הלילה של בת המזל | נַחֵם אילן

מקור שמה של המימונה, תרגום השרח לארון הספרים היהודי, המלצות נמלצות של חכמי מרוקו – מקצת מן המחקר המגלה תרבות ססגונית בשפעת לשונותיה

 מרקם-לשונותמרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה

אהרן ממן

מוסד ביאליק והאוניברסיטה העברית, תשע"ד, 355 עמ‘

פרופ' אהרן ממן מן החוג ללשון העברית וללשונות היהודים באוניברסיטה העברית בירושלים, המשמש מן הקיץ שעבר גם נשיא החברה לחקר התרבות הערבית־היהודית של ימי הביניים, הוא מראשי המדברים בחקר העברית של ימי הביניים, ובייחוד העברית של הקראים, ובחקר הערבית היהודית והברברית היהודית שהילכו בצפון אפריקה במאות השנים האחרונות. באסופה שלפנינו מבחר של שלושה עשר מאמרים מפרי עטו שראו אור באכסניות שונות בעשרים וחמש השנים האחרונות. שניים מהם הם גרסה ראשונה ומעודכנת בעברית למאמרים שמקורם באנגלית.

המאמרים באו בארבעה שערים: בשער הראשון חמישה מאמרים שעניינם לשונות הדיבור: היסטוריה, מתודולוגיה, יצירה. האחרון שבהם יוחד ל"מימונה – מדרש השם ומנהגי החג". דומה שכל מה שנכתב על המימונה, אפילו הוא סברה רחוקה וקלושה, עיין בו ממן בכובד ראש. בסוף המסע הארוך והמרתק הזה הציע ממן את סברתו למקור השם, והוא שונה מכל מה שהוצע לפניו, וכה פשוט ומתבקש. הנה הצעתו:

מבחינה דקדוקית, "לילת ל־מימונה" הוא צירוף של סמיכות – "הלילה של המימונה". "מימון" פירושו בערבית "מזל" או "בר מזל", אך "מימונה" עשויה ליתרגם אך ורק "בת מזל". הצירוף כולו אפוא מכוון ל"הלילה של בת המזל". "מי היא בת המזל? מכל האפשרויות נראה לי הביטוי מכוון לנערה שנמצא לה בן זוגה" (עמ' 113).

בהמשך תמך את סברתו בראיות לשוניות וטקסיות מעניינות ומשכנעות, וחתם דבריו: "נראה שעיקרו בכך שנתייחד ונסתגל לאירוסין ולשידוכין" (עמ' 118).

בשער השני ארבעה מאמרים המלבנים היבטים מגוונים של השַרְח למקרא וליצירות אחרות. השַרְח הוא תרגום לחלק מספרי המקרא, להגדה של פסח, למדרש עשרת הדיברות ולעוד חיבורים פארא־ליטורגיים ובראשם "פרקי אבות", והוא היה מוכר ברוב הקהילות היהודיות דוברות הערבית, קהילה קהילה והשַרְח שבלהגה או בלהגיה. פרופ' משה בר־אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, היה הראשון שהעמיד אותו כסוגיה מרכזית בחקר לשונות היהודים בדור הזה, ואף קבע הלכות חשובות בדרכי החקר של השרח והציב "תו תקן" מאתגר לבאים אחריו. בר־אשר טיפל בעיקר בשרח למקרא, ואילו ממן התמקד בשרח החוץ מקראי.

בשער השלישי סקר ממן וניתח את המרכיב העברי בלשונות היהודים. בראשון משלושת המאמרים שִחְזֵר בצורה מרתקת מה היה "הערוץ הסמוי למסירת העברית בתקופת הביניים", שהן 1,700 השנים שמשנת 200 עד שנת 1900 בערך. במאמר השני התחקה על "זיהויו של המרכיב העברי במוגרבית היהודית", תוך שהוא ממיין את הקשיים השונים ושוקל אותם, ואגב הילוכו הציב "ארגז כלים" מתוחכם ומשוכלל, אשר עֶרְכּוֹ רב לא רק לחוקרי המוגרבית היהודית אלא לחוקרי כל לשון יהודית באשר היא. המאמר השלישי הוא מסע בעקבות "לשונות ברכה באחדות מלשונות היהודים". אף כאן תוכן ושיטה באו שלובים, והקורא יוצא נשכר הרבה בשניהם.

בשער הרביעי מאמר אחד בן כחמישים עמודים, ובו מהדורה מוערת של "פתשגן המלצות נמלצות של חכמי מרוקו במאה התשע עשרה". שש האיגרות שההדיר ממן הן מסמכים מורכבים ומאתגרים מבחינת תוכנם הספרותי אשר הובע בעושר לשוני מרהיב, אך בעיקר בשל הלוליינות הלשונית שנקטו המחברים. בלעדי המהדורה של ממן, הערותיו המלומדות, חריפותו ורוחב אופקיו כתלמיד חכמים, דומני שאין כמעט קורא אשר היה מצליח לפענח אפילו מחצית ממה שטמון באיגרות הללו.

חגיגה לנערה שנמצא לה בן זוגה. חגיגות המימונה צילום: מרים צחי

חגיגה לנערה שנמצא לה בן זוגה. חגיגות המימונה
צילום: מרים צחי

עלילה מרגשת

אולם באמת די לעיין בארבעה עשר עמודי הביבליוגרפיה ובששת המפתחות שבאו אחריהם (אנשים, מקומות, לשונות, מקורות, מילים, עניינים) כדי להבין כי הספר הזה הוא אוצר רב פנים. נידונות בו עשרות שפות, ואגב העיסוק בצפון אפריקה העשיר ממן את הקורא במידע ובתובנות על ההבחנה בין לאדינו לחַכֶּתִיַּה, אשר שתיהן הן שפות יהודיות המושתתות על הספרדית (החכתיה התקיימה בקרב הקהילות הספורות שבמרוקו הספרדית, בחוף הדרומי של הים התיכון, ואילו הלאדינו הייתה לשונם של הגולים וצאצאיהם בעיקר במרחב הביזנטי – בבלקנים ובאימפריה העות'מאנית), העיר על העברית המשוערבת לעומת עברית של אשכנז, השווה ליידיש ולרווח בקרב יהודי גאורגיה, איראן ובוכארה, ועוד ועוד.

חוקרי העברית ולשונות היהודים ימצאו בספר מידע רב ערך, בקיאות מרשימה ותובנות חיוניות, וברור שאסופה כזו היא כלי מחזיק ברכה בעבורם. אולם באמת דומני כי הספר נועד דווקא למי שאינו מומחה ואינו חוקר מובהק של התחומים הללו. הקורא המשכיל ימצא כאן משנה סדורה רחבת היקף, המובעת בעברית עשירה ומתובלת, והיא ערוכה היטב, ממוינת ומסועפת לנוחות העיון, תוך שהיא מאפשרת לקורא לחוש את "דופק החיים" של קהילות ישראל בצפון אפריקה במשך מאות שנים, ולעתים גם בקהילות אחרות, בייחוד במזרח. לשון אחרת, לא רק למדנות מופלגת יש כאן, אלא גם – ושמא בראש ובראשונה – גם עלילה מרתקת ומרגשת. ממן השכיל להמחיש כיצד הלשון וּמַבָּעֶיהָ הם ביטוי רגיש ועמוק לאמונות ולהלכי רוח, לתפיסות דתיות ולהשקפות עולם.

כללו של דבר: המאמרים האלה הם פֵּרות בשלים של אחד מגדולי החוקרים והמורים שבינינו. כינוסם יחד הוא יוזמה מבורכת של מוסד ביאליק. האסופה שלתוכה נקבצו המאמרים תשמש מעתה כלי עזר חיוני לפרחי מחקר בלשונות היהודים, ובייחוד בערבית היהודית לסוגיה וללהגיה. בה בעת היא כלי מחזיק ברכה גם לחוקרים בשלים ולתאבי דעת, שהלשון העברית ולשונות היהודים הן אמצעי פורה בעבורם ללמוד על התרבות היהודית בשפע מופעיה ובחילופי נסיבותיה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב אב תשע"ד, 8.8.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוגוסט 2014, ב-גיליון ואתחנן תשע"ד - 887, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: