עיון במבנה הספרותי של המגילה מגלה חלל בסופה, העתיד להתמלא 
עם סיפור בנייתו של בית המקדש בירושלים

 במרכז מגילת אסתר עומד ללא ספק המעשה שאירע "בלילה ההוא" (ו, א־יב). בשנים עשר פסוקים מגוללת המגילה את תחילתו של מהפך – המן בשיא גדולתו אומר בלבו "למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני", והמלך אומר לו לעשות את כל היקר והגדולה למרדכי היהודי – "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". מכאן ואילך מתירה המגילה את כל הקשרים שנקשרו עד כה, וניתן להצביע על תקבולת כיאסטית בין החלק האחרון לחלק הראשון של המגילה, תקבולת הכוללת התייחסות תוכנית ומילולית לכל מה שאירע.

שתיקה רועמת

על מנת להתייחס לתקבולות אלו, ראוי להתבונן בשלוש הצעות לתיחום הסיפור, שאותן מצאנו בדברי חז"ל: "ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? רבי מאיר אומר: כולה, רבי יהודה אומר: מאיש יהודי. רבי יוסי אומר: מאחר הדברים האלה" (מגילה פ"ב מ"ג). נציע את הבנתנו בשלוש ההצעות הללו לאור התקבולת:

(א) לאחר הציר המרכזי של הסיפור, מעשה הסוס, ישנם שישים ושישה פסוקים עד סוף המגילה. כאשר נקביל את החלק האחרון לשישים וחמישה הפסוקים שקודמים לאותו ציר מרכזי, נגלה שהתקבולת מתחילה ב"איש יהודי היה בשושן הבירה" (ב, ה). המגילה שמסתיימת ב"פרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך" (י, א) פותחת ב"מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני אשר הגלה מירושלים".

(ב) אמנם, שבעה עשר הפסוקים האחרונים של המגילה מגוללים את מה שקרה לאחר הסיפור, את קביעת הימים הללו לדורות. אם נפתח את התקבולת רק ארבעים ותשעה פסוקים לפני הציר המרכזי נגלה כי הסיפור עצמו מתחיל בפסוק “אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן“ (ג, א). שישה עשר הפסוקים הקודמים, המספרים על בחירת אסתר למלכה, אירעו כנראה כמה שנים לפני עליית המן לגדולה, והם מכינים את העלילה הרצופה מאז רצה המן “להשמיד את כל היהודים“ (ג, ו) ועד שהיהודים הכו באויביהם “מכת חרב והרג ואבדן“ (ט, ה).

(ג) ומה עם פתיחת המגילה? על פי התקבולת המוצעת כאן, נותרו עשרים ושישה הפסוקים הפותחים את המגילה ללא מקבילה בסופה. התיאור הצבעוני של עושר כבוד מלכותו של אחשוורוש, המשתאות שערך לשרי המדינות ולעם אשר בשושן, הזמנת ושתי ומיאונה, מה שנגזר עליה והאיגרות הראשונות “להיות כל איש שרר בביתו“ (א, כב), וכך גם העצה לקבוץ את כל נערה בתולה – נותרו ללא מקבילה. שתיקה זו אומרת דרשני.

כדי להשיב על שתיקה זו נראה שיש לפנות לשני המקומות הנוספים בתנ“ך שבהם נזכר אחשורוש: “וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם“ (עזרא ד, ו), ובימי בנו – “בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים. בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה‘ אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה“ (דניאל ט, א־ב). אחשורוש מוזכר כאן בזיקה עמוקה לירושלים ולחורבנה.

נראה לאור זאת להציע שמגילת אסתר הותירה את החלל המקביל לתיאור עושרו של אחשוורוש, כדי שנוכל למלא אותו בבנייה ברוב פאר והדר של בית המקדש. אותם “כלים מכלים שונים“ שנדרשים ככלים המתחרים באלו של בית המקדש (אסתר רבה ב, יא) מזכירים לנו שבסופו של דבר המגילה איננה מסתיימת בסוף השמח באמת – “עד חצי המלכות ותעש. חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו – בנין בית המקדש“ (מגילה טו, א). בסופה של המגילה נותרו בני ישראל בגלות, ועדיין לא עלו לבנות את בית המקדש.

לו היינו מנסים לכתוב את סיום המגילה, היה נכון להעמיד את תחילת ספר עזרא והצהרת כורש כסיום נאה למגילה. ואולם, הצהרה זו קדמה למלכות אחשוורוש, ובראות דניאל את החלק החסר שבמגילה הריהו נופל לפני המלך ומתחנן: “וְעַתָּה שְׁמַע אֱ־לֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם וגו‘. הַטֵּה אֱ־לֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ“ (דניאל ט, יז־יח).

פורים במאה שערים, 2013
צילום: מרים צחי

קדימה ואחור

מעתה, נוכל להתבונן בכללות המגילה, ולהצביע על המבנה השלם שלה. ציינתי כאן רק לראשי פרקים, והמעיין יראה תקבולות לשוניות וענייניות רבות בכל אחד מהחלקים:

פתיחה למגילה (ללא תקבולת): 26 פסוקים (א, א־כב – ב, א־ד) הכוללים תיאור ציורי של בית המלכות, את סיפורה של ושתי ואת האיגרות הראשונות, המצוות להיות כל איש שרר בביתו.

א1: הקדמה למעשה המגילה: 16 פסוקים (ב, ה־כ) הכוללים את השנים שקדמו לסיפור – הצגת מרדכי וישיבתו בשער המלך, הקיבוץ של כל נערה בתולה ובחירת אסתר למלכה. אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.

ב1: סיפור הגזרה: 35 פסוקים (ב, כא־כג; ג, א־טו; ד, א־יז) הפותחים בתליית בגתן ותרש על העץ, ומתארים כמה חודשים שבהם רואים אנו את גדולת המן, הגזרה, האיגרות, והעיר שושן נבוכה – עד הציווי של מרדכי על אסתר להתחנן לפני המלך (דמות משנית: התך), וההכרעה של אסתר לבוא לפני המלך אשר לא כדת.

ג1: יום שלפני הלילה: 14 פסוקים (ה, א־יד) על המשתה הראשון שעשתה אסתר, המפגש של המן עם זרש אשתו ובניית העץ למרדכי.

ד: הלילה – הציר המרכזי: 12 פסוקים (ו, א־יב) שבהם נמצא מעשה הסוס, ובשיאו המהפך: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.

ג2: יום שלאחר הלילה: 14 פסוקים (ו, יג־יד; ז, א־י) המתארים את המפגש השני של המן וזרש אשתו, את המשתה השני שעשתה אסתר, ולבסוף את תליית המן על העץ.

ב2: ביטול הגזרה: 35 פסוקים (ח, א־יז; ט, א־יח) הנפתחים בתחינתה של אסתר לפני המלך ובהיענותו של המלך (דמות משנית: חרבונה), ממשיכים במרדכי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ובתיאור של כמה חודשים שבהם היו איגרות שניות, המלחמה, והעיר שושן צהלה ושמחה. במקביל לתליית בגתן ותרש באה כאן תליית עשרת בני המן.

א2: נספח למעשה המגילה: 17 פסוקים (ט, יט־לב – י, א־ג) הכוללים את השנים שלאחר סיפור המגילה, ובהם מתוארים הקביעה לדורות של ימי הפורים, והחלטותיהם של מרדכי ואסתר הנוגעות לעם היהודי ולממלכה כולה.

הרב שאול יונתן וינגורט הוא ראש ישיבת "שבות ישראל"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ב אדר ב' תשע"ד, 14.3.2014