אחדות בעולם התורה / איל רזניקוביץ'

הבעיה של עולם הישיבות כיום היא בעיקר ארגונית. היעדר אחדות וניהול מרוכז גורם לביזור רעיוני, לבזבוז משאבים ולהישגים דלים מצד התלמידים. קריאה לשינוי מערכתי 

בדרך כלל מאמרים שמבקשים להציע הצעה מסוימת לתיקון המצב ושיפורו מתחילים בהשחרת פני הקיים. אני אבקש להימנע מכך. זאת בשל אהבתי לעולם הישיבות שאני חלק ממנו, ומפני שעולם זה הושחר דיו בשנים האחרונות.

אפתח בבעיה המרכזית מבחינתי: בעולם הישיבות הציוני דתי אין שיתוף פעולה בין הישיבות. כל ישיבה, כל ראש ישיבה, חיים בעולם משלהם, וכמעט אין פעולות משותפות ומאוחדות. אין משאבים לפעולות שכאלו, ואין גם חשיבה איכותית ומשמעותית שמושקעת בהן. לתופעה זו שתי תוצאות. הראשונה, הפרחים שעולם הישיבות מצליח להפריח הם מאוד חלקיים, דלים, ביחס לפריחה האמיתית שאליה הוא מסוגל. השנייה, סדר היום של עולם הישיבות נכבש בפני כמעט כל גוף מרכזי, כלל ארצי, למרות שעל פי רוב יש לו סדר יום אחר, אג'נדה משלו.

חולשה מערכתית

לדוגמה: ההתפתחות הלימודית של מי שחפץ לגדול בתורה לאורך שנים מושפעת בצורה מכרעת מהרבנות הראשית. בחורים חפצים בתוכנית רצינית, במבחנים, בלימודים שמוכרים ומוערכים, ולכן הם נשאבים ללימודי הרבנות והדיינות. גם אלו שאינם חפצים להיות דווקא רבני קהילה או דיינים, אלא מורים בישיבה תיכונית או בישיבת הסדר, עוברים במסלול זה. הם עושים זאת לעתים בחוסר רצון מסוים, בשל רצונם במסלול מקצועי ומשמעותי.

לרבנות הראשית סדר יום משלה. היא רוצה להכשיר רבנים ודיינים. זוהי מטרת המבחנים שלה, והיא מוגשמת מתוך ראייה שמרנית מאוד. להערכתי, רבים מבין ראשי הישיבות, הר"מים והלומדים חושבים שמבחני הרבנות והדיינות, שעוצבו למטרות מסוימות ומתוך סדר יום מסוים, אינם הדרך האידיאלית לבנות מחנכים ורבנים בישיבות, אינם הדרך האידיאלית לחנך ולעצב תלמידי חכמים משמעותיים, חוקרים ויוצרים, שיצליחו לתרום, לפרוח, לפרוץ. ובכל זאת, זהו המסלול שבו עוברים רבים רבים, בשל העובדה שעולם הישיבות לא מייצר מסלול משלו, מוכר ורציני, שמנסה להגשים את המטרות שהוא רואה לנגד עיניו.

מנגד, אנשים שלא נשאבו לעולם מבחני הרבנות והדיינות, ורוצים להתפתח כחוקרים וככותבים, נשאבים לעולם האקדמי, שמאפשר להם להתפתח, שמכיר בעבודתם, שתורם לה. קשה מאוד לנסות להתפתח כחוקר בלי גוף שמכיר בכך, בלי אנשים שמסייעים, בלי תרבות שמאפשרת, שמעריכה, שמכירה. גם כאן קיימת אותה בעיה: החולשה הארגונית של עולם הישיבות, הדלות, גורמות לכך שמיטב בניו יתפתחו דווקא באקדמיה. לאקדמיה כמובן סדר יום משלה, עולם רעיוני משלה, שלא חופף את העולם הערכי של הישיבות, את סדר היום התורני, האמוני.

