קדיש קדוש וקדושה | יעקב עציון

מקור בתרגום

אחד הקטעים הארמיים הנאמרים רבות בפי דוברי העברית, פעמים הרבה דווקא בעתות אבל, הוא הקדיש. "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", אומר המתפלל, ומשלב בלשונו ארמית ועברית – שהרי מקור מלות הפתיחה הללו הוא בנבואת יחזקאל: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".

העובדה שלשון הקדיש היא ארמית ניכרת לעין, אך דומה שלרוב לא ניתנת הדעת לשמה של התפילה, "קדיש", שאף הוא ארמי. "קדיש" בארמית פירושו "קדוש". בפרק ד' בדניאל מתאר נבוכדנצר בפני הנער דניאל את קורות חלומו: "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת" ("רואה הייתי בחזיוני ראשי על משכבי, והנה עיר וקדוש מן השמים יורד"). המילה קדיש כאן היא שם תואר המקביל לקדוש שבעברית.

גם בתרגום אונקלוס התואר "קדיש" בא תמורת "קדוש" העברי. הציווי המטרים את מתן תורה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", מיתרגם: "ואתון תהון קדמי מלכין כהנין ועם קדיש". בפרשת וזאת הברכה, שזה עתה קראנוה, מופיע הקדיש בתרגום הפסוק הראשון לברכת משה: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ": "ה' מסיני אתגלי, וזיהור יקריה מסעיר אתחזי לנא, אתגלי בגבורתיה על טורא דפראן ועִמיה רִבְוָת קדישין". המילים "ואתה מרבבת קדש" מתפרשות ביד אונקלוס כמו נכתב "ואיתו רבבות קדושים".

אם המילה קדיש פירושה בעברית קדוש, נשאלת השאלה מדוע נקראת כך תפילת הקדיש – שהרי מילה זו לא מופיעה בנוסח הקדיש שלפנינו. לא מצאתי מי שהציע לשאלה זו מענה הולם (במילון בן יהודה כותב העורך, נ"ה טור סיני, שאולי מדובר בשיבוש המילה קַדַּשׁ), ושמא ניתן להציע שמקור השם בתרגום יונתן לפסוק המפורסם מחזון ישעיהו: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" – "קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה, קדיש על ארעא עובד גבורתה, קדיש בעלם עלמיא".

בסוף מסכת סוטה בתלמוד נאמר: "עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". אנו רגילים היום לקרוא לאמירת "ובא לציון גואל וכו'" קדושה דסידרא – אך במקורה עוסקת הגמרא כנראה דווקא באמירת מעין קדיש, שהייתה נהוגה בסופי הסדרים (סדרי לימוד התורה. ובדומה לחלק השני שבגמרא – יהא שמיה רבא דאגדתא, היינו אמירת יהא שמיה רבא בסוף דרשות האגדה). ייתכן אפוא שבסוף סדרי הלימוד היו אומרים קדיש, אך הקדיש עצמו הכיל את תרגום הפסוק "קדוש קדוש קדוש", ולכן נקרא "קדיש" (הרחבת דברים בעניין מקורות הקדיש והקדושה ניתן למצוא במאמריו של פרופ' עזרא פליישר שכונסו לאחרונה בספר “תפילות הקבע בהתהוותן והתפתחותן“).

קטע דף שהתגלה בגניזה הקהירית ושמור כיום בספריית אוניברסיטת קמברידג'. ניתן להבחין בחלקו האחרון של הקדיש המובא בעברית, ולא בארמית כמקובל: "... שמיה דקדשא בריך הוא למעלה מכל הברכות השירות התשבחות וה[נחמות] האמורות בעולם כרצונו ואמרו אמן".

קטע דף שהתגלה בגניזה הקהירית ושמור כיום בספריית אוניברסיטת קמברידג'. ניתן להבחין בחלקו האחרון של הקדיש המובא בעברית, ולא בארמית כמקובל: "… שמיה דקדשא בריך הוא למעלה מכל הברכות השירות התשבחות וה[נחמות] האמורות בעולם כרצונו ואמרו אמן".

***

על פי חוקרי התפילה, הקדיש השתבץ בסדר התפילות כמסמן סיום של חלקים בתפילה, וכפי שנהוג כיום לומר קדיש עם סיום קריאת התורה או סיום לימוד (“קדיש דרבנן“). מבחינה זו, נאה למדורנו להיפרד מן הקוראים בעיון זה, לאחר שהשלמנו בעז“ה את סבב פרשיות התורה מבראשית ועד וזאת הברכה.

ברצוני לשלוח תודה לפותרים ולפותרות הרבים ששלחו תשובותיהם והערותיהם, מי בקביעות ומי באופן מזדמן, ולא פעם הצביעו על מילה שלא אליה כיוונתי ומדבריהם יצאתי למד.

נחתום דברינו בברכה החותמת את הקדיש המקובל, וכוללת ארמית ועברית בחדא מחתא, או במשיכה אחת: “יהא שלמא רבא מן שמיא, וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ונאמר אמן“.

_____

המילה המבוקשת בטור השבוע שעבר: "קדיש". פותרים שהיו אמורים לקבל פרס ומשום מה לא קיבלוהו מוזמנים לפנות לכתובת makorbatargum@gmail.com.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בספטמבר 2013,ב-גיליון בראשית תשע"ד - 842, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: