תחשבו על זה | רבקה שאול בן צבי

מצגות משוכללות לא יצילו את ההוראה אם היא אינה מטמיעה את יסודות החשיבה העצמאית, ושטיפות מוח לא מחליפות חינוך. ספרו האחרון של מורה מובהק 

188למען החינוך לא אחשה

הזעקה על זניחת החשיבה בחינוך ובהוראה

דב לנדאו

מכללת שאנן, 2014, 363 עמ'

פרופ' דב לנדאו השתייך לאותו זן של אנשים שדחף מרכזי אחד מפעיל אותם וכל כוחות הנפש שלהם מגויסים למטרה חשובה אחת. אצל לנדאו הייתה זאת ההוראה, כל הוראה: פורמלית ובלתי פורמלית, בכל שלבי הלימוד, מכיתות היסודי ועד הדרכת דוקטורנטים. אפילו שיחה אגבית בנסיבות חברתיות הייתה עשויה להפוך לשיעור. כמו פעם בביקור חולים אצלו במלון, כשנתן לי הרצאה פרטית על האופן הנכון של העברת יסודות הספרות בקורס שעמדתי ללמד ("זכרי, הספרות היא סימבולית…").

אכן, אינני כותבת מתוך ריחוק הנפש. דב היה מורה יקר ומפמ"ר יקר לא רק לי אלא לכלל מורי הספרות בשנים שבהן כיהן כמפמ"ר ספרות; אבל לא הייתי כותבת על ספרו אלמלא ראיתי בו טקסט חשוב ומועיל שכל איש חינוך בישראל חייב להכיר את הרעיונות הגלומים בו. הגיגיו של לנדאו שונים במהותם מכל מיני סיסמאות או הפלגות אוטופיסטיות וכל מיני גילויי דעת, אפילו מרשימים, שגם הופיעו על גבי מוסף זה. קל לדבר גבוהה גבוהה על הוראה וחינוך ועל שינויים נדרשים, ודיבורים כאלה נשמעים בלי סוף; אך כיצד עושים את הדברים באופן רוחני ועמוק וגם מעשי, יעיל ובעיקר אמיתי? מה הם הכלים שעושים את מלאכת החינוך?

המבוגרים שבין הקוראים יכולים, כמו שעושה לנדאו, למנות כתריסר "חידושים" של זמנם שיצרו אשליה של הדרך האולטימטיבית. "שיעור פרונטלי" הפך, לגמרי שלא בצדק, למושג שלילי, ובמקומו הוצעו למורים חידושים כמו הוראה בקבוצות, הוראה יחידנית, שקפים, סרטי טלוויזיה, מחשב, מצגות. כמובן שמורים המשיכו ללמד כרגיל באמצעות השיעורים הפרונטליים, אך הוראה "מבריקה" יותר נחשבה זאת שהפגינה איזה פן של חדשנות. בקורס "אמצעי המחשה", שהיה חובה לכל מי שלמד לתעודת הוראה, אמר המרצה הנלהב שצריך לעקוף את הוורבליות ולהשתמש באמצעי המחשה.

פלונית שנשבתה בקסמי השקפים ניסתה ללמד באמצעותם את המבנה הדרמתי של "המלט", וגילתה שהבנת החומר לא רק שלא עלתה אלא אף ירדה, כפי שהתברר במבחן. השקפים של ימינו הם המצגות, וכנראה שאף הן אינן מוסיפות הרבה מעבר לאלמנט הקישוטי וההצהרה הטמונה בהן שהמרצה מעודכן בחידושי הטכנולוגיה. ספרו של לנדאו מנפץ בין השאר את האשליות על אודות הערך הלימודי של החידושים למיניהם, ומציע דרך הוראה שאינה תלויה ברוחות הנושבות והמתחלפות.

הפנימיות של ההוראה היא העיקר, לא רפורמותצילום: AP

הפנימיות של ההוראה היא העיקר, לא רפורמות צילום: AP

הציונים שווא ידברו

בהקדמה מאלפת מאשים לנדאו את מערכת החינוך בכך שהיא נוקטת שיטות של אילוף, ואינה מנצלת לטובתה את הדרכים הטובות שפותחו מאז ראשית הפסיכולוגיה. דרך המלך היא הוראת "חשיבה לוגית בהירה וברורה" שרק היא עשויה בסופו של דבר לפתח את הפוטנציאל הטמון בתלמיד. ואין הכוונה לשיעורי חשיבה, אלא לשימוש יומיומי ותדיר בדרכי החשיבה השונות בכל שיעור שהוא, בכל כיתה, בכל דרגת לימוד, כולל בקרב תלמידים הנתפסים כמוגבלים ביכולותיהם הלימודיות.

במרוצת עשרות שנים שלח לנדאו מנשרים וגילויי דעת לראשי מערכת החינוך. אני תוהה כיצד האיש המפוכח הזה, שידע איך העולם מתנהל, דימה שדבריו ההגיוניים והמבוססים יזיזו משהו בממסד. הצלחה אמיתית הייתה לו בקרב המורים שעל עבודתם פיקח ולזכותו זוקפים את העלאת הרמה והרחבת האופקים התרבותיים בתקופה שבה כיהן כמפמ"ר. בשבעת המנשרים מצוי האני מאמין החינוכי שלו, ואביא מקצת דבריו.

לנדאו גורס ש"הציונים שווא ידברו" ולא הם המשקפים את ההישג הלימודי. בכל שלב של ההוראה חייב המורה ליצור גירוי אינטלקטואלי על ידי שאלות מתאימות שכופות חשיבה, כמו שאלות השוואה למיניהן. לנדאו רואה בהשוואה את הבסיס לכל סוגי החשיבה, ומסתייע רבות בטקסונומיות שונות ובעיקר של בלום, וכן במידות שהתורה נדרשת בהן. נשמע אולי פשוט ופחות מרשים מאשר הצהרות נלהבות על מחשוב בתי הספר ולמידה מרחוק ועבודות חקר ועוד דברים חשובים בפני עצמם, שבשום פנים ואופן לא נועדו להחליף את לימוד החשיבה.

לפי לנדאו ולפי ניסיונם של מורים רבים, אין תחליף לשיעור הפרונטלי המבוסס על דיון פורה או עבודה עצמית מודרכת המכוונת לחשיבה. הצלחת התלמיד, זאת האמיתית ולא הנמדדת במספרים, מתבטאת לפי לנדאו ביכולת להשתמש בכלי החשיבה באופן עצמאי. וכידוע להרבה מורים ומרצים, כאשר יכולת זאת נעדרת הסטודנטים עושים "גזור והדבק" ומגישים עבודה לתפארת.

תנאי להפעלת החשיבה הוא ריבוי חומרי דעת, מדגיש המחבר. טקסטים למיניהם, שעליהם יוכל התלמיד לחשוב. אין דומה מי שלמד עשרה פרקי תלמוד למי שלמד מאה, וכך הוא בכל תחומי ההומניסטיקה. הכמות עצמה יוצרת איכות, והיא גם סוד ההצלחה של ההוגים הקדמונים ביוון, שלא הכירו את הכלים המחשבתיים המשמשים אותנו כיום. קליטת חומרי הדעת נעשית לא רק במישור העיוני אלא גם בזה הרגשי, על ידי שימוש באינטואיציה וביכולת החווייתית; ואכן, בספריו השונים מרבה לנדאו להצביע על איכויות רגשיות וסוגסטיביות של ביטויים למיניהם. צורת הלימוד שאליה הוא מכוון ממזגת יכולות נפשיות שונות ואין בה "ייבוש שכל".

 נושא אחר הוא החינוך לערכים. לנדאו גורס שהטפה ושטיפות מוח אינן חינוך. לעומת זאת, פיתוח החשיבה הכרחי כאשר מחנכים לערכים, כי הבחירה בערך המתאים מיוסדת על יכולת ההבדלה הרציונלית בין טוב לרע. כמובן שלנדאו מתנגד בכל תוקף לכפירה הפוסטמודרנית ב"אמת", עניין המופיע בחלק מספריו ודורש עיון בפני עצמו.

החינוך כחידה

שבעת המנשרים עשירים בתובנות ואף כתובים בסגנון מושך. יש עניין מיוחד במנשר השביעי, שבו נוקט לנדאו עמדה מעניינת ומבוססת לגבי הוויכוח על לימוד התנ"ך בגובה העיניים. הוא מזהיר מפני עבודת אלילים במסווה של אמונה אורתודוקסית, עם רמז משתמע, בלי דברים מפורשים, לדברי הרמב"ם בנושא. זהו פרק מעניין במיוחד המשקף את תהליכי החשיבה של דב לנדאו עצמו.

בדיונים השונים לנדאו אינו שוכח לתת את הקרדיט למורים הגדולים שאצלם למד, ואשר כולם נקטו דרכי חשיבה מרשימות. ביניהם ישעיהו לייבוביץ', ראובן פויירשטיין, צבי רודי, ברוך קורצווייל ונחמה לייבוביץ', שאותה מכנה לנדאו "מורת המורים".

 אחרי המנשרים מופיע מדור רחב מאוד ומחולק לפרקים רבים בשם "החשיבה וההשוואה", שנראה כמו קורס אוניברסיטאי שנתי בהיקפו ותכניו, וצריך לעיין בו טיפין טיפין על מנת להפיק את עושרו. בפרק זה מרוכזים רעיונות ותרגילים שגם הופיעו במאמרים ובספרים שפרסם, אך כאן זכו לגיבוש מוצלח במיוחד שכל מורה יוכל להתפרנס ממנו ברווחה.

ניכר שהמחבר אינו סומך על ידיעת הקורא, ובטון של פרופסור מסביר ומפרט ממש הכול: תפקידי המורה מבחינת תהליכי ההוראה, סוגי חשיבה כמו אנליזה וסינתזה, הדגמות מתחומי דעת שונים כולל מקורות מהתורה שבעל פה וניתוח שירים. הדיונים משולבים באקטואליה של פעם, כמו למשל הצבעה על ההיסק המוטעה של השופט שחרץ את דינו של דרעי.

העיון בחלק ארוך זה של הספר תובע מהקורא התמקדות שקטה וסבלנית אך התועלת רבה. לנדאו אינו הראשון שכתב על חשיבה, והוא אכן מסתמך על חוקרים והוגי דעות רבים ואינו מתיימר להמציא את הגלגל, אך החידוש בכתיבתו הוא העיבוד התכליתי והמגובש המשולב בניתוחים ותרגילים מעשיים למורה. לנדאו לוקח את המושגים הידועים לכיוונים שונים ומשתמש בהם באופן יצירתי ששיאו ניתוח הטקסטים.

הקורא מוזמן לקרוא למשל את הפרק על ה"דירוג" ואת הניתוח הנפלא של דברי רבי יהודה בן תימא במסכת אבות ה כא (עמ' 56–63). בכל פרקי המדור הזה משובצות שאלות רבות, אשר מעניקות למורה את הכלים האולטימטיביים להנעת החשיבה והעניין. מושג חשוב במשנתו החינוכית של לנדאו הוא החידה: בטקסט המעניין טמונה איזו חידה מאתגרת, וכלי הניתוח השונים נועדו לחשוף אותה.

בלי רפורמות

בהמשך הספר מופיעה סדרת פרקים הכתובה בסגנון פובליציסטי או מסאי ובה מתייחס לנדאו לנושאים שונים, תוך כדי שילוב עקרונות רוחניים עם הזמן והמקום. במאמרים אלה מתבטאים בעת ובעונה אחת שני היבטים באישיותו: היותו איש רוח והיותו איש המעשה הקשוב למציאות היומיומית.

לנדאו דן גם בשאלות עקרוניות וגם בבעיות מעשיות ואפילו ברפורמה של ועדת דברת נשמתה עדן. בין השאר הוא כופר ברעיון שרפורמות מבניות עשויות לשפר את מצב החינוך, או שתוספת משאבים כספיים תעשה את המלאכה. יש אמנם חשיבות גם לגורמים חיצוניים כמו מספר התלמידים בכיתה. כיתה עמוסת תלמידים אינה עשויה לאפשר למידה ראויה, אבל הפנימיות של ההוראה היא העיקר ולא רפורמה כזאת או אחרת.

בפרקים אלה דן לנדאו בנושאים רבים וביניהם: הוראת התלמוד, בעיית המשמעת, התערבות ההורים בחינוך, החשבת הגורם המספרי כיסוד שלילי בתרבות המערבית, דלדול הרוח. במסה העמוקה "חינוך הומניסטי בעידן הטכנו־ברברי" פורש לנדאו את רעיונותיהם של אורטגה אי גאסט ונייל פוטסמן ומחיל אותם על המציאות בישראל תוך כדי יצירת מעין דיאלוג עם רעיונותיהם.

הספר נכתב בתקופה שבה נאבק לנדאו במחלות קשות וידע שקצו מתקרב, ואחרי פטירתו הוציאו ילדיו את הספר לזכרו. זהו ספר מיוחד, עשיר ומרתק ביותר, שחלקו המרכזי נועד לעיון עמוק, ואילו החלקים האחרים הפובליציסטיים והמסאיים יותר באופיים נועדו לקריאה קלה יותר, אך עם זאת רצינית מאוד. ספר רב ערך להורים ומורים ולכל מי שמתעניין בבעיות החינוך והתרבות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט"ז אייר תשע"ד, 16.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 במאי 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון בחוקותי תשע"ד - 875, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: