עולה מן הטבילה / מיכל ברגמן

מיצב וידאו־ארט לצד טקסטים ועבודות פסיפס מיטיבים להמחיש את הסיטואציה שבה המתגיירת טובלת במקווה לעיני גברים־דיינים 

"אבל למה כשהיא טובלת נמצאים שם גברים?" האישה שעמדה לידי כשהתבוננתי במיצב הטבילה לא הבינה. הסברתי וראיתי בפניה את אותה הבעה שהייתה נסוכה על פניי כשנודע לי עניין טבילת הגיורת בפני דיינים־גברים: הלם, פלצות וחוסר אמון.

“ואם זו הייתה אשתו, גם אז הוא היה מסכים שהיא תטבול בפני גברים?“

השאלה שלה ממשיכה להדהד בי גם אחרי שיצאתי מהתערוכה.

חלוק אחד ושלושה גברים

התערוכה "מעשה באישה וחלוק", המוצגת בימים אלה בבית האמנים בתל אביב, היא פרי יוזמתה של הקולנוענית נורית יעקבס־ינון, באצירתה של רז סמירה. התערוכה מוצגת בחלל מלבני וסגור, כשעל קירות החלל מוצגות תמונות פסיפס עשויות מסקינגטייפ שיצרה האמנית הילה קרבלניקוב־פז – יצירות המתארות את תהליך הטבילה של הגיורת. בעוד שהמיצב הוא מימי ומטושטש, הרי שעבודות הפסיפס הן צבעוניות, פרטניות ודחוסות. כל ממד בדרכו ובסגנונו מוסיף לאווירת הקושי שעולה מהתערוכה.

המבקרים במקום רואים למול עיניהם את מיצב הווידאו־ארט של נורית יעקבס־ינון – תיאור גדול ממדים של אישה צעירה הטובלת בפני בית הדין – והם חשים קטנים לעומת המיצב הגדול, בדומה לטובלת אל מול הדיינים.

"מעשה באישה וחלוק". שם תמים לתערוכה. כמעט כמו אגדת ילדות. אישה אחת וחלוק אחד ושלושה גברים ושאלה אחת גדולה ומרגשת שתשנה את חייה של האישה – האם היא תתקבל לחיקו של העם היהודי. חיק הנדמה במיצב כקר, ביורוקרטי וגס. החלל הגדול והאטום מגביר את הרצון להימלט מהמקום לעולם שבו מצוקתן של הגיורות אינה נשמעת ואינה נראית. תחושת המחנק מלווה אותי כצופה ואינה מרפה. זהו בעיקר מעשה באישה שבתוך החלוק – זו שאמורה להימצא ברגע מכונן של חייה.

תחושת המחנק גוברת. וידאו־ארט מתוך התערוכה  צילום: נורית יעקבס ינון - סרטי אלומה

תחושת המחנק גוברת. וידאו־ארט מתוך התערוכה
צילום: נורית יעקבס ינון – סרטי אלומה

מים ודמעות

הסרטון כמעט מונוכרומטי – צבעים מימיים, מתכתיים, קרים. הדמות שטובלת הופכת מטושטשת יותר ויותר. כשהמצלמה עוקבת אחריה בתוך המים עולה ומתגברת שוב תחושת החנק, המצוקה. החלוק מסתיר את גופה והיא נראית כמעין סחבה אנושית. בעיית הצניעות אינה נובעת רק מכך שגופה נחשף בפני גברים, אלא מהמצב הבלתי מתחשב שהיא נתונה בו. אישה אחת, שגורלה טרם נקבע, שהחלטת הדיינים תשפיע על כל מהלך חייה, אל מול שלושה גברים העומדים מעליה. הם הדין, הם שמצויים במקום גבוה ובטוח. היא שגורלה מוכרע, למטה, במים.

יעקבס־ינון בוחרת כמה נקודות מבט לתיאור הסיטואציה. לעתים תתמקד המצלמה בטובלת, לעתים תצולם הסצנה מנקודת המבט של הרגליים – רגלי הדיינים העוזבים את המקווה, רגלי הבלנית, רגלי הטובלת המציצים מבעד לחרך לאחר שטבלה והן נוטפות מים. כמו דמעות. כשהטובלת יורדת למקווה, מצולמת הסצנה מנקודת המבט הנמוכה שלה. היא יורדת לאיטה בעוד המצלמה עולה אל הדיינים, שעיניהם אינן גלויות. מעקה המתכת של המקווה מסתיר אותן.

אחרי הטבילה הארוכה במים עולה האישה ומחבקת את כתפיה בהצלבה, על מנת לשמור על צניעות כלשהי, ומברכת. אז עולה מבטה מעלה, אל הדיינים המביטים בה. היא אינה נושאת מרום עיניה ואין כאן כל תחושה של התרוממות נפש. נהפוך הוא. מבטה הפגיע מרעיד את הלב.

מגיירת את הנשים

מנגד, בקיר ממול, מופיע "מדרש הגיורות" שכתבה רבקה לוביץ. קולות נשים וגברים נשמעים בחלל. לצד המדרש מוצגים דבריהם של שלושה רבנים בעניין טבילת הגיורות – הרב דוד סתיו, הרב חיים דרוקמן והרב בני לאו.

רק אחרי כמה דקות אני מבחינה שבעודי קוראת את המדרש ומאזינה לדבריהם, אני עומדת על חלק נוסף של המיצב – דמותה של הטובלת ששבה ועולה מהמים. אחרי טבילתה היא מישירה מבט אליי. זהו החלק היחיד במיצב שבו הטובלת מישירה מבט אל הצופה; לרגע אני נבהלת, הרי דרכתי על אדם שמביט בי. ברגע שלאחר מכן אני מבינה. אנחנו לא רואים אותן. הן בעולם שאין לנו חלק בו. הן מרגישות דחויות ומושפלות ואנו, שלא פוצות פה, שותפות להשפלתן.

מדרש הגיורות של רבקה לוביץ מופיע על מסך והאותיות המרכיבות אותו נעלמות. לאט לאט הן נמחקות כאילו באו המים ומחקו את הדברים. מי הטבילה מוחקים את דבריה של הגיורת. מעלימים את קולה. אמנם במדרש "הסוף טוב": דבריה של הגיורת, כי מפאת צניעות היא אינה יכולה לטבול בפני גברים וכי היא ממשיכת דרכה של שרה אמנו, המגיירת את הנשים, בעוד אברהם מגייר את הגברים – הדברים הללו מתקבלים על לב הדיינים שבמדרש המומצא של לוביץ. המים אם כן הם המים המחיים. הם אינם רק המים המוחקים את זהותה וגאוותה של הטובלת (באזכור למים במסכת סוטה), אלא הם יכולים להיות מים חיים, מי תורת חיים. אילו רק היו הדברים כפי שהם במדרש.

יש מה לעשות

כאמור, לצד המדרש מופיעים מונולוגים של שלושה רבנים המתייחסים למעמד הבעייתי של טבילת הגיורות בפני בית הדין. מעניין לבחון את הדברים מנקודת מבטה של הגיורת – מי בוחר להתייחס אליה ואל מצוקתה. מי בוחר להתייחס אל הדברים כאל מצב קשה ומביך ומי בוחר שלא לראות כל בעיה בעניין, הרי אין גיורת שהתלוננה. ויתר על כן – לעתים החלוק הרטוב צנוע מבגדיה של הגיורת הבאה בפני בית הדין. נקודת מבטה של האישה נאלמת. גם מי שמסכים כי זהו מצב קשה ועדיף היה למצוא דרכים חלופיות אינו מוכן להציע אותן.

נקודת המבט הרבנית היא אולי הנקודה המתסכלת ביותר בתערוכה. לא רק מפני כבודן, צניעותן – הפיסית והנפשית – ופגיעותן של הגיורות, אלא משום שיש כנראה מה לעשות. בספר המצוין המלווה את התערוכה מופיעה תמצית דבריה של הרבנית עו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי, המציגה את האפשרויות ההלכתיות הפתוחות בפני מי שירצה לשנות את המצב הקיים ("והאשה מטבלת את האשה – טבילת אשה לגרות בפני בית דין", אקדמות כא 82־65 [תשס"ח]). בקהילות ישראל היו שנהגו שדיינים עומדים מחוץ למקווה ורק מאזינים לברכת הטובלת והיו שהרחיקו מחוץ לשטח המקווה בכלל. בשאלת המצב הראוי במדינת ישראל הציע הרב וולדנברג ז"ל כי אין לדיינים להיכנס לשטח המקווה (כפי שנהג הרב עוזיאל ז"ל בסלוניקי). למרבה הצער, דעתו נדחתה.

בנוסף לדבריה של טיקוצי'נסקי, מביא הספר קולות מחאה נשיים העוסקים בתופעה – ח"כ ד"ר עליזה לביא מציגה את חשיבותה של התערוכה בהעלאת הנושא הכאוב על סדר היום הציבורי תוך קריאה לשינוי המצב הקיים. רבקה לוביץ מביאה את "מדרש הגיורות" במלואו, וממנו עולה קול מחאה וקול של ריפוי ותיקון אפשרי. רז סמירה, נורית יעקבס־ינון, קציעה אלון ואמילי ד' בילסקי עוסקות באמנות מגדרית, באמנות מחאה ובהקשר הייחודי של מצבן של הגיורות בחברה הישראלית. הספר עוטף את התערוכה ומהווה קול של נחמה ואופטימיות – הנה כי כן ניתן לעשות ולשנות.

לנשום מחוץ למים

כוחה של התערוכה הוא בפנים שהיא נותנת לגיורת. זו אינה "גיורת" אלא אדם ספציפי, נרגש ורועד. הקול המטלטל ביותר בספר גם הוא הקול האישי, קולה של ח"כ לשעבר אורית זוארץ, שמתארת את חוויית הטבילה שלה יחד עם אמה, בעודה ילדה צעירה:

"אמי אותתה לי שהגיע תורי להיכנס למים. התבוננתי בפחד באותם גברים לבושי שחורים, דבריה של אמי הדהדו בראשי וחזרו על עצמם שוב ושוב: 'אם לא תעשי מה שהם יגידו, ייקחו אותך ממני ואותי יגרשו'. צעדתי פנימה… עד שהמים כיסו את גופי והכותונת שלי החלה להתרומם. נאבקתי בכותונת כי לא רציתי שהרבנים יראו אותי ערומה ואז נתבקשתי לטבול. לא הבנתי מה הם מבקשים… אמי משכה אותי פנימה עמוק לתוך המים. התנגדתי. לא הבנתי למה היא מנסה להטביע אותי… חוסר היכולת להתנגד, והחרדה מגזר דינם של הרבנים שעמדו כל הזמן למעלה, בוחנים, מתבוננים, ולא מפסיקים למלמל. תם הטקס. הרגשתי מותשת. אמי הסתכלה עליי והרגיעה: 'הכול בסדר, עכשיו אוכל להישאר, לא יגרשו אותי'". רק ביציאה מהתערוכה חשתי גם אני שאני נושמת שוב.

כבכל חג שבועות ודאי נשמע גם השנה על מצוקת הגרים והגיורות. 75 אחוזים מכלל המתגיירים הינם נשים – עמנו עמן ואלוהינו אלוהיהן. התערוכה זועקת לראשונה בציבוריות הישראלית את זעקתן של הגיורות. זעקתן מוטלת על כתפי כולנו והמעשה הנדרש לא בשמים הוא. כי הוא קרוב אלינו מאוד. כה יעשה ה' לכולנו וכה יוסיף.
——————-

מעשה באישה וחלוק

בית האמנים ע"ש זריצקי תל־אביב

התערוכה תינעל בב' בסיון, 11.5.2013

————–

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג אייר תשע"ג, 3.5.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 במאי 2013, ב-גיליון בהר בחוקותי תשע"ג - 821 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 25 תגובות.

  1. הערה של סיון רעייתי – דווקא לא הפריע לה כלל לטבול בחלוק בפני הדיינים בזמן גיורה. לעומת זאת מאוד מביך אותה לטבול בעירום בפני הבלנית כל חודש.

  2. ש.צ. לוינגר

    בס"ד כ"ג באייר תשע"ג

    ראיתי את מאמרה של הגב' טיקוצ'ינסקי. היא מביאה בין הפוסקים הדורשים נוכחות של הדיינים בעת הטבילה – הרי"ף, הרמב"ם וכנראה גם הרמב"ן. הואיל ורוצים שהגיור יהיה תקף ללא ספיקות, לא ניתן להתעלם מהוראתם. אף פוסקים הידועים ב'כוחא דהתירא' שלהם – הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ויבל"א הגר"ע יוסף שליט"א – הורו להחמיר בזה.

    אם הדבר מביך את הטובלות, על אחת כמה וכמה שהוא מביך את הדיינים, אך אין מנוס מכך אם רוצים שהגיור יהיה ללא פקפוק בתקפותו.

    הכותבת, גב' ברגמן, העירה כמה פעמים על כך שגם הדיון בענייני צניעות צריך להיות בצניעות (במאמרה 'החמצת האישה כאדם', ובתגובותיה ל'חיים אצורים בגוף' ול'מעבר למחיצה הפנימית – תגובות'. היא אמורה להיות הראשונה לזעוק נגד 'תערוכה' זו שכולה פורנוגרפיה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ש.צ. לוינגר

      וראו במאמרה של גב' ציפי ירום, 'לא קל להפוך ליהודיה (במיוחד אם יש יהודיות שמסיתות אותך נגד היהדות', בבלוג 'צופר בערפל'

    • ש.צ שלום רב

      לגבי התמיהה שהייתה לך על מיכל ברגמן

      הרי ידוע ומבורר שאצל בני ובנות חוגה כלל הברזל הוא "מה שמותר ליופיטר אסור לשור" ובדבריה על דיונים על ענייני צניעות אז כמובן שאליבא דידה לה ולדומיה ודומותיה מותר לדבר על העניין ללא שום סייג ורק ל"שמרנים" ה"מסגיברים" כלשונה אסור בכלל לפתוח את הפה

      ככה שזה לא מפתיע

      לגבי דבריך על פסיקתם של הרב משה פיינשטיין זצ"ל והרב עובדיה יסף שליט"א אכן יש לשים לב ששניהם הידועים בפסיקותיהם העמוקות בכוחא דהיתירא אם הם לא הקילו זה כנראה מראה שהדבר לא פשוט כלל עיקר

      אך כמובן שהערה זו לא באה לומר שאין מה לעיין וגדולי ישראל כמובן יחליטו את אשר יחליטו

    • ואחר עיון מחודש במאמרה של ד"ר טיקוצ'ינסקי, אני רואה שגם התוספות, הרא"ש הטור והמרדכי הצריכו לכתחילה נוכחות בית דין בעת הטבילה. השו"ע ביורה דעה סימן רסח,ח הביא גם את שיטת הרא"ש והתוס' וסייעתם המצריכים נוכחות בי"ד, וגם את שיטת הרי"ף והרמב"ם הפוסלים בדיעבד טבילה כזו ואוסרים להינשא לישראל על סמך טבילה שלא בנוכחות בית דין. יפה עושים בתי הדין הנוהגים כהלכה הפסוקה בשולחן ערוך, ומגיירים גיור שיהא תקף ללא פקפוק!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ואחרי עיון מחודש במאמר אליו אתה מגיב, אני רואה שזו כלל לא הטענה, אלא עצם האבסורד הזועק של גברים שנכנסים למקווה נשים בשם ההלכה כביכול, למרות ש:
        1) היה ניתן בקלות להתיר לנשים להיות עדות, כמבואר באריכות במאמר של הרבנית (לא רק ד"ר!) טיקוצ'ינסקי.
        2) היה ניתן להסתמך על היתרים בדיעבד אם זה היה דחוף למישהו, כמו היתרי המכירה הפיקטיביים שמבטלים במחי-יד איסורי לאווים (שמיטה) ואף כרת (חמץ) – אלא שלאף פוסק-גבר זה כמובן לא חשוב.
        3) כפי שכתבתי בפוסט המצ"ב, הבעיה האמיתית היא בכלל לא כניסת הברים לטבילה, אלא עצם פסילתה של אשה מעדות וכל שכן מדיינות – שלולא פסילה זו לא היתה בעיה שיהיה בי"ד של נשים שיגייר:

        http://ivri.org.il/2014/12/men-in-woman-mikveh/

        • אז כנראה ששכחת את התשובות לטענותיך שענינו לך אני וש.צ באתר שלך:

          1.מה שמבואר באריכות במאמרה של הרבנית טיקוצ'ינסקי בעניין זו דעת המנחת יצחק שמביא זאת בדיעבד! -לא בתור משהו ש"ניתן להתיר בקלות" תסתכל שם שוב

          2.כנראה שהמושג ההלכתי "בדיעבד" לא נהיר לך ואתה מדבר עליו כאילו היה כלי משחק בידי הפוסקים. מצבי הדיעבד שהובאו במאמרה של הרבנית טיקוצ'ינסקי הם מצבים מציאותיים שלא מאפשרים לקיים את שורת הדין הלכתחילאית באופן האופטימאלי ולכן נצרכו לפתרונות נוסח "תוכנית א נפלה נעבור לתוכנית ב" וכך גם ב"היתרים הפיקטיביים" כביכול שהבאת שניתנו על רקע מצב מציאותי של כיליון לחקלאות היהודית בארץ בימי העליות הראשונות וסיכון כלכלי וגם במכירת חמץ שעיקרה מיועד לבעלי עסקים גדולים כמו מבשלות שכר או מאפיות גדולות וכד' והציבור הרחב משתמש בכך במכירות לא במקום ביטול החמץ אלא כ"תעודת ביטוח" צדדית.

          היתרי "בדיעבד" הינם על רקע מציאותי ולא על רקע של אי הסכמה ערכית עם שורת הדין של כמה פובלציסיטיים נכבדים שמעקמים את האף.

          מלבד זאת כמו שכבר נכתב לך לו היית צודק ובאמת לדיינים ולפוסקים לא היה אכפת מכבודן של הגיורות הטובלות, ברור שין זה כך אך רק לצורך העניין, כבודם וצניעותם האישית לא הייתה מפריעה להם? אתה חושב שלדיינים שמורגלים בצניעות ושמירת העיניים הסיטואציה לא אמורה להפריע? חשבת על זה?

          הרי דברי הגר"מ פיינשטיין שהביאה במאמרה הרבנית טיקוצ'ינסקי הם בדיוק על כך שההלכה היא כהרמב"ם והרי"ף שנוכחות הדיינים מחייבת אף בדיעבד שהרי אם לא היה מדובר בהלכה "קשיחה" היאך היו הדיינים נוהגים למעשה משהו שיש בו חשש של חוסר צניעות[על אף החלוק שנועד למתן את הבעיה] אם היה פיתרון אחר?

          3.כאן כבר אתה בבעיה לא עם הדיון הזה ספציפית אלא עם המבנה ההלכתי כולו ולכן בדבריך אלו אתה מוציא את עצמך מהדיון

          אם ההלכה וכלליה והגיונה הפנימי לא מוסכמים עליך אין לך מה להלין על ההלכה ושומריה אתה מוזמן לחפש לך אלטרנטיבות אחרות שמתאימות לתפישת עולמך וכאלו יש.

          • http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/592/903.html

            ועוד נקודה לגבי דבריו של אברם העברי "לאף פוסק גבר לא אכפת" :

            יש דמיון מעניין ולא מלבב בין תומכי הפמיניזם[גברים ונשים כאחד] לבין הקומוניסטים

            שניהם מסתכלים על העולם בצבעי שחור-לבן ובהסתכלות ילדותית לטעמי של "טובים" ו"רעים" "מדכאים" ו"מדוכאים" כאילו אלו יחסי הכוחות ואין מורכבות

            אם אצל הקומוניסטים אלו ה"בורגנים" שמנצלים את ה"פועלים" אז אצל תומכי הפמיניזם ה"גברים" תמיד ירצו לדכא את ה"נשים"

            כמו שכתב בבמה זו יפה הלל אפלבאום -ב"מעבר למחיצה הפנימית תגובות"- אן סיבה לסבור שרב המתנגד לעליית נשים לתורה אך מאידך מלמד תורה במדרשות לנשים עושה זאת בשביל "לשמור על ההגמוניה הגברית" בעוד לימוד וידע נותנים הרבה יותר כח והגמוניה מעליה לתורה

            אך את תומכי הפמיניזם זה לא מעניין -המציאות לא מעניינת אותם אלא התיאוריה הדיכוטומית שלהם על העולם

            כדאי לעיין בלינק שהבאתי-מאמרו של יונתן אוריך פובלציסט דתי ליברלי שמודה במאמר על התפקחותו מתמיכתו בעבר בפמיניזם הדתי הרדיקאלי ועד כמה תפיסת העולם הקיצונית והעיוורת שלו רק הורסת ומפריעה גם לאגפים הליברלים של הציונות הדתית.

    • כבר כתבתי בתגובתי הראשונה, שאי-הנעימות של הדיין שצריך לראות את הטבילה גדולה לא פחות מאי-הנעימות של הטובלת, אף שהטבילה נעשית בחלוק צנוע. אף על פי כן לא חסו הראשונים על הדיינים וחייבו אותם להיות נוכחים, ולדעת הרי"ף והרמב"ם מעכבת נוכחותם גם בדיעבד. מה טעם לבצע גיור שתוקפו ההלכתי מוטל בספק?

    • כריתת ברית - בין שני צדדים

      בס"ד י"ט בכסלו ע"ה

      מעבר לדיון אם נוכחות הדיינים בטבילה נדרשת לכתחילה או גם בדיעבד. צריך להבין: מה היסוד הרעיוני העומד מאחורי הדרישה ההלכתית לנוכחות בית דין במעמד המילה והטבילה? אם המטרה היא פיקוח שההליך נעשה כהלכה – לזה די באחד, כשם שרב אחד מפקח על הקידושין או בלנית אחת מפקחת על הטבילה?

      נראה לענ"ד שהצורך בבית-דין נובע מהיות המילה והטבילה כריתת ברית בין המתגייר לבין ה', תורתו ועמו 'קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל – כולא חד'. כריתת ברית דורשת נוכחות של שני הצדדים. בית-הדין כחלק משלשלת מקבלי התורה עד למשה שקיבל תורה מסיני, הוא המייצג את התורה במעמד כריתת הברית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אולי כדאי שבבית-הדין הנוכח בשעת המילה והטבילה ייכללו גם תלמידי-חכמים שהמתגייר נמצא בקשר איתם, ובעזר ה' ימשיך להיות קשור אליהם בהמשך דרכו כיהודי נאמן. נוכחותם תבהיר שבית-הדין אינו סמכות שיפוטית זרה, אלא 'בית דין – אביהם של יתומים' וחבריו הופכים להיות הוריו-מאמציו של הגר, הכתובת אליהם יוכל לפנות לעזרה והדרכה בכל אשר יפנה ויעשה.

    • ריכוז וניתוח של החומר ההלכתי בשאלת הצורך בנוכחות בית-דין בעת הגיור, ימצא המעיין בספרו של ד"ר מנחם פינקלשטיין, הגיור – הלכה ומעשה, אוניברסיטת בר-אילן תשנ"ד, חלק רביעי, עמ' 223-302.

  3. מיכל ברגמן

    שלום למגיבים
    אני שמחה שאתם עוקבים אחרי דברי – לכבוד הוא לי.
    כפי שכתבתי כאן ואולי לא הובהר דיו, הצילום מתחת למים מטשטש את הדמות מאוד.

    עיקר העניין הוא בעיני המימד הנפשי – שעליו ציוותה תורתנו הקדושה שוב ושוב-
    לזכור שיצאנו ממצרים, ואהבתם את הגר.

    בודאי שיש כאן מימד איום ונורא של צניעות, על-כן רבים פסקו שלא להכניס דיינים לטבילה.
    סיפוריהן של גיורות כבר שמעתי, ולא תמיד הדברי כה צנועים כפי שהם במיצב ודי לחכימא.

    מאוד מוזר היה לי לקרוא כי אתם רואים בתערוכה 'פורנוגרפיה' ובד בבד מצדיקים את
    הבחירה ההלכתית הלא שגרתית להחמיר, בניגוד למקובל ברוב קהילות ישראל עד הקמת המדינה.

    ממה נפשך – אם זו פורנוגרפיה בעינכם, הרי מעשיהם של הדיינים בפועל הינם פורנוגרפיה,
    ולכן קשה להבין את הצדקתכם אותם.

    אם אין זו פורנוגרפיה, הרי מה תלינו עלי.

    כאמור עיקר העניין הוא מקומה הפגיע והשביר של זו שאנו מצווים לאהוב ולקבל
    ולזכור כמעט בכל אחת ממצוות הזמן, כי אנו היינו פעם במצבה הקשה.

    עניין הצניעות גם הוא קיים, וכמובן גם שם ה' שמתחלל.

    כל טוב
    מיכל ברגמן

    • מיכל,לגבי המנהג שהדיינים לא נכנסים למקווה עצמו כתבת שהיו קהילות שנהגו כך מבלי לציין מראי מקומות [חוץ מהמאמר של מיכל טיקוצ'ינסקי ויישר כח על כך!] וכאן פתאום כתבת לא שהיו שנהגו אלא ש"רוב קהילות ישראל נהגו כך"

      רצוי להביא מראי מקומות אחרת קשה להתייחס בחיוב או בשלילה

      לגבי הפורנוגרפיה שבדבר-יש הבדל גדול מאוד בין מעשה הלכתי שצריך להיעשות גם אם בעדינות והזהירות הנדרשת לבין הצגת אותו נושא במקומות אחרים והקשרים אחרים ללא צורך דוחק ומחוייב המציאות

      כך למשל גם אם חתן וכלה עוברים לפני נישואיהם הדרכת כלות והדרכת חתנים ונאמרים בהם דברים שהצנעא יפה להם באופן חופשי ופתוח כי הדבר נצרך ביותר זה לא אומר שבאותה מידה מעבירים שיעורים כאלו גם לציבור הרחב

      הווה אומר לכל דבר יש מקום וזמן וצורך ויש דברים שבהרבה מקרים הם יהיו שליליים ובמקרים בודדים הם דווקא יהיו חיוביים או למצער נצרכים

      כך למשל אם רופא מיילד מתוקף עבודתו ועיסוקו יראה את היולדת באופן לא צנוע הדבר יתקבל כלגטימי לגמרי ואילו אם הוא היה מצלם את האשה באופן לא צנוע ומפרסם זאת זה היה מתחת לכל ביקורת ופורנוגרפי לגמרי

      לפיכך יש הבדל בין ההלכה המחייבת את הדיינים בלהיות במקווה בשעת טבילת הגיורת לבין להציג את הסטואציה ללא צורך בפני הקהל הרחב וכמו שציין לוינגר שגם הדיינים מובכים מהסיטואציה אבל יש צורך הלכתי דוחק

    • ש.צ. לוינגר

      החילוק הוא פשוט –

      רב שנאלץ לראות אישה טובלת בחלוק, עושה זאת מתוך כורח הלכתי ו'בעבידתיה טריד'. אדם שבא ל'תערוכה' עושה זאת לשם בילוי. ודי לחכימא.

      על כל פנים, הגב' טיקוצ'נסקי יכולה לשלוח את מאמרה לרבנים הראשיים ולרב יעקב אריאל, שהוא עד כמה שידוע לי, הפוסק של מערך הגיור. רבנים הידועים ברגישותם וב'כוחא דהתירא' שלהם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  4. א. לא עשית את התערוכה בגלל שאכפת לך מצניעות
    ב לא עשית את זה בגלל כבוד שמיים,
    ג. אולי עשית את זה בגלל אהבת הגר, ספק.

  5. אכן לא עשיתי תערוכה. דיווחתי על תערוכה.
    למיטב ידיעתי זה עדיין תפקידו של הקב"ה לספר לנו למה התכוונו.
    מציעה להשאיר לו את התפקיד לדעת את צפונות הלב

  6. אמיר שלום
    אני באמת שלא מעוניינת להכנס לוויכוח 'סתם' בעיקר כי את עיקר הדברים כתבתי בדברים שלי.
    אני מסכימה איתך שיש דברים שבצנעה נראים אחרת מאשר בפרהסיה,
    אך מצבן של הגיורות הוא זעקה שאינה נשמעת בשל מצבן הפגיע, גם אחרי הגיור
    [הן בשל האיום – חידוש הלכתי רפורמי לחלוטין מבית היוצר של הליטאיות הישראלית – לבטל את הגיור,
    והן בשל מצבו הפסיכולוגי של מי שמקרוב בא והוא לא לחלוטין 'משלנו' וכך הוא חש].
    הן אינן מוחות בקול אך הן בהחלט מוחות בשקט, ואני אומרת זאת באחריות ואחרי שנים של עבודה בסיוע לגרים ולגיורות.
    מצוות 'ואהבת את הגר' על שלל ניסוחיה היא נר לרגלי כאן. ברוב קהילות ישראל ברוב הדורות היה הדיון בגיור עניין תיאורטי שמיעטו לעסוק בו אף בתאוריה וסרבו לעשותו בפועל, מחשש יד הגויים.
    מיעוט הידיעות שיש לנו על הנעשה בפועל הוא כאמור מהדורות האחרונים, כפי שפירטה הרבנית טיקוצי'נסקי.
    מעבר לחילול השם, העדר צניעות במובנה העמוק [לא אורך השרוולים] , חוסר ההתחשבות בגיורת – מעברל כל אלה עולה גם כאן השאלה מה החשוב ומה העיקר בעולמה של תורה – האם החשוב הוא לשמור על פסיקת ההלכה מדורי דורות [סוגיה שאני לחלוטין לא מזלזלת בה] או שעיקר העניין הוא 'כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך' ומכאן חיפוש הדרך ההלכתית היפה והנכונה לשעה זו, מתוך עולמה של תורה. בעניין זה דומני שאנו חולקים עמקות וכנראה שנסכים לא להסכים.
    שבוע טוב
    מיכל

  7. מיכל,

    כנראה שבאמת אנו חלוקים עמוקות ואין טעם בויכוח שלא יביא לשום דבר

    רק אעיר שדעה הלכתית מיינסרימית היא לא "חילול ה'" וכמו שלוינגר העיר בצדק גם לדיינים זה לא הכי נעים אך בכל זאת מסיבות הלכתיות עניניות נפסק כך לעשות

    חוץ מזה שמה שדיברת על ה"רפורמה הליטאית" אז בשביל להעמיד דברים על דיוקם אומר שאף אחד לא מדבר על גיור שכבר נעשה שמתבטל אלא על ספקות בהליך עצמו שרטוראקטיבית יכולים להבהיר על מישהו בחזקת גר שהוא אינו כזה באמת

    כך היה בפרשת האח והאחות שהרב גורן זצ"ל הכריז אז שבולק בורקובסקי שהיה בחזקת גר הוא לא באמת גר עפ"י הנתונים שהיו בידו שההליך היה פסול

    שבוע טוב

    אמיר

    • לאמיר.

      מבלי להכנס לדיון הנ"ל:

      באותו מקרה של האח והאחות הרב אלישיב זצ"ל פסק להחמיר "בזמננו יש לדון שהתנהגות בדרכי יהדות שעל ידה נקבעת גרות לובשת קצת צורה אחרת", הרב אלישיב סירב לקבל את ההנחות של הרב גורן וכן סירב לקבל את את העדים שהעידו הפוך עליו שחי כגוי.

      כלומר הרב אלישיב הקל בגיור כי החמיר בממזרות והרב גורן להפך, בכל מקרה מדעת הרב אלישיב משמע שכמעט א"א לבטל למפרע גיור, גם אם יש בעיה בהליך…

      כלומר, מה שהרב שרמן עשה כלפי הגיורים של הרב דורקמן (ההליך היה פסול ולכן כל הגיורים מתבטלים למפרע) זה ללכת לפי דעת הרב גורן המוקצה מאז אותו מקרה בציבור החרדי, ולא לפי מורו ורבו הרב אלישיב. מה שקרוי ארוניה…

  8. איזה הבל ורעות רוח. כל העסוק בנושא הוא רק משנאת הדת, כאשר מחפשים עוד עניין לנגח את הדתיים. אין שום דבר לא צנוע בטבילה בחלוק. אותה גיורת לפני כן הלכה לחוף הים בביקיני ולא סבלה מזה שגברים מסתכלים עליה.
    ובנוסף, האם אשה לא הולכת לגינקולוג? גם התבילה היא סיטואציה מקצועית ולא מינית. אין בזה שום חוסר צניעות. ולקרא לזה חילול ה' זה, במקרה הטוב, טפשות.
    וחוץ מזה – אלה החוקים של היהדות. מי שלא מתאים לה – שלא תתגייר, אף אחד לא מכריח אותה. ושתגדנה תודה שבכלל המציאו את החלוק, בדורות הקודמים טבלו בערום ורק בגלל שמי המקווה היו עכורים לא ראו כל כך טוב 🙂

    אגב, אשתי עברה גיור ובשמחה הסכמתי שהיא תטבול בפני גברים, בניגוד לשאלה השטותית המובאת בתחילת המאמר: “ואם זו הייתה אשתו, גם אז הוא היה מסכים שהיא תטבול בפני גברים?“. כל העניין ממש לא הפריע לה, ואם למישהי היה קצת לא נעים – זה בכלל בטל ביחס לשינוי הגדול בחייה. כל העיסוק בנושא וכ"ש התערוכה המגעילה – זה משהו חולני ונובע משנאת הדת, אולי בתת מודע.

  9. נ.ה,לגבי דעת הרב אלישיב בפולמוס האח והאחות-אני מכיר את דעתו בנושא ועל מחלוקתו הקשה עם מסקנתו של הרב גורן בעניין [שגרמה לו לעזוב את בית הדין הגדול של הרבנות הראשית] ועל כל פנים גם הרב אלישיב זצ"ל היה מסכים שגיור שנערך באופן לא נכון בעליל כמו גיורי רפורמים או גיור שנעשה באופן חובבני אינו נחשב לגיור תקף אף בדיעבד ובנידון דידן הרב אלישיב פשוט סבר שאורחות חייו הלא דתיים של בורקובסקי לא העידו שהוא לא קיבל על עצמו קיום תורה ומצוות באופן מוצהר שדבר כזה היה פוסל את הגרות.

    לגבי הרב שרמן אכן תמהו עליו שהוא "עושה מעשה הרב גורן" ותוקף בכך את הרבנים הציוניים כמו הרב דרוקמן וזה אכן אירוני מאוד למרות שדווקא המחלוקת בעניין הייתה עניינית לגופה של בעיה -השאלה האם מדובר ב"גיורי קריצה" כמו שהרב שרמן ודעימיה טענו-והצורם היה שהרב שרמן הלך עם זה רחוק והוא פסל גיורים למפרע באופן סיטונאי

    בכל אופן מדובר בסוגיא הלכתית עניינית שבאופן מצער הפכו אותה לפוליטית של "חרדים-ציויינים" ואומר לך שאני עצמי דתי לאומי וכך גם רבותיי שחלק מהם המבינים בנושא הגיור דווקא תמכו בעמדתו של הרב שרמן בעניין-לא אם המעשה שהוא עשה בפועל דווקא בפסילת "גיורי הרב דרוקמן" אלא בדעה- למרות ההשתייכות המגזרית שלא אמורה להשפיע במאומה על ההסתכלות הישרה לעומקה של הלכה לאור הסבירות הפרשנית והמקורות.

    נ.ב

    לגבי גיורים שלא נעשו כהלכה היו פוסקים שאמרו כך גם על הקראים שכולם ספק גויים מכיוון שמסתמא נצטרפו אליהם גרים במהלך הדורות והללו שהצטרפו ליהדות השגויה של הקראים לא באמת התגיירו בעצם ולכן הקראים הם בחזקת ספק גויים. מי שאמרו זאת היו היעב"ץ[שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קנב]ור' חיים מבריסק [עמק ברכה החדש עמ' קד] והרב עובדיה יוסף שליט"א ביביע אומר ח"ח אבה"ע סי' יב שמביא אותם חולק על הדברים יעויין שם.

  1. פינגבק: תורה במדבר, האלומות של גוטמן וספרי החול של אולמן | יהדות, אומנות ועוד

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: