קול אמא / מוטי לקסמן, תמוז, תשע"ד
לעלייתן נשמתם הטהורה של השלושה, איל יפרח, נפתלי פרנקל, גיל-עד שער, זיכרונם לברכה.

קולות רבים עלו בימי מבחן ואסון אלה.

שלוש אמהות עמדו על הבמה בתל-אביב,
עיניהן קדימה.
תקווה של אמא!
התקווה נגוזה,
האסון נודע.
שלוש האמהות, בכו על ילדיהן,
תארו את טוב ליבם,
את יפי הנפש שלהם.
שלוש אמהות,
אבלו,
כאבו מאוד,
ליבם נקרע,
על נקמה לא דיברו.
שלוש אמהות!

קול אחר, קול אישה עלה על גלי האתר, "ישראל מפילה על בנה את האחריות לביצוע המעשה ללא כל ראייה. אך, אם הוא ביצע את החטיפה אהיה גאה בו".
כי היא גידלה את ילדיה "על ברכי הדת, הם בחורים דתיים, ישרים ונקיי כפיים ומטרתם להביא לניצחון האסלאם" [א].
היא דברה על בנה.
האם גם לאחר גילוי התוצאות הרצחניות של "המעשה",
האישה עדיין גאה בבנה???
האם גם בעלת קול זה תיקרא אמא?
האם הריון ולידה בלבד הופכים אישה לאמא?
אפשר להתווכח אם יש ראייה או אין, על כך שבנה חשוד בחטיפה וברצח.
אבל, להיות גאה בבן שחוטף ורוצח נער אחר,
זה ביטוי כן, המשקף קול של אמא?
זה נובע מלב דואג ורגיש של אמא?
לא.
לא ולא.
זה מבטא פרשנות מעוותת, מאוד מסוימת של אמונה דתית.
קול כזה משקף חשיבה של נושאי "אמת אלוהית", לפי ראייתם, בלבד.
כל קול, המבטא "צו אלוהי"
ללא ערך לאדם כאדם, לכל אדם,
אינו יכול לבטא לב אמא,
גם לא לב אבא.

ושלוש אמהות דברו בכאב נורא,
קול לב קרוע
של אמא.

הבהרות ומראה מקום
א. בראיון לערוץ 10, בטלביזיה.