רוברט פרוסט

אש וקרח

אוֹמְרִים: הַקֵּץ יָבֹא בְּאֵשׁ,

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּקֶרַח.

מִתּוֹךְ הַנִּסָּיוֹן שֶׁיֵּשׁ

לִי בִּתְשׁוּקָה, תּוֹמְכֵי הָאֵשׁ

נִרְאִים לִי כְּצוֹדְקִים יוֹתֵר, אַךְ

גַּם שִׂנְאָה הִכַּרְתִּי דַּי

לָדַעַת עַל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ

שֶׁוַּדַּאי

יַסְפִּיק גַּם קֶרַח.

———-

ו. ב. ייטס

השלכת

סְתָו בֶּעָלִים הַדַּקִּים אוֹהֲבֵינוּ,

וּבֵין אֲלֻמּוֹת הַדָּגָן, בָּעַכְבָּר;

צְהֻבִּים הֵם עֲלֵי הַמֵּילָה מֵעָלֵינוּ;

צְהֻבִּים בִּטְלָלִים גַּם עֲלֵי תּוּת הַבַּר.

שְׁעַת דְּעִיכַת הַחִבָּה כְּבָר עָלֵינוּ,

וְעַתָּה נִשְׁמוֹתֵינוּ בְּלוּיוֹת וְלֵאוֹת;

נִפָּרֵד, טֶרֶם עֶת הַתְּשׁוּקָה תִּשְׁכָּחֵנוּ –

עַל מִצְחֵךְ הַשָּׁמוּט נְשִׁיקָה וּדְמָעוֹת.

מאנגלית: רענן אייכלר

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו' טבת תשע"ו, 18.12.2015