מעדן נטול צער | ארי ודני זיבוטופסקי

מחקרים מוכיחים כי בתנאים טובים פיטום האווזים איננו גורם להם סבל. גם פוסקי ההלכה מעולם לא חששו לכך. היוזמה לאסור יבוא של כבד אווז נגועה בפופוליזם ועלולה להוביל לתוצאות חמורות

לפני זמן לא רב התפרסמה בתקשורת יוזמת חקיקה חדשה בנוגע לאיסור יבוא כבד אווז. על פניה נראית יוזמה זו כיוזמה מבורכת אשר מתקנת עוולה חמורה, אולם אנו מאמינים כי זהו מאמץ מוטעה המבוסס על נקודות הנחה שגויות.

מעט רקע: ייצור כבד אווז מפיטום הוצא באופן רשמי מחוץ לחוק בישראל לפני כמעט עשור, אך עתירות חוזרות ונשנות דחו את יישום החוק עד שהחל להיאכף באופן מוחלט בשנת 2006. באופן אירוני, מספר רב של מדינות באירופה אסרו על ייצור כבד אווז אף על פי שמעולם לא ייצרו אותו בפועל. בנוסף, ברחבי העולם, למעט קליפורניה, אף מדינה אינה אוסרת יבוא כבד אווז או מכירה שלו.

Foie gras, אשר משמעותו בצרפתית “כבד שמן“, הוא מוצר אשר תהליך ייצורו הוא בעל מסורת של מעל 4,000 שנה. זהו מעדן שנעשה מכבד אווז או ברווז, אשר הואבס לשם כך בדרך כלל על ידי פיטום והאכלה בכוח. מטרת התהליך היא להגדיל את נפחו של הכבד, אשר באופן טבעי משמש אצל בעלי הכנף לצורך אחסון אנרגיה לפני הנדידה השנתית. אכן נשמע איום. אם כך, מדוע אנו מתנגדים לחוק המוצע? התשובה היא שהוא מבוסס על מדע לא מדויק, על הלכה שגויה, על מדיניות גרועה ועל פוליטיקה קלוקלת.

חקיקה המבוססת על רגשות היא שגיאה. הפגנה נגד פיטום האווזים, 2005       צילום: פלאש 90

חקיקה המבוססת על רגשות היא שגיאה. הפגנה נגד פיטום האווזים, 2005 צילום: פלאש 90

נטייה להאנשה

בלב העניין עומדת השאלה האם תהליך ייצור כבד האווז הוא פעולה אכזרית. באופן כללי, אומדן כאב וסבל של בעלי חיים הוא תחום המהווה אתגר מורכב למדע. מקובל מאוד להשתמש בהאנשה – דבר המוביל למסקנות מוטעות. לדוגמה, ההנחה המקובלת – אשר מבוססת על השלכת רגשות אנושיים – היא שתרנגולות הגדלות בחופשיות (free range) בריאות יותר ומאושרות יותר מאחיותיהן אשר גדלות בכלובים. אולם מחקרים שנערכו לאחרונה באוניברסיטת בריסטול בבריטניה גילו כי כאשר ניתנה לתרנגולות אפשרות הבחירה, הן העדיפו את החיים המוגנים. אלו שכן בחרו להסתובב בחופשיות היו בריאות פחות וסבלו מתחלואים שונים ומבעיות הגיינה. באופן דומה, ארגוני זכויות בעלי החיים מדווחים על הסבל הנוראי והמתמשך שחווים האווזים והברווזים המשמשים לייצור foie gras. קבוצות מיליטנטיות אלו מתנגדות לצריכת בשר באופן גורף, כך שאין בדיווחים הללו הפתעה.

העופות המשמשים לייצור כבד אווז מואבסים שלוש פעמים ביום במשך פחות מעשר שניות, בתהליך הנקרא פיטום. ארגונים וטרינריים פרטיים חקרו באופן מעמיק את נושא ה־foie gras. מאמר שפורסם בשנת 2004 בעיתון המדעי World's Poultry Science Journal סיכם כי במהלך תהליך ההאבסה לא נדגמו אצל העופות אינדיקטורים פיזיולוגיים או תגובות התנהגותיות כלשהן המעידות על מצוקה.

ארגון ה־AVMA (American Veterinary Medical Association), הארגון האמריקני העוסק ברפואת בעלי חיים, קרא לבצע מחקר נוסף, ונמנע לעת עתה מהעברת ביקורת על תהליך הפיטום. לא ניתן לייחס החלטה זו למניעים כלכליים, משום שארה“ב מייצרת פחות מ־2% מכבד האווז בעולם. בשנים 2004־2005 הועברה הצעה מהוועדה לשלום בעלי החיים לבית הנציגים של ה־AVMA 
(HOD – House Of Delegates), הגוף מיופה הכוח של הרפואה הווטרינרית בארה“ב, שדרשה מבית הנציגים להתנגד לשיטות פיטום האווזים. לאחר שמיעת 13 עדויות מנציגים שונים החליטו נציגי ה־HOD לדחות את דרישת הוועדה ופרסמו את ההצהרה הבאה: “קיימת כמות מוגבלת של מידע מדעי אשר עוסק בנושאים הקשורים ברווחת בעלי החיים המשמשים לייצור foie gras, אולם התצפיות והניסיון המעשי שחלקו חברי ה־HOD מצביעים על מינימום תופעות לוואי בעופות המעורבים בתהליך“. בשנת 2006 הצביע שוב הAVMA־ בנושא והחליט פעם נוספת לדחות את הדרישה להתנגד לייצור הfoie gras־.

ההיבט החשוב ביותר בדיווחים השונים הוא ההתרשמות האישית בביקור במקום הפיטום. ה־HOD שלח נציגים לביקור בחוות המשמשות לייצור foie gras. ד“ר תומאס מונשאוור נציג ה־HOD ביקר בחווה בניו יורק ודיווח: “לא נראה כי העופות היו במצוקה“. הוא פסק כי המתקן היה טוב יותר ממתקנים אחרים המשמשים לגידול תרנגולות למאכל. כך טען גם ד“ר רוברט גורדון לאחר ביקורו בחווה: “לאחר שהייתי במקום השתנתה דעתי באופן דרמטי“. הוא העיד כי פיטום דרך צינור מעורר פחות אי נוחות אצל העופות מאשר מדידת חום רקטלית אצל חתול, והפציר ב־AVMA לנקוט עמדה המבוססת על מדע ולא על רגשות.

ביוני 2005 הוזמן עורך הניו יורק טיימס, לורנס דאונס, לבקר בחווה לייצור foie gras. הוא דיווח: “לא ראיתי כאב או פאניקה…. למעשה הוכנס לציפורים צינור באורך של 15 אינץ‘ במורד הגרון. השיטה לא נראתה עדינה או גסה מדי“. תחושות דומות עלו בקרב כל אלו שביקרו בחוות לייצור foie gras.

תיאור התהליך כפי שהוא מופיע באמצעי התקשורות ובתעמולות של ארגוני זכויות בעלי החיים אכן נשמע לא נעים, אולם כמו בכל ההחלטות המבוססות על מציאות קיימת, יש לאמת את העובדות. האם אפילו אחד מחברי הכנסת התומכים בהצעת החוק ביקר בחווה לייצור כבד אווז או שהם ניזונים אך ורק משמועות? חקיקה המבוססת על רגשות היא שגיאה במקרה הזה, בדיוק כמו החקיקה המוטעית שהועברה בכנסת הקודמת בנוגע לכלבת שרק גרמה להחמרת המגפה הקיימת בישראל.

הלכה שגויה

הצעת החוק נתמכה על ידי מספר חברי כנסת דתיים הטוענים כי איסור התורה על צער בעלי חיים מופר במהלך ייצור ה־foie gras. הלכה היא מערכת המבוססת על תקדימים, ולמזלנו פוסקי הלכה רבים וחשובים במשך 250 השנים האחרונות כתבו לא מעט על כשרות הfoie gras־. חלקם, כגון הב“ח ובני יששכר, אסרו כבד אווז בתקיפות, בעוד רבנים אחרים התירו מעדן נפוץ זה. כל הספרות ההלכתית הרלוונטית לנושא אשר נכתבה לפני המאה ה־21 מתמקדת בסוגיית הטרֵפות, כלומר: האם התהליך מוביל לניקוב האוסר של הוושט. הדיונים אינם מעלים כלל את השאלה הנוגעת לצער בעלי חיים.

במקומות אחרים בספרות ההלכתית, כאשר מעשה מפר את עקרון צער בעלי חיים, הרבנים לרוב מתייחסים אליו. כך, למשל, ר‘ משה פיינשטיין דן בהתרת בשר עגל (veal) ומעלה שאלות הנוגעות הן לנושא הטרפות והן לנושא צער בעלי חיים. ביחס לכבד אווז, לעומת זאת, ניתן לראות כי על אף מספרם הרב של הרבנים האירופים אשר עסקו בסוגיה, אף לא אחד מהם העלה את סוגיית האכזריות עד להתייחסותו של הרב עובדיה יוסף בדורנו. שלא כמו רוב חברי הכנסת החיים בסביבה עירונית, רוב הרבנים הללו ראו אווזים והכירו את דרך האכלתם וכפי הנראה היו מרוצים מן האתיקה של הביצוע.

הרבנות הראשית מודעת גם היא לנושאים אלה. לפני שהעניקה ב־1969 את האישור הראשוני ל־foie gras, פנתה הרבנות לר‘ ישראל מאיר לוינגר, וטרינר אשר שינה את תהליך ההאבסה במטרה למנוע טרפות, להימנע מחילול שבת ולהימנע מגרימת כאב לעוף.

יתר על כן, כאשר עוסקים במדיניות ציבוריות, חיוני מאוד להיות זהירים ולשים לב "עם מי הולכים לישון". החוק המדובר הועלה ונוסח ביוזמת קבוצות קיצוניות התומכות בזכויות בעלי חיים. חלק ממטרותיהן של קבוצות אלה נראות ראויות, אולם קבוצות מיליטנטיות כאלה ברחבי העולם רואות  את כל האמצעים ככשרים להשגת מטרותיהן, כולל שימוש בטרור.  הבניין היחיד באוניברסיטת בר אילן שבו מותקנת מערכת כניסה המופעלת על ידי זיהוי ביומטרי הוא הבניין שבו עובד אחד מאיתנו. מערכת הזיהוי הביומטרי לא הותקנה בגלל שהמחקר המתבצע במקום סודי, אלא משום שמתבצעים בבניין ניסויים בבעלי חיים, שמטרתם הבנת מחלות נוירודגנרטיביות ותחלואים אחרים של בני האדם. התקנת המערכת לא נבעה מפחד שמא הקופים יברחו, אלא על מנת להגן על המתקן מפני קבוצות אלה שלעתים לוקחות את החוק לידיהן. מעבדה סמוכה העוסקת במחקר זיכרון ולמידה אינה יכולה כרגע לייבא את מודל ניסוי החיות שלה באמצעות אל־על. זאת תודות למאמציהן של קבוצות אלה. ומהו אותו מודל? סוג של ארנבת ים, אשר אין לה אפילו מוח מרכזי.

עמיתיהן של אותן קבוצות במדינות אחרות שחררו בעלי חיים, השמידו נתונים וציוד מדעי ואיימו על חוקרים ועל בני משפחותיהם, עד כדי כך שבשנת 2006 העביר הסנאט בארה"ב בפה אחד את חוק The Animal Enterprise Terrorism  (AETA) Act.

קבוצות קיצוניות התומכות בזכויות בעלי חיים משתמשות בכנסת רק למטרת קידום הצעד הנקודתי, אך הן אף פעם לא יבואו על סיפוקן. לאחר שנאסר ייצור כבד האווז בארץ נשאל אחד מדוברי הקבוצה המגדיר את עצמו אנרכיסט ואנטי ציוני אילו נושאים נוספים נמצאים בטיפול, והוא השיב: “הנושא העיקרי הוא לשכנע אנשים להיפטר מבשר, ביצים וחלב“. האם זה מה שהכנסת מתכננת עבורנו? הן התלמוד והן הפסיכולוגיה החברתית המודרנית מדגישים את חשיבות החברה הסובבת של האדם. על הכנסת להתרחק מקבוצות שכאלה.

אפקט בומרנג

כאשר מעבירים חקיקה לאומית יש להסתכל גם על ההקשר הגלובלי. היהדות דואגת מאוד לסבלם של בעלי החיים וישנם איסורי תורה למניעת צער בעלי חיים. בתקשורת נאמר כי חקיקה כנגד יבוא כבד אווז תהפוך את ישראל ל"אור לגויים" – מודל אוניברסלי לאתיקה לאומית. לצערנו, סביר יותר שחקיקה זו תביא לתוצאה ההפוכה. רבנים אירופים ומנהיגי קהילות יהודיות – כולל ראש בית הדין הרבני של פריז והמזכיר הכללי של הקונגרס האירופי־היהודי – הזהירו כי מדינות אירופה עלולות להשתמש בחקיקה זו כנשק נוסף במאמציהן לאסור את השחיטה הכשרה בתחומן. צרפת במיוחד (היצרנית של 80% מתוצרת ה־foie gras העולמית), אולם גם מדינות אירופיות נוספות, עשויות לטעון כי בדיוק כפי שמדינת ישראל קובעת כי מעשיהן אינם מוסריים, רשאים הם לקבוע כי השיטה היהודית לשחיטת בעלי חיים אינה עומדת באמות המוסר שלהן. חובה עלינו להיות זהירים בבואנו לשפוט שיטות אשר אושרו במדינות אחרות. ייתכן שנחלוק על דעתן בנושא השחיטה ונטען כי היא אכן הומנית – אך אין זה רלוונטי לעובדה כי הן יכולות להשתמש בטיעון זה.

אנו משבחים את נציגינו הנבחרים על מאמציהם בכל הנוגע לשיפור הסטנדרטים האתיים של המדינה, אולם אנו מודאגים מסדר העדיפויות השגוי במקרה זה. היה ניתן לקבוע (אנו אומרים זאת בסרקזם) כי אלה הדואגים כל כך למקורות האתיים של המזון צריכים לאסור גם את ייבוא השוקולד, משום שאלפים רבים של ילדים מועסקים בתנאים לא הומניים בקצירת פולי הקקאו; לאסור מוצרים המיוצרים במפעלים המעסיקים עובדים בתת תנאים בסין, או לאסור קינואה – שייצואה גורם למחסור חמור בארצות מוצאה, ועוד.

איסור ייצור כבד האווז הותיר אנשים רבים ללא עבודה – ישראל ייצרה יותר מ־500 טון של המוצר בשנה. במשך מאות שנים היה זה עיסוק יהודי והתיעוד לכך מגיע עד למאה ה־11. במאה ה־16 ספקים יהודים במערב אירופה היו המקור העיקרי לכבד אווז ובמאה ה־19 התרחב התחום הן באופן מסחרי והן באופן פרטי במיוחד בקרב יהודי הונגריה. הצעת החוק המדוברת תוביל למובטלים ישראלים נוספים, אנשים העובדים בתחום ונוסעים להונגריה לצורך גידול ושחיטה של האווזים והברווזים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ“ל היה ידוע כתומך נלהב של זכויות בעלי החיים, אך עם זאת הוא לא עודד צמחונות באופן כללי. הוא צפה, באופן נכון, כי חברה אשר דואגת באופן קיצוני לרווחתם של בעלי החיים תאבד את ראייתה בנוגע לרווחת אנשיה.

האם אתי להחזיק חיות מחמד? ישנן דוגמאות רבות לחיות מחמד אשר לא מטופלות בצורה נאותה. מדוע אין איסור על החזקת חיות מחמד? משום שניתן להתייחס לחיות המחמד באופן חיובי ולדאוג למחסורן, או להתעלל בהן בצורה מזעזעת, ולכן ישנם חוקים שמטרתם להגן על חיות המחמד.  אותו הדין נכון ביחס לכבד האווז. יכולות להיות חוות שבהן התנאים מזעזעים והתהליך נעשה בדרך לא הומנית בעליל, אך קיימות גם חוות כמו אלו המתוארות לעיל שבהן החיות מקבלות יחס טוב יותר מחיות מחמד רבות. ייצורfoie gras   בוודאי אינו רע במהותו. במקום לאסור ייצור וייבוא כבד אווז באופן גורף, לא יהיה זה הגיוני יותר להתיר אותו, אולם תחת בקרות אשר יבטיחו את רווחת העופות ואת הערכים היהודיים היקרים לנו כל כך?

ד"ר ארי זיבוטופסקי הוא חוקר מדעי המוח באוניברסיטת בר אילן וחוקר נושאי כשרות הקשורים בבעלי חיים. ד"ר דני זיבוטופסקי הוא וטרינר

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ל' תשרי תשע"ד, 04.10.2013

פורסמה ב-4 באוקטובר 2013, ב-גיליון נח תשע"ד - 843 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. בושה וחרפה. קראו את דבריה של רבקה מרים כאן https://musaf-shabbat.com/2013/10/04/%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%9D-%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/ ובושו לכם על אכזריותכם ואדישותכם לסבל הבריות.

  2. תפסיקו להמציא תירוצים בשביל להשקיט את המצפון שלכם, בזמן שאתם רוצחים ומתעללים בחיות ע"מ לספק את התאווה ואת צורך הגרגרנות שלכם. אין צורך לעשות האנשה בשביל להבין שכשדוחפים לך אוכל בכח לגרון ולקיבה, זה כואב. גם אם נותנים מכה קטנה לבעל חיים הוא מרגיש את זה וצורח. אל תתעלמו! בסבל כולם שווים!!!!

  3. האנשה???אין שום צורך בהאנשה. אם הכותב הוא וטרינר, הוא ידע להגיד לכם שגם לבע"ח יש מערכת עצבים, ובדיוק כמונו גם הם סובלים כשמתעללים בהם. אין בכלל על מה להתווכח שכבד אווז, כמו גם המון דברים אחרים שאנחנו מעוללים לבעה"ח ,מהווים עבורם סבל בל יתואר, אז די כבר עם הצביעות. אם אתם באמת יראי שמיים, עברו לתזונה טבעונית. היא היחידה שבאמת מקפידה על איסור צער בע"ח. דם זה דם, פחד זה פחד, שחיטה זה רצח.

  4. כתבה מופרכת, ומעלה חשד כבד של נגיעה בדבר (מישהו מממן את שני הדוקטורים האלו במסעותיהם מסביב לעולם למצוא כל מיני בעלי חיים אקזוטיים לאכילה?)
    הטיעונים הקלושים שלהם הם אלו –
    1) תהליך ההאבסה לא נורא כמו שמתארים אותו – ונניח שלא, האם הוא מוצדק?! בשביל שכמה בעלי כרס יוכלו לזלול את ה'מעדן' המיותר הזה במחירים מופקעים?!
    הם כמובן מתעלמים לגמרי מהחיים האומללים של אותם אווזים לאחר שהכבד שלהם גדל ללא פרופורציה ועד שממיתים אותם מיתת חסד.
    2) פוסקי ההלכה לא אסרו כבד אווז מטעמי צער בע"ח – ראשית, אוי לנו אם נסתמך על פוסקי הלכה שטהרת כלים חמירא להו משפיכות דמים וד"ל. שנית, מניין להם שבימי אותם פוסקים היו מאביסים את האווזים בשיטות הדחיסה הנוכחיות? ושלישית, כשהם מתירים לאכילה כל מיני יצורים שלא שערום אבותינו הם גם בודקים מה התירו הפוסקים הקודמים או שהם מרשים לעצמם לחדש היתרים?
    3) אפקט בומרנג – בהתאם לכך, יש לתמוך גם בקצירת איברים ע"י הסינים, שמא הם יפגעו בנו כלכלית וכו' – בשביל זה נבחרנו להיות אור לגויים?!

    את חטאיי אני מזכיר, כי גם אני אוכל בשר וביצים על בסיס יומיומי, מתוך הבנה של התנאים הירודים בהם נמצאים בעלי החיים שמהם אני מתקיים, אבל לפחות מרגיש שזה נעשה מחוסר ברירה – וידוע המעשה אודות מגוייס יהודי שבא לפני ה"חפץ חיים" ושאלה בפיו: בצבא יהיה עליו לאכול מאכלות אסורות, ואם לא יאכל – לא יוכל להתקיים, כיצד עליו לנהוג? ענה לו ה"חפץ חיים": מותר לך לאכול מאכלות אסורות משום פיקוח נפש, אבל אל תמצוץ את העצמות…!

  5. ארבעת המגיבים שמעלי משתמשים בנושא כבד האווז, כאמצעי פופוליסטי לקדום רעיונותיהם ההזויים על צמחונות אידאולוגית "מוסרית" בכלל.
    המאמר מתיחס בקצרה לטפוסים הצדקניים האלה, אבל פונה בעיקר לשפויים שבינינו – אלה שאוכלים בשר, ומרשים לעצמם גם לתבל אותו ולאכול אותו טעים.
    כל מטרתו להסביר, שתהליך ההאבסה המקובל היום איננו אכזרי יותר מתהליכים אחרים של גדול בעלי חיים לאכילה (או למטרות אחרות), ועל כן – טענות המתנגדים אינן אלא דמגוגיה במסוה אוביקטיבי, ושמטרתם איננה תקיפת נושא כבד האווז בפרט אלא אכילת בשר בכלל.

    אפשר להתווכח על תהליך ההאבסה הזה, בדרך עניינית, להעדיף דעות אלו ואחרות – שמופיעות במאמר עצמו.
    אפשר וראוי בהחלט לדון בעצם המוסריות שבהיתר אכילת בשר.
    אבל המגיבים דלעיל פשוט מחזקים את התזה העיקרית של המחברים.

    • לאבנר –
      הטיעון ההגיוני היחיד שלך הוא למעשה: "מה אתם צועקים? אכילת בשר בכלל כרוכה בגרימת צער לבעלי-חיים, אז מה נטפלתם לכבד אווז?"
      עכשיו השאלה האם נראה לך שזה טיעון הגיוני?
      כלומר – אנחנו עוברים על איסור צער בע"ח מסיבות שונות (ונניח שזה מותר), אז בואו נתעלל הם בחדווה כדי לאכול עוד סוג של בשר! לשיטתך איסור צער בע"ח לא נדחה אלא הותר מכללו. מעניין.

      לגבי שאר דבריך – המזל שלנו הוא שבע"ח אינם יכולים לדבר, כ"ש לכתוב, הבעיה שיש בני אדם שלצערנו כן יכולים…
      כתבת למשל על "קידום רעיונותיהם ההזויים על צמחונות אידאולוגית "מוסרית" בכלל" – אני מקווה שידוע לך כי הרעיון הועלה כבר בספר די ישן, "בראשית", בפרק הראשון – קרא שם (להרחבה עיין במאמרו הידוע של הרב קוק).

  6. בס"ד ד' בחשון ע"ד

    אכן כדברי הכותבים, עורר הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל כנגד פיטום האווזים ואכילתם, לא רק מחשש הטריפות שעליו דיברו האחרונים, אלא גם מהחשש של 'צער בעלי חיים', והוא מסכם:

    'לכן מעלת כת"ר כגבור יצא למנוע את המסעדות הכשרות בפריז לקבל מוצרי בשר מן האווזות אשר הלעיטו אותן בארץ, ושלא לעודד את אלה המתנהגים באכזריות כלפי בעלי חיים למען בצוע בצע, וקיימא לן שאיסור צער בעלי חיים מדאורייתא (שבת קכח,ב), שהתורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'.

    הוא מזכיר שהומצאה דרך פחות אכזרית לפיטום, אך גם היא אינה פותרת את כל הבעיות:

    'הן אמת ששמעתי שנעשה שיפור בהלעטת האווזים, שהתחילו מקרוב להלעיטם מאכלים רכים, שטוחנים את התירס המבושל עד שנעשה כמו דייסא ומלעיטים את האווזים ע"י מכונה. ובמקום שהיו נותנים צינור ארוך בתוך הושט, נותנים צינור קטן וע"י לחץ אויר נכנסת הדייסא לוושט…

    אלא דאכתי לא איפרק מחולשא, שעדיין לא יצאנו ידי כל הספיקות שבדבר, וכמו שכתב באורך ידידי הגר"ש עמאר בשו"ת 'שמע שלמה' חלק ד (יורה דעה סי' ד), עיין שם'.

    (התשובה מצוטטת במאמרו של ישראל קורדובה, 'מרן הגר"ע יוסף: אסור לפטם אווזים יש להימנע מאכילתם', באתר 'צעירי ש"ס')

  7. ואם כבר הוזכרו דברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל בעניין צער בע"ח אז הוא כותב דברים דומים גם בשאלה לשואל האם מותר לצפות במלחמות שוורים בשו"ת יחווה דעת ח"ג סי' סו והרב עובדיה אוסר זאת בנימוק של צער בע"ח שאומנם הותר לנו לאכול בע"ח אך לא הותר לנו להתעלל בהם חלילה והרב עובידה מביא שם מדברי הגמרא ש"שור האיצדיונין" שהרג נפש לא נסקל משום שהוא לא נגח אלא "הגיחוהו"

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: