אור כפול | חפצי רובלין

שגרת חיים ישראלית נקטעת באירוע קשה הקשור באחד הבנים. 
היציאה לקרב על הבית מלמדת אמת חדשה

wxbifyjgex8w0aeame67נמר מעופף

יעל טבת קלגסבלד

כנרת, זמורה־ביתן, 2013, 318 עמ'

 

מיקי מילוא חיה חיים כמעט רגילים. נשואה, אמא לשני בנים, גננת שלומדת עיצוב פנים. ברקע יש אבא שנהרג בצבא בהיותה ילדה. ומה שהופך את החיים לקצת פחות רגילים הוא הבעל, איש הצבא תת־אלוף מתן מילוא.

בימים כתקנם, היותו של הבעל איש צבא מספקת לא מעט התמודדויות. החל מאופי קשוח, דרך הצורך לעשות לבד הרבה פעולות ולהיות נוכחת לבד בהרבה אירועים, עבור בפחדים שגורלה יהיה כגורל אמה שאיבדה את בעלה, וכלה בהשפעות שיש לכך על הבנים – האחד מהם רוצה להיות בדיוק כמו אבא, השני לגמרי לא. למה "נמר מעופף"? לאלו מאיתנו שלא בקיאים בסמלים צבאיים – על שם הסמל של סיירת גולני: ראש נמר עם כנפי צניחה. גורם נוכח מאוד בחיי המשפחה.

שגרת הימים כתקנם נקטעת באחת, באמצע ביקור של מיקי אצל הקוסמטיקאית. שיחת טלפון מריצה אותה הביתה ומגלה אירוע הקשור לאחד מבניה, שאת תחילת משמעותו הקשה מיקי יכולה לקלוט, ועדיין אינה יודעת את כל ההשלכות הקשות הנוספות שיבואו בעקבותיו.

ההשלכות ממשיכות לבוא בזו אחר זו לאורך הספר: תגובת הבן שסביבו התרחש האירוע, תגובת אחיו, ההשלכות החברתיות, ההשלכות המשפטיות. בכל פעם שנדמה שאין עוד לאן ליפול – מתברר שיש. הדילמות ממשיכות לבוא, כולל אפילו אלה הנראות טריוויאליות: כשצריך למשל לצאת לפגישה גורלית בניסיון לעצור הידרדרות – איך מצפים מאמא שעוברת את מה שהיא עוברת להתלבש?

בספרֵי מתח ניתן לפעמים לחוש את ההתרחשות העלילתית הבלתי פוסקת ואת רצף הקשיים שהציב הסופר לפתחם של הגיבור והעלילה במטרה לשמור על המתח. בספר "נמר מעופף" אין תחושה של כפיית פיתולים רבים לצורך הסיפור. כל הקשיים העולים כתוצאה מהמקרה הראשוני הינם תוצאות טבעיות אפשריות ואף מתבקשות כתוצאה מהאירוע.

יעל טבת קלגסבלד מתארת סיפור מציאותי. היא לא נכנסת לקלישאות ולא לחד־ממדיות של תיאור מתן איש הצבא. בפי אשתו מיקי, לצד הקושי בחיים עם איש צבא, בעלה הוא גם עוגן חזק, בעל יכולת מצוינת לקבל החלטות ויכולת התמודדות עם מצבי משבר. הקוראים יכולים להזדהות עם דמויות בסיפור ולשאול את עצמם לא אחת, לנוכח מצבים המתוארים בסיפור, איך הם היו מתמודדים.

אחד רוצה להיות בדיוק כמו אבא, השני לגמרי לא. חיילי סיירת גולני צילום: דובר צהייל

אחד רוצה להיות בדיוק כמו אבא, השני לגמרי לא. חיילי סיירת גולני צילום: דובר צהייל

אי אפשר שלא לחוש אמפתיה אל מיקי, התוהה איך לגשת לחברה לבקש עזרה לבנה, והמספרת איך סיגלה לעצמה קול דיבור מתוק והתנהגות חברתית נחמדה כדי לא להרגיז אף אחד וכדי לקבל התנהגות נחמדה בחזרה. אפשר להרים גבה לנוכח המנהג המעניין שלה בעתות לחץ – בכל פעם שהיא חשה לחץ או אי נוחות היא שולפת גלוס מהתיק שלה ומושחת את שפתיה.

הדמויות הנוכחות מאוד בחייה של מיקי הן אמה, שתפיסות החיים שלה מחלחלות, לטוב ולרע, אל חיי בתה, ואחותה, פסיכולוגית במקצועה, שתובנותיה הפסיכולוגיות לפעמים מכעיסות את מיקי ולפעמים מסייעות לה. נוכח מאוד גם הכלב צ'ארלי, גיבור מלחמה בעצמו, שאומץ על ידי הבעל מתן לאחר שפישל במבצע צבאי, והשפעתו על המתרחש רבה יותר ממה שנדמה בהתחלה. עוד נוכח בחייה של מיקי גבר שגם שמו הוא מיקי, ותפקידו בחייה לא ברור עד לשלב מאוחר יותר בספר. נעדרים מהתמונה באופן מפתיע בני משפחתו של מתן, אך מצד שני היעדרם מאפשר להתמקד כראוי בכל שאר הדמויות המאכלסות את הספר, שביניהן נמצאים גם כמה חברים של הבן וכמה חברים של ההורים, הקשורים לפרשה.

בתוך כל הכאוס, מיקי מגלה על עצמה ועל סביבותיה דברים חדשים. אנשים שונים שחשבה שהכירה נראים לה עתה באור חדש. היא מבינה לפתע שאפילו את בנה שלה לא בטוח שהיא רואה באור הנכון. אור כפול – שכן שם הבן כפי שניתן לו בלידתו הוא אוריה, ובעוד אביו קורא לו בשמו זה, אמו קוראת לו אור. היא גם מתחילה להבין שיש דברים שאולי היא לא רואה מפני שהיא בעצם מתעקשת לא לראות. יעל טבת קלגסבלד מתארת את הדמויות בסיפור על רובדיהן השונים, ומתוך הבנה של הדקויות הפסיכולוגיות יצרה ספר מעורר מחשבה ולא משעמם אף לרגע.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט אב תשע"ד, 15.8.2014

פורסמה ב-15 באוגוסט 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון עקב תשע"ד - 888, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: