נישואין של צו וחופש | אורי וייל

סיפור בני מנשה, החותם את ספר במדבר, משיב את הקוראים אל פרשת בנות צלפחד ומלמד כי המפתח לנחלת הארץ נעוץ בשילוב החירות והתעוזה עם הנאמנות לצו ה'

לכבוד סיום ספר במדבר, בחרתי לעסוק בסיפור המסיים אותו, סיפור ההמשך לפרשת בנות צלפחד, המתאר את טענת בני מנשה כלפי משה. דרכו אגע באחד הנושאים המשמעותיים של ספר במדבר, אם לא המשמעותי שבהם – המתח בין ההנהגה הא־לוהית לבין האחריות והחופש האנושיים. אני תקווה שדרך העיסוק בו אחדש משהו בעבודת ה' בימינו.

בנתיב התקדמות

כדי לרדת לעומקה של פרשת בני מנשה, צריכים אנו לחזור ולעיין בסיפור בנות צלפחד בפרשת פינחס. בנות צלפחד הן גולת הכותרת של היוזמה האנושית החדשה המתעוררת ערב הכניסה לארץ. בתביעתן לצדק לאביהן ולהן בירושת הנחלות הן מביאות לעדכון החוק הא־לוהי. רבים תלו בהן בצדק את כוחה של התורה שבעל פה המסוגלת לגרום לחידוש ולעדכון של התורה עצמה. אלא שהתורה מציגה את בנות צלפחד לא רק כמחדשות הלכה, אלא גם כ"דורשות א־לוהים". בהשוואה לסיפורים על גד וראובן ובני מנשה, בולטת מאוד בתורה ההתקרבות של בנות צלפחד למקום השכינה (מצוין שפנייתן אל משה מתרחשת ב"פתח אוהל מועד"). בעקבות פנייתן משה אף זוכה לגילוי מפורש מאת ה'. זאת לעומת בני גד וראובן שנענו על ידי משה בלבד, ובני מנשה שנענו על ידי משה "מפי ה'".

מהי אותה "דרישת א־לוהים"? הנקודה הראשונה היא עצם חיפוש הצדק. התורה רואה מעשה זה כנובע מרגש דתי עמוק המחובר למידותיו של ה' הצדיק. הנקודה השנייה עולה בצורה יפה ממדרש על שיר השירים: "'יפה את רעיתי כתרצה' …כשאת רוצה…". למה הדבר דומה – למישהו שהביא מתנה לאשתו. הוא שמח והיא מתייפה בעיניו כאשר היא מתחילה להתעסק עם המתנה ולהתעניין בה. ההתעניינות והרצון שלה (גם אם הוא "אגואיסטי" כביכול) מעוררים את הבעל כנגדה. כך בנות צלפחד המראות מעורבות בחוק הנחלות חביבות בעיני ה'.

נקודה משמעותית נוספת בעולמן הדתי של בנות צלפחד עולה בדרך רמז מתוך שמותיהן והמשך סיפורן בפרשתנו. לפני כמה שנים שמתי לב ששמות הבנות כוללים בתוכם שורשים בני שתי אותיות המציינים תנועה: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה, תִּרְצָה. מבט נוסף חשף שגם סידור השמות אינו מקרי – המהלך הוא מהתנועה הקלה (ח"ל) לתנועה האינטנסיבית (ר"צ) באופן מדורג. נראה שבהתאם למה שאמרנו קודם התורה מזהה את בנות צלפחד עם חלוציות ודינמיות, הן באשר לקידום ההלכה והן בהתקדמות לארץ ישראל.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

שמות של תנועה

סיפור בני מנשה הממשיך את סיפור בנות צלפחד משרה רושם ראשוני תפל וקהה. פרשה  זו,  המסתיימת בהגבלתן של בנות צלפחד מלהתחתן בתוך שבטן (לאחר טענת בני דודיהן שבירושתן טמונה סכנה של מעבר נחלות משבט לשבט), מבטאת לכאורה נסיגה במידת התוקף של המסרים האמורים לעיל. עניין זה נרמז בצורה נפלאה בשינוי סדר השמות של בנות צלפחד בפרשתנו לעומת הסידור הקודם: "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים". אם בפרשת בנות צלפחד תרצה נמצאת בסוף הרשימה, אחרי "המראה" בשמות, בפרשת טענת בני מנשה נראה שהופעת השמות מקהה את הרושם החדשני והרדיקלי, כאשר תרצה עוברת להיות שנייה, ויש שבירה של הסדר המדורג.

מבט נוסף מוצא בדבר שבח לבנות צלפחד המתמצה בצורה יפהפייה בפסוק הפרדוקסלי לכאורה: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים" (לו, ו). האם ניתן להגיד באמת "לטוב בעיניהן" כאשר הן מוגבלות בבחירתן? נראה שעל מתח זה עמד רב יהודה בשם שמואל בגמרא, הדורש: "בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר: 'לטוב בעיניהן תהיינה לנשים', אלא מה אני מקיים 'אך למשפחת אביהן תהיינה לנשים' – עצה טובה השיאן הכתוב שלא תנשאנה אלא להגון להן" (בבא בתרא קכ, א).

את ההרמוניה בין היוזמה והרצון האנושיים לבין הנאמנות לחוק הא־לוהי אי אפשר להציב כדרישה, שכן הרמוניה אינה יכולה לנבוע מהגבלת חירות הרצון. עם זאת, בנות צלפחד מגלות שמתוך תנועה של חופש אפשר להגיע להרמוניה זו. תנועת "הרצוא ושוב" המתגלמת בשמותיהן ובכפל הסיפורים שלהן חושפת את היכולת לקחת גם את ממדי ה"שוב" בחיים, הקשורים עם תנועות של הכנעה, נאמנות והשתלבות, ולהפוך אותם לחלק מעולם של התקדמות וחירות. על חשיבותן של התנועות השונות אולי אפשר ללמוד גם מפרשנות המדרש לשינוי בסדר השמות: "מה ראה לשחלפן כאן – אלא מלמד שהיו כולן שקולות" (ספרי זוטא פיסקא כז).

נקודה נוספת המתבררת דרך בנות צלפחד היא האומץ. שמו של אביהן – צלפחד – מרמז לנו לבחון את מעשיהן של הבנות כתנועות היוצאות ומתקנות את הפחד. צלפחד, אבי הבנות שמת "בחטאו במדבר", הוא אבטיפוס של דור המדבר כולו, שגם צדיקיו הלכו "בצל הפחד" – בהתחלה ממצרים, אחר כך מא־לוהים ולבסוף מהכניסה לארץ. פחד זה הכתיב עבודת ה' שעיקרה תלות ויראה, לטובה ולרעה. צל פחד זה עמד גם ברקע מעשה המעפילים שעלו להר אחרי חטא המרגלים בלא שה' היה עמם (על פי דעת רבי יהודה בן בתירא בגמרא, צלפחד היה ביניהם).

התנועה האמיצה לכאורה של חתירה לארץ הייתה ריאקציה הפוכה לפחד שהתבטאה בחוסר סבלנות ואימפולסיביות של המעפילים. בנות צלפחד מגלות שהסבלנות והמתינות מתוך הליכה בצל האמונה הן גילוי האומץ המתוקן והמכוון יותר. האומץ של בנות צלפחד מתגלה כמובן בנועזות פנייתן למשה ולראשי העם, אך מקבל חיזוק משמעותי בסיום ספר במדבר. בחירתן של בנות צלפחד לשמוע ל"עצה" ולהתחתן מתוך חירות בתוך שבטן היא עדות נוספת לכך שהן אינן שבויות בתנועת המחאה שהן עצמן יצרו ושהאומץ שלהן הוא פנימי ולא חיצוני.

לסיכום: סופו של ספר במדבר מתגלה כעניין מכוון. סיפור בני מנשה בקלות יתרה יכול היה להיות מוצמד לסיפור בנות צלפחד הראשון. ההצבה שלו כסיום ספר במדבר באה לסמן לנו את האפשרות של "נישואים" בין החופש והיוזמה האנושיים לבין צו השמים, כנקודת מפתח ערב הכניסה לארץ. מי שידע בארץ ישראל לנוע בגדלות, חירות ותעוזה לחדש, אך מבלי לאבד את המתינות, הענווה והנאמנות, הוא שיזכה לנחלה בלי מצרים.

מערכת מוסף 'שבת' מודה לאורי וייל על פרשנויותיו העשירות לספר במדבר. אנו מקדמים בברכה את הרב רא"ם הכהן, רב היישוב וראש ישיבת ההסדר בעתניאל, שדבריו ילוו אותנו בספר משנה תורה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז תמוז תשע"ג, 5.7.2013

פורסמה ב-5 ביולי 2013, ב-גיליון מטות מסעי תשע"ג - 830 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: