שנית, המעיין בדברי המהרש"ל שעליהם מסתמכים הדברים רואה שדבריו הוצאו מהקשרם. המהרש"ל (ים של שלמה, חולין פרק ו) מעיר על דברי הגמרא שאומרת שאסור לאדם להפריז באכילת בשר מסיבות כלכליות, שמא יהא עני, את הדברים הבאים: "ואנו סומכין אר"י… אר"נ… שלא יאכל [בשר] אלא כדי חיזוק גופו". המהרש"ל מתכוון לומר שאנו סומכים על האמורא ר' יוחנן (ר"י) שאמר שאפילו מי שיש לו רק קצת כסף, יוציאו על קניית בשר, ועל רב נחמן (ר"נ) שאמר שמותר אפילו ללוות כסף לצורך קניית בשר. המשך הציטוט מהמהרש"ל הוא: "ומ"מ נראין שלא יאכל אלא כדי חיזוק הגוף, ולא יסגף גופו כלל, אבל מ"מ אל יעדן עצמו בתפנוקים".

מתברר אפוא שהר"נ שהוזכר בדברי ה"שדי חמד" אינו רבנו ניסים מתקופת הראשונים אלא רב נחמן – האמורא המוזכר במסכת חולין פד ע"א, יחד עם ר' יוחנן כמי שמעודד אכילת בשר בצורות שונות. כוונת הפסקה המובאת ב"שדי חמד" לאור זאת איננה להוכיח שאכילת בשר היא בדיעבד, כפי שטען קיסר, אלא דווקא לעודד את צריכתו, אמנם באופן סביר.

לא הכול הוא צער

צער בעלי חיים הוא איסור חמור, אבל יש לבחון היטב מה בדיוק כלול בו. קיסר טוען (עמ' 14) שהריגת אפרוחים זכרים בני יומם (בפחות משנייה), כאשר הדבר נצרך לתעשיית הביצים, אסורה משום צער בעלי חיים. הדבר איננו נכון. אמנם יש איסור לגרום צער מיותר לבעלי חיים, אך לפי רוב הפוסקים, אין איסור זה חל על מקרה של הריגה (נודע ביהודה יו"ד בתרא סימן י).

לפי תיאורו של קיסר, חלק גדול ממה שנעשה היום בתעשיית הביצים, הבשר והחלב כרוך באיסור צער בעלי חיים. אבל צריך להיזהר מהכללות. אין שום חקלאי בעולם שחפץ שבעל החיים שהוא מגדל יחווה כאב או לחץ פיזי ונפשי. פרה שלא נמצאת במצב בריאותי תקין לא תספק חלב בכמות ובאיכות המבוקשות, ותרנגולת שסובלת לא תטיל ביצים. בשר פרה לחוצה יהיה בעל טעם לוואי של הורמוני הלחץ שגופה מפריש, ולא יימצאו לו דורשים בשוק. אכן, לא הכול מושלם בתעשיית הבשר, אבל גם אי אפשר לומר שכל התעשייה כיום לוקה בעברת צער בעלי חיים ובשל כך מי שצורך אותה מסייע בידי עוברי עברה.

בספר (עמ' 7) מובאים ציטוטים הטוענים שמשום איסור צער בעלי חיים קיים איסור לשחוט בהמה אחת בפני חברתה. איסור זה מופיע לראשונה בספרות ההלכתית רק ב–1818. רבני המאה ה–19 הסיקו ששחיטת בעל חיים בפני בעל חיים אחר גורמת לשני צער משמעותי שאינו מצדיק את התועלת היוצאת משחיטה כזאת, ולכן אסרו את הדבר. אולם, הפוסקים הנוגעים לעניין הכריעו שכיום בתעשיית הבשר, בהתחשב בשקלול של מידת הצער הנחשבת היום למועטת יחסית עם מידת היעילות בעת הצורך, אין איסור בדבר. כן נראה שבעבר הרחוק לא חששו מסיטואציה כזאת, שהייתה מתקיימת בעזרת בית המקדש.

קיסר מתייחס (עמ' 11) ל"איסור ההפרדה [של עגל מאמו] תכף לאחר הלידה". אך הלכה כזאת פשוט לא קיימת. האיסור הנלמד מהפסוקים הרלוונטיים (שמות כב, כט; ויקרא כב, כז) נוגע להקרבת קרבן לפני מלאת שמונה ימים ללידתו. אכן, הבהמה לפני יומה השמיני אסורה לעלות על גבי המזבח, אך לא קיים שום איסור בהלכה לשחטה לאכילה כאשר ידוע שכלו חודשיה בבטן אמה. גם בהמה שמיועדת למזבח, אין שום איסור להפרידה מאמה בשום זמן. היום במשקי הפרות אמנם העגל מופרד מאמו במהלך הימים הראשונים, אבל החלב של האם במהלך הימים הראשונים לא נמכר לציבור, אלא ניתן לעגל.

קרבנות כחזון ריאלי

קיסר מביא מקורות התומכים בגישה שהקרבנות היו ציווי היסטורי שניתן לבני ישראל כדי לגמול אותם מעבודת האלילים ושאין להם שום ערך עצמאי ביהדות. הוא מצטט מ"מורה הנבוכים" של הרמב"ם, שבו הקרבנות מוצגים באור זה. אך קיסר נמנע מלצטט את החיבורים הגדולים האחרים של הרמב"ם. בהלכות מלכים (פרק יא) מונה הרמב"ם מספר דברים שהמלך המשיח עתיד לעשות: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד לישנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש … וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקדם. מקריבין קרבנות…".

קיסר מצטט (עמ' 28) את בעל "משך חכמה" כמי שמפגין לכאורה יחס שלילי למדי למעשה הקרבנות, אך מתעלם לגמרי מהקדמתו של המחבר לספר ויקרא, שבה הוא מסביר שכאשר הרמב"ם במורה הנבוכים מתייחס לקרבנות כתחליף לעבודה זרה, הוא מדבר רק על הקרבנות שהוקרבו בבמות. לעומת זאת, הקרבנות שהובאו לבית המקדש הינם בעלי ערך עליון רב ביותר. לכך יש להוסיף את עמדתם של פוסקים והוגים רבים במשך הדורות אשר האמינו שישנו ערך נשגב ונעלה לעבודת הקרבנות ושאלו עתידים להתחדש בעתיד הקרוב. חלק מחכמי ישראל (ספר המנהיג, בני יששכר, בן איש חי, בעל התפארת שלמה מראדומסק ועוד) אף סברו שיהיו קרבנות תשלומין עבור כל הקרבנות שהחמצנו במהלך הדורות.

גם דברי הרב קוק על כך שלכאורה לא יהיו קרבנות בעתיד מובאים על ידי קיסר, אבל אף כאן לא מסופקת התמונה המלאה. הרב קוק אמנם כתב שבעתיד הרחוק עשוי להיות מצב שבו האנושות תגיע לדרגה עליונה והקרבנות יוקרבו רק מן הצומח, אך נראה שלגבי העתיד הקרוב הוא סבר אחרת. באיגרתו לרב חיים הירשנזון כתב הרב קוק:

ובעניין הקרבנות, גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו…. ואין ראוי לנו לחשוב שבקרבנות מונח רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה אלא שיש בה טבעיות קדושה פנימית שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהתגלות אור ה' על עמו ותחיה מקודשת תשוב לישראלואותה יכירו גם כן כל העמים כולם (אגרת תתקצד).

ודומה שיש להזכיר עובדה נוספת לגבי הרב קוק, אשר מצוטט על ידי קיסר כמעט בכל פרק. אמת, הרב קוק בהחלט גילה חמלה ויחס מיוחד כלפי כל יצור חי, אבל בשום מקום אין קיסר מזכיר את העובדה הפשוטה שהרב קוק לא היה צמחוני. הרב קוק כתב לבנו שלא יהא צמחוני, ואף לא האמין בזמן הזה בעידוד הצמחונות ברבים.

התוכנית הלאמקורית

בספר מובא הטיעון שתוכניתו המקורית של הקב"ה הייתה שהאדם יהיה צמחוני. אכן, ישנן דעות במפרשים הטוענות שאכילת בשר הותרה רק לאחר המבול, אבל יחד עם זאת ראוי לציין שבעלי התוספות (על סנהדרין נו, ב, ד"ה "אכל"), הרלב"ג (בראשית א, כב) וראשונים נוספים חשבו אחרת. הם טוענים שלאדם וחוה הותרה אכילת בשר בעלי חיים שכבר מתו, ומה שנאסר עליהם הוא רק הריגת בעלי חיים לשם אכילתם. ייתכן שאף הותרה הריגת בעלי חיים למטרות אחרות מלבד אכילה, כגון צרכים פולחניים, שהרי הבל הביא את מנחתו לה' מן הצאן, ודווקא אותה קיבל הקב"ה.

בשורה התחתונה, התורה מעולם לא דרשה שנחיה באורח חיים צמחוני. היהדות מעודדת אמנם אכילת בשר במתינות, כמו שאר תענוגי העולם, כל אחד לפי דרגתו. היהדות גם דורשת יחס מכבד לבעלי החיים. אך כל זאת לא סותר שימוש בבעלי חיים והנאה מהם, שהרי ניסויים הכרחיים, ביגוד, ייצור תפילין ועוד הותרו כל עוד הם לא גורמים סבל וצער מיותרים לבעלי החיים. אם יש מקרה שלא עומד בתנאים אלו, עלינו לנסות ולתקן את אותן נקודות מקולקלות במערכת, ולא לפסול אותה מעיקרה.

אם יהודי רוצה להיות צמחוני, הבחירה בידו ואין איסור בדבר. גם אם הוא רוצה לשכנע אחרים לחיות אורח חיים דומה לשלו זו זכותו המלאה, אך עליו להיות הוגן ולא לומר שהוא עושה זאת בשם היהדות. בתקופתנו, רוב ככל הפוסקים מתירים אכילת בשר, ואמירה הפוכה מהווה סילוף של היהדות. נוסף על כך, יש להיזהר שההחלטה להיות צמחוני לא תטשטש את ההבדל החד והברור שתורת הנצח רואה בין האדם, שנברא בצלם א–לוהים, לבהמה: "ועלול היה אז ביותר להשכיח ממנו יתרון האנוש, להיות נחשב כבהמות" (הראי"ה קוק). הפחד מטשטוש שכזה, הגרוע פילוסופית בהרבה מאשר צריכת בשר, הוא שהוביל, בין השאר, את הרב קוק להימנע מעידוד הצמחונות בעידן זה. ומה לגבי העתיד? לפי חלק מהמפרשים (ישעיה כה, ו) גם בימים שבהם יבולע המוות לנצח הקב"ה בכבודו ובעצמו יספק את הבשר. עם זאת, כאשר "יגור זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ", אולי יהיה זה הסימן הא–לוהי שעל האנושות לחדול מצריכת הבשר. אבל עד אז, א–לוהים גדול.

הרב פרופ' ארי צבי זיבוטפסקי מלמד מדעי המוח ובעלי החיים בהלכה באוניברסיטת בראילן. בנו יוסף זיבוטפסקי הוא תלמיד בישיבת ההסדר ברמת השרון

אל לנו להיות נבלים ברשות התורה 

אכילת בשר כיום סותרת את רוח התורה וזרה לכוונתה. אסא קיסר משיב:

לפי מיעוט ידיעותיי בתורה, כל הטענות שנכתבו כאן שגויות או מסולפות, ואוכל להוכיח זאת בהרחבה לכשיינתן לי המקום הראוי לכך. הספר "ולפני עיוור" נכתב בשלב זה באופן המציג את עיקרי הדברים במסגרת תמציתית וקצרה ומחמת זאת גם לא הובאו מקורות רבים נוספים המצדדים בצמחונות וכן זוויות נוספות של איסור צער בעלי חיים כפי שקיים בתעשייה המודרנית.

 5א. הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח) אמנם כותב: "והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין", אך ראו בבית יוסף (או"ח סי' תקכ"ט) שחולק על הרמב"ם וכותב שאין חיוב לאכול בשר בזמן הזה לקיים מצות שמחה ודי בשתיית יין. הגרי"ד ביאר בדעת הרמב"ם שאין לומר שמצוות שמחה מוגבלת למעשה של אכילת בשר ושתיית יין אלא היא בגדר קיום שבלב שיכול לקיימו בכל מה שישמחו. אלא שכוונת הרמב"ם לומר שלעתים השמחה היא ביין ולעתים [בזמן בית המקדש] היא בבשר כשם שהסביר בעל מרכבת המשנה:

אלא ודאי שממה שאמרו אין שמחה אלא בבשר, כלומר אין שמחה אלא האמורה בתורה בבשר זבח השלמים, שכן כתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחתלזה כתב ואנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר, כלומר יש זמן שאין שמחה אלא בבשר והיינו בזמן המקדש, שהיה בשר זבח השלמים ואין שמחה אלא ביין בזמן הזה.

 ב. לגבי דברי השדי חמד – ההבנה והשימוש במילה "בדיעבד" נהירים לכל המעיין שם. כך גם כתב הרב ש"י הכהן את המילה "בדיעבד" כאשר הוא מצטט את השדי חמד בכמה מקומות. (ואכן נפלה טעות סופר בעניין רב נחמן או רבנו ניסים, והטעות תתוקן במהדורה הבאה, אך היא חסרת משמעות ביחס למסר).

 ג. האיסור לשחוט בעל חיים בפני בעל חיים אינו משיקולי תועלת, אלא משום צער בעלי חיים. כן כתב הרב ז"א מרגליות: "יש בזה משום צער בעלי חיים ואין לך צער בעלי חיים יותר מזה ופשיטא שאין לומר דהעופות לאו בני הרגשה הם" (שו"ת בית אפרים, סימן כ"ו).

 ד. האיסור להפריד את העגל מאמו בתוך שבעת ימים הוא איסור תורה, כמובא מגדולי ישראל (הרבי מליובאוויטש, ספר התוועדויות תשד"מ, וכן ילקוט יצחק רצ"ד(, ונימוקם עמם לאיסור זה משום אכזריות וצער לאם (בעבר לא הייתה תעשייה והעגל היה יונק מאמו בימיו הראשונים ולא מופרד ממנה). הניסיון לקשור את טעם האיסור לסיפא של אותו פסוק דייקא אינו תואם לכללי הלימוד.

 ה. ההתעללות הקשה בבעלי החיים בתעשייה ידועה לכול, אך למרות זאת בחרו הכותבים לטשטש ולהשיב באופן מוזר כי האינטרס של החקלאים הוא מניעת הצער, וכי אף אחד אינו חפץ בגרימת צער לבעלי החיים שכן הדבר פוגם בתוצרת החקלאית. נתון זה אינו נכון עובדתית ואכן קיימת בתעשייה התעללות קשה (קיטום מקור העופות ללא הרדמה, גריסת אפרוחים חיים למוות, חִשמול תרנגולות למוות, גדיעת קרניים ללא הרדמה ועוד).

 ו. באשר לעמדת הרב קוק: המבקש להעמיק במשנתו ביחס לאכילת בשר בעלי חיים מוזמן לעיין בספר "חי רואי" המלקט עשרות פסקאות מכתביו של הרב שלא הובאו ב"חזון הצמחונות", ומהן עולה באופן ברור כי ישנה בעיה מוסרית עקרונית באכילת בשר.

 ז. אסכם את דבריי בציטוט מהגרי"ד סולובייצ'יק:

התורה נאלצה להודות בתבוסה לטבע האנושי שהושחת על ידי האדם עצמו ומכורח המציאות מאשרת את השינוי הרדיקלי בו. לקיחת חיים הפכה לטבעית לאדם. מיידית התורה התחילה להסדיר את ה"רצח" של חיים אחרים, להגביל את הפרקטיקה על ידי סיבוך התהליך.

אל לנו להיות נבלים ברשות התורה, להקפיד על קיום המצוות מבחינה פורמלית תוך שהתנהלותנו סותרת את רוח התורה וזרה לכוונתה.

ניתן להוריד את הספר "לפני עיוור" ולצפות בהרצאה בכתובת: asa-tv.com

אסא קיסר הוא מרצה לטבעונות ביהדות ונשיא האיגוד היהודי הבינלאומי לצמחונות

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' מרחשוון תשע"ז, 11.11.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-11 בנובמבר 2016,ב-גיליון לך לך תשע"ז - 1005. סמן בסימניה את קישור ישיר. 14 תגובות.

  1. חיוב שמחה באכילת בשר הוא כמו החיוב להאמין באל — הוא בלתי אפשרי; אי אפשר לאכוף אותו — או שאני שמח בעת אכילת בשרה של "נפש חיה" אחרת או לא — אך אי אפשר לצוותה.לגבי דידי אינני נהנה לאכול בשר — האם אני מצווה לעשות כן בשבת למרות סלידתי מאכילתו? הרעיון שיש באכילת בשר כלשהו "חיזוק" הגוף איננו קביל מבחינה אמפירית או תנכ"ית; כל עשרת הדורות שחיו לפני ההתר (המוגבל מלכתחילה) לאכילת חיות חיו הרבה מעבר לגיל הממוצע בתנ"ך (שבעים) וניכר הדבר בנח הצמחוני שחי 950 שנים בהשוואה לבנו שם החי רק 600 שנה וארפכשד בנו על 438 שנותיו — ר"ל, ארך החיים מתקצר משמעותית לאחר ההתר לאכילת חיות. גם מלחמות בין עמים לא מתרחשות בעידן הצמחוני של התורה בעוד האל עצמו נוכח לדעת שחטאי האדם עצמו לא פוחתים בעידן הבשר. אכן, אי אפשר לדעת מדוע הותר בשר החיות לאדם באשר התנהגותו כלל לא משתפרת (אם לא מתדרדרת משמעותית) לאחר שהאל התיר בשר. האמירה במאמר ש"אין שום חקלאי שבעולם" וכ"ו איננה קבילה באשר אומרה לא יודע זאת בוודאות ואינה אלא השערת לב — יש די והותר הוכחות (מצולמות) המפריכות אותה כמו גם את האמירה הסוחפת שהעגל נשאר במחיצת אמו (שהרתה אותו שלא כדרך הטבע או תכניתו של האל להתרבות בריאותיו) "במהלך הימים הראשונים". בעל המאמר גורס ש"מידת הצער" הנגרמת לחיה הנשחטת היא "מועטת" אך איננו מסביר — באשר המשימה בלתי אפשרית — מה נחשב לגבי דידו ל"מועטת" — האם ביכולתו לדרג ולאמוד "צער בעלי חיים" שלא לדבר על הרגע בו "הסבל ו[ה]צער" הופכים ל"מיותרים"? כמו כן גורס הכותב כלאחר יד ש"ניסויים הכרחיים"; הכרחיים למה? על כך אין מילה אחת לסבר את האזן, שלא לדבר על ניסויים על חיות שלא קשורים כלל בבריאות האדם. מוטב לא להכנס לנבכיה של סוגיה כלשהי אם אין כוונה להסבירה ביתר בהירות.

  2. אלו ואלו טועים :

    טועה אסא קיסר שמנסה "לאנוס" את היהדות ולהפוך אותה לצמחונית. המדובר בקשקוש בלבוש , ראוי להזכיר כיצד בקורבן הפסח בבית המקדש החגיגה הגדולה ביותר , היה הדם מגיע עד ארכובותיהם של הכהנים. וכל מי שאינו מקריב ואוכל את הפסח דינו כרת.
    התורה התירה אכילת בשר , נקודה.
    התורה ציוותה על קורבנות , נקודה.
    היא לא אמרה "זו רשות" , אלא "זו חובה" – לפחות לגבי רוב הקורבנות.
    לנסות לעוות את התורה באופן בו רוצה לעשות אסא קיסר , זהו לא פחות מאשר נסיון לאונס.

    למרות זאת , גם כותבי מאמר הביקורת טועים , לדעתי :
    הם צודקים כמובן לגבי ההלכה ה"יבשה" , היהדות מתירה לאכול בשר , חד משמעית.
    אך עם זאת "תעשית הבשר" בימינו כל כך אכזרית , עד שמהבחינה הערכית מי שנמנע מבשר אין ספק שזה רצוי לפני ה'.

    אכילת בשר בימינו איננה אכילתו של רועה צאן המכיר ואוהב את כבשותיו ולוקח אחת או שתיים מהן לכבוד החג.
    המדובר כאן על "תעשיה" במובן הרע של המילה – תעשיה אכזרית שאין לה כבוד לחיים , שהופכת את החיים למוצר צריכה , תעשיה שמזריקה לחיות חומרים ועושה לחיות דברים משונים לבריאותן ולגופן כדי לנצל אותן כלכלית עד תום.
    גם אם הדבר מותר הלכתית , הרי ראוי לכתוב כי יש בעיה מהותית בתעשיה הזו , יש בעיה מהותית באכזריות הזו , יש בעיה מהותית בכך שהבשר הפך לכל כך זמין על המדפים עד שאיננו מזהים בכלל שזה היה בעבר בעל חיים. וכאשר בעלי החיים הופכים להיות "רק" מוצר צריכה , חסר כבוד , גם בני האדם הופכים להיות רק "מוצרי צריכה".
    כבר שלמה המלך אמר "אל תהי בסובאי יין , בזוללי בשר למו" – וזה עוד לפני שהבשר הפך לתעשיה כמו בימינו.

    לכן גם אם אכילת בשר מותרת מהבחינה ההלכתית הפורמלית , בהחלט הייתי מצפה לאמירה חד משמעית ונוקבת על הבחינה הערכית.
    ראוי לכל מי שיש יראת אלהים בליבו , לא להיות נבל ברשות התורה. לדעתי , בימינו , ראוי למעט באכילת בשר "תעשייתי" כמה שאפשר.
    ראוי לאכול בשר כדי בריאותו של כל אחד (הרמב"ם כידוע המליץ על פעם בשבוע) , ולא בהגזמה מטורפת כמו שנהוג היום.
    כנ"ל ראוי שהכשרות תהיה לא רק על השחיטה ועל הטריפה , אלא גם על כך שבעלי החיים גדלו בתנאים נאותים , וללא אכזריות מיותרת.

  3. ליוסף – חבל שלא קראת את ספרו של אסא. הוא מתייחס בהרחבה לנושא הקרבנות. במקום זה אתה משתמש בביטויים ילדותיים "קשקוש בלבוש", המעידים משהו על רמת דבריך.

    כנ"ל לגבי טענתך שהתורה התירה לאכול בשר. הלא על זה בדיוק הדיון והספר. אסא מביא מקורות שונים, מכל הסוגים, שהתורה התירה זאת רק בדיעבד כלפי היצר הרע. כיצד אתה מתמודד עם אותן מקורות?

    ולסיום – דבריך על גידול בעלי חיים ב"תנאים נאותים" הם עורבא פרח. אי אפשר לתעשיית מזון מן החי להתקיים אם לא תתבסס על צער בעלי חיים. אי אפשר לייצר חלב להמונים אם לא ינותקו עגלים מאמותיהם. אי אפשר לגדל אפרוחים בצורה רווחית אם לא ייגרסו אלפים מהם מדי יום. ואי אפשר לגדל תרנגולים, בצורה רווחית, בלי לצופף אותם בכלובים בניגוד לרצונם. אסא מוכיח (לפי הרב במברגר ועוד) שצעב"ח לא הותר אף לצורך האדם, כך שאין אפשרות לתעשייה (ואני לא מדבר על יחידים) של מזון מן החי.

  4. לשמעיה –

    אני מכיר את דעת הרמב"ם במורה נבוכים , ורוב חכמי ישראל חלקו עליו בזה. לא זו בלבד אלא שגם הוא עצמו בפסיקותיו ההלכתיות איננו מתייחס כלל לטעם זה.
    לא לומדים "הלכות" ממורה נבוכים , ובסופו של דבר התורה מחייבת אכילת בשר והקרבת קורבנות – למשל בקורבן פסח. הרמב"ם עצמו כותב כי מי שאיננו אוכל קורבן פסח הוא בכרת.
    כמו כן מבחינת הרמב"ם התורה ומצוותיה אינם משתנים בביאת המשיח , מה שאומר שמבחינתו נצטרך להקריב שוב קורבנות מהחי כשתהיה האפשרות.

    המדובר בקשקוש , כי אם היתה איזושהיא מעלה ב"אי אכילת בשר" , אז היינו מצפים ממשה לצוות "לא תאכלו בשר" בימים מסוימים , או לפחות להמליץ לאנשים על כך , או לצוות על כך לכהנים או לנזירים (כשם שציווה לכהנים ולנזירים על אי שתית יין) , או מנביאי ישראל להמליץ על כך , או מהתנאים והאמוראים להמליץ על כך.

    לעומת זאת אנחנו רואים דווקא ההיפך !
    כל התורה מליאה בתיאורים מפורטים של קורבנות , וכיצד משה הקריב את קורבן המילואים , ומספרים מדויקים של קורבנות בכל חג …… אם הכל היה רק בדיעבד , בשביל מה כל הפירוט וההדגשה הזו ?
    לא זו בלבד , אלא שהאנשים שאוכלים הכי הרבה קורבנות ובשר , אולי אפילו כל יום כמה פעמים , הם דווקא האנשים הקרובים ביותר לה' – הכהנים !
    אם לפי התורה הצמחונות היתה מעלה חשובה , היינו מצפים שלפחות לאנשים קדושים התורה תגיד "אל תאכלו בשר" (כמו אצל הבודהיסטים , למשל) אך אין דבר כזה בשום מקום !

    (ולגבי לימודים ממה שהיה לפני המבול – לא לומדים מזה הלכות , ובטח שלא איסור והיתר.
    זה שהאנשים אז חיו שנים רבות , זה לא בגלל אי אכילת בשר , והראיה שצמחונים בימינו אינם חיים 900 שנה , אלא שכראה היה להם טבע שונה)

    לגבי התעשיה –

    אני בטוח שאם תהיה דרישה אמיתית מצד הציבור , התעשיה תמצא את הדרך כיצד לדאוג לתנאים נאותים יותר.
    אני חושב שבמקום לנסות לשכנע בדבר שכל מי ששומע פרשת שבוע מבין שהוא מופרך לחלוטין (שהתורה אוסרת אכילת בשר) , אולי כדאי שתנסו לשכנע את הציבור שאדם ירא שמיים צריך לא להגזים באכילת בשר אלא כדי בריאותו בלבד , וצריך לדאוג לתנאים נאותים לבעלי החיים.

    על זה יש מקורות הלכתיים.

    אל תנסו להמציא "הלכות" שאינן קיימות בשום מקור רציני , אלא תבואו מהבחינה הערכית –
    שאומנם מותר לפי התורה לאכול בשר , אך בצורה בה מתבצעים הדברים היום , כאשר הבשר הפך למוצר תעשייתי , יש כאן זלזול בחיים.
    כמו כן שהבהמות בגלל התנאים בהן הן חיות סובלות הרבה (זה גורם להן הפרשת הורמוני סטרס וכדומה) וכאשר זה מגיע לאדם האוכל אותן , הדבר מזיק לו.

    אם כך תבואו ותגידו , אני אגיד לכם ישר כח.

  5. יישר כוח למחברים על הוצאת האוויר מן היומרה להמציא איסורים חדשים כמו ״איסור״ אכילת בשר בהתבסס על אידיאולוגיה צמחו/טבעונית שעיקרה בניפוץ ההבחנה המוסרית שבין אדם לחיה ומכאן סכנתה לאנושות. גם השימוש המסולף במושג ״נבל ברשות התורה״ ראוי לבקורת.
    יש להדגיש כי האידיאולוגיה הצמחו/טבעונית תובעת מן האדם להפקיר את רווחתו ובריאותו לחסדי הטבע כי הרי בעיניהם חל איסור מוחלט על כל שימוש בבעלי חיים לטובת האדם או בעלי חיים… אצטט אחד מדובריהם הבולטים ביותר בתקשורת, פיטר סינגר (למרות שהקיצוניים שבהם מבקרים אותו על מתינותו): בתגובה לידיעה כי הוא ״אישר״ בדיון ניסויים שהניבו כבר באותה תקופה הטבה במצבם של מעל 40,000 חולי פארקינסון (טיפול שלחוקרים ישראלים היה להם חלק חשוב בפיתוחו) ציטט את ספרו ״ שחרור בעלי חיים״ :״אבן בוחן להחלטה אם ניסוי בחיות מוצדק – האם הנסיין מוכן לבצע אותו הניסוי על בני אדם באותה דרגת מודעות, נניח כאלה שנולדו עם פגיעה מוחית בלתי הפיכה. אם פרופ׳ עזיז (בעל דבבו באותו הדיון) אינו מוכן לומר שניסויים אלה מוצדקים, הרי נכונותו להשתמש בחיות לניסויים אלה מבוססת על דעה קדומה נגד מתן משקל שווה לאינטרסים של חיות אלה לאלה של בני מיננו״ (מכתב למערכת האובזרבר, 30/112006).
    לכל המעוניין בפרטים על משוגות החשיבה הצמחו/טבעונית וסכנתה במניעת ניסויים ביו-רפואיים חיוניים ימצא בספר האדם והחיה, ידיעות ספרים, 2013.

  6. יוסף, אתה כנראה צריך ללמוד הבנת הנקרא. אחרת אני לא מבין משום מה אתה בודה מלבך טענות, מכניס אותם לפה של אחרים, ומתנגד להם בלהט.
    אף אחת מהטענות שהזכרת אינה מצויה בספר ולא בדבריי. למשל הטענה שבגלל שהם לא אכלו בשר הם חיו 900 שנה… וגם האמירה שהתורה אוסרת אכילת בשר. אף אחד לא אמר את זה חוץ ממך.
    אין לי בעיה שתלחם מול עצמך, אבל חבל על האנרגיות…

    בכל אופן האמירה שלתורה יש הסתייגות מאכילת בשר, שאתה (משום שלא עיינת בספר) תולה זו בדעתו של אסא, היא כמובן קדומה הרבה יותר, ומצויה בראשונים ובאחרונים. וממילא הקושיה הגאונית שלך על משה רבינו, או על התנאים, היא פשוט בדיחה…. הלא אותם ראשונים ואחרונים, רבי יוסף אלבו, הרב קוק, הגרי"ד סולובייציק, לא חלמו בלילה שמשה נגלה אליהם ואומר להם סוד זה שיש בעיה באכילת בשר. אלא הם ראו זאת בגמרא כמובן, בדברי התנאים והאמוראים, שמשום מה עד היום לא נחשפת אליהם. למשל שכתוב: "למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון", וכן אמירות נוספות מסוג זה.

    • אולי לך ,שמעיה , יש בעיה בהבנת הנקרא – "לימדה התורה דרך ארץ" , פירושו שיש בעיה ערכית באכילת בשר לתיאבון , לא איסור הלכתי. בדיוק כפי שכתבתי קודם על הפסוק "אל תהי בסובאי יין , בזוללי בשר למו".

      אם הייתם דנים במישור הערכי ולא במישור ההלכתי , הייתי אומר לכם "כל הכבוד" , אך נסיונכם להפוך אכילת בשר לאיסור הלכתי הוא סילוף של האמת ובדיחה גרועה.

  7. נ.ב.
    בעיני זה מאוד דומה לנושא של "עבדות " – התורה התירה עבדות , ואין בכך שום פקפוק.
    מי שינסה להציג כאילו התורה היא "נגד עבדות" , מציג מצג שווא , למרות שגם הוא יוכל למצוא כל מיני "מקורות ". הצגת העבדות כחטא הלכתי היא סילוף של האמת.

    אך אם יבוא מישהו ויטען שיש בעיה עם עבדות במישור הערכי , יהיה הרבה צדק בדבריו.
    לא חייבים להפוך כל דבר ל"הלכתי" וכאן זה עושה הרבה יותר נזק מאשר תועלת.

  8. לפני כשנה נתנו לי לשמוע שיעור של אסא, ומאחר והדברים מושמעים באזני מאזינים רבים, מכלל הציבור, ובתוכם גם מי שאינו יודע להבחין בסילוף הדברים- יש חובה להבהיר את האמת בנושא. ובתחילה נכתוב הטענות שהוא וחביריו מביאים ואח"כ הערה להסביר מדוע היא חסרת אמת בעליל, כי רבים שוגים בדבר, ומצוה לפרסם האמת.
    1. "צער בע"ח לכל הדעות מהתורה" [לא נכון- יש מחלוקת האם מהתורה, יש סוברים מדרבנן (ראה שו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' סה( שהביא מחלוקת גדולה בדעת הרמב"ם עם צער בעלי חיים הוא מן התורה או מדברי חכמים, והביא גם שדעת היראים (מצוה קמב סי' שנב) ועוד ראשונים שאיסור צער בעלי חיים הוא מדרבנן, וראה גם שו"ת משנה הלכות ח"ד סימן רל"ט בהרחבה)].
    2. "האוכל בשר כיום- הנאה הבאה בעבירה" [הוא יוצא מנקודת הנחה שזו עבירה ואח"כ אומר משפט זה].
    3. "קטימת המקור באפרוחים- צער בעלי חיים" [הרמ"א באבן העזר סימן ה' סע' י"ד כתב שמותר לתלוש נוצות לשם עשיית קולמוס, ואם יכול לעשות כשתמות- עדיף, עכ"ד, לפ"ז אם א"א לעשות כשתמות- מותר. ובשו"ת שבט הלוי (ב', ז') מתיר בפירוש לחתוך מקור של עוף. ומעיקר הדין אין צריך בעל העסק להשקיעה כספים לשם הרדמה (ראה בשו"ת שבה"ל הנ"ל וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו קמ"ה) שחלקו על האמרי שפר ובנין ציון וכתבו שיש להתיר צער בע"ח לשם רווח ממוני). ובתור כלל כתבו לנו חז"ל בסוף קידושין (פ"ב.) שכל מה שעושה לתועלת האדם מותר, ועד כמה מותר לגרום לחיה סבל בעבור שהאדם ייהנה- ע' אגרות משה אה"ע ח"ד צב, שבט הלוי ח"ו, ז', מנחת יצחק ח"ו, קמ"ה].
    4. השוואה לאיסור הנאה בערלה [יוצא מנקודת הנחה שזה שווה לאיסור, אך עצם כך שיש איסור הנאה מערלה ואין איסור הנאה מבהמה שנעשה בה צער בע"ח מוכיח בדיוק הפך דבריו].
    5. טוען שהסיבה שהסנהדרין לא גזרו הנאה על בע"ח שנעשה בו איסור צער בע"ח- בגלל שלא היה בע"ח בתעשייה [א. אין קשר לסנהדרין אלא זה מחלוקת בגמרא בפסחים (כ"א-כ"ו) האם כל איסור אכילה שכתוב בתורה הוא גם אסור בהנאה או לא, ומאחר שבהמה שנעבדה בה צער בע"ח לא כתוב כלום על איסור אכילה, קו"ח על הנאה, ב. טוען שבגלל שלא היה בזמנם התעשייה לא היו צריכים "לגזור" הנאה על זה, טעות- זה לא גזירה בהחלטת חז"ל אלא לימוד גמור מפסוקים בתורה (כמפורש שם בפסחים) ולכן לא שייך דעת חז"ל כאן אלא לימוד מתוך פסוקים בלי קשר למציאות אם היה בתעשייה או לא, ג. בסוף מסכת תמורה כתוב כל הפסולים בבהמה להקרבה (נעבדה לע"ז, כלאיים וכו') ולא כתוב שנעשה בה איסור צער בע"ח, לשיטתם חייב להיות כתוב].
    6. "מסייע לעוברי עבירה, אתה מאפשר המשך של עבירה ע"י שאתה קונה בע"ח" [שוב יוצא מנקודת הנחה שאסור ואח"כ אומר שזה מסייע].
    7. שיטת הרמב"ם במורה נבוכים לגבי טעם הקרבנות (נגד האלילים) [א. הרמב"ן בתחילת ויקרא דוחה לחלוטין שיטה זו (וכן הרבה מפרשים וכן כל חכמי הקבלה) ובין הסיבות שנותן במקום- כשרואה האדם החוטא איך נשפך דם הקרבן ונשחט וכו' משם על ליבו שהיה צריך זה לקרות לו ולכן חוזר בתשובה, ולפ"ז היכן צער בע"ח? אלא כיון שלא עושה בשביל להכאיב אלא כדי להתחזק מכך רוחנית- מותר (כגמרא בקידושין פ"ב. והשו"תים שהבאנו לעיל), ב. מעביר השיעור לא הזכיר ששיטתו של הרמב"ם יחידאית בזה ודחויה לחלוטין ע"י כמעט כל הפוסקים הפשטנים והמקובלים, ג. גם לפי הרמב"ם על עצם הקרבנות רק בשביל להוכיח נגד העבודה זרה, אך מה שייך לעצם האכילה? הפוך! בגמ' בחולין (י"ז) מפורש שלפני שהגיעו לא"י (במדבר) רק הקרבנות היו צריכים שחיטה אך מי שרצה לאכול בשר סתם היה יכול גם לחנוק סתם ולאכול (ראה שו"ת משנה הלכות ח"ד סימן רל"ט). ורק משנכסנו לארץ צריך גם חולין לשחוט. לפ"ז שחיטת חולין קלה משחיטת קרבן ואין להקיש ביניהם].
    8. מביאים מספר שמואל ועוד שעדיף אמונה בה' וקיום מצוותיו על פני קרבנות [אין שום הוכחה לנושא שלנו, כל התנ"ך מלא בטרוניא של הקב"ה כלפי רשעי ישראל שהיו חושבים שהקרבן הוא "קסם" להרגיע את ה' (כמו קמיעות היום, ע' רמב"ם הל' מזוזה ה',ד'). לדוגמא: בתחילת ישעיה- "לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי, חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה". וכן במלאכי (א', ח') צווח הנביא על אלו שמביאים קרבן בזוי אך ממשיכים לעבור עבירות- "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות". ובדומה לזה במסכת תענית (ט"ו.)- לא נאמר באנשי נינוה, וירא האלקים את שקם ואת תעניתם, אלא "וירא האלהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה". והינו שעדיף חזרה בתשובה על תענית, כך גם שמואל אומר שאין מטרת ה' בעצם הקרבן והוא אמצעי לאמונה ויראת ה' והקרבה אליו (ראה הטעם ברמב"ן תחילת ויקרא והבאנו לעיל) אך אין שייכות כלל לעצם אכילת בשר].
    9. לעצם טענתו לגבי קרבנות שהכל כנגד העבודה זרה (ומשתמע מדבריו שכיום לא שייך, חו"ח) [א. הרמב"ם עצמו כותב שגם לעתיד לבא יהיו קורבנות בדיוק כמו שהיו חוץ מסוג קרבנות מיוחדים שהיו זמניים בזמן יחזקאל ועזרא (הל' מעשה הקרבנות ב, ט"ו), ב. במסכת שבת (י"ב:) רבי נתן אומר, קרא והטה, וכתב על פנקסו, אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה (והיינו שבגלל שחטא היום ואין ביהמ"ק, לכשיבנה בע"ה יביא קרבן חטאת על עבירתו, ועניין זה מוזכר עוד כמה פעמים בש"ס), ג. לפי שיטת מעביר השיעור לא ייתכן שהרמב"ם יכתוב שלעתיד לבא יחזרו קרבנות, הרי כיום כבר אין יצר הרע לע"ז (יומא ס"ט:) וא"כ לרמב"ם שייך קרבנות רק בזמן שיש ע"ז כמו פעם אך לעתיד לבוא לא, ד. וראה עובדה מעניינת, שכל הלכות ברכות מסתכמות במסכת אחת מתוך כעשר מתוך סדר שלם (זרעים) ולעומת זאת לענייני קרבנות הוקדש סדר שלם עם כמה מסכתות שלמות (סדר קדשים). וגם אם תעיין בספר המצוות לרמב"ם ותראה שכמעט מחצית מהצוות (בין עשה ובין ל"ת) קשורות לקרבנות וביהמ"ק. וגם כאשר שמח שלמה ע"ה על בית המקדש הקריב אלף עולות וה' לא רק שלא הצטער על זה אלא ברכו בברכות ששום אדם לא זכה (תחילת מלכים), לפ"ז תבין שעניין הקרבנות עניין גדול הוא מאד ולא יבטל חו"ח חו"ש לעולם].
    10. יש מביאים ממורה נבוכים (חלק ג' פרק י"ג) שאין בריאת החיות ע"מ לאכלן, אלא רק הצמחים לחיות אך לא החיות לבני אדם [שקר! כוונת הרמב"ם לכל המעיין שם שאין תכלית בריאת החיות רק לאדם אלא יש להם תכלית בפני עצמן, אך לא דיבר מאומה לעצם אכילתן, ועובדה שהרמב"ם עצמו שם אחרי כמה פרקים (פרק מ"ח) כותב: אבל הציווי בשחיטת החי הוא הכרחי, לפי שהמזון הטבעי לאדם אינו אלא מן הזרעונים הצומחים מן האדמה ומבשר בעלי חיים, והמשובח בבשר הוא אשר הותר לנו אכילתו, עכ"ל, ראית שלרמב"ם המזון הטבעי לאדם הוא בשר, מדוע לסלף?
    11. מביאים מרש"י בתהילים (מ', ז') שה' לא חפץ בקרבנות [זהו סילוף, ראה ברש"י במלואו: "ביום מתן תורה, כענין שנאמר ועתה אם תשמע בקול ה' וגו' וכן הוא אומר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' על דברי עולה או זבח כי יקרב מכם אמרתי ולא הזקקתי חובה להכביד עליהם תמידין ומוספין אינם אלא נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני ודבר מועט", כוונתו על ב' עניינים: 1. ה' בא בטרוניא על ישראל- ה' לא הכביד עליהם במתן תורה לתת קרבנות (אלא בסך הכל להיות ולהקשיב) ולמרות זאת חטאו בעגל, 2. ברור שביחס לעבודת ה' וקיום המצוות, עצם ההקרבה ללא אמונה בה', חשיבותה פחותה מאד, אך אין שום קשר למצב נורמאלי שמקריבים עם אמונה וקיום מצוות (וכמו שכתבנו לעיל הערה 8)].
    12. מה שמתפלאים "איך לקחו את הגמרא בשמחה גם לבשר וגם ליין, הרי כתוב שם רק יין?" [כדאי שיפתחו הרמב"ם (שהם מזכירים כ"כ הרבה) בהל' יו"ט (ו', יז-כא) שכתב בפירוש שהשמחה בבשר ויין, ולמרות שהבית יוסף (או"ח תקכ"ט) תמה עליו, מ"מ הביאור הלכה בסימן הנ"ל פסק זאת להלכה שיש מצוה גם באכילת בשר ביו"ט גם היום (וכן הובא בספרי האחרונים), ואף שו"ע עצמו שם כתב רק שלא ימשך אחרי הרבה בשר מפני ביטול תורה (ולא מפני צער בע"ח)].
    13. מה שמביאים הגמרא שרצו לאסור בשר (בבא בתרא דף ס')- זה רק חצאי דברים בצורה מסולפת, כי הגמרא שם מסיימת שאין לגזור גזרה כזו כלל (וזה תואם לדברי הרב קוק בחזון הצמחונות שצמחונות שייך רק לעתיד לבא, ראה לקמן). ובכלל, מה שייך לעצם צער בע"ח? הרי הגמרא שם דנה מצד החורבן והצער! לכן ברור שגם אם היו גוזרים- זה מסיבה חיצונית של חורבן ולא מצד של בעיה בגוף השחיטה והצער.
    14. מה שמביאים שהבריאה נבראה טבעונית [זה בדיוק העניין, שכל זה שייך רק במצב אידיאלי של גן עדן, אך אחרי שחטא אדם הראשון (ואנו עוד לא תקנו זאת) ירדה האנושות למדרגה נמוכה שכעת המוסר שלה בנוי על שלבים ורמות ואם אדם מנסה לעבור שלב- זה מסוכן מאד (ראינו זאת בגרמניה הנאצית- אין כניסה לכלבים ויהודים, או בגירוש גוש קטיף שהיו מי שדאגו לחיות הנטושות ולא לבני אדם שנזרקו לרחובות), חזון הצמחונות הוא "חזון" שלא שייך כיום, ומעביר השיעור אינו יותר צדיק מאלפי נביאים וראשונים כמלאכים שאכלו בשר.
    15. מ"ש מר"י אלבו שאכילת בשר משחיתה הנפש [ע' בדבריו שברור שדיבר רק על אדם הראשון, שכאשר היה בגן עדן במצב האידיאלי אז הייתה אכילת הבשר משחיתה, אך כיום אם לא יאכל בשר יאכל אנשים (וכל זה מבורר בחזון הצמחונות והשלום של הרב קוק, ובהסבר נפלא של הרב אליעזר מלמד בספר פניני הלכה (חלק ד' 164-175)].
    16. מ"ש מפרשת צו שאדם שמקריב קרבן ואוכלו רק ביום השלישי, שלא יכפר לו [זה לא בגלל צער בע"ח, ואין שום מפרש שאמר את ההמצאה הזו, אלא זה בגלל שזה נחשב פיגול (נאכל חוץ לזמן שראוי לאכלו ע"פ התורה) ומשום שלא קיים המצווה כראוי לכן לא מכפר לו על עוונו, וכן מפורש במפרשים שם, בגמרא וברמב"ם].
    17. מ"ש בספר במדבר בקשר לבשר התאווה, אמר שהעבירה הייתה בגלל עצם בקשת הבשר [החטא היה עצם שלא רצו את המן, וגם שרצו לנסות את ה', ראה ברש"י וספורנו שם, ובכלל כל תאווה אינה טובה (ראה אברבנאל שם). וגם כשחטאו עם בנות מואב זה היה תאווה ונענשו, בלי קשר לצער בע"ח, ומי המציא את הטעם שאמר מעביר השיעור?].
    18. מ"ש מספר דברים "כי תאווה נפשך לאכול בשר.." לשון גנאי ושלילית [איך יסביר את כך שיש שמחה רק בבשר ויין (איך שמחה בבית המקדש, ביתו של ה', דווקא בדבר שמואס בו ה'?, איך יסביר שגדולי עולם אכלו בשר, צדיקים שעבדו על מידותיהם ואהבו את ה', והגמרא בפסחים סוף פרק ג' אומרת שדווקא צדיקים יכולים לאכול בשר, ברור שיש עניין בזה, ובכלל גם כאן שייך מ"ש לעיל שהשלילה זה דווקא כשעושה כן בתאווה גדולה, אך סתם כך מותר לכתחילה. וכאן שייך להביא את דברי שערי אורה בשלמותם (הובאו דבריו בשו"ת משנה הלכות ח"ד סימן רל"ט): וז"ל שערי אורה עה"פ זאת תורת הבהמה והעוף- הנני פותח לך מפתח גדול מה ראה השי"ת לצוות בתורה לשחוט בעלי חיים לאכילת אדם והלא כתיב כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואם הוא מרחם האיך צוה לשחוט הבהמה זו לאכילת אדם אלא הסוד הוא ראש הפסוק שאמר טוב ה' לכל בודאי ולפיכך ורחמיו על כל מעשיו וזה הפי' במעשה בראשית נסתכם עם בהמה זו לשחטה ואמרה היא טוב ומה טעם לפי שהבהמה אין לה נשמה עליונה להשלים מעשה ה' וגבורותיו ואמר השי"ת בבריאת העולם להעמיד לפניו הבהמות ואמר להם רצונכם להשחט ויאכל אתכם אדם ותעלו ממדרגת הבהמה שאינה יודעת כלום למדרגת האדם שיודע ומכיר את השי"ת ואמרו הבהמות טוב ורחמים הוא עלינו שהרי כשהאדם אוכל חלק מחלקי הבהמה חוזרת ונעשית חלק מחלקי האדם והרי חזרה הבהמה אדם ושחיטתה רחמים היא לה ובדרך זה אדם מיתתו חיים הוא לו שעולה למעלת המלאכים וזהו סוד אדם ובהמה תושיע ה' א"כ התבונן ותתבונן סוד השחיטה של בעלי חיים והכל מצד רחמיו וזהו הטעם שאסור לע"ה לאכול בשר לפי שלא צוה הקדוש ברוך הוא לשחוט אלא למי שיודע התורה שנאמר וזאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר וע"ה שהוא כבהמה ואין בו נשמה אסור לאכול בשר שלא צוה לשחוט בהמה שתאכלה בהמה אחרת אא"כ נתנבלה או נטרפה ע"ש והבן].
    19. מ"ש מהכלי יקר שלא טוב שיאכל מביתו בשר כי ירבה באכילתו [גם הגמרא בברכות (כ"ב.) אמרו חז"ל שלמרות שמותר להיות עם אשתו כל היום זה לא ראוי ולכן גזרו טבילת עזרא, וכן בכל דבר שימשך אחריו הרבה הרי הוא יכול לעזוב אמונה בה' חו"ח ולהמשך אחר ההבל (ע' רמב"ם הל' ע"ז ב', ג') ולהגיע ל"נבל ברשות התורה", כמו שבעילות אפילו מותרות, והרבה יין, למרות שמעיקר הדין מותר, למדונו חז"ל שיתרחק כי גורם לביטול תורה וכו' (רמב"ם דעות ד', כ"ח, ושערי תשובה בסוף אורח חיים סוף סימן תרצ"ז, וע"ע רמב"ן על הפס' קדושים תהיו) ה"ה כאן בבשר שגם זה לא ראוי הרבה, אך עצם האכילה- בסדר גמור!].
    20. גם אם נגיד שלר"י אלבו יש בעיה לאכול בשר (שהשווה לאשת יפת תואר) [צריך לדעת כללים בפסיקה, גם הרס"ג כתב שאין גלגול נשמות וגם החוות יאיר כתב שאין ללמוד כיום קבלה כלל, אך דעותיהם דחויות מההלכה לגמרי, ובאמת שלפעמים אנו סומכים בשעת הדחק על דעת יחיד (ע' בגיטין (י"ט.), בשבת (מ"ה.) נדה (ו' וט') ועוד) זה רק כדי להקל בשעת הדחק כמו יחיד, אך כשהרוב מתיר מותר לכתחילה אפילו במחלוקת בדאורייתא (ראה ע"ז דף ז')].
    21. מ"ש מבן סורר ומורה [זה בדיוק העניין שחייב מיתה על שמתנהג בגסות וזלזל בהוריו, בלי קשר לעצם אכילת בשר, לפי שיטת מעביר השיעור- כל בנ"י וגם הצדיקים יש להם דין בן סורר ומורה קצת, כי אוכלים בשר, ולפ"ז גם הקב"ה ציווה להיות בן סורר ומורה כי ציווה במקדש לשמוח בבשר ויין? הבלים!].
    22. כשהותר בשר אחרי המבול, שלחלק מהמפרשים היה כי לא היה מזון אחר [אם באמת זו הסיבה העיקרית- מדוע לאחר שכבר צמחו הצמחים עדיין הותר בשר? ה' שכח?].
    23. מ"ש מאברבנאל שמוליד רעות בנפש האדם וראוי רק למי שנפשו רעה וכו' [בפירוש כתב שזה שייך רק בזמן אדם הראשון, אך כיום אנו במצב שלכתחילה יאכל וזה ציווי ה', וכמו שהבאנו לעיל הרבה בשם חזון הצמחונות שאינו שייך עדיין].
    אז אם כל גדולי ישראל אוכלים בשר, מי אתה שתחלוק עליהם?

  9. עדיין לא הבנתי איך לפי כל מה שכתוב בספר "לפני עיוור" הרב קוק לא היה צמחוני ואמר לבנו לא להיות צמחוני ,להבנתי כל העניין הוא "שרשרת המזון" ואין ביכולתנו לשנות את הטבע של חיות טורפות גם אם בני האדם לא יאכלו בשר,נמצא שהטבע בנוי בצורה זו, ואנחנו בתור בני אדם נמצאים בראש הבריאה והבריאה נועדה לשמש את האדם ובין היתר לספק לו מזון לכן כל זמן "שעולם כמנהגו נוהג" יש צורך באכילת בשר ,והמחמיר על עצמו יאכל תחליפים(אפשר לחשוב שלצמחים אין נפש צומחת ומרגישה, לא בדרגה כמו של חי ומדבר ,אם כן לא יאכלו מה שצומח? סוף דבר "יאכלו ענווים וישבעו"

    • יוסי פיינטוך

      חלק הארי של "שרשרת המזון" איננו אוכל חיות אחרות וגם כשחיות הטרף עושות כן הן צריכות לעשות "טרף" לביתן במו ניביהן וציפורניהן — שאין לבני האדם, לפחות לא לי — כשלחיה הניצודה יש אפשרות ריאלית להימלט. וכשהיא נצודה חית הטרף אוכלת אותה כפי שהיא ללא בישול או מנגול ובטח שללא תיבול, ובטח שללא סכין — מרחק רב מהאפן בו עושה כן האדם. השחיטה הכשרה נועדה במקור לאוכלי בשר העושים כן לעיתים לא תכופות או בפרוץ תאוותם כך שהשוחט נקט בכל סייגי השחיטה ולא נאלץ להתפשר עליהם — כמות שקורה היום וזה מתועד כדבעי — בשל הלחץ התעשייתי עליו, מבלי לדבר על הסבל הרב! שחיות אלו עוברות בחייהן מממנו רק השחיטה גואלת אותם. כל חיה נועדה לתפקיד שהאל הועיד לה — ראה משלי ט"ז ד' — ולחיי אשר (כך רש"י) גם אם זה נשגב מבינתנו המוגבלת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: