במטרה להילחם בהתבוללות גזרו רבנים לפני כתשעים שנה חרם האוסר לחלוטין על הגיור בארגנטינה. על תוקפו של החרם, ועל הדרכים לעוקפו בשעת הצורך

רבים אינם יודעים זאת אבל ארגנטינה היא המדינה היחידה בעולם שבה אסור לערוך גיורים. היסוד לאיסור זה הוא חרם אשר נקבע בשנת 1927, ושמאז מעצב מבחינה דתית ורוחנית את גורלה של יהדות ארגנטינה. חשוב להזכיר בהקשר הזה שהקהילה הקונסרבטיבית, שאליה השתייכו במשך השנים רוב יהודי ארגנטינה, המשיכה לגייר. היא לא קיבלה על עצמה את תוקפו של החרם בטענה שהוא אינו מוסרי, הן מצד תוכנו והן בגלל חוסר הסמכות של הרבנים אשר פרסמו אותו.

מאחורי חרם הגיור בארגנטינה עומדים שני רבנים, האחד מסוריה והאחד מרוסיה: הרב שאול דוד סתהון (נולד בחלב, סוריה, בשנת 1851) והרב אהרון הלוי גולדמן (נולד בפודוליה, רוסיה, בשנת 1854). הראשון היה תלמידם של חכמי ארם צובא והאחרון של הרב אלחנן ספקטור, ר' שמואל סלנט, בעל החפץ חיים והרב קוק. הראשון גר בבואנוס איירס, העיר הגדולה, והשני בשטייטל בשם מויססוילה (קריית משה), אחת המושבות שהקים הברון הירש בארגנטינה עבור יהודים שהגיעו מרוסיה. הראשון כתב ספר שאלות ותשובות בשם "דיבר שאול" והשני כתב ספר בשם "דברי אהרון". הראשון היה מקל בתחום הגיור, כדרכם של רבני עדות המזרח, ואילו האחרון מחמיר.

בשנת 1927 פרסם הרב סתהון את נוסח החרם אשר ככל הנראה היה תלוי ככרזה על לוחות המודעות בעיר בואנוס איירס:

מפני כי העיר הזאת חופשית עד מאד ואיש הישר בעיניו יעשה ואין להם רב שיראו ממנו… ואם כן כל איש אשר חשקה נפשו בבת נוכריה מביאה אל ביתו ותהי לו לאישה בלי גרות או מביא הדיוטות מן השוק ומגיירה בפניהם… ואז פיזרתי מודעות שאין לקבל גרים בארגנתינא עוד כל ימי עולם מכה טעמים כאשר הסכמנו ואין לפרוץ גדר וכל הפורץ גדר ישכנו נחש…. ומי שרוצה להתגייר ייסע לירושלים אולי יקבלהו… הצעיר שאול דוד סתהון ס"ט.

מעיון בנוסח החרם עולה שהחרם איננו תלוי בזמן ותוקפו "כל ימי עולם". ללמדנו שהרבנים אשר החליטו על החרם לא ראו בו הוראת שעה בלבד, אלא שינוי השקפתי בעצם האפשרות של קיום גיור על אדמת ארגנטינה. בכך הם לא הותירו בידי הדורות הבאים אפשרות לשנות את תוכנו או לבטלו. נוסף על כך, החרם תקף רק על אדמת ארגנטינה, ולא כפי שלעתים רגילים לחשוב, בכל אמריקה הלטינית. מבחינה זו, ברור שהחרם לא בא לבטל לחלוטין את אפשרות הגיור. תמיד קיימת אפשרות לנסוע לבית הדין הגדול בירושלים ולהתגייר שם.

החרם‭ ‬לא‭ ‬התקבל‭ ‬על‭ ‬כלל‭ ‬הרבנים‭ ‬בארגנטינה‭. ‬בית‭ ‬הכנסת‭ ‬בבסווילבסו‭, ‬2011 צילום: וושינגטון פוסט / גטי אימג'ס

הגירה מוצלחת מדי

סיפורה של הקהילה היהודית בארגנטינה מתחיל עם הגעתם המאסיבית של מהגרים יהודים שברחו מהפוגרומים, הרדיפות והמצוקות, במזרח אירופה. הם באו בעיקר מגליציה, מפולין ומרוסיה, וביקשו למצוא מקום טוב יותר להקמת ביתם. מעט מאוחר יותר הגיעו יהודים מסוריה, מתורכיה וממרוקו.

על חיים יהודיים בבואנוס איירס יש בידינו עדויות כבר ב–1860, אך גל ההגירה הגדול היה בעשור האחרון של המאה התשע–עשרה. בסוף שנות העשרים ארגנטינה הייתה אחת המדינות המעטות שיהודים יכלו להגר אליה בקלות יחסית, ואכן, בתקופת ‎1921־1930 הגיעה ההגירה לארגנטינה לממדים גדולים ביותר. בשנת 1900 היו בארגנטינה כ–30,000 יהודים. בשנת 1920 מספרם הגיע לכדי 160,000 ומספרם המשיך לעלות בהתמדה עד שבשנת 1946, לאחר תום השואה, היו בבואנוס–איירס לבדה למעלה מ–200,000 יהודים. בשנים שאחרי השואה גדל המספר והגיע עד ל–400,000.

לא עבר זמן רב עד שיהודים ושאינם–יהודים הרגישו מאוד בנוח זה עם זה, והחלו נרקמים יחסי חברות, עבודה, זוגיות ומשפחה בין הצדדים. תופעת נישואי התערובת החלה להתפשט והשילוב של יהודים המהווים מהגרים חדשים בעולם חדש והרצון להשתלב בחברה ולהידמות לאנשי המקום גרם לפרצה רבה ויהודים רבים פנו לרבני הקהילות כדי לבקש לגייר את בנות זוגם הנוכרית ולהכשיר את הנישואין. על רקע מצב חברתי ודתי זה נולד החרם המפורסם בארגנטינה שלא לגייר גרים כלל במדינה.

קיימת אמנם אגדה מפורסמת בקרב יהודי ארגנטינה, שהחרם על הגיור נוצר כתגובה לסחר בנשים יהודיות אשר הובאו לדרום אמריקה כדי לעסוק בזנות ובני זוגם הלא יהודים ביקשו להתגייר כדי להחזיק בהן ולעתים להתחתן איתן, אולם נראה שאין כל ביסוס היסטורי או מחקרי לטענה זו.

בין כה ובין כה, החרם לא התקבל על כלל הרבנים בארגנטינה. בשנת 1966 הגיע לארגנטינה הרב דוד כהנא, אשר שימש כרב חיל האוויר בצה"ל. הוא התמנה לרב ראשי ואב"ד של "אמיא", איגוד קהילות ארגנטינה, וניסה למצוא פתרון הלכתי ומעשי כדי לשמור על החרם מחד גיסא אך לערוך גיורים מאידך גיסא. בהתייעצות עם אב בית הדין בתל אביב הוא קיבל פתרון הלכתי יצירתי אשר אפשר לו לערוך גיורים על אדמת ארגנטינה בהסכמת הרבנות הראשית לישראל. הוא חידש שכיוון שעל פי החרם סמכות הגיור נתונה לבית הדין בירושלים, הרי שבית הדין בירושלים יכול למנות בית דין שיהיה שלוחו בארגנטינה ויפעל מכוחו, וכך ניתן יהיה לגייר גם על אדמת ארגנטינה מכוח בית הדין בירושלים.

איסור לכלל הקהילות

מעניין לציין שלאורך השנים נוצר פרק שני לחרם המדובר. התגבשה הסכמה של קהילות נוספות של יוצאי חלב החל משנת 1935 בארה"ב וגם במקסיקו לקבל עליהן שלא לגייר, ובכך הרחיבו את תחולת החרם על הקהילה הסורית בכללה:

קמנו ונתעודדנו לגדור גדר הקדושה והיהדות ואסרנו איסור בכח תורתנו הקדושה שאין רשות  לשום בר ישראל או בת ישראל להתערב עם הגויים ואפילו על ידי גיור ולא שום בית דין של ק"ק הסוריים השוכנים פה באמריקא הצפונית אין לו רשות לגייר האיש הגוי החושק בבת ישראל ולא בת הנוכרית. (הרב עזרא טוויל, ס"ט ראב"ד דק"ק מגן דוד)

התקנה אשר התקבלה בקהילות הסוריות בעולם ונשמרת בקפדנות היא לא לגייר ולא לקבל גיורים מקהילות אחרות. כלומר, לעומת החרם בארגנטינה אשר אוסר על הגיור במדינה אבל מאפשר לקבל גרים מירושלים, התקנה של יהודי סוריה אוסרת לקבלם לקהילותיהם כלל וכלל. מפאת המקום והזמן קשה לדון בתקנות אלו בפרספקטיבה היסטורית, אולם מעניין לציין שבקהילות הסוריות ברחבי העולם שיעור נישואי התערובת הוא אפסי ולעומת זאת בארגנטינה שיעורי ההתבוללות הם עד היום מהגבוהים בעולם – מעל 70 אחוזים מהיהודים מתחתנים עם בן זוג לא יהודי. #

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ב' תמוז תשע"ו, 8.7.2016