הומורסקות במקום קדיש | זאב שביידל

ביוגרפיה ראשונה (באנגלית) על הסופר היידי הגדול, שלום עליכם, רומנטיקן ופעיל ציוני מובהק. בעשרות ספריו ביטא את עולמו של היהודי בעולם המודרני

The worlds of Shalom Aleichem

The Remarkable Life and Afterlife of the Man Who Created Tevye

Jeremy Dauber

Nextbook, Shocken, New York, 2013, 464 p.

על אף שיצירתו של שלום עליכם נחקרה רבות, עד עכשיו לא נכתבה ביוגרפיה מקיפה עליו, כזו שתהיה נגישה גם לציבור הרחב. כעת חוקר היידיש ג'רמי דאובר מגיש לנו אותה, במסגרת הסדרה המצוינת Jewish Encounters של הוצאת שוקן באנגלית. שלום עליכם בעצמו ניסה להשאיר חיבור אוטוביוגרפי (ששמו “מן היריד“) , אך הספיק להגיע רק לשנות צעירותו, לפני שחייו נקטעו. הוא חי אמנם עד גיל 57 בלבד, אך השאיר אחריו מורשת ספרותית שמשתרעת (יחד עם איגרותיו) על 26 כרכים. ספרו של דאובר מכסה בכל פרק קטע מסוים בחייו של שלום עליכם, והוא כתוב בסדר כרונולוגי. הספר לא רק מספר את סיפור חייו ויצירתו של שלום עליכם, אלא מבקש “להכניס אותנו לאווירה“ סביב הדמות. משימה שלדעתי דאובר מצליח בה בגדול.

הרומן והממון

שלום רבינוביץ' בא מבית יהודי מסורתי באוקראינה, אך עם חיבה גדולה הן לעברית והן לתרבות הרוסית מסביבו. בתור ילד הוא היה שקוע בספרים בשתי השפות ואהבתו הספרותית הראשונה של סופר היידיש האולטימטיבי הייתה דווקא "אהבת ציון" של מאפו. כמו כל ילד בן גילו הוא אהב ספרי הרפתקאות, אך לא כל ילד בגילו גם כותב חיבור על רובינזון קרוזו יהודי, וזה בדיוק מה שהוא עשה. השקעתו בכתיבה תמיד הייתה ניכרת, עד כדי כך שאביו ציווה על אמו החורגת, שהתנכלה לו על כל צעד ושעל, להניח לילד לעסוק בכתיבה כאוות נפשו (אפרופו חיבורים ראשונים, שלום עליכם הילד גם אסף פעם את כל הקללות שאמו החורגת קיללה אותו וסידר אותן ב"מילון קללות" לפי סדר הא'־ב').

מגיל צעיר הוא הרוויח את לחמו בתור מורה פרטי. יום אחד פגש באקראי קרוב משפחה רחוק וזה הציע לו להיות מורה של אחותו הצעירה בביתו של חוכר עשיר, אלימלך לוייב. רבינוביץ' הסכים להצעה. לוייב חכר קרקע מבעל אחוזה ולמעשה ניהל משק חקלאי גדול ביד רמה והיה למעין "בעל אחוזה" בפני עצמו. רבינוביץ' לא נתקל עד אז בדמות שכזו – בעל אחוזה יהודי, עשיר ומשכיל, איש עמל תלמיד חכם ויודע ספר.

לוייב אף נהג לצאת לשדה ולעשות את כל העבודות יחד עם האיכרים, ואלה העריצו אותו על כך. בניגוד לאגדה הנפוצה על יהודים שאינם מסוגלים לעבודות חקלאיות או שכל משאת נפשם היא לרמות את האיכר המסכן – האיכרים, רבים מהם אנאלפביתים, סמכו לחלוטין על אלימלך לוייב וראו בו דמות אבהית (בשונה מבעלי אחוזה רוסים רודנים ומתעללים, שעד לא מזמן ראו באיכרים את רכושם הפרטי). אך מעבר לחיים מרווחים ודברי חכמה על שולחנו של לוייב, רבינוביץ' גם התאהב בתלמידה שלו וזו הפכה ברבות הימים לאשתו. הרומן אמנם לא התנהל על מי מנוחות. לאבי הכלה חרה סיפור האהבה שהתפתח בתוך ביתו והוא פיטר את המורה הצעיר, אך הבת המרתה את פי אביה והם נישאו.

כתוצאה מצירוף מקרים מצער הבת הפכה ליורשת יחידה וכשאביה נפטר רבינוביץ' ואשתו ירשו סכום עתק (יותר משניים וחצי מיליון דולר במושגים של היום). אך בגלל משבר כלכלי שפקד את רוסיה, והודות לאורח החיים רחב הידיים ששלום עליכם התעקש לנהל בכל הנסיבות ולהתנהלות כלכלית כושלת, הוא הפסיד את כל הכסף תוך מספר שנים. הסיפור מסופר כאן לא רק בגלל שהוא יפה ומרגש, אלא כי הוא גם נותן לנו מפתח לשני מוטיבים חשובים ביצירתו ובחייו של שלום עליכם: אמונתו באהבה רומנטית ומרדף בלתי פוסק אחרי הכסף.

בז למלודרמטיות מזויפת. שלום עליכם וילדיו, 1912
צילום: ארכיון מעריב

מומחה למוספי חג

ובכן, מי היה שלום עליכם הסופר. ראשית, כותב דאובר, הוא היה איש ספרות היידיש, והאמין שהיא צריכה לספק לעם היהודי יצירות נגישות לציבור הרחב, אך ברמה הגבוהה ביותר מבחינה אסתטית־ספרותית. מכאן סלידתו הגדולה כלפי סופרי היידיש שהתרבו אז ושאת שמותיהם איננו זוכרים היום, כאלה שהתמחו בכתיבה סדרתית של רומנים סנטימנטליים זולים, מעין העתקים יהודיים של "הרוזן ממונטה קריסטו". על אף ששלום עליכם עצמו, כאמור, האמין בנישואין רומנטיים מתוך אהבה, הוא בז למלודרמטיות מזויפת. אך גם אמונה זו הייתה אצלו מורכבת.

חוקרת הספרות רות וייס טוענת שהנושא של קונפליקט בין דורי גם על רקע רומנטי היה אחד הנושאים המרכזיים בספרות הרוסית בת זמנו (למשל ב"אבות ובנים" של טורגנייב, ששלום עליכם ללא ספק קרא), אך ביצירתו וספציפית ב"טוביה החולב", הקונפליקט מוצג גם מצדו של האב. כאן היה אחד הקונפליקטים בתפיסה של שלום עליכם עצמו – מה עושים במקרה שבו שאיפה רומנטית להתחתן מתוך אהבה מתנגשת עם הרצון לשמר זהות יהודית ומובילה לנישואי תערובת? הפתרון שהוא הגיע אליו (באותו ספר עצמו) היה שהבת שהתנצרה חוזרת לחיק משפחת אביה כשזו מגורשת מהעיירה, מביעה נכונות לחלוק איתם את גורלם היהודי ובכך כאילו "מתגיירת מחדש".

לגבי היחס למסורת באופן כללי, שלום עליכם היה יהודי מודרני במלוא מובן המילה. בילדותו יצא לו שם של עילוי גדול ותקופה קצרה הוא גם בחר, מאילוצי פרנסה, לשמש "רב מטעם" ברוסיה. בחייו המבוגרים הוא ומשפחתו לא ניהלו אורח חיים דתי, אך הזדהות יהודית הייתה חשובה מאוד עבורו. הוא הקפיד לחגוג את מועדי ישראל בביתו ברוב פאר והדר. הרבה מסיפוריו סבים סביב מוטיבים הקשורים למועדי ישראל, ובכלל סיפורים למוספי החגים של עיתוני היידיש הפכו לסוג של "מומחיות" שלו. בשונה מסופרי יידיש רבים של זמנו, הוא לא הביע סלידה מעולם המסורת ודמותו של רב יוזפ'ל, הרב של העיירה הדמיונית כתריאליבקה, מצוירת בחיבה רבה. כששלום עליכם נפל למשכב בפעם הראשונה ב־1905, הוא זכה לברכתו של הרב מבריסק, שאיחל לו רפואה שלמה "כי עם ישראל זקוק לו".

הדוב הרוסי יבוא

דמותו של שלום עליכם פעיל הציבור הייתה אף היא צבעונית ומורכבת. הוא לקח חלק פעיל בקונגרסים הציוניים, ספד בחום להרצל וחיבר מספר חיבורים ציוניים שזכו לתפוצה גדולה. עם זאת, הוא לא ראה צורך לקיים את מצוות יישוב הארץ. הוא היה קשור בכל לבו לספרות ולתרבות הרוסית וכמה מסופרי דורו הגדולים (גורקי, טולסטוי) העריכו אותו מאוד. עם זאת, הוא היה סקפטי ביותר לגבי יכולת דו קיום רוסית־יהודית לאורך זמן. באחד מסיפוריו מתואר זוג ערירי שמאמץ גור דובים. יום אחד, הדוב הביתי הממושמע והמפונק מתחיל להשתולל והורס את כל הבית. הנמשל שקוף. כמה שהיהודי יאהב את ה"דוב הרוסי", הפוגרום בוא יבוא.

כפי שכותרת הספר מבטיחה, הספר מתאר לא רק את חייו אלא גם את החיים שלאחר המוות של הסופר. בחייו, הוא הפך לדמות אהובה שזכתה להערצה עצומה במקומות רבים והמוני יהודים הריעו לו ונשאו אותו על כפיים. הוא הרוויח את פרנסתו פעמים רבות בהקראה פומבית של סיפוריו ההומוריסטיים. גם לווייתו בשנת 1916 בניו יורק הייתה ייחודית בגודלה, והייתה הלוויה הפומבית הגדולה ביותר בעיר עד אז (נכחו בה בין מאה וחמישים למאתיים וחמישים אלף איש). בצוואתו הוא ביקש להיקבר בין פשוטי עמו וביקש מילדיו שיכבדו את זכרו, אם לא על־ידי אמירת קדיש אז על־ידי הקראת סיפוריו ההומוריסטיים בימי השנה למותו. הצוואה עשתה רושם אף מחוץ לקהל היהודי והגיעה עד לבית הנבחרים של ארה"ב, שבו חלקו אנשי הקונגרס כבוד אחרון לסופר שהכירו לראשונה בזכות צוואתו.

ומה היה לאחר מכן? היה "כנר על הגג", שהיום ניתן לראותו ביוטיוב מוצג ביפנית, בהונגרית ובהינדית. וגם בעברית. ישראל של שנות ה־60, שהייתה כה עוינת לגבי כל דבר שריח יידיש נודף ממנו, עשתה חריגה למען שלום עליכם. היו המחזות על "טביה" בתיאטרון היידיש הסובייטי, שהלך לעולמו בתקופת הטיהורים של סטלין, ובשנות ה־80 הוצג המחזה הרוסי "קדיש" המבוסס אף הוא על סיפורי טביה, אך עזב את רוח המחזמר האמריקני של "כנר על הגג" וחזר למחוזות הצחוק המהול בבכי של שלום עליכם. המחזה הצליח ועודנו מצליח מאוד בתיאטרון הרוסי במוסקבה ומחוצה לה.

אך בעיקר, נותרה עבורנו דמותו של שלום עליכם (ולא של שלום רבינוביץ') כסופר עממי, שרצה לבטא ביצירותיו את רוח עמו, שאותו אהב. הריחוק מהמסורת והקרבה אליה, מעורבות מהפכנית ועסקנות פרטית, חיים ברוסיה ובארה"ב יחד עם תפיסה ציונית, כל אלו הופכים את סיפורו של שלום עליכם ואת סיפורי גיבוריו לסיפור יהודי בעולם מודרני, שממשיך להתקיים ולרתק גם בשלהי שנת 2013.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' טבת תשע"ד, 6.12.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 בדצמבר 2013, ב-ביוגרפיה, ביקורת ספרים, גיליון ויגש תשע"ד - 852 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: