הרצח שסוליות הנעליים פענחו | יונתן דה שליט

מעבדות זיהוי פלילי העניקו השראה לספרים ולסדרות טלוויזיה. אחד מאבות הז'אנר הוא בלש לשעבר שסיפוריו המצמררים מתארים את תולדות המחקר מפענח התעלומות

עדיםעדים אלמים

תולדות הזיהוי הפלילי

נייג'ל מקרירי

מאנגלית: יוסי מילוא

כתר, 2015, 235 עמודים

בלונדון קניתי לאחרונה את ספרו של איאן רנקין, "הסיור נמשך", האוסף השלם של הסיפורים הקצרים על אודות קצין הבילוש ממשטרת אדינבורו, ג'ון רבוס. כשהגעתי אחרי מספר ימים לאדינבורו נשביתי בקסמה האפל והרוחני. בצל המבצר המאיים השולט על העיר, ברחובותיה השוקקים המלאים צעירים, לנוכח צריחיה השחורים המשרטטים את קו הרקיע, זיהיתי את זירת פעילותו של קצין המשטרה הבדיוני, ודימיתי אותו הולך ברחובות, נפגש בפאבים חשוכים עם מקורות מודיעיניים ומנהל קרב סכינים עם סוחר סמים אלים באחת הסמטאות היוצאות מהמייל המלכותי.

אחרי כמה ימים נוספים הגעתי לכפר קטן וציורי באחד החופים הצפוניים של סקוטלנד. קרומרטי שמו. והתברר לי להפתעתי ולשמחתי כי אחד מתושביו הוא איאן רנקין בכבודו ובעצמו. בכל אפריל מתקיים בכפר הקטן פסטיבל של ספרות פשע ורנקין מציג בפני הקהל תעלומה משטרתית בדיונית שאותה משתתפי הפסטיבל מתבקשים לנסות לפענח.

התחושה המיוחדת הזו של בדיון ומציאות המתערבבים אלה באלה ליוותה אותי במהלך קריאת הספר "עדים אילמים", הסוקר באופן מרתק את תולדות הזיהוי הפלילי, ועושה זאת על פי נושאי אב, דוגמת טביעות אצבע, בליסטיקה, דם, רעלים ודי-אן-איי. מחבר הספר הוא נייג'ל מקרירי, שהיה בלש במחלק הרצח של משטרת נוטינגהם באנגליה במשך תשע שנים, עד שנאלץ לסיים את שירותו בגלל פציעה בגבו. בגיל מבוגר יחסית,  34, החל מקרירי את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית והתמחה בהיסטוריה מודרנית. ב-1990 הצטרף לבי-בי-סי, שם יצר את סדרת הטלוויזיה המצליחה "עדות אילמת".

סדרה זו מתמקדת בפתולוגים משפטיים, המעורבים באופן עמוק בחקירות רצח שמנהלת המשטרה. במובנים רבים הסדרה הולידה את סדרות ה-CSI האמריקניות למיניהן, שבהן מככבים אנשי הזיהוי הפלילי הפותרים מדי פרק בשיטות היי-טק ובצבעוניות מרהיבה תעלומות פשע מחרידות. בשנים הראשונות של "עדות אילמת", גיבורת הסדרה הייתה פרופסור סאם ראיין, פתולוגית מבריקה, אמיצה ודעתנית ממוצא אירי. את ספרו "עדים אילמים" מקדיש מקרירי לפרופסור הלן ויטוול, שאותה הוא מכנה "סאם ראיין האמיתית".

מחלוצי‭ ‬הזיהוי‭ ‬הפלילי‭. ‬תמונת‭ ‬פורטרט‭ ‬עצמית‭ ‬של‭ ‬אלפונס‭ ‬ברטיון‭ ‬על–פי‭ ‬שיטת‭ ‬צילום‭ ‬הפושעים‭ ‬
שהמציא‭, ‬1912

מחלוצי‭ ‬הזיהוי‭ ‬הפלילי‭. ‬תמונת‭ ‬פורטרט‭ ‬עצמית‭ ‬של‭ ‬אלפונס‭ ‬ברטיון‭ ‬על–פי‭ ‬שיטת‭ ‬צילום‭ ‬הפושעים‭ ‬
שהמציא‭, ‬1912

שרלוק הולמס הפריזאי

הספר שייך לסוגה הספרותית והטלוויזיונית הנקראת True Crime והוא מביא אוסף מגוון ומרשים של סיפורי זוועה אמיתיים הממחישים את התפתחות מדע הזיהוי הפלילי. את תולדות הזיהוי הפלילי הוא מציג באמצעות סיפורים, שבתוכם שוזר מקרירי את ההסברים המדעיים והטכניים הנדרשים. הספר משובץ באינסוף אנקדוטות נפלאות, ההופכות את חוויית הקריאה למהנה במיוחד, תלוי כמובן בגורמי ההנאה שלכם. אחד מחלוצי הזיהוי הפלילי, שפעל בסוף המאה התשע עשרה, היה הצרפתי אלפונס ברטיון, שפיתח מערכת לזיהוי חשודים שהתבססה על אחת עשרה מדידות שונות בגופו של אדם. לכל אחד מתיקי זיהוי העבריינים צורפו על ידו גם שני תצלומים – תצלום פנים חזיתי ותצלום צדודית. כך נולדו צילומי העבריינים שאנו מכירים טוב כל כך מסרטי הקולנוע.

ברטיון, שמילא תפקיד מכריע בפענוח כמה וכמה פרשיות פשע בצרפת, זכה לכינוי "שרלוק הולמס הפריזאי". הוא אפילו מוזכר בספר "כלבם של בני בסקרוויל", שם פונה לקוח אחד אל שרלוק הולמס (דמות בדיונית, יש לזכור) בתור "המומחה השני במעלה באירופה" אחרי ברטיון. הנה, שוב מתערבבים להם הבדיון והמציאות כשהם מזינים זה את זה.

אחד מהתחומים החשובים ביותר בזיהוי הפלילי הוא עולמן של טביעות האצבעות. אחד מחלוצי המחקר בתחום זה היה מנתח סקוטי, דוקטור הנרי פולדס שעבד ביפן, שם לימד פיזיולוגיה לסטודנטים לרפואה בבית החולים "צוקיג'י" בטוקיו. הרעיון לחקור את טביעות האצבע נולד במוחו לאחר שראה סימני טביעות אצבעות על כלי חרס יפניים. איזו מרקחת נפלאה ומרתקת רוקחים החיים (ובמקרה של רפואה משפטית וזיהוי פלילי – גם המתים, כמובן).

המחקר בתחום הזיהוי הפלילי ויישומו בתחום החקירה ואכיפת החוק היה ועודנו חובק עולם. אחד התחומים הפורנזיים החשובים שהתפתחו היה זיהוי דם ובדיקת מצבו ודרכי פיזורו: איך נשפך, טפטף, ניתז, רוסס וכדומה. את הניתוח הראשון של צורות כתמי דם עשה אדוארד פיוטרובסקי, איש המכון לרפואה משפטית בפולין, בשנות התשעים של המאה התשע עשרה. ב-1895 פרסם פיוטרובסקי מאמר מדעי על הנושא, שכותרתו: "על מקורם, צורתם, כיוונם ופיזורם של כתמי דם בעקבות פציעות ראש שנגרמו בשל חבטות". מצמרר ונפלא.

זרועות משפחת הצאר

דמות חשובה בתחום המיקרוסקופיה של הזיהוי הפלילי היא דמותו של גיאורג פופ, כימאי מפרנקפורט שפעל בתחילת המאה העשרים. הוא זכה לתהילה כשעזר לפענח רצח מזוויע של נערה בבוואריה. מבלי להיכנס לפרטי הפרשה נציין רק את הבדיקות המיקרוסקופיות שערך לסוליות נעליו של החשוד בפרשה. הוא הסיר מהסוליות שכבה אחר שכבה. השכבה המוקדמת ביותר הכילה לשלשת אווזים. מעליה הייתה שכבת גרגרי אבן חול אדומה ומעליה תערובת של פחם, אבק לבנים ורסיסי מלט. השכבות התאימו היטב לדגימות קרקע שקשרו את החשוד לאתרים שונים הקשורים לפשע. לשלשת האווזים מקורה היה ליד ביתו, אבן החול האדומה באה מזירת הרצח, הפחם ואבק הלבנים באו מטירה שבה נמצאו רובה ותחמושת של החשוד. סוליות הנעליים סיפרו – באמצעות הבדיקה המעבדתית – את סיפורה של פרשת רצח שלמה.

בספר יש אוצרות רבים וסיפורי זוועה נפלאים, אך כמובן לא נוכל להזכיר את כולם. נסיים בפרשה אחת, שבה היה מעורב מקרירי באופן אישי. הייתה זו פרשת זיהוי עצמותיהם של הצאר הרוסי ניקולאי רומנוב ובני משפחתו, שנרצחו במהלך המהפכה הבולשביקית בקיץ 1918. שנים רבות נשמר מקום קבורתם של הצאר ומשפחתו בסוד. הסופר והקולנוען הרוסי ריאבוב התעניין בפרשה, ואחד ממקורותיו סיפר לו (היה זה בשנת 1976) כי תשע מתוך אחת עשרה הגופות הושלכו לקבר ליד מעבר מסילת רכבת מסוים. המקור סיפר כי לאחר שהגופות הוטלו לקבר נשפכה עליהן חומצה כדי להשמידן, ואחר כך הונחו עליהן אדני מסילה ואלה כוסו בעפר. חפירות שנערכו במקום ב-1979 גילו שלדים וכמה איקונות. עשר שנים שמרו החופרים על הסוד, והוא פורסם רק ב-1989.

במסגרת עבודתו בתוכנית "עולם המחר" של הבי-בי-סי התעניין מקרירי בפרשה, וקיבל את הסכמת ד"ר פאוול איוואנוב, משירותי הרפואה המשפטית במוסקבה, לערוך לעצמות בדיקות די-אן-איי באנגליה. ד"ר איוואנוב טס ללונדון והביא עמו תשע זרועות ימניות, ארוזות בתיק ישן של בריטיש איירווייז. התיק הוכנס מיד לתא המטען של הוולוו של מקרירי והוסע לביתו של הפתולוג הבריטי שאמור היה לערוך את הבדיקה. לאחר מספר שבועות נקבע כי העצמות הן אכן של משפחת הצאר הרוסי האחרון, לאחר שהתגלתה התאמה לדי-אן-איי של בני משפחה רחוקים של הצאר שחיו בממלכה המאוחדת. מקרירי מעיר באירוניה בריטית כי "בוודאי אין בני אדם רבים שיכולים להתפאר שהייתה להם משפחה מלכותית שלמה בתא המטען של מכוניתם".

הקרימינולוג פרופ' ארנון אדלשטיין פרסם מאמר ביקורת על "עדים אילמים" במוסף "ספרים" של "הארץ" (21.8.2015). הוא קובע כי הספר חסר מבחינת כלל הידע הקשור בזיהוי פלילי וכי אינו מציג לקורא תמונה עדכנית. יחד עם זאת הוא אומר שהספר מצוין. אינני יכול להתייחס לביקורתו המקצועית על הספר, אבל אוכל לומר שבעיניי הוא מרתק, סיפוריו מצמררים, והערבוב בין מציאות ובדיון השזור בין דפיו מלא קסם.

*

ספרו של יונתן 
דה שליט, "בוגד", יצא לאחרונה בהוצאת כתר

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, י"ג אלול, 28.8.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-28 באוגוסט 2015,ב-גיליון כי תצא תשע"ה - 942, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: