אין ממחין בידן | ורד נעם

מצוות ציצית אינה עומדת בסתירה למהות נשית עלומה, ואין שום צרימה יסודית בצירוף של השתיים. מסע היסטורי־למדני בעקבות מקומן של נשים במצוות ציצית

הסערה הציבורית סביב נשות הכותל המתעטפות בטלית עוסקת בעיקרה בשאלות פוליטיות, כגון זכויותיהם של מי שאינם אורתודוקסים בכותל המערבי, ובמהלכה נזרקים לחלל המונחים רפורמיות, קונסרבטיביות, פרהסיה, פרובוקציה ואפילו חילול השם. אבל קודם שנעסוק בפוליטיקה מוטב לנו ללמוד תורה, ולפסוע מעט בעקבות היחסים המעניינים שנטוו (תרתי משמע) במשך הדורות בין בנות ישראל לבין מצות ציצית.

קודם שנעסוק בפוליטיקה, מוטב לנו ללמוד תורה. נשות הכותל 
צילום: מרים צחי

קודם שנעסוק בפוליטיקה, מוטב לנו ללמוד תורה. נשות הכותל 
צילום: מרים צחי

א. התנאים: אף הנשים

המשנה בקידושין (א, ז) פוטרת את הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, והברייתא בסוגיית הגמרא על אתר מונה את מצוות ציצית, הנוהגת ביום ולא בלילה, בין הדוגמאות למצוות כאלה: "איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית ותפילין" (קידושין לג ע"ב־לד ע"א).

אבל רבים אינם יודעים שברייתא זו מייצגת את דעת המיעוט בתקופת התנאים, דעתו של ר' שמעון. כנגדה עומדות לא פחות מארבע הלכות תנאיות הגורסות בדעת תנא קמא שנשים חייבות בציצית, ולפיכך מסתבר שרוב הנשים בחוגי התנאים קיימו מצווה זו. סתם התוספתא (קידושין א, י) מונה את הציצית בין מצוות עשה שלא הזמן גרמן ושנשים חייבות בהן:

אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה, לולב ותפילין. אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא? כגון אבידה ושלוח הקן מעקה וציצית. ר' שמעון פוטר את הנשים מן הציצית, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.

המחלוקת מתבהרת בגרסת הירושלמי על אתר (קידושין א, ז, סא ע"ג):

אי־זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא? כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית. ר' שמעון פוטר הנשים מן הציצית שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. אמר להן ר' שמעון: אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא? שהרי כסות לילה פטור מן הציצית.

כך הוא גם בברייתא אחרת בבבלי עצמו (מנחות מג ע"א):

ת"ר: הכל חייבין בציצית, כהנים, לוים וישראלים, גרים, נשים ועבדים; ר"ש  פוטר בנשים, מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. 

הגרסה המפתיעה ביותר, המשקפת כנראה את מצב הדברים המקורי, היא זו שבספרי במדבר (קטו):

"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת" – אף הנשים במשמע. ר' שמעון פוטר את הנשים מן הציצית מפני ש[היא] מצות עשה שהזמן גרמה. שזה הכלל אמר ר' שמעון: כל מצות עשה שהזמן גרמה נוהג באנשים ואינו נוהג בנשים, בכשרין ולא בפסולין.

לוי גינצבורג העיר כי לפי גרסתו של המדרש המחלוקת אינה נובעת מוויכוח על סיווגה של מצוות ציצית ברשימת המצוות שהזמן גרמן, כי אם מוויכוח על עצם חלותו של הכלל הזה, שלפי הספרי נראה שהוא חידושו של ר' שמעון ואינו מקובל על החכמים החולקים עליו. לדעת גינצבורג, שחזור כזה עשוי להסביר את חולשתו היחסית של הכלל בדבר פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן ("וכללא הוא?!" קידושין לד ע"א) ואת החריגים הרבים ממנו, כפי שתוהה עליו סוגיית קידושין שם.

ב. האמוראים: הציצית בסינרים

הסוגיה במנחות מג ע"א מספרת שרב יהודה, גדול האמוראים בדור השני בבבל, הטיל ציצית בסינר של ארבע כנפות שלבשה אשתו, ומסבירה שעשה כן מפני שסבר שציצית נוהגת בכסות לילה ולכן אינה מצוות עשה שהזמן גרמה.

אולם סוגיית סוכה (יא ע"א), המספרת על בן זמנו, רב עמרם חסידא, שאף הוא הטיל ציצית בסינר אשתו, מפתיעה עוד יותר. סוגיה זו דנה בכשרותה של אותה ציצית, שכן רב עמרם השחיל את גדיליה כפולי ארבעה, בלא לחותכם תחילה, וקשרם בעודם פסולים, ורק אחר כך חתכם. זהו נושא הדיון, ואילו אל עצם חיובה של אשת רב עמרם בציצית מתייחסת הסוגיה בטבעיות גמורה ואינה מקשה על כך דבר. לאמור, לא רק שני האמוראים שסופר בהם, אלא גם רב הונא המספר את המעשה ברב עמרם, וכנראה אף עורכי הסוגיה המאוחרים, שלא מצאו לנכון להעיר על כך, סברו בפשטות שנשים חייבות בציצית.

ג. הראשונים: פטורות ואין ממחים

בדברים שנאמרו לעיל לא ביקשתי לטעון שנשים חייבות היום בציצית. בגן השבילים המתפצלים של ההלכה הדרך מובילה תמיד מצומת ראשי אל אחת הדרכים המסתעפות ממנו, ומשם אל הסתעפות היוצאת מדרך זו, וממנה אל סמטאות צרות יותר. מרחב המחלוקת מצטמצם והולך ולעולם אין חוזרים אל פרשות הדרכים הרחוקות שנשארו מאחור.

דעת ר' שמעון היא שנקבעה בסתם בברייתא שבה פתחנו בסוגיית קידושין, וסוגיה זו היא שנתקבלה להלכה על כל הפוסקים לעניין חיוב נשים במצוות, ומכאן ואילך לא חלק אדם מעולם שנשים פטורות מציצית. אחרי התלמוד גם נקבעה ההלכה שציצית אינה נוהגת בלילה, ולפיכך היא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמה. אמנם, הד מאוחר לערעור מעמדה של ציצית כתלוית זמן משתמע מהתפיסה שהמדובר בחובת הבגד ולא בחובת גברא ובעקבותיה משיטת הרא"ש המחייבת בציצית כסות יום – אפילו בלילה, וכסות לילה – אפילו ביום. אבל הראשונים לא ראו בכך סיבה להפקיעה מההגדרה של מצוות עשה שהזמן גרמה (ראו דברי ר"י, תוסד"ה "ותפלין וציצית", קידושין לד ע"א).

ואף על פי כן, לא לבטלה נשתמרו הדעות הדחויות במקורותינו. יש בהן להוסיף משקל לפסיקה עתידית בכיוונים חדשים, "שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן" (ראו משנה ותוספתא עדויות פרק א), ובעיקר יש בהן ללמד על המקור ועל הדרך, על הנימה הראויה ועל הפרופורציה הנכונה. מסתבר שמצוות ציצית אינה עומדת בשום סתירה לאיזו מהות נשית עלומה, ואין שום צרימה יסודית בצירוף של השתיים. אולי מסיבה זו לא מצאנו כמעט בתולדות ההלכה את הטענה שציצית או טלית הן בבחינת "כלי גבר" (למעט בתרגום המיוחס ליונתן לדברים כב, ה, שההלכות המשוקעות בו הן לעתים קרובות הלכות מינים כיתתיות הסותרות את שיטת חז"ל).

הרמב"ם, ככל הראשונים, פוסק שנשים פטורות מן הציצית: "נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה", ומוסיף: "ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, וכן  שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן, אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן" (הלכות ציצית ג, ט). "והנה מבואר שלא מנעם הרמב"ם אלא מן הברכה, אבל לעשות המצוה בלא ברכה שפיר דמי, וזה ברור" (הרב עובדיה יוסף, יביע אומר א, או"ח לט).

 השקפה זו, ש“אם חפיצות להביא עצמם בעול המצוה הרשות בידה ואין מוחין לה“ (כדברי ר‘ יצחק הלוי, רבו של רש“י, מחזור ויטרי עמ‘ 414־413) מקובלת כמעט על כל הפוסקים, מקצה לקצה (למעט דעת יחיד של הראב“ד), והיא מיוסדת על כמה וכמה תקדימים, כגון העולה ממאמרו של ר‘ חנינא שאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר, שמחתו של רב יוסף הסומא בקיום מצוות אף כשסבר שהוא פטור מהן (קידושין לא ע“א ועוד), המסורת על מיכל בת כושי שהניחה תפילין ואשת יונה שעלתה לרגל (ערובין צו ע“א), שיטת ר‘ יוסי ור‘ שמעון שהתירו לנשים לסמוך על הקרבן כדי לעשות להן נחת רוח (חגיגה טז ע“ב ועוד), הלני המלכה שישבה בסוכה (סוכה ב ע“ב) ועוד.

המחלוקת המרכזית בעניין זה היא האם ברכה על מצווה הנעשית “בהתנדבות“ היא ברכה שאינה צריכה. כפי שראינו, הרמב“ם אוסר לברך, ובעקבותיו הלכה הפסיקה הספרדית. אבל המסורת האשכנזית ברובה התירה, כפסקו המפורסם של רבנו תם “דמותר לנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אע“ג דפטורות“ (תוסד“ה דלמא ערובין צו ע“א ועוד), “ומאחר דמקיימת מצוה – אי אפשר בלא ברכה“ (ר‘ יצחק הלוי במחזור ויטרי שם), ואף חזרה והשפיעה על מקצת הפוסקים הספרדים (ר‘ יונה גירונדי, הרשב“א, הר“ן). חוקר ההלכה ישראל תא־שמע העיר על ניסוחו הייחודי של ספר ההלכה החריג “שאלות ותשובות מן השמים“ לר‘ יעקב ממארוויג‘ (ראשית המאה הי“ג, פרובאנס): “שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל מי שמברך להן על תקיעת שופר אם יש עבירה ואם הוי ברכה לבטלה והשיבו [ כלומר, מן השמים, בדרך של התגלות בחזיון לילה, ו“נ]: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה… לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידן“.

ד. אישה המתקנת ציציות

השלכה מעניינת של הדיון היא כשרותן של טליתות שנעשו בידי נשים. מתברר שנשים רבות נהגו להכין טלית וטלית־קטן באשכנז וצרפת של ימי הביניים. רש"י הביא ראיה להלכה מהלכות ציצית שנשאל עליה: "שכך נוהגין וכן נהגה הגברת אחותו של יצחק ב"ר מנחם [מאורליאנש] ומפיו שמעה" (תשובות רש"י פג, עמ' 111). ר' אליעזר מוורמס, בעל הרוקח, כתב קינה מרגשת על אשתו שנרצחה בידי פורעים בשנת 1196, ושם כתב: "דרשה צמר לבן לציצית טוותה בחפץ כפיה/ זממה לעשות מצוות ויהללוה כל צופיה".

מנהג זה אינו מובן מאליו, שכן הגמרא (גטין מה ע"ב) קובעת שספר תורה, תפילין ומזוזות שנכתבו בין השאר על ידי אישה וקטן פסולין, "שנאמר: "וקשרתם…  וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה". כלומר, הפטור ממעשה המצווה אינו יכול להכין את מכשיריה. אכן, רבנו תם פסל ציצית שנעשתה בידי אישה: "מעשה היה בטרויש באשה שהיתה רגילה לתקן ציציות להגדילם בטליתות ופסלם רבינו תם" (הגה"מ על הל' ציצית א, אות ט), אולם התוספות בגטין שם חולקים עליו וסוברים שהכלל בגמרא נאמר דווקא לגבי סת"ם ולא מצוות אחרות, וכאמור החברה היהודית בכללה הכשירה זאת. כפי שנראה להלן, במקומות מסוימים לא היו גברים בקיאים בהכנת ציצית, אלא נשים בלבד.

ה. הרבנית שהניחה טלית קטן

גינוי ראשון מסוגו לקיום מצות ציצית בידי נשים נשמע רק בראשית תקופת האחרונים, במאה הט"ו, מפי המהרי"ל, רבי יעקב הלוי בן משה מולין (1427־1360), מנהיגם של יהודי אשכנז בעת ההיא ואבי מנהגי אשכנז, וזאת דווקא על רקע מנהגן של נשים בסביבתו ללבוש ציצית:

אמר מהר"י סג"ל במקום שיש איש יודע לתקן ציציות אל תתקנם האשה. ואמר דלא נהירא בעיניו מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית. ושאלו לו מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית מרת ברונא בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן. והשיב: שמא אינה מקשבת לי (!), ועל כי האי גוונא אמר מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין.

בתשובותיו מצאנו גם נימוק מפורט להשקפה זו:

עוד נראה דעיקר מצות ציצית הוי לזכור כל מצות ה'… והזכירה היא בתרי"ג מצות … והני נשי ליתינהו בתרי"ג דפטורי [ואותן נשים אינן חייבות בתרי"ג מצוות שכן פטורות] בכל זמן גרמא ובכמה מצות לא תעשה…, אבל גברא אף על גב דכמה מצות תלויות בכהנים [כלומר גם גברים אינם חייבים בכל המצוות שהרי יש מצוות שהן רק לכהנים], מכל מקום כל זכרים חד מינא נינהו [מין אחד הם]. וגם בית דין ישראל מצווין על הכהנים, שאם לא רצה מכהו, מה שאין כן בנשים, דליתנהו כלל בתרי"ג, ועם בפני עצמו הן. הילכך מכל הני טעמי אף כי ראיתי נשים שלובשות ד' כנפות מצויצת ועוד היום אחת בשכונתינו, נראה דאינו אלא מן המתמיהין ויוהרא חשיבנא להו ומקרו הדיוטות (שו"ת מהרי"ל החדשות סימן ז, ותודתי לידידי ד"ר רמי ריינר שהפגיש אותי עם מרת ברונא).

הערת המהרי"ל בדבר "יוהרה" צוטטה בפי ר' יוסף קארו בבית יוסף (או"ח יז), בצד הבאתן של שיטות הפוכות המתירות לא את המצווה בלבד אלא גם את הברכה. הוא לא חזר על הציטוט בשולחן ערוך, והרמ"א השלים אותו ב"מפה" שלו שם. בזכות זה התפרסמה הערכה זו ברבים. רבים מן האחרונים ומפוסקי זמננו הלכו בעקבותיו. אבל מצאנו גם דעות אחרות, כגון הרבי מחב"ד בעל ה"צמח צדק" ור' משה פיינשטיין שהתירו (להרחבה ראו מאמריהם של שוחטמן, שילה ולוביץ, תחומין טו, יז). מכל מקום, ראוי לתת לב לכמה נקודות מעניינות כאן.

1. המהרי"ל יצא למאבק במנהג שהיה מוכר בזמנו ("ראיתי נשים שלובשות ד' כנפות מצויצת ועוד היום אחת בשכונתינו"). המנהג והמאבק כאחד מסבירים את התארים החריפים שהצמיד לנשים אלה, שביקש לראות בהן תמהוניות, גאוותניות והדיוטות (על שימושם הרווח של חכמי דור זה במושג "מחזי כיוהרה" כתב ידידיה דינרי. למקורו של הכינוי "הדיוטות" בהקשר זה ראו ירושלמי שבת א, ב, ג ע"א. על ירידה במעמדן של נשים באשכנז החל מסוף המאה הי"ג כתבה אלישבע באומגרטן).

2. ההנמקה מרתקת ומרחיקת לכת. החשיבות העצומה של ציצית, השקולה לשיטת חז"ל כנגד כל המצוות, אינה תופסת לשיטתו אצל נשים, שכן הן מופקעות מחובת הזכירה כלפי המצוות כמושג כולל. הגברים שייכים גם במצוות שאינם מחויבים בהן, מפני שהפטור הוא מעשי ולא עקרוני – כל הגברים הם "מין אחד" (מקורו כנראה בתוס' ערובין צו ע"א־ע"ב, ד"ה דילמא, לגבי אישה וסומא) שהמצוות כערך כולל מחייבות אותו. אבל הפטור של נשים הוא בגדר הפקעת זיקתן למצוות כמכלול. לשון אחר, זהותן המגדרית של הנשים גוברת על זהותן היהודית, בהיותן, כמאמר הגמרא, "עם בפני עצמן" (ראו שבת סב ע"א).

3. מעניין להיווכח שלמרות התנגדותו הנחרצת, אין המהרי"ל מעגן את דבריו במקורות ואינו מציגם כתוצר של סוגיות בגמרא או פסיקה קודמת, כי אם מנמק אותם בתפיסה רעיונית ובהערכה חברתית.

4. למרות החריפות בדבריו, הוא נמנע מלמחות בידיה של אישה שידע שלא תקשיב לו.

5. מפתיע לגלות את דבר קיומה של הרבנית ברונא, שלא הייתה מוותרת על מצוות ציצית גם אל מול לחצו של המנהיג הבלתי מעורער של יהדות אשכנז, והנה ידה הייתה על העליונה.

ו. עשרה הרהורים

אין זה מענייני ולא מסמכותי לעסוק בפסיקת הלכה, אבל כמה הרהורים ראשוניים מתחייבים מכל זה:

1. האם לא נכון לקבוע שנשים המתעטפות בטלית נוהגות בהתאם לפסקו של הרמב"ם ("רצו להתעטף – מתעטפים") ואילו המוחים בידן עוברים על דבריו ("אין ממחין בידן")?

2. האם אין מקום לראות בהשקפת המהרי"ל (מחזי כיוהרה) הערכה חברתית תלוית תקופה ונסיבות? (על עניינים אחרים שהוגדרו כ"יוהרה" והכול נוהגים בהם ראו שילה, תחומין יז).

3. הפוסק כמהרי"ל בכל זאת, האם אין עליו לנהוג כמוהו גם באשר להחלטה שלא למחות ביד אישה שידע מראש שלא תקשיב לו?

4. האם יכולים אנו היום לקבל בלב שלם את התפיסה שנשים מופקעות מזיקה אל המצוות כמכלול, באשר המצוות כערך וכשלם ניתנו רק לגברים, שהם בלבד "מין אחד"? אם ציצית ותפילין בבית הקברות אסורים משום "לעג לרש" (ברכות יח ע"א), מדוע הם מותרים בפני נשים? האם אנו חסים רק על רגשות המתים, אבל לא על רגשות הנשים החיות בתוכנו?

5. אם אמנם נשים עם בפני עצמן הן, שמא אין ראוי להן ללכת בעקבות המהרי"ל, כי אם בעקבות אותה אישה צדקת, מרת ברונא, שלא הקשיבה לו?

6. "רפורמיות, קונסרבטיביות, פרובוקציה, חילול השם". לא הגזמנו? איך הידרדר הדיון מהרציונלי אל האמוציונלי, מההלכתי אל ההיסטֶרי? הנטייה אל האמוציונלי וההיסטרי היא חולשה רווחת אצל גברים, אבל מומלץ הפעם להתאפק, שכן התלהמות וטיעונים מעורפלים מזיקים לשיח ההלכתי.

7. שיקולים חברתיים היו תמיד חלק מפסיקת ההלכה, וזכותו של פוסק להתנגד לעטיפת טלית של נשים, אבל זאת בשני תנאים: שקיפות ופרופורציה. עליו לפרט את מכלול הנתונים ולהודות ביושר לב שהמדובר במעשה אורתודוקסי למהדרין. שדרך המלך של ההלכה מתירה, ואולי אף מעודדת, התחייבות מרצון במצוות שנשים פטורות מהן, ובפרט במצווה יקרה זו, מצות ציצית, שנשים נהגו בה בתקופות היסטוריות שונות, בהיקפים שונים ותחת הגדרות שונות. מכאן הוא יכול להמשיך אל המהרי"ל ואל ההולכים בעקבותיו, לטעון שדווקא בשיטתם הוא דבק ולנמק את תפיסתו בצורכי הדור ונסיבותיו. גישה זו תחייב אותו מאליה גם בנימה מדודה, שקולה ומתונה, כמתחייב מהעניין.

8. בשיח הציבורי רווחת התביעה שהנשים שקיבלו עליהן מצווה זו ינהגו בה בהסתר ובאופן פרטי, אך לא בציבור. עד כמה שהגיעה ידי, לא מצאתי מקור לתביעה זו (ראו שוחטמן וכנגדו לוביץ, תחומין, שם). אם עטיפת טלית מותרת, ראוי לעשותה במקום תפילה – בבית הכנסת או אף בכותל.

9. הנשים המתעטפות בטלית מעוניינות דווקא בה כחפץ של מצווה בעת תפילה. האם קבלת עולה של מצווה זו בידי נשים, אם תתרחש, תחייב אותן בלבישת טלית קטן תחת הבגדים בכל עת? לאו דווקא, שכן ציצית היא חובת הבגד ולא חובת האדם (מנחות מא ע"א), ומי שאין לו בגד של ארבע כנפות אינו מחויב לתור אחריו. מאידך, נשים אלה יהיו מחויבות להטיל ציצית בבגדי ארבע כנפות שהן לובשות ממילא בשעות היום.

10. בכך יש הזדמנות נדירה. "הציצית שאנו עושים – לשם מצוה ולא לשם מלבוש" (ב"י או"ח יז בשם מהרי"א), שהרי אין היום בגדי גברים של ארבע כנפות. בכך התרחקנו מהמצווה המקורית, שהייתה משולבת בחייו הטבעיים ובמלבושו הטבעי של אדם מישראל. משום כך נוהגים כמה רבנים במקומותינו להתקין שסע גדול בז'קט החליפה שלהם, כדי שיתחייב הבגד מאליו בציצית. והנה, הנשים נוהגות בימינו ללבוש שכמיות ו"פונצ'ואים" למיניהם, שיש להם ארבע כנפות, ודווקא בידן להשיב עטרת המצווה ליושנה. והרחמן יזכנו ללכת בשלום ובמישור בדרך נכונה.

ז. אפילוג

המהרי"ל ידע שמרת ברונא לא תקשיב לו. מדוע בעצם? התמזל מזלי והגיע אליי מכתב שכתבה מרת ברונא למהרי"ל, ובו הסבירה את עמדתה. וכה כתבה:

לכבוד רבנו הגדול, ר' יעקב מולין הי"ו

אתה ואני יודעים שהצד השווה האמיתי בין המצוות שנשים פטורות מהן אינו התלות בזמן, כי אם הגוף והציבור. כמעט כולן הן מצוות הגוף והחוויה נטולות המילים, שהציבור כולו שותף בהן כאחד, ואף החושים שותפים בהן כאחד. ריח האתרוג, קול השופר, צל הסוכה. עטיפת הטלית, הכונסת אותך אל עולם פנימי ופרטי, ובעת ובעונה אחת פורשת מעליך את חופת השייכות לכל באי בית הכנסת, ולכל אחיך בית ישראל, ואף לכל אבותיך לפניך. ועל כולם הקומפוזיציה המופלאה של הקריאה בתורה, שהכול בה – שגב המילים, ותהומות משמעותן, וריח הקלף, והדר האותיות, וניגון הטעמים, וזיכרון סימניהם ששיננת מראש, ותפארת הספר על מעילו ורימוניו.

אתם אומרים שאין לי שייכות לכל זה. שנגזרו עלי חיי יחידות, עירום ועריה מן החוויה ומן ההשתייכות. שחל עלי צו הרחקה לצמיתות מן הציבור למרחביו ולדורותיו. מהזיקה למצוות בכללותן. מספר התורה. שנגזרה עליי יהדות בלי צבע, בלי ריח, בלי ניגון, בלי ציבור, בלי תלמוד תורה. זוהי קללה. זהו גירוש מגן העדן היהודי. עצום רגע את עיניך וקבל עליך לענות לי ביושר גמור: ההיית אתה מוכן לקבל עליך גזרה כזאת?

רבנו יעקב, רבם של כל בני הגולה. הכול יודעים שאתה תלמיד חכם עצום. אבל, במחילה מכבוד תורתך, חוש מוזיקלי אין לך, ואי אתה יודע להבחין בין יוהרה לבין געגוע.

למן ימי המשנה חייתי בגלות. ועכשיו אני יודעת שהגיעה העת. אינני מחכה לאישורך. אני חוזרת הביתה.

בכבוד רב,

ברונא,

ממש כאן, בשכונתך,

וורמייזא. 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט אב תשע"ג, 26.7.2013 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 ביולי 2013, ב-גיליון עקב תשע"ג - 833, פולמוס טלית לנשים ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 54 תגובות.

  1. מה ההסבר שלך לאי כיסוי ראש. מה ההיתר כאן.

  2. פרופ' ורד נועם,

    אפתח בשבח ואומר יישר כח על הסקירה המעניינת של מצוות ציצית לנשים היה מעניין לקרוא היות ואני למדתי בתחילת שנה את הסוגיא נהנתי לקרוא רק אעיר כמה הערות ושאלות:

    1.את צודקת שדעות כמו של המהרי"ל שמדבר על ייחודה של מצוות ציצית היא באופן מיוחד לגברים מסיבות מהותיות היא לא הדעה הרווחת בפוסקים אבל חבל שלא הבאת את דברי הבן איש חי בעניין בשו"ת רב פעלים או"ח סי' יב וסי' כג' שכן אוסר את הדבר מטעמים קבליים של אי שייכות האשה למצוות ציצית ושייכות הגבר אליה. אז נכון שזו לא הדעה הרווחת ולא מדובר בדעה מחייבת -למעט כאלו שקיבלו על עצמם את פסיקותיו של הבא"ח אולי-אבל בכל אופן הבן איש חי הוא בעל הוראה גדול מאוד וראוי היה להזכיר אותו בנוסף למהרי"ל שהוזכר גם אם לא מקבלים את דבריו.

    2.תמהתי על דברייך על תרגום יונתן שיש לו יסודות של כיתות מינים מימי בית שני בדבריו-מאן דכר שמיה? מדובר בתרגום שיסודו בקודש של ר' יונתן בן עוזיאל שלא צריך להכביר בדברים ולהסביר במי מדובר

    תוכלי לפרט למה התכוונת שיש חלילה דברי מינות בדבריו של התנא הקדוש ר' יונתן בן עוזיאל?

    3.זו אומנם שאלה סגנונית אבל בכל זאת-מדוע כשהפנית למקורות לא הפנית למקורות עצמם כמו לאגרות משה ולצמח צדק והפנית למאמרים שמצטטים אותם? לא כדאי שהקוראים יקראו את הדברים ממקור ראשון?

    4.מה שהבאת מלוי גינזבורג הוא במחילה מכבודו תמוה מאוד, המשנה בקידושין מקבלת כאקסיומה את העניין של פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן ואין על כך שום ויכוח והדיוק שהוא ניסה להביא מדברי הספרי לא אומר דבר על מלוקת בין ר' שמעון וחכמים על עצם העניין של פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן

    ודבריו תמוהים.

    אגב היה ראוי שבתור גילוי נאות תצייני בפני הקוראים שלוי גינזבורג היה פוסק קונסרבטיבי ושהוא היה משיב ידוע בזרם זה ותשובותיו בהלכה[הקונסרבטיבית כמובן] כונסו בשו"ת שלו "מענה לוי".
    עם ציון עובדה זו היה ברור איך הוא הגיע לסברות כאלו הנוגדות את ההבנה ההלכתית הפשוטה בחז"ל.

    5.בקשר למאבק נגד נשות הכותל-מדובר כמובן במאבק אידיאולוגי ולא הלכתי פרופר וגם הנאבקים בנשות הכותל יודו בלא מעט ממה שכתבת שמבחינה הלכתית צרופה אפשר להתיר לנשים החפצות בכך להתעטף בטלית למרות ההסתייגות שהבאת מהמהרי"ל והרמ"א בעקבותיו והמאבק בנשות הכותל הוא משום שהן נתפסות ע"י הנלחמים בהן ככאלו שבאות להתריס נגד ההלכה המקובלת ולהשתמש בטלית ובתפילין כמוצגי הפגנה ולכן בא הכעס עליהן-בין אם בצדק ובין אם לא,אני מסביר כאן את מה שחושבים הנאבקים מולן ואפשר להתווכח האם הם צודקים או טועים ואכמ"ל- כך גם הרב משה פיינשטיין את דבריו כתנא דמסייע כותב שאם סיבת הרצון של נשים להתעטף בטלית נובע מהתרסה כלפי מעלה על כך שנשים לא נצטוו במצווה זו בשווה לגברים אז מדובר בדעת מינות שיש להתנגד לה וללחום בה ויעויין בדבריו שם אג"מ או"ח ח"ד סי' מט.

    6.את צודקת באופן עקרוני שחששות של יוהרא בהלכה הם לא מעט פעמים תלויי מציאות ונסיבות וכך גם כותבים הפוסקים בדורנו על תפילין של רבינו תם שמרן המחבר כתב שרק מי שמפורסם בחסידות יניחם ומי שלא נחשב כזה שלא יניחם מחשש יוהרה שבימינו משנתפש המנהג בהדרגה אצל רבים להניחם כיום אין לחוש לכך ויש פוסקים המעודדים כיום את הרבים את להניח תפילין של רבינו תם.

    גם על עניין ציצית לנשים כותב כך הרב אליעזר מלמד שליט"א -שלא נחשב כ"ליברל"-ב"פניני הלכה" הלכות ציצית שאם הרבה נשים יתעטפו בטלית אז הסברא אומרת שהדבר כבר לא ייחשב ליוהרא ויש עוד לעיין בדבר.

    7. חשוב לזכור שחלק מהאמוציות שיש נגד העניין מגיעות מהעניין של של כח המנהג ועובדה היא שלא פשט בקהילות ישראל המנהג שנשים יתעטפו בטלית או ילבשו ציצית למעט כמה אפיזודות כמו חנה רחל מלודמיר ע"ה ועוד דוגמאות שהבאת וכשמגיעים מגמות שינוי בולטים כאלו העניין ישר מביא לרתיעה .

    אז גם אם זה לא אומר שצריך לחרף ולגדף ולהכריז "מי לה' אלי" נגד המשנות מהמנהג והולכות אחרי פשט דברי הרמב"ם והראשונים שמראים שאין שום בעיה בהתעטפות בטלית עדיין חשוב לזכור ולהבין את כח המנהג בהלכה ואת הרתיעה המובנת משינוי מהמנהג [דנו על זה רבות כאן על הפולמוס בין דב ליברמן לרבני "בית הלל " על עניין הקדיש לנשים]

    8. אחרון אחרון ולצערי לא כל כך חביב לגבי האפילוג : גם אם את לא מזדהה עם פסקו של המהרי"ל ושהובא ביד הרמ"א הקשית את הקושיות על פסקו באופן מכובד במאמר וההוספה המיותרת הזו לא עשתה למאמר המעניין כבוד. עם כל הכבוד המהרי"ל הוא לא אחד מהחבר'ה והוא לא יושב איתנו סביב המנגל בעל האש ומדובר כמו שכתבת בעצמך באחד מגדולי הפוסקים ומגדולי בעלי ההוראה עליהם נסמך הרמ"א כרבם של כל בני אשכנז

    אני מצטער על הנימה חמורת הסבר אבל הייתי חייב למחות על כך ושיהיה לתשומת לבך

    זהו בינתיים אני מצטער על המגילה אבל בתור אחת שחקרה את מגילת תענית את המגילה שלי הקטן ודאי תוכלי לקרוא(-:

    שתהיה שבת שלום

    אשמח לתגובתך אם את נכנסת כאן לתגובות

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד כ"ב באב ע"ג

      לגבי התובנות המוסיקליות של פרופ' ורד נועם, אעיר, בלי להיות מוסיקאי גדול, שיצירה טובה משלבת קולות שונים. אם כל הנגנים שבתזמורת היו מנגנים באותו כלי, ושרים באותו קול ואת אותו הדבר – היה הכל מונוטוני ומשעמם.

      הרמב"ם כותב במורה נבוכים (חלק ב, פרק ל), על ההווייה האחדותית של איש ואישה: 'הבן איפוא כיצד היתה ההבהרה שהם שניים מבחינת מה בעוד הם אחד, כמו שאמר: "עצם מעצמי ובשר מבשרי", והוא הוסיף חיזוק לכך באומרו ששם אחד לשניהם "אשה כי מאיש ללקחה זאת". הוא הדגיש את התאחדותם ואמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"'.

      אולי כדי לתת יתר ביטוי לשותפות זו, מצאנו שגם במצווה שעיקרה מוטלת על האישה, הדלקת נר של שבת, נהגו שהאיש תכין את הנרות ומהבהב את הפתילות כדי שיהיה שותף במצווה.

      וכך מציע רבי יוסף חיים שגם האישה תיטול חלק במצווה: 'גם טלית קטן יזהר לבדקו קודם, ובזה תהיה גם אשתו מסייעת במצווה, שתהיה זהירה לבדוק טלית קטן בעת שמזמנת הבגדים לבעלה להחליפם, ותיזהר גם כן להפריד החוטים כי בודאי מחמת כיבוס יהיו בודאי מסובכים זה בזה – ואז תיטול שכר בזו המצווה להציל בעלה מן האיסור, שלפעמים האיש בהול ללבוש בגדיו ואינו בודק…' (בן איש חי, שנה ראשונה, בראשית ד).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        למה שהעירה הכותבת במס' 8 – היכן מצינו מקור שיש לעשות הנהגות של חסידות בצנעא?

        בירושלמי חגיגה, פרק ב הלכה ב, מובא מעשה בחסיד שראה בחלומו את 'מרים בת עלי בצלים' שהציר של הגיהנם תקוע באזניה, וכששאל 'למה דא כן?' נענה: 'דהוות ציימא ומפרסמא', שהיתה מתענה ומפרסמת ברבים את תעניתה.

        ויסוד הדברים בדברי מיכה: 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך' (ו,ה), וכתב הרמח"ל: 'וכמה חסידים גדולים הניחו ממנהגי חסידותם בהיותם בין המון העם משום דמיחזי כיוהרא' (מסילת ישרים פרק כ).

        עוד על ערך ההימנעות מתבלטות בכלל, ועל ידי חומרות והידורים בפרט, ראו בספרו של הרב יהודה עמיטל, והארץ נתן לבני אדם,, אלון שבות תשס"ה, עמ' 107-112. וכמובן, הדברים אמורים לגברים ולנשים כאחד.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ש.צ. לוינגר

          וכן כתב רבי שמשון ב"ר צדוק, תלמיד מהר"ם מרוטנבורג בספרו תשב"ץ, סי' קיב:

          'אסור לומר לאחרים אני מתענה, וראיה מירושלמי: ההיא אתתא דהוות מתה כבר, הווה נפיק לה אור של גיהנם מאודנא לאודנא. חד אמר: "משום דהוות משתעי בשעת תענית: עשיתי ב' תעניות או ג'", וחד אמר: "משום דהוות משתעי לאחרים התענית"'.

        • ש.צ. לוינגר

          מדברי הירושלמי (ובעקבותיו ה'תשב"ץ') נראה שהעניין בהצנעת הנהגות החסידות היא כדי להימנע מגאווה.

          מדברי הרמח"ל עולה היבט אחר של 'מיחזי כיוהרא', והוא החשש מלעג של הרואים:

          אך יש איזה תוספות חסידות, שאם יעשה אותם האדם לפני המון העם ישחקו עליו ויתלוצצו ונמצאו חוטאים ונענשים על ידו, והוא היה יכול להניח מלעשות הדברים ההם כי אינם חובה מוחלטת. הנה דבר כזה, ודאי יותר הגון הוא לחסיד שיניחהו משיעשהו, והוא מה שאמר הכתוב: 'והצנע לכת עם אלקיך', וכמה חסידים גדולים הניחו ממנהגי חסידותם בהיותם בין המון העם משום דמיחזי כיוהרא.

          כללו של דבר: כל מה שהוא עיקרי במצוה יעשהו לפני כל מלעיג, ומה שאינו עיקרי והוא גורם שחוק והיתול לא יעשהו.

          (מסילת ישרים, פרק כ: במשקל החסידות)

          • ש.צ. לוינגר

            תמיהתה של הגב' נועם בסעיף 4 על הדיבור על רפורמה היא היתממות. הרי קבוצת 'נשות הכותל' מונהגת ע"י רפורמית ונתמכת ע"י ארגונים רפורמים וקונסרבטיביים. הפרובוקציה בפעולותיהן נראית בבירור מהתעקשותן לקיים את ה'טקס' ברחבת הכותל, למרות שניתן להן בהמלצת בג"ץ לקיימו ליד 'קשת רובינסון' שהיא לא פחות 'כותל'. לא נראה לי שגב' ברונא מוורמייזא היתה משתלבת בתנועה שמנהיגיה הרוחניים מכירים ותומכים בנישואי תערובת.

            • ש.צ. לוינגר

              להלן (בהערה מיום 29.7 שעה 2:31) הבאתי את דברי המלבי"ם ב'ארצות החיים', שמצא מקורות בתרגום יונתן לשופטים ובמדרש משלי על יעל שהרגה את סיסרא ביתד ולא בחרב כדי להימנע מאיסור 'לא יהיה כלי גבר', והוא מקשר זאת למה שנאמר בתרגום הא"י המכונה 'יונתן' שיש בציצית ותפילין משום 'לא יהיה כלי גבר'. נראה שמסורת הלכתית ארץ ישראלית קדומה ראתה את איסור 'לא יהיה כלי גבר' לא רק על מלבושים ותכשיטים, אלא ראתה איסור באימוץ התנהגות של מגדר אחד למשנהו.

              וכידוע, רבים ממנהגי האשכנזים שטעמיהם היו עמומים בידי הראשונים – יסודם בהלכה ארץ-ישראלית קדומה. עם מעברה של יהדות אשכנז לתחום השפעתה של בבל ותלמודה, המשיכו חלק מהמנהגים הקדומים להתקיים אף שטעמם המקורי נשכח. מסתבר שזה מה שאירע אף לגבי ההימנעות מלבישת ציצית ותפילין.

              • ש.צ. לוינגר

                תיקון:

                בסוף פיסקה 1:

                נראה שמסורת ארץ ישראלית קדומה ראתה את איסור 'לא יהיה כלי גבר' לא רק על מלבושים ותכשיטים, אלא גם על כלי מצוה המיוחדים לאחד המגדרים.

                • ש.צ. לוינגר

                  תיקנתי משום שהנהגות המאפיינות מיגדר אחד אסורות גם לפי ההלכה המקובלת, אם הן נעשות לקישוט, כגון ליקוט שערות לבנות מתוך שחורות, צביעת שערות וכיו"ב (כנזכר ביו"ד סי' קפב).

                  חומר רב בסוגיית נשים וציצית מובא בספרו של הראש"ל הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף – שארית יוסף, חלק א, ירושלים תשנ"ה, סי' יז,ו, עמ' רס-רסב. מסקנתו:

                  'נשים פטורות ממצות ציצית, ככל מצות עשה שהזמן גרמא. ואע"פ שבשופר וסוכה ולולב אם רצו הנשים לקיימן רשאיות ובלבד שלא תברכנה על המצוה [למנהג הספרדים ועדות המזרח]… מכל מקום במצות ציצית אין להן לחייב את עצמן ולהתעטף בציצית אפילו בלי ברכה דמיחזי כיוהרא.

                  ויש אומרים שיש בזה גם חשש משום לא יהיה כלי גבר על אשה, ואע"פ שהעיקר לדינא שאין בזה האיסור הנזכר, מכל מקום ראוי למנען מזה, ובפרט בזמן הזה כאשר הרפורמים מנהיגים כן בקהילותיהם'.

                  • ש.צ. לוינגר

                    בעיה הלכתית אחרת יכולה להתעורר, על פי הערת הגאון רבי יאיר חיים בכרך, על הנשים שנהגו לברך על הטלית: 'ונראה לי דאם נהגו כך – תו אסור להן ללבוש בגד של ארבע כנפות בלי ציצית' (מקור חיים, על שו"ע או"ח, חלק א, ירושלים תשמ"ב, סי' יז, סעיף ב, ב'קיצור הלכות', עמ' צה).

                    נראה לענ"ד שסברתו שאם האישה תברך על הטלית 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית' הרי קיבלה עליה כמצווה שתהיה ציצית בבגד של ארבע כנפות שהיא לובשת. ואם כן: אם תלבש האישה שכמיה או 'פונצ'ו' – תתחייב בציצית! וצ"ב.

                    • על עשיית המצוות בצנעא כותב גם רבי חיים ב"ר בצלאל (אחיו של מהר"ל מפראג), והוא לומד זאת מהפסוק במשלי: 'אם תבקשנה ככסף ותחפשנה כמטמונים אז תביו יראת ה":

                      האדם יראה לעשות מעשה המצווה בזריזות ובחשק גדול, כדרך שהוא זהיר וזריז לבקש הכסף… וגם לא יכריז את צדקתו ברבים, כדרך המחפש מטמון אחד תחת הקרקע, שלא יכריז ענייניו, רק עושה דבריו בצנעא ובהחבא כדי שלא יוודע…

                      (ספר החיים, קראקא שנ"ג, 'ספר זכיות', חלק א, הפרק הששי)

                    • טובה אחת צמחה מ'נשות הכותל'. כתגובת נגד התעוררו אלפי נשים חרדיות לבוא להתפלל בכותל מדי חודש בחודשו כדי לשמור על צביונו המסורתי, מחאה המתאימה לאופי הנשי, בנחישות אך בעדינות.

                      בכך מתחזקת ומתפרסמת זיקתו של עם ישראל וחיבתו למקום המקדש. אף מתחדשת המסורת שראש החודש הוא חגן הייחודי של הנשים.

  3. ורד נעם,אוסיף לגבי האפילוג רק -בתגובה הקודמת הייתי עדין מידי-שאף אחד לא מדיר נשים מ"ריח האתרוג צל הסוכה וקול השופר" ונשים מימים ימימה קיימו ומקיימות את המצוות הללו כרשות

    בדיוק על דעות כמו אלו מדבר הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באיגרות משה שהבאתי בתגובתי הקודמת וחבל שמאמר מעניין וממצה הסתיים כך

    אגב על מה תליני שהרי את מודה במאמר שנשים פטורות הלכתי ממצוות ציצית ואין חולק על כך וגם על שאר מצוות עשה שהזמן גרמן ואת רואה זאת כדבר ברור שאין חולק עליו-בלי להתחשב כמובן בדיוקו של לוי גינזבורג שכן מדובר בדיון על ההלכה האורתודוקסית בה גינזבורג כלל לא מאן דאמר-

    אז על מי בדיוק הטרוניא על ההרחקה ממצוות עשה שהזמן גרמן?

    שמא את כמו אורתודוקסים ליברלים אחרים את חיה לפי שתי מערכות ערכים הסותרות אחת את השנייה סתירה ללא יישוב?

    אגב קשה לי להאמין שהרבנית ברונא הייתה מסכימה עם האג'נדה הזו וכך גם חנה רחל מלודמיר שהייתה חרדית לכל דבר ועניין למרות הנהגותיה המיוחדות

    נ.ב

    אני מזכיר שוב לכל הקוראים שלוי גינזבורג שהובא כאן כמאן דאמר בתור חוקר תלמוד היה לא רק חוקר תלמוד אקדמאי אלא גם אידיאולוג פעיל ופוסק הלכה של הקונסרבטיבים במחצית הראשונה של המאה ה20 למניינם ולכן הוא לא בדיוק מאן דאמר של מסורת הפסיקה של חז"ל

    אם הוא כבר הוזכר אציין שאני לא רואה בו בר סמכא בהלכה ופסיקה אך לזכותו יאמר שבמתודה ה"הלכתית" בה הוא השתמש הוא היה רציני ולא פושר [או בלשון העם "חפיפיניק"] ושעלתה בזמנו שאלת כשרות הג'לטין הוא אסר את הג'לטין ובכך יצא שהוא החמיר יותר מאחד מגדולי ההוראה שבדורו הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל בעל ה"אחיעזר" שהתיר את הג'לטין.

  4. הגעתי למאמר הזה, ושל אפרת גרבר ארן, כשאני על טורים גבוהים אחרי יואב שורק ששב אל קיאו. תודה, ורד ואפרת, שהחזרתם לי את עונג השבת. עונג צרוף.

  5. פתאום הם הופכים לחרדים שמחפשים חומרות? נו, באמת, ליגטימי להתוכח על פימניזים אבל מי שהוא באמת חושב שהחמרה בהלכה מעניינות הנשים האלו? סביר להניח שבהרבה דברים הם מחפשות קולות כמו כל הלייטים..כל העסק פשוט לא רציני.

  6. תרגום יונתן אינו של יונתן בן עוזיאל. מדובר בתרגום ירושלמי שבר"ת נכתב ת"י וקראוהו כטעות כתרגום יונתן.
    לכשתקרא את הספר תוכל לראות שהפרופ' צודקת בדבריה.

  7. עופר,תודה על המידע

    רק לאיזה ספר אתה מתכוון? אשמח אם תוכל להרחיב בנידון

    בכל אופן קצת קשה לי להאמין שספר מינות קיבל גושפנקא במהלך הדורות ולגדולי ישראל בכל הדורות היה את חוש הביקורת והחיישנים הבריאים שלא להכניס ספרים כאלו אל הקודש פנימה ללא חקירה ודרישה וצא וראה כמה מחלוקות היו ועדיין קיימים לגבי ספרים כמו "חמדת ימים" ושו"ת "בשמים ראש"

    ככה שגם אם כדבריך לא מדובר בתרגום של יונתן בן עוזיאל עדיין קשה לי להאמין שתרגום שיסודו בכיתות סוטות מדרך התורה המסורה יכנס מהדלת האחורית ויקבל "תעודת הכשר" בבית המדרש

    אשמח אם תוכל להרחיב ולהמיק יותר בעניין ולו בכמה נקודות עיקריות שישפכו אור בנושא

    בתודה מראש

    • אברם העברי

      לגבי ההלכה ותרגום 'יונתן' – ראשית, תרגום 'יונתן' אינו שייך ליונתן בן עוזיאל, עיין בגוגל.
      שנית, ישנה עבודת דוקטורט מאת אפרים יצחקי (א' יצחקי, ההלכה בתרגום ירושלמי א' (המכונה יונתן בן עוזיאל) ודרכו בדרשת המקרא, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשמ"ב), המונה כ- 120 (!) הלכות שונות בין ת"י להלכה המקובלת. ראה כאן, עמ' 9:
      http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_83.5(1).pdf

      ולאמיר – תגובתך מעידה (שוב) על העיוורון המובנה אצלך באשר להשתלשלות מסורת ישראל ו'קדושת האורתודוקסיה' (הגדרה שלי לתפיסה שלך). אתה מסרב שוב ושוב להפנים את העובדות הברורות מהן עולה שהמציאות שאתה מדמיין פשוט לא היתה קיימת אי-פעם.

      • אברם,לגבי תרגום יונתן תראה מה כתבתי למטה שאכן לא ידעתי על כך ותגובותיהם של עופר ומנחם האירו את עייני בנושא

        בכל אופן תודה על הלינק שהבאת אעיין בו , לא ידעתי אכן על עניין תרגום יונתן על התורה ולכן סייגתי את תמיהתי על פרופ' נעם על דבריה בעניין ומודה ועוזב ירוחם.

        לגבי ה"עיוורון" שאתה מייחס לי- אני הוא זה שמדמיין? או שמא כל הפוסל במומו פוסל?

        תרגום יונתן הנ"ל הוא כלל לא מרכזי בפסיקה וגם לא בעניין הספיצפי של ציצית לנשים הנידון כאן

        כך שעל מה אתה בונה את דבריך אלי? אם אני מדמיין אז אולי תסביר לי מדוע בשו"ת סטנדרטי לא תמצא שמקבלים כמאן דאמר דעות של צדוקים בייתוסים קראים שומרונים רפורמים וקונסרבטיבים כשיקולי פסיקה?

        למה לא אראה בשו"ת סטנדרטי שמביאים את "יריעות שלמה" ספר ההלכה של הקראים ואת שו"ת "מענה לוי" של הקונסרבטיבים שפרופ' נעם הזכירה אותו במאמרה?

        • אגב עוד תמיהה עליך אברם-אתה מדבר על מציאות מדומיינת שלא הייתה אף פעם ועל "עובדות ברורות" -לא ברורות כלל פשוט נח לך להציגן ככאלו בכדי לשדר ביטחון עצמי בוויכוח ולהחשיב את דעתך כברירת מחדל,כבר כתבתי לך שהשטיקים האלו לא עובדים עלי-שאני מסרב להכיר בהם

          מעניין מאוד

          כי בתגובותיך אתה מרבה לצטט מהרב שרקי ולא פעם גם כאן וגם בעצכ"ח וב"לולאת הא-ל" הצגת את משנתך כמושפעת ממנו

          אבל מה לעשות שהרב שרקי שליט"א הולך בדרך בה אני מאמין וגם הוא מאמין באותן "עובדות מדומיינות" ובמו עיניי צפיתי באחד משיעוריו בערוץ מאיר בו הוא מדבר על ביקורת המקרא והוא יוצא נגדה באופן נחרץ והוא אף עקץ ברמז עבה את בר אילן על כך שגם בה לומדים לפי דרך זו בחוג למקרא

          גם הרב שרקי שאתה כל כך אוהב להראות שממנו אתה שותה ותורתך ממנו [הדגשת את זה באופן בולט עוד יותר מהתגובות כאן באשכול שפתחת בעצכ"ח בזמנו "עקרונות האמונה העברית" ] לא הולך בדרך שאתה מציג והוא שוללה נחרצות

          ככה שלשיטתך אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר ?

          • http://toravoda.org.il/node/2703

            והנה ראיון עם הרב שרקי שנעשה באתר של נאמני תורה ועבודה ששם הוא אומר למראיין והמראיינת במפורש את דעתו על כך שהכנסת הליברליזם כשיקול בפסיקה הוא הכנסת ערך חיצוני להלכה ולכך הוא מתנגד

            אז הנה אברם עלי אתה לגלגת באופן בוטה במיוחד בתגובותיך בעבר מעניין מה תאמר על דברי רבך שאמר את אותם הדברים שאמרתי בדיוק?

            נ.ב
            הראיון כשלעצמו מעניין שווה קריאה למי שמתעניין באופנים של דרכי פסיקה

            • אברם העברי

              1. אני מציע לך – ברצינות! – להקדיש את החודש-חודשיים הקרובים להאזנה בלעדית לשיעורי הרב שרקי (הרא"ש). אחרי שתשמע 100-150 שיעורים שלו במגוון נושאים, תחזור ותבדוק האם הוא "הולך בדרך בה אני מאמין", כדבריך.

              2. אין ספק שהרא"ש מתנגד לביקורת המקרא ובייחוד לעיסוק בה ע"י דתיים (אלא אם עשו להם רב לנושא הזה). אלא שבפועל הוא מאמץ חלק לא קטן מתובנות מחקר המקרא, בפרשנות מחודשת משלו (למשל – תורה 'מושית' לעומת תורה 'אהרונית', השפעות חיצוניות על התורה ועוד). ובעיקר – הוא מנתק לחלוטין בין ההלכה לבין התורה, כלומר – חיוב המצוות אינו בשל הכתוב בתורה, אלא בשל קבלת האומה. ועוד… לעניות דעתי, הוא נוקט כגישת הרמב"ם במו"נ, ודי לחכימא.

              3. בלי קשר – בתחום מחקר המקרא אין לנו על מי להישען כי אם על עצמנו… אני לא מכיר אף רב שבקי מספיק בנושא, אולי חוץ מהר' יואל בן-נון. הרא"ש הוא גאון רב תחומי, אבל גם הוא כמובן לא יכול לדעת הכל בכל תחום, מה גם שהתחום הזה דורש הרבה מאוד לימוד, וגם אני לא הגעתי אלא אל אפס קצהו.

              4. ואי אפשר בלי ציטוט מהרא"ש לסיום, מאותו מאמר שהפנית אליו:
              "בהרבה קהילות ספרדיות בחוץ לארץ, ביום כיפור, בזמן ברכת כוהנים של תפילת נעילה הנשים היו נכנסות לעזרת הגברים ונעמדות מתחת לטלית של בעליהן. בהתרגשות הגדולה של סיום היום הקדוש רצתה המשפחה להיות יחד, והרבנים העלימו מזה עין. היום אף רב לא מתיר לעשות דבר שכזה, אבל זוהי דוגמה לנורמליות המשפחתית שהייתה קיימת בבית הכנסת."

              • אברם, באשר לדבריך:

                1. אני שמעתי לא מעט מהשיעורים של הרב שרקי ואני בטוח בוודאות שדרכו איננה דרכך כמו שאתה מציין אותה בתגובותיך. אני בטוח שהרב שרקי לא תומך ב״התאמת ההלכה לדורנו״ ובשינוי כל מסורת הפסיקה ובדרישת פסוקים מדעתינו ללא סנהדרין ובמיוחד לא במחשבה שההלכה מותאמת לפי ערכי כל דור.

                2. לגבי קבלת האומה אני מכיר את דבריו שנשענים על דברי הרב זצ״ל ב״אדר היקר״ ואין כוונתם שכל סמכות התורה היא בקבלה וולונטרית בלבד ללא היסוד של ״כפיית הר כגיגית״. תן דעתך על כך שאם כיום רוב עם ישראל לצערינו לא מקבל את התורה הרב שרקי לא יסבור שכיום יהיה מותר לחלל שבת או לאכול נבלות וטרפות.היסוד של קבלת האומה בפסיקה הוא יסוד מוכר עוד מלפני הרב קוק (״פוק חזי מאי עמא דבר״ וכד׳ ודברי הרמב״ם בהקדמה ליד החזקה שמדבר על תוקפו המחייב של התלמוד הבבלי ועוד מקורות יש על העניין ואכמ״ל) ועדיין יש גבול לעניין וכמו הדוגמאות שנתתי.

                3. לגבי הדוגמא שהבאת על תפילת נעילה מעדותו של הרב שרקי- שים לב שהוא כותב שהרבנים במקרה זה העלימו עין ולא התירו את הדבר בשופי והדוגמא ניתנה ע״י הרב שרקי להראות איך להתמודד עם מצבים קהילתיים מורכבים שלפעמים היה צריך לומר מוטב יהיו שוגגים מאשר יהיו מזידים . מכאן ועד להפוך את זה להנהגה לכתחילה הדבר רחוק

                • אברם אוסיף עוד שתי שאלות שעלו לי עכשיו:

                  1. האם אתה מכיר מקרה שראית כתוב או ששמעת עליו שהרב שרקי בתור רב קהילה פסק שלא לפי הדרך המקובלת בפסיקה?

                  2. הבאת את מה שהרב שרקי אמר בראיון על אותו מנהג מתפילת נעילה אבל אל תשכח שהוא באותו ראיון כותב במפורש שהוא נגד ״פסיקה ליברלית״ ושמדובר בהכנסת ערכים חיצוניים להלכה ושזה לא תקין ושכל דבריו על הפסיקה הספרדית מבוססים על מסורת פסיקה! לא על ״הליכה אחר ערכי כל דור״ וכד׳ כלום לא שמת לב לכך?

                  • אברם, זה ממש נראה לי מצחיק מה שרמזת על הרב שרקי ועל הרמב״ם במו״נ על פי אותה תפיסה קונספירטיבית עבשה של המחקר על הרמב״ם והאבן עזרא שהם הסתירו בריזים את מה שהם באמת חשבו והפיצו בתור הסוואה דברים מן השפה ולחוץ

                    עשה לי טובה אני לא מקבל את תיאוריות הקשר האלו ואין לדיין מה שעיניו רואות ולגבי משנתו של הרב שרקי אין אלא את מה שהוא כותב ומה שהוא נוהג בפועל. דיון לגבי סתרי ליבו ומחשבותיו הנסתרות יהיה לא רלוונטי ובמחילה מאוד מגוחך

                    חוץ מזה עם על הרמב״ם ואבן עזרא אפשר עוד לומר מאוד בדוחק שתיאוריית קשר כזו יכולה להיות סבירה היות והם חיו בעולם מאוד דוגמאטי ועם נהלים חברתיים מאוד קשוחים אבל הרב שרקי? ממי הוא בדיוק צריך להסתיר את דיעותיו האמיתיות? אם הוא היה סובר אחרת מהמקובל בעולם האורתודוקסי מי הכריח אותו להיות רב אורתודוקסי בימייו ששוק הדעות חופשי והוא יכל להצטרף לזרמים רעיוניים שיתאימו לו יותר או להקים זרם רעיוני משלו באין מפריע?

                    היום להזכירך אין אינקויזיציה או משהו דומה אז למה הצורך בהסתרת עמדות? אתמההה

                    מה שזה נראה אברם שפשוט מדובר באישיות שאתה מעריך ואתה קיבלת ממנו כמה וכמה תובנות אך בכללות משנתו אינה תואמת את שלך ואתה עושה אוקימתות ו״חסורי מחסרא״ לרב שרקי בכדי להתאים את דיעותיו אליך

                    בקיצור אתה מציג לא את הרב שרקי האמיתי אלא את הרב שרקי ששכנעת את עצמך שהוא אמיתי בעזרת תיאוריות קונספירציה דחוקות(שהרב שרקי לא באמת דוגל במה שהוא אומר בפומבי ויש לו תורה סודית שרק אתה וקומץ יודעי דבר גיליתם נו באמת????) בקיצור אם אתה רוצה להביא ראיות מדבריו של הרב שרקי או הנהגותיו בפועל מצויין אם אתה בא לומר שיש לו תורה סודית שהיא האמיתית ואותה אתה מציג אז אין טעם בכל הדיון הזה

                    • http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=13526&cat_id=3897

                      הנה אברם שיעור של הרב שרקי על מעמד האשה ביהדות הזהה לחלוטין לרוח הדברים שאני כותב כאן בתגובות שזכו להיקרא על ידך "אפולוגטיקה תפלה"

                      מעניין מאוד מה תאמר לאחר שמיעת השיעור הזה שעל כל מילה בו בערך היית צריך לומר את אותו הדבר

                      הרב שרקי גם מזכיר כאן בשיעור כתנא דמסייע את תשובתו של הרב משה פיינשטיין המבקר את הפמיניזם הדתי שאני מאוד אוהב להביא כאן בתגובות והוא תוקף בסוף השיעור את הפמיניזם הדתי המזוייף והוא מדבר על ההלכה כמבטאת את הנצח ולא כמבטאת התאמה לערכים חולפים

                      או שמא גם כאן תאמר שהרב שרקי לא מעביר את דעתו האמיתית אותה הוא מסתיר ורק אתה ועוד בני עלייה שהם מועטים מכירים אותה?

                      בקיצור אחרי צפייה בשיעור הזה יהיה בולט עוד יותר הדבר המוזר והתמוה שלך להפוך את הרב שרקי ללוי גינזבורג או שניאור זלמן שכטר

                      אחרי שמיעת השיעור אשמח לראות אם יש לך השגות

              • שלום אברהם. אודה לך אם תופסק ההתנצחות הזאת. על כל תגובה שלכם אני מקבל מייל, וזה מטריד. אני יכול להפסיק את המיילים על המאמר הזה כליל, אבל מדי פעם מבליח מישהו או מישהי ואומר/ת דברים חשובים (כמו למשל ריקי לעיל). הרי בכל המבול הזה לא אמרתם שוב דבר שלא נאמר כבר טריליון פעמים באתר הזה. אז אנא. תודה.

    • ש.צ. לוינגר

      לגבי תרגום 'ונתן' ותרגום 'ירושלמי' על התורה, שניהם תרגומים ארצישראליים. הימצאותן של הלכות השונות ממה שנזכר בתלמוד ובמדרשים לא משקפת בהכרח 'דיעות כיתתיות', ובהחלט ניתן להניח שדיעות כאלה היו קיימות אצל חז"ל. אכן, לגבי פסק ההלכה העדיפו הפוסקים בדרך כלל את 'תלמוד דידן' על פני המקורות החז"ליים האחרים ואכמ"ל.

      הרב מנחם כשר הראה שנוסח הגט הנזכר במשנה גטין ט,ג: 'רבי יהודה אומר: ודין די יהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין', מכוון לצאת ידי שלושת התרגומים ל'ספר כריתות'. תרגום אונקלוס: גט פטורין'; תרגום 'יונתן': 'ספר תירוכין'; תרגום 'ירו/שלמי' (מכתב יד רומי): 'איגרת שיבוקין'.

      הווה אומר: לפני רבי יהודה היו כבר שלושת התרגומים

      (תורה שלמה, כרך כד: תרגומי התורה, ירושלים תשל"ה, עמ' יא. מבוסס על דבריו בקובץ 'נועם', כרך ט, עמ' א-קצב).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ,אכן גם אני תמהתי על דבריה של פרופ' נעם על כך שמדובר בדעות ששייכות לכיתות פורשות מימי בית שני

        גם אם לא מדובר בתרגומו של יונתן בן עוזיאל בכל אופן מדובר בתרגום שנכנס פנימה לבית המדרש וקשה לי להאמין שהוא לא עבר את הביקורת החדה של גדולי ישראל ומהלך הדורות כמו שהיה על הרבה ספרים שנויים במחלוקת שמחלקם אף התלהבו בתחילה אך לאחר שנתברר זיופם היחס אליהם השתנה מכל וכל-הסיפור הידוע על "סדר קודשים מהירושלמי" שכביכול נמצא כתב יד עתיק שלו והתברר שנוכל מחוכם ביותר זייף את ה"סדר קודשים" הנ"ל מערבוב של גמרות אחרות בירושלמי ומדברים שבדה מליבו ואכמ"ל-

        מעבר לכך שעל פי ההשערות מדובר בתרגום עם יסוד עתיק מימי בית שני[נזכר בו יוחנן הורקנוס]אך הוא נכתב בימי האיסלאם היות ואשתו של מוחמד מוזכרת בו [בראשית כא, כא בתרגום המדובר] אז כיצד בתקופה זו הרבה לאחר שהצדוקים והבייתוסים והאיסיים הפכו להיסטוריה עדיין יהיה מי שיכתוב את דעותיהם שמזמן הוצאו החוצה ומכלל הווא אמינא?

        בקיצור אם אתה או כל מגיב אחר כאן מבין בעניין אשמח מאוד לקבל הרחבות

      • ש.צ. לוינגר

        המלבי"ם מצא לדברי התרגום המיוחס ליונתן על התורה, שיש בלבישת ציצית ותפילין 'לא יהיה כלי גבר על אישה', מקבילות בתרגום ובמדרש:

        אולם ראה נא כי בתרגום יונתן (פרשת תצא) בפסוק 'לא יהיה כלי גבר על אשה', כתב: לא יהיה גוליין דציצית ותפילין, דאינון תקוני גברא, על אתתא', מבואר כהלבוש. אמנם זה סותר למה שכתב (בסי קפ"ו [ביורה דעה]) דרק משום קישוט אסור.

        ונראה דהתרגום יונתן לשיטתו אזיל, שכן בשופטים (קפיטול ה') בפסוק 'ידה ליתד תשלחנה' כתב: קיימת יעל מה דכתב באורייתא וכו' ומנא דגבר לא יהיה על איתתא, ברם ידה ליתד תשלחנה' עיין שם. מבואר שסבירא ליה דאפילו שלא משום קישוט אסור.

        וכן מצאתי במדרש משלי (בפסוק 'ידיה שלחה בכישור'), מפרש על יעל שקיימה 'לא יהיה כלי גבר על אשה', כנזכר.

        אמנם ממה שאמרו בגמרא עירובין (דף צ"ו), דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין, מבואר להיפוך. ומכל מקום כבר יש לפירוש זה עמודים ומכונות.

        (ארצות החיים, על שו"ע אורח חיים, סימן יז, 'המאיר לארץ', אות טו).

        • ש.צ. לוינגר

          בסוף פיסקה 2, צ"ל: (בסימן קפ"ב [ביורה דעה]).

          אגב, לפי הדברים ששמה הכותבת בפיה של מרת ברונא, שהתעטפות בטלית 'פורסת על האישה את חופת השייכות לכלל ישראל', לשון אחר: המתעטפת מתכוונת להרגשת החשיבות בלבישת סמל 'המעמד הגברי' – יש לדון שלבישה זו היא לשם 'עידוי וקישוט', כשאר 'עדי האיש' הנזכרים ביו"ד סי' קפב,ה, וצ"ב.

          • ש.צ. לוינגר

            במחשבה שניה, יש לפקפק מאד בסברא זו. שכן אף אם המתעטפת רואה בטלית 'סמל לסטטוס הגברי', הרי אין למחשבה זו אחיזה בתורה וגם לא במציאות. שום אדם הלובש טלית לא מתכוין בכך לשם הבלטת גבריותו אלא לקיים מצוות בוראו. לא שייך, איפוא, שמחשבתה של הלובשת תועיל להחשיב את הטלית כ'עדי גבר'.

            • ש.צ,ברור כשמש בצהריים שאף גבר לא מסתכל על הטלית כעל סטטוס גברי ורק הפרנויה של הפמיניסטיות מעלה מחשבה לא מציאותית זו שכן הפמיניסטיות הרבה מהן בדיוק כמו קומוניסטים מצויים חושבות על העולם בצבעי שחור-לבן של מדכאים מדוכאים כאילו הדבר היחיד עליו חושבים הגברים בעולם זה תאוות דיכוי נשים ואיך להאדיר את המין הגברי

              אם כבר אז לפי מנהג מזרח אירופה הטלית היא סמל סטטוס לנשואים והסיבה שאני מכיר לטעם המנהג שמתחילים להתעטף בטלית רק לאחר החתונה הוא כדי שרווקים שיגיעו לבית הכנסת ללא טלית יהיו ישר בולטים ברווקותם וזה יזרז אותם להתחתן בכדי לא להיות "מסומנים"

              אגב מעניין שמקור המנהג הזה הוא במהרי"ל [שלכותבת המאמר פרופ' נעם אני רואה שיש חשבון ארוך עם פסיקתו בהלכות ציצית]שמנהגי הייקים מבוססים עליו כמעט בכל ובעניין זה הם דווקא לא אימצו את המנהג הזה והם נוהגים להתעטף בטלית עוד בטרם החתונה וחלקם עוד לפני הבר מצווה[כך במשפחתה של אשתי שהם ייקים נהוג] ודווקא בארצות מזרח אירופה המנהג הזה מאוד תפס ויש שהסתייגו ממנו כמו החפץ חיים במשנ"ב סי' יז סעיף ג ס"ק י [ויש לתמוה על תמיהתו של המשנ"ב שאיך יהיה שעד החתונה יהיו הבחורים בטלים ממצוות ציצית שכה מומלץ להיכנס לחיוב שלה שהרי הבחורים הרווקים לא מתעטפים לפי המנהג הזה בטלית גדול אך הם כן לובשים טלית קטן וצ"ע]

              וכך גם הרב חיים דוד הלוי שהמליץ לאשכנזים הנוהגים כך לבטל את מנהגם ולהתעטף בטלית עוד בטרם החתונה [שו"ת "עשה לך רב" ח"ג סי' א וב"מקור חיים"[השלם והמקוצר]הלכות ציצית.

              • בס"ד כ"ה אב ע"ג

                לאמיר – שלום רב,

                בדיון על 'חיים אצורים בגוף', בתגובה לתגובה שלי מיום י' בשבט תשע"ג, ציינת לדברי הגאון ר' גדליה נאדל, שערך הקבלה בין התעטפות בטלית לבין כיסוי ראש לנשים, שבשניהם היתה הבחנה בין רווקים לנשואים. וכפי שכתבתי שהמטפחת של האישה היא המקבילה לטלית של הגבר.

                בברכה, ש.צ. לוינגר

                לגבי 'מלחמת המעמדות' – מארכס ראה את הקנאה, כבסיס להוויה האנושית, את 'מלחמת המעמדות'. גם פרויד ראה את ההווייה האנושית כתחרות המונעת ע"י התאוה. אדלר ראה את חזות הכל בתחרות על הכבוד. לעומתם, חז"ל סברו ש'הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'.

                גם בעולם הסוציאליזם היו הוגים כגון פיודור קרופוטקין, שביססו את עקרון השיתופיות על תפיסה הפוכה, שהאדם בטבעו שואף לסולידריות, לעזור לזולתו ולא להתחרות בו, ולכן השיתופיות מתאימה לטבעו.

                לרבקה אליצור ז"ל (אמה של פרופ' ורד נועם תחי') יש סיפור בשם 'סוכת שלום' על ילדי משפחה, שכאשר ניגשו לבניין הסוכה בתחרותיות ובמריבות – הביאו להריסתה, וכשהפנימו את הלקח שיש לגשת באחוה ובשיתוף פעולה – אז הצליחו לבנות את הסוכה, סוכת השלום.

          • ש.צ. לוינגר

            אכן יש צד שהעיטוף 'פורס על האדם את חופת השייכות לכלל ישראל', מעצים רגשות של רצינות ויראת שמים.

            משום כך ממליץ הגר"ע יוסף אפילו לרווקים לכסות את ראשם בטלית בשעת התפילה, ואף לרווקות – לכסות את ראשן במטפחת בשעה שמזכירות שם שמים בברכה או בתפילה.

            • ש.צ. לוינגר

              את הרעיון שכיסוי הראש מביא ליראת שמים למדנו מפיה של אישה, אימו של רב נחמן בר יצחק שהנחתה את בנה: 'כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא' (שבת קנו,ב).

  8. ורד נועם

    כתבת כאן מאמר מרתק על עניין חיוב נשים במצוות ציצית מאמר שהיה כל כולו הלכה

    במחילה מדוע היית חייבת להרוס את המאמר עם האפילוג הלוחמני הזה ואם דברייך על הגברים ש"נוטים לאמוציות והיסטריה"?

    למה להכניס גם לכאן את עניין מאבקי המגדר במקום להתעסק נטו בהלכה?

    זה ממש מתסכל גם כאן וגם במאמרים על הקדיש יתומה כאן במקום להתעסק בתכל'ס מתעסקים בשטויות מהצד פמיניזם,שובניזם ושאר ירקות במקום לעסוק בשאלות ההלכתיות באופן סטרילי

    את יודעת היטב לעשות זאת וחבל להיגרר לפולמוסים הרדודים הנמצאים באתר כל אימת שנושאים כאלו עולים

    אמיר, קראתי את תגובתך וכמוני כמוך הפריע לי באפילוג הדברים שורד נועם כתבה על המהרי"ל באופן לא מכובד ובסחבקיות שאינה במקומה

    אבל במקומך לא הייתי מציין זאת כי לצערי הדברים אינם נשמעים וכאן במוסף שבת חלק מהמטרה של המאמרים זה להוות דיון פלורליסטי ופתוח עם מקורות היהדות והיחס לחז"ל והראשונים בהם מדברים עם רבני הדורות הקודמים כדבר איש אל רעהו ללא משמעת של היררכיה ו"דעת תורה" ו "אם ראשונים כמלאכים" וזאת כאנטיתזה לאתרים כמו "כיפה" ו"בשבע"

    לכן למרות שזה מקומם לקרוא את הדברים תתרגל שכך הולכים כאן הדברים

    זו עצתי לך

  9. יואל,אני מודע לחלוטין למה שאמרת בתור קורא קבוע של המוסף אני יודע שאני לא נמצא כאן ביתד נאמן

    בכל זאת ראיתי לנכון למחות על הסגנון של האפילוג והמחאה מבחינתי הייתה צריכה להיכתב ואולי יהיו כאלו שיזדהו עמה גם

  10. עופר, עופר,בז(
    ה אתה צודק וכדומני שמהרש"א בתחילת מגילה גם כותב ככה.

  11. מנחם ועופר,יישר כח על המידע וההפנייה מהמהרש״א האמת מעיון במאמרים רלוונטיים מגוגל שאכן לא מדובר בתרגום של יונתן בן עוזיאל אלא בתרגום מאוחר הרבה יותר והוזכרו בו העיר קונסטנטיניפול ואירועים מימי האיסלאם. תודה לכם ומצטער על בורותי בעניין

    האמת גם בתשובתו של הרב משה פיינשטיין שהוזכרה הוא מביא את התוספות שאומרים שאין בעייה לנשים להתעטף בציצית וכדבריו הם סוברים ״שאינו מתרגום יונתן״ ואני הבנתי מדבריו שהתוספות חלוקים על התרגום אבל אפשר להבין שפשוט בתוספות לא מייחסים את התרגום ליונתן בן עוזיאל ו״ שאינו״ תרגום יונתן כלל

    וצ״ע בכוונתו של ר׳ משה

    בכל אופן עדיין אני עדיין בתמיהה גם אם אכן כמסתבר לא יונתן בן עוזיאל כתב את התרגום הנ״ל עדיין יש לשאול האם באמת תרגום זה מכיל מתורתן של כתות פורשות כמו שפרופ׳ נעם טוענת ואם כן איך הוא נכנס בקלות לבית המדרש

    ושוב תודה לכם על ההערה – שאולי מרככת את תמיהתי בעניין ספציפי זה על דבריה של ורד נעם- וסליחה על בורותי בנידון

  12. תיקון לתגובה מקודם, פרופ׳ נעם במאמרה הזכירה את לוי גינזבורג ולא את חיבורו ולזה התכוונתי בתגובתי מקודם ונשמט ממני

  13. ריקי1, דתל"שית

    מאמר מרתק. כמי שמתבוננת מבחוץ על המאבק בנשות הכותל ועל התגובות ההסטריות, אכן, של המתנגדים להן, ברור לי שהמאבק אינו על ההיבט ההלכתי גרידא שכן כפי שמראה זאת יפה ורד נעם, אין שום סיבה להתנגדות כה תקיפה למנהג זה.
    מדובר במאבק ערכי על מעמד האשה בחברה הדתית – מאבק הנובע, גם הוא ממניעים שלא על טהרת ההלכה בלבד.
    ציצית, טלית ותפילין משמשים בקהילה הדתית כסמלי סטטוס של המעמד השליט. המעמד של בני הקבוצה היחידה הרשאים ללמוד ולפסוק הלכה. כל נסיון לקחת חלק, ולו קטן באימוץ סמלי סטטוס אלו יזכה להתקפה שאינה פרופורציונלית כלל למעשה עצמו, בדיוק בגלל החשש שהנשים מנסות, לא עלינו, לכבוש עוד נתח קטן מהפריבילגיות של המעמד השליט.

  14. ורד, תודה על מאמר מופתי ומענג. מופתי- בדרך הצגת הדברים הפורשת עובדות ומניחה אותן בשקט בפני הקוראים ונותנת להם את הקרדיט שהם מסוגלים לעבד אותן ולקחת את המסקנות לחייהם. מענג- בתוכן

  15. לריקי 1,
    אולי המאמר ידרבן אותך לעשות חשיבה מחודשת

  16. הריני כמוסיף על דבריה של פרופ' נועם – וכיוון שהיא הוכיחה שנשים חייבות בציצית, הנה הוכחתי-שלי כי נשים חייבות גם *בתפילין*, וראיה לדבר ממלכַּת מצרים חתשפסות:
    http://ivri.org.il/2014/02/women-and-tefillin/

    • המלכה חתשפסות לא רק מניחה תפילין, אלא גם עטויה ברדיד ('שאל' בלע"ז). הואיל ויש ל'שאל' ארבע כנפות – ניתן להטיל בו ציציות, ולעשותו ל'שאלית'!

      • ועל דרך הרצינות –

        ה'רדיד' הוא בן בית בלבושי הנשים בישראל. החל בנערה שבשיר השירים ששומרי החומות נשאו את רדידה מעליה. הרמב"ם תולה את היציאה ב'רדיד' במנהג המקומות (ציינתי אליו בתגובתי ל'הצניעות בין קדושה לתועבה' מאת בכל סרלואי).

        ה'שאל' מקובל היה על סבותינו בדורות הקודמים, הן במזרח והן במערב. מרת פערא זלאטא, אימו של הראי"ה קוק זצ"ל נראית בתמונות כשהיא עטויה ב'שאל'.

        אף על פי כן, המחשבות על חידוש המנהג, מעוררות הסתייגות, הן מחשש 'מיחזי כיוהרא' כלפי נשים צדקניות ותלמידות חכמים בדורנו שאינן נוהגות כך, והן מחשש שלבוש שאין רגילים בו – יביא למטרה הפוכה וימשוך יתר תשומת לב.

        חששות שקיימים גם בהידורי מצווה, שאין נשים רגילות בהן, כגון טלית ותפילין.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ואוסיף על דברי ש.צ שאכן נזהרים מהידורים שיכולין להוות מיחזי כיוהרא או הוצאת לעז על ראשונים

          כך למשל בישיבה שלי בה למדתי מתנגדים מורי ההוראה (הפוסק של הישיבה ואחד הרמי"ם שעוסק בפסיקה)לכיסוי ראש של הכלה לאחר החופה משום הוצאת לעז על ראשונים משום שלא נהגו ישראל בכך במשך דורות (למעט מנהג החסידים)למרות שלכאורה ב"מתמתיקה שההלכה" לאחר החופה וחדר הייחוד נראה שדווקא הכלה צריכה כיסוי ראש ואכמ"ל

          כך אכן נהוג למעשה בחתונות של בני ישיבתינו וכך היה בחתונה שלי למרות שהרב שאשתי ומשפחתה הולכים לפי פסקיו דווקא כן פוסק שכלה צריכה כיסוי ראש לאחר החופה (אלא אם כן פוסלים את החדר ייחוד)

          כל זאת להראות את כוחו הגדול של מנהג ישראל בפסיקה ואת הכח הגדול לא להתחכם כנגד דורות של יראים ושלמים שנהגו איך שנהגו מתוך דבקות וקדושה והליכה אחר ה' בתמים

          ברוח זו גם ענה יפה לטענותיה של פרופ' נעם פרופ' דוד הנשקה בתגובתו למאמר הזה

  17. אברם העברי כנראה לא קרא היטב את המאמר של פרופ' נעם שכן אם היה עושה זאת הוא היה רואה שהיא כתבה במפורש שהיא לא מנסה להוכיח שנשים חייבות בציצית וההיפך היא קיבלה כעובדה שנשים לא חייבות בציצית!

    אלא שהיא ניסתה במאמר להוכיח שלמרות המנהג המקובל בכל עדות ישראל שנשים לא ילבשו ציצית על פי ההלכה לא מדובר באיסור ועל זה הדיון

    לגבי מה שהביא במאמר מהבלוג שלו-אשריו שזיכנו במאמרו הנוקב והחשוב של הרב הרשל שכטר שליט"א(לא קרוב משפחה שלי) דברי אמת וצדק החשובים לפרסום.

    לגבי לימוד התפילין מהמלכה המצרית חתשפסות-כנראה מישהו כאן מקדים את פורים והחל להפיץ באתר תגובות עם "פורים תיירע"

    • * לגבי המאמר – אתה צודק, הוצאתי קצת את דבריה מהקשרם.
      * לגבי הר' שכטר (לא חשבתי על קרבת משפחה ביניכם, אבל ודאי שיש קרבה רעיונית:) – אכן דבריו חשובים, אבל הנחת המוצא שלו כי עכשיו זו 'שעת השמד', היא יותר מתמוהה, ומזכירה את דברי הר' לבנון בזמנו כי במקרה של שירת נשים יש לצאת אפילו אם בחוץ מחכה לכם כיתת יורים…
      * ולגבי חתשפסות המלכה – על זה נא' בדף היומי של אתמול, שאפילו שיחת חולין של ת"ח (כמוני…) צריכה לימוד, ואגב גם מהלני המלכה למדו הלכות סוכה, ומי לנו גדולה מחתשפסות שכידוע כתב האביז"ל שהיא גלגולא דבתיה בת פרעה שגידלה את משה, ובבחינת תיקון הגר פילגש אברהם בסוד 'תצאו ברכוש גדול' איהו ערב רב שעלה עמם, וזהו רזא דשלמה המלך שנשא את בת פרעה והמשכיל בעת ההיא ידום.

  18. אברם,

    1.אוקיי מודה ועוזב ירוחם(-:

    2.אתה צודק שדיבור על שעת השמד נראה מאוד מוגזם אך אני מבין לפחות חלקית את תחושת ה"מלחמה" שבדבריו, כאן בארץ ב"ה יש לאורתודוקסיה הגמוניה ואילו הרפורמים והקונסרבטיבים מהווים קוריוז אך בארה"ב מדובר בזרמים משמעותיים יותר שמהווים איום רעיוני גדול יותר -למרות הירידה שלהם בשנים האחרונות עדיין בניגוד לכאן בארץ עדיין מדובר בזרמים משפיעים- ולכן תחושת המגננה היא יותר חזקה

    מה שנקרא דברים שרואים משם לא רואים מכאן

    3.אהבתי את השנינות קבל ח"ח (-:

  19. וברצינות-הליני המלכה הייתה גיורת צדק והדיון בגמרא על ישיבתה בסוכה נבע כדיון פנים הלכתי כמובן

    גם אם אכן הקב"ה ציוונו בתורתו על מצוות תפילין על רקע תופעה מוכרת של הקמיעות המצריים שבני ישראל הכירו והתורה קיבעה זאת לדורות כמו שכתבת במאמרך שאין בדבר זה פסול ואדרבא "דיבר הכתוב בהווה" ו"דיברה תורה בלשון בני אדם" ולפי השגתם של מקבלי התורה [ויעויין בדברי הרב קוק באדר היקר על עניין ה"אשורולוגיא" וההשוואות שעשו בין חוקי התורה לחוקי חמורבי וכיו"ב]

    זה כלל לא אומר שאותם קמיעות משמשות כמודל הלכתי כל שהוא ולא הם אלו שנותנים את התוקף למצווה ודיניה ולא מפי המצרים אנו חיים

    גם אם אכן כמו שאמר הרב קוק באדר היקר שבהחלט יכול להיות שהדינים של פרשת משפטים לא ניתנו בחלל ריק אלא הם מיישמים עקרונות שהיו קיימים והתורה נתנה להם תוקף משום היותם חוקים הגונים זה לא אומר שמה שנותן להם את התוקף ופרטי הדינים יילקח מחוקי חמורבי או חוקי אשנונה וכיו"ב אלא מסורת הפסיקה עצמה על כלליה ודקדוקיה

    לכן גם אם הקמיעות המצריים שימשו כדוגמא להצגת המצווה בתורה [ההסבר שלך על הטוטפות וכו'] הם לא אלו שמביאים את התוקף למצווה ולאיך מקיימים אותה ולסיבה למה מקיימים אותה

    כל זה נובע אך ורק מהתורה וההלכה ומסורת הפסיקה איש מפי איש ממשה רבנו ע"ה עד ימינו אנו

  20. נראה שלא סתם הדירו נשים מלימוד תורה. הפרופסור מביאה את מה שרואה לנכון (ומתבססת על השערות לא מבוססות) ואומרת על דעות שלא נראות לה שהן עקומות (או לא שייכות).
    לא סתם היא באקדמיה ולא בישיבה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: