נחמת הרועה | שלומית רביצקי טור–פז ומשה (קינלי) טור–פז  

בעוד הפטרתם של עדות אשכנז ועדות המזרח ממשיכה את הקו המאיים שבפרשה, ההפטרה לפי מסורת תימן מוכיחה את מנהיגי ישראל. מה מסתתר מאחורי שינוי זה? 

פרשת בחוקותי היא פרשתם של הברכה והקללה, השכר והעונש: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ… וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ" (ויקרא כו, ג–יג). צידו השני של המטבע מופיע מיד אחר כך: "ואִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי… אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם… וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם… וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם… וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה" (שם, יד–יט), והדברים נמשכים עוד ועוד.

אנחנו מנסים לדמיין את הקושי של חז"ל ביושבם על המדוכה להכריע על הפטרתה של פרשת בחוקותי. מה דרוש לציבור, בוודאי שאלו את עצמם; האם ראוי להשקיט את הנפש לאחר התוכחה הקשה או דווקא להמשיך את הקתרזיס בדברי מארה נוספים? האם לנקוט מתודה סיפורית ממחישה, או לבחור בדברי הלכה ומשפט?

ארוך וקשה הדיון ככל שהיה, הרי שהפור נפל גם בקהילות אשכנז וגם במרבית קהילות המזרח על דבריו של ירמיהו, הממשיכים את רוחה של הפרשה ואולי "גומלים" ממנה באיטיות תהליכית: ההפטרה מציעה גם היא, זו בצד זו, את הקללה – "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם… וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה  וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב…", ואת הברכה – "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'… וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו…".

רבים עמדו על ההבדלים הקיימים בין הפרשה להפטרה, כגון הפנייה ליחיד (בהפטרה) לעומת הפנייה לציבור (בפרשה), סדר הדברים המתחיל בגנות ומסיים בשבח (בהפטרה) ולהיפך (בפרשה), והיחסים השוויוניים שבין הטוב והרע (בהפטרה) לעומת מספר פסוקי הקללה המשלשים את פסוקי הברכה (בפרשה). אך מדובר בהבדלים קטנים. בעומק הדברים בחרו חכמים באופן מובהק בשחזור מאזני השכר והעונש המופיעים בפרשה, בעיקר בתחום הארץ והפרנסה: "וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו".

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

בניין של קרבה מחודשת

לא כך מסורת תימן. שלש פעמים בשנה בוחרת מסורת זו בהפטרה שאינה צמצום או הרחבה של ההפטרה הספרדית, אלא החלפתה בדברי יחזקאל. האם מדובר במחאה כלפי בחירת חכמים או במסורת קדומה ומקורית? על כך ניטשת מחלוקת, אולם אין ספק כי זוהי בחירה היוצרת דיאלוג שונה לחלוטין עם פרשת בחוקותי.

הפטרת השבוע התימנית מביאה את דבר ה' אל הנביא (יחזקאל לד): "בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל", ואז, לאחר דברי ביקורת קשים על הרועים אשר מזניחים את צאנם: "וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם“, מובאת האלטרנטיבה של הרעייה הא–לוהית: "הִנְנִי אֶל הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם… וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם… וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל… וַהֲבִיאוֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל".

הדיון שהתרחש אצל חכמי תימן הוליד, כפי שעינינו רואות, הכרעה שונה לחלוטין. אפשרות אחת היא לראות את הבחירה בתחום הרגש והאמונה. העם זקוק לליטוף לאחר התוכחה הקשה, זקוק ליד א–לוהית רכה שתפיל את החומות שנפשו הקימה סביב לבו בשמיעת התוכחה, זקוק לבנייה מחודשת של קרבת א–ל. הוא צריך להשתכנע מחדש כי השופט המאיים במוראותיו הוא גם זה אשר אומר: "אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק".

אפשרות שנייה לפרשנות נוגעת להנהגה. הביקורת המסותרת בהצמדת ההפטרה לפרשה אינה רק כנגד המנהיגים אלא אולי גם התרסה כלפי שמיא, על התוכחה הקולקטיבית שאינה חסה על חלשי החברה – ילדים וקשי יום ששמי הברזל יתפרשו גם מעליהם, ואינה מבדילה בין מנהיג לאחד העם.

לשוב אל העבר

זאת ועוד, אנו מצויים בסופו של חומש ויקרא. חומש שבו עבר הצאן והבקר תהליך של החפצה והיה לקרבן. בחומשים הראשונים שימשו העדרים, נוסף לסטטוס העושר והפרנסה, גם למבחן הנהגה ויכולת טיפולית. כך אברהם ויעקב, רבקה ורחל, וכך משה, שמנהיגותם, חסדם ותכונותיהם הטובות מתבררים דרך האופן שבו רעו והשקו את צאנם. לצאן הייתה אישיות, צרכים, כבוד, כמעט האנשה. לפתע הפך לעולה שאין לבדוק בה צרכים, אלא מומים.

הדברים מתעצמים בסופה של פרשת בחוקותי, כאשר גם ערכו של האדם עצמו הופך מדיד. אולי מבקשים חכמי תימן מאיתנו לשוב לרגע אל העבר, אל החסד והתום של רועה הצאן הרץ אחר טלה תועה ונושאהו על כתפיו. אולי הם מזכירים לנו את החובות כלפי סביבתנו, את הרוך של היד המלטפת אל מול המאכלת הקדושה.

מסעם של בני ישראל אל הארץ מתקדם. הנדודים קשים עליהם. הם מתגעגעים לישיבה במקום אחד, מייחלים אל הארץ, לרגע שבו יחיו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. התוכחה הא–לוהית בפרשת בחוקותי גם היא מוכוונת פני עתיד ומאיימת על עובדי האדמה כי "לֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ", ולחלופין "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". חכמי תימן מזכירים לנו כי המאבק בין עובדי האדמה לרועי הצאן עדיין ניטש. הם מסרבים להסתפק בציורו של עם ישראל השמח ביבולו או סובל את סבל הבצורת, ומתעקשים להזכיר את מודל רועה הצאן, וכי בינתיים שעה ה' דווקא אל מנחתו של הבל ובחר דווקא במשה למנהיג צאן מרעיתו.

בסיומו של חומש ויקרא אנו נפרדים בתודה משלומית רביצקי טורפז ומשה (קינלי) טורפז שעיוניהם האישיים והרגישים ליוו אותנו במהלך "תורת כהנים". כן נקדם בברכה את הרב ד"ר עדיאל כהן המלמד במכללת בית ברל שעיוניו ילוו אותנו בחומש במדבר

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט באייר תשע"ו, 27.5.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 במאי 2016, ב-גיליון בחוקותי תשע"ו - 981 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. *האדם קדוש הוא*, מוטי לקסמן, אייר, תשע"ו

    motele777@gmail.com

    לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת…"

    שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ

    חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה

    לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא רַק בַּטּוֹב,

    לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב.

    בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם,

    הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא,

    אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק

    וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל

    *הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא.*

    לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל-פָּשׁוּט

    אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי

    בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר

    עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה

    בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

    יַחַד נַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם

    כָּל אָדָם, כָּל אִשָּׁה;

    חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת

    *הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא*.

    *אני שר באמונה מלאה, *

    *מצטרפים?*

    *הנה הקישור לשירתי*

    *https://www.youtube.com/watch?v=THr3A-TW2ck
    *

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: