בן שנפקד מלוויית אמו מגלה את מכתביה ויוצא למסע בעקבות האם הציירת שקשריה עם משפחתה הדתית בצפת הציורית התנתקו. רומן משפחתי לקורא האנין 

הרובע הקטן

חנה טואג

אבן חושן, 2015, 
416 עמ'

פקיד הבנק הוא סוג של אלוהים קטן החורץ גורלות של לקוחותיו לשבט או לחסד, רק שבניגוד לאלוהים הוא לא עושה זאת פעם בשנה, ביום כיפור, אלא בסוף כל חודש לפי מצב העו"ש שלהם. אור רוזן, פקיד בנק, מכיר טוב מלקוחותיו את חשבונותיהם – מי מהם ביתרה ומי שקוע באוברדרפט. לו עצמו נדמה שהוא ביתרה בחייו האישיים ושהכול בסדר אצלו, עד שהוא מוצא צרור מכתבים ישנים של אמו במזוודה הנעולה בשני מנעולים (אולי אחד בשביל העולם הזה והשני בשביל העולם הבא) ואז עולמו מתהפך עליו והוא מגלה שהוא בעצם באוברדרפט מסוכן הגורם לו לצאת למסע חיפוש.

אור נקלע למשבר: אמו חבצלת הלכה לעולמה, אהובתו הרקדנית הלכה לדרכה (נסעה להודו), ובבנק שבו עבד שלחו אותו לדרכו (קיבל הודעת פיטורין). אור קורא במכתבי אמו, שאותם היא מעולם לא שלחה למענם – אחותה אסתר החיה בצפת –  ויוצא למסע שורשים בעקבות משפחתה האבודה של אמו שניתקה איתה קשר במשך ארבעים שנה. אחותו יונינה מייעצת לו להניח לעבר ("תן לעבר שלה למות יחד איתה בשקט", 189), אבל לאור יש חשבון לא סגור עם אמו, שבהלווייתה הוא לא טרח להשתתף אלא רק צפה בה מרחוק, והוא מרגיש צורך לסגור אותו, כחלק מעיבוד האבל וכחלק מסגירת מעגל עם עצמו ועם עברו שלו.

חבצלת היא ציירת חובבת, שרקחה אגדות בראשה ועיבדה אותן לציורים. היא עשתה את דרכה מצפת ליפו, מן העולם החרדי אל העולם החילוני, ואילו אור יעשה ביום השלושים למותה את הדרך ההפוכה, מיפו לצפת, מן העולם החילוני אל העולם האמוני, וכל זאת כדי למצוא את ה"אור" הנגזר משמו. חבצלת הייתה זו שאיימה תמיד "אקח את המזוודה ואסע לצפת!" (101), אבל מי שלקח אותה ונסע לבסוף לשם היה בנה.

רומן‭ ‬שנכתב‭ ‬כמו‭ ‬ציור‭, ‬בצבעי‭ ‬הערים‭ ‬בכחול‭ ‬ולבן‭. ‬צפת
צילום‭: ‬Kayleigh Rappaport‭, ‬פלאש‭ ‬90

בין שתי ערים

ב"הרובע הקטן" מתכתבת טואג, אולי לא במודע, עם שתי יצירות חשובות בספרות העברית: "בין שתי ערים" של ש"י עגנון ו"עיר קסומה" של יהושע בר יוסף. כמו אצל עגנון, הרומן שלה מתנהל בין שתי ערים. בספרה, שתי הערים הללו הן קסומות, ולא צפת לבדה כמו אצל בר יוסף. טואג מנסה לבנות גשר בין שתי הערים הללו, העיר הלבנה יפו והעיר הכחולה צפת, בין אמונה לחילוניות, בין יהודים וערבים. זהו אמנם גשר צר מאוד, אבל טואג מתהלכת עליו, כדרכה, במיומנות ולא מועדת ממנו.

זהו ספר על חיפוש דרך שנמנע מליפול למלכודות האורבות לספרים רוחניים מהסוג הזה. החיפוש משדרג את הרומן כי הוא מבוסס על הידע העמוק של טואג במקורות ומעניק לו ארומה של ספר עם אלמנטים מטפיזיים, שבו רב הנסתר על הנגלה לעין.

החיפוש הזה ידבר אל הקורא האנין ודווקא משום כך אני חלוק הפעם על אחד המבקרים שטען שספרה של טואג מכיל את כל המרכיבים להפוך לרב–מכר ישראלי. המבקר ציין אמנם את הדברים לחיוב (הוא מזכיר את הסאגה המשפחתית הדרמטית ואלמנטים נוספים שאכן מצויים בספר: הניסיון לתיקון, הפן הרומנטי העצוב והמעברים הספרותיים), אבל לטעמי טואג היא כל מה שרב–מכר הוא לא. בכתיבתה היא מכוונת למקומות שבהם לחובבי הבסט–סלר אין דריסת רגל, ואולי טוב שכך. אולי מקצת החומרים שעליהם היא כותבת עשויים לשמש גם דרמות האופייניות לרבי מכר, אבל אופן ההכנה וההגשה שונים לחלוטין ועושים, לטעמי, את ההבדל.

טואג רוקחת ספרות מינורית, רגישה ונוגעת. זהו סוד הצלחתו של רומן שעוסק לא מעט בתורת הרז ונוסע אחורה וקדימה במכונת הזמן. היא מדביקה בין פרקי הווה לפרקי עבר ציטוטים לא קצרים מהמכתבים הישנים של האם חבצלת, הנחשפים לעיני בנה, אף שהיו צפונים שנים רבות במזוודה. במכתבים אלה, האם חבצלת באה חשבון עם חייה ועם ההחלטה שקיבלה להותיר את עולמה הקודם ואת משפחתה מאחור. את המודל הזה יאמץ גם בנה כשיחליט לעשות שינוי רדיקלי בחייו – מפקיד שהיה מורגל בטיפול בחשבונות לקוחותיו לאדם שעושה חשבון נפש עם עצמו.

ציור במילים

חבצלת שוכבת במיטתה במוסד והוגה בחבצלות הלבנות השטות בעולם הדמדומים שבו היא שקועה. גם כשהייתה צעירה יותר ובריאה יותר היא ציירה לעצמה על בדים אגדות בצבע, שאותן היא פירשה כרצונה, ורצתה שמקורביה, בעיקר בנה, יראו אותן בעיניה. אבל הבן לא הבין את יצירותיה ואף סלד מהן. חבצלת היא דמות לכאורה פסיבית ברומן, אבל למעשה היא זו ששולטת בדמויות כולן, ההופכות למריונטות שלה. בנה אור נמנע מלבקר אותה בבית החולים – אז היא מאלצת אותו להגות בה ובמכתביה יומם ולילה לאחר מותה. משפחתה בצפת התנתקה ממנה כאשר התפקרה – אז היא מתמרנת אותה לאמץ אל חיקה את בנה אור.

הרומן וסגנון כתיבתה של טואג מושפעים מאוד מהדמות של חבצלת ומאופן המחשבה שלה כציירת. חבצלת מציירת את יפו ואילו טואג מציירת את חבצלת. זהו רומן שנכתב כמו ציור: צבעי הערים בכחול ולבן, סמטאות צפת, הדמויות המופיעות ברומן של ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, כאילו מצוירות במכחול יותר מאשר נכתבות במילים.

אור רוזן, לכאורה הדמות המרכזית ברומן, הוא לעתים דמות שטוחה מכדי להחזיק רומן שלם על כתפיו. וגם כשהוא עובר מהפך הכתפיים שלו עדיין לא מספיק רחבות לטעמי. הצד הרוחני שלו בהחלט מנומק, אבל הצד הפסיכולוגי דורש יותר פיתוח. מצד שני, כמה מהדמויות האחרות המקיפות אותו חשובות לא פחות ואולי משכנעות קצת יותר. למשל, דמותה של הדודה אסתר מצפת, שבאישיותה הקורנת מצויים כל החומרים שדמות ברומן זקוקה להם: אנושיות, ייחוד וגישה מעודנת ורגישה אל קרוב משפחתה האובד. גם דמותה של הילדה גאיה תקסום לקורא באמינותה הילדותית.

ספריה של טואג עוסקים ישירות או בעקיפין בעולם האמוני. השוואה ביניהם תגלה שיש בהם זיקות נוספות. כמו ברומן הקודם והמקסים שלה, "לאורה", גם "הרובע הקטן" עוסק בחלקו באהבה אסורה. ב"לאורה" מדובר באהבתה האסורה של נערה יהודייה מלוב לחייל איטלקי בימי מלחמת העולם השנייה, ואילו הפעם מדובר באהבה אסורה של נערה חרדית ממשפחה מזרחית בצפת לסבל אשכנזי ובן לניצול שואה בנמל יפו. כמו ב"לאורה", שבו הבת היא מקור בושה למשפחתה, גם כאן חבצלת היא מקור בושה למשפחתה החרדית שמנתקת את הקשר איתה (אם כי במהלך הרומן עולה השאלה מי בעצם התנתק ממי).

כמו קודמו, הרומן מתאר עולם שמרני. ב"לאורה" זהו עולמם השמרני של יהודי לוב וכאן מדובר בעולמם השמרני של יהודי צפת. גם "הרובע הקטן" מכיל אלמנטים מסוימים של סיפור אגדה והוא מצטיין בתיאורים צבעוניים ובלשון פיוטית. בשורה התחתונה, לטעמי "הרובע הקטן" טוב מעט פחות מבחינה פרוזאית מ"לאורה", אמנם חומרי הסיפור שלו מעניינים אולי אף יותר.

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון כ"ב כסלו תשע"ו, 4.12.2015