גם בתחום כתבי העת לוקה המציאות בחסר. עד להקמת 'אסיף', שיֵצא לאור בע"ה לראשונה באלול הקרוב, לא היה לעולם הישיבות כתב עת מאוחד. במשך עשרות שנים הוציאו חלק מהישיבות שנתונים עצמאיים, אך אלו לא הצליחו להטביע חותם משמעותי על עולם ההגות והלימוד. ראשית, לרוב הישיבות אין קאדר מספיק רחב של כותבים איכותיים בשביל ליצור כתב עת איכותי. שנית, לעולם הישיבות חסר היה עמוד שדרה רעיוני שבו יתמקד הביטאון. ראו לדוגמה את השפעתם של כתבי העת 'תחומין' או 'דעת' על ההתפתחות של הכותבים התורניים, על תחומי העניין שלהם. האם לעולם הישיבות אין סדר יום משלו, אין מטרות לימודיות משלו?

כל ישיבה, כל ראש ישיבה, חיים בעולם משלהם. צעיר בישיבת רעותא, כרמל. צילום: פלאש 90

כל ישיבה, כל ראש ישיבה, חיים בעולם משלהם. צעיר בישיבת רעותא, כרמל. צילום: פלאש 90

מסלולי לימוד לבוגרים

הפתרון לבעיות אלו הוא כאמור כינון שיתוף פעולה בין ישיבתי. ניתן לעשות זאת בכמה דרכים, ולהלן מספר הצעות יישומיות:

1. איגוד ישיבות ההסדר יצטרף באופן מלא למשרד החינוך. יהיה אגף ישיבות ההסדר, שבראשו יעמוד הראי"ה (ראש אגף ישיבות ההסדר) – דמות בעלת יכולות ניהוליות מרשימות, בעלת חזון חינוכי וערכי, בעלת אומץ, דמות שלא תופסת את עצמה כאחראית לצד החומרי בלבד, אלא נכונה לעצב עולם חינוכי ולימודי במובנים הרחבים ביותר, ככל מערכת חינוך ומחקר ממלכתית במדינתנו המתוקנת.

2. לבחורי ישיבה בני שיעור ו' ומעלה יהיו ארבעה מסלולי לימוד:

א. מסלול של חינוך.

ב. מסלול של רבנות קהילה.

ג. מסלול של מחקר בתלמוד והלכה. המסלול ישלב לצד לימוד מעמיק ורחב במגוון נושאים, מסכתות וסוגיות, כתיבה של עבודה משמעותית, עמוקה ויצירתית, תזה. לצד מבחנים שילוו את הלימוד, תהיה ועדה שתבחן את העבודה, כבכל תואר שני עם תזה.

ד.  מסלול של מחקר במחשבה ותנ"ך, בדומה למסלול הקודם.

יוקמו שניים שלושה מרכזים לכל כיוון, בגוונים שונים, ואלה יפעלו בתוך ישיבות שיזכו בכך. סך הכול מדובר בשמונה־תשעה מרכזים. מרכזים אלו ימשכו אליהם את האנשים שחפצים להתפתח באחד המסלולים. במרכזים אלו תושקע מחשבה חינוכית רבה, יגויסו מלמדים איכותיים, ויינתן ליווי משמעותי. במצב הנוכחי, ישנם מלמדים איכותיים מאוד שמלמדים מספר קטן של לומדים. לעומת זאת, ישנם לומדים רבים שמרגישים חוסר במלמדים איכותיים שיעזרו להם להתפתח לימודית. הקמת המרכזים תסייע בפתרון הבעיה, ותפגיש בין המלמדים ללומדים במסלולים השונים, איש לפי סגנונו ורוחו.

הראי"ה ישאף להעניק תארים מוכרים על ידי משרד החינוך, שיהיו מוכרים ומוערכים בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר. הוא יעבוד כמובן בשיתוף פעולה הדוק עם מכללות להוראה, דבר שיתרום רבות למסלול ויעצים אותו, ובעז"ה גם אוניברסיטאות יהיו שותפות לרעיון.

3. כיום יש לא מעט ישיבות שבהן אחד מאנשי הצוות מתפקד כיועץ חינוכי. על הראי"ה יהיה לפעול למען איחודם לגוף אחד. אחדות זו חיונית להם. כגוף אחד עם משאבים, תוכל המערכת למנות יועץ בכיר שיחנוך את היועצים בעבודתם. הם יוכלו לשתף זה את זה בלבטים החינוכיים ובדילמות. הם יוכלו ליצור לעצמם סמינרים מרוכזים וקורסים עצמאיים שיעשירו ויפתחו אותם לכיוונים חדשים. כמובן, במצב הנוכחי, כאשר כל יועץ עומד בפני עצמו, הדברים קשים יותר לביצוע.

הצטרפות למדינה

לטעמי קיימת עוד בעיית עומק שגורמת לחוסר האחדות בעולם הישיבות. נסו לדמיין כל עולם עשייה אחר – לדוגמה, מערכת החינוך – שהיה מתנהל על ידי ראשי ישיבות: אנשים רוחניים מאוד, אידיאולוגיים, צדיקים. אנשים עמוסים מאוד בטרדות הוראה, פסיקה ולימוד, בליווי חינוכי של מאות תלמידים. אין סיכוי שהם היו יכולים למלא תפקיד זה.

ראשי הישיבות, בצדק, נאלצים להתרכז בתפקידם, שכשלעצמו הוא קשה מאוד ודורש עוצמות נפש אדירות. ברור אפוא מדוע אין להם פנאי להשקיע בתוכנית של איחוד. הקמת מסלולי לימוד ומחקר רציניים ומוכרים, כתבי עת מאוחדים, הוצאת ספרים רצינית שמונעת משיקולי איכות – כל אלה דורשים חדוות עשייה, פנאי נפשי, נכונות לגיוס משאבים ולמריבה עליהם, התמסרות. כל אלו אינם יכולים להיעשות על ידי אותם תלמידי חכמים המופקדים על עולם הישיבות.

נקודה משמעותית יותר שפוגעת באחדות היא האתוס הגלותי ולא ריבוני של 'המרא דאתרא'. לכל ישיבה יש ה'אדון' שלה ואין היא מוכנה לקבל מרות של רבנים אחרים. אך זהו אתוס מפלג. עם אתוס שכזה לא ניתן לבנות מערכת מסודרת, בעלת נהלים מסודרים, בעלת יכולת לכפות דברים לאחר דיון שבו נשמעו הצדדים השונים. אני לא רוצה לדמיין איך היו נראים מערכת החינוך או העולם האקדמי עם אתוס שכזה.

הגיעה העת להשיב את האחדות, אך לשם כך יש לשנות את האתוס. הדבר היה קורה באופן טבעי אילו עולם הישיבות היה מצטרף באופן מלא למוסדות המדינה, משתייך לארגון מרוכז וריבוני הפועל בהרמוניה ובהיררכיה. אך הגלותיות הנציחה את המחלוקת ויצרה עולם פרוד ומבוזר.

רבים מדברים על הבעיות בעולם הישיבות ומתמקדים בהיבטים הרוחניים (בין היתר נכתב על כך בעבר במוסף זה). הרב קוק, שהיה מעורב גם בהקמת הפרויקט המעשי של 'הלכה ברורה', כסף וייחל לבני הנביאים. דומני שעולם ישיבות ההסדר זקוק כיום לא פחות לשינוי ארגוני עמוק, להצטרפות לעולם הגאולה, לעולם המדינה, לשינוי שיאחד אותו, שיגרום לו להציב סדר יום עצמאי, להיות מה שהוא רוצה להיות, מה שהוא מסוגל להיות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013

פורסמה ב-12 באפריל 2013, ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ג - 818 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. בס"ד ה' באייר ע"ג

    אני דוקא שמח מאד בביזור הרעיוני של עולם הישיבות הציוני. יש לנו מיגוון של גדולי תורה וענקי מחשבה, שכל אחד מתווה דרך משלו להתמודדות עם אתגרי התקופה. דבר שמאפשר לכל תלמיד להתחבר לדרך תורנית המתאימה לאישיותו.

    ודאי היה טוב אם היו מצליחים להגיע להסכמות בנושאים המרכזיים העומדים על הפרק, אך הבעיות אינן פשוטות, ובהתאם – ההתמודדות אינה פשוטה, אי אפשר ליצור אחדות בצורה מלאכותית.

    הכפפה ל'ראש אגף' במשרד החינוך, היא מתכון לכפיה רעיונית, לא כך יצמחו אישים גדולים ולא כך יצמחו רעיונות גדולים.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • שמשון צבי לוינגר

      בס"ד כ"ב באייר ע"ג

      מה שכן מתבקש לענ"ד, הוא שיהיה ל'איגוד ישיבות ההסדר' מעין 'דיקאן הסטודנטים' שיעזור וייעץ לתלמידי הישיבות בבעיות שונות המטרידות אותם. בעיות שלפעמים לא נוח לתלמידים לשתף בהן את אנשי הצוות שבישיבתם. כגון משבר החזרה לישיבה אחרי הצבא, עליו דן הרב אלחנן ניר במאמרו 'יוצא מדרך אנושי', באתרא הדין.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ש.צ.לוינגר

      בס"ד כ"ז אייר ע"ג

      שיתוף פעולה מבורך בין זרמים שונים בישיבות ההסדר, הוא 'בתי המדרש הישיבתיים', שבאחרונה נתבשרנו על הקמת אחד מהם באוניברסיטת אריאל (ראו למשל בכתבה של ישי פרידמן, 'ההפרדה מגיעה לאקדמיה', nrg מעריב, 26.2.13).

      בהנהגת 'בתי המדרש הישיבתיים' חברו יחד הרב יהושע וייצמן ממעלות, הרב אליקים לבנון מאלון-מורה והרב אליהו בלומנצוייג מירוחם.

      על בתי מדרש אלה ראו עם במאמרו של הרב אביב זגלמן, 'דור שלישי לבית המדרש', באתרא הדין.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. ידידיה רוזנברג

    בס"ד ו' אייר – יום העצמאות
    מה שאני שומע בכתבה הוא לא אחדות מלאכותית ולא כפייה רעיונית, אלא יצירת הזדמנות להעצים את עולם הישיבות כולו – דרך הצד המשותף לכלל הישיבות, שהוא וודאי רוב מניין ובניין שלהן, דרך מתן גושפנקא רשמית לנתיבי הלימוד הקיימים – ועל ידי זה לאפשר להם לפרוץ, ודרך הוצאת הכוחות הטובים והגדולים שבכל ישיבה לטובת כלל הישיבות – במגוון דרכים.
    לא נראה לי שהדגש הוא על משרד החינוך – ו"ראש האגף" הזה, גם אם הוא חייב להיות איש חזון, צריך להיות איש ניהולי ביסודו – שעיקר תפקידו הוא למצוא את מה שטוב בכל מקום, ולהשפיע ממנו לכולם.
    כנקודה נוספת אומר, שזה יכול להועיל אפילו לביזור הרעיוני – אם כל גדול תורה יוכל להשמיע את קולו גם מעבר לתחומי ישיבתו – דבר שיאפשר החלפת רעיונות ושיח אמתי ופורה.

  3. שלום ידידיה, אכן הדגש הוא ממש לא על משרד החינוך, ויתכן מאוד שכל הקטע הזה היה טעות. הדגש הוא על הצורך בפעולות משותפות, בכל המישורים, והטענה שהחוסר בהן נובע בין היתר מסיבות חומריות פשוטות – אף אחד לא עובד בזה. אם יהיה מישהו שיעבוד בזה, איש ניהולי ביסודו כפי שכתבת, הדברים יוכלו להתקדם. אולם הבעיה איננה רק החוסר במישהו שזוהי עבודתו, לקדם את הדברים. הבעיה היא גם החוסר בתפיסת טוב משותפת והפחד מכפייה רעיונית וחינוכית. אולי הדרך הטובה לקידום הדברים היא על ידי הקמת מעין ציר של כעשרה ישיבות בעלות תפיסת טוב משותפת, שיש להן אמון וכבוד אחת לשניה, שירצו לעבוד יחדיו, לרכז משאבים ככל שאפשר, ולמנות אדם שיעסוק כל כולו בקידום המרחב המשותף. תחשוב כמה אנשים עובדים בדברים שכאלה בעולם החינוכי הכללי האקדמי, כמה כוח אדם מושקע בחשיבה שכזאת, וכמה אצלנו, זה חלק מהדלות שמובילה למצב שבו כל ישיבה עומדת בפני עצמה וממילא ברוב המקרים לדלות בתוצאות ובפריחה.

  4. הרעיון כשלעצמו לא רק טוב אלא מתבקש ויפה שעה אחת קודם.
    הוא לא סותר בכלל את החופש המחשבתי של עולם הישיבות אלא מבקש ליצור פלטפורמה מסודרת לחופש הזה בדיוק בדמותו של כתב עת מרכזי בו כותבים אנשים שונים מקשת שלימה של ישיבות בכתב עת מרוכז. לכתב עת זה תהיה תפוצה וביקוש גדולים יותר ויעורר ויתווה שיח בין ישיבתי שלדעתי יהיה פורה ובעיקר מפרה.

    וחשוב לא פחות- מסלולי לימוד מקצועיים של עולם ישיבות! כ"כ חשוב, נכון ומתבקש. צריך להיעשות בחכמה ובזהירות כיוון שיהיו מחלוקות על הדגשים הגם שתהיה הסכמה כללית על הרעיון, אלא שמחלוקות כאלה יכולות להיות מהותיות ולמנוע ביצוע מוצלח של הרעיון.

    מסכים עם ההסתייגות מהכפפה לגורם ממשלתי. (ובענייני מימון ותקציב- בטוחני שרווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. הקצאת תקציב משותפת לישיבות החברות והירתמות של הציבור ותורמים. אין לי ספק בכך)

    נדב לוין

    • למה עולם הישיבות צריך מסלולי לימוד מקצועיים?
      כלומר מה רע במכללות/אוניברסיטאות קורסים שקיימים כיום לא במסגרת עולם הישיבות

  5. אני חושב שהרעיון מצויין.
    ראשית , עצם זה שתהיינה דרישות אמיתיות ממי שהולך להיות בחור ישיבה , קריטריונים שהוא אמור לעמוד בהם , יצרו סינון ראשוני.
    אם בסוף שנה א' יהיה מבחן , וכך בסוף שנה ב' , וכו' על ידי גורם חיצוני ואובייקטיבי , בסופו של דבר מי שאינם מתאימים לישיבה יפלטו החוצה.
    הבעיה המרכזית לדעתי בעולם הישיבות היא שכל הרוצה ימלא את ידו ויהיה תלמיד ישיבה , וזה כולל אנשים חסרי כישורים מינימליים. מה שגורם להם בסופו של דבר לצאת ללא תורה וללא דרך ארץ (=פרנסה) , וללסטם את הבריות בעסקנותם \ עשקנותם.
    בחורים רבים אני מכיר שבילו בישיבות כמה שנים טובות ולא יצאו משם עם כלום. שום ידע תורני אמיתי.
    כל זה יוצר בסופו של דבר זלזול במעמד של בחור ישיבה , זלזול במי שכן לומד וכן משקיע , וזלזול בתורה בכלל.

    כמו כן ישיבות היום נמדדות היום לפי כל מיני "גימיקים" ופופולריות , ופחות לפי מה שישיבה אמורה להכשיר אליו.
    עצם יצירת בסיס משותף אמיתי , מעבר לכל הגימיקים , יכול למדוד את רמת הישיבה באופן טוב , לייצר תחרות בריאה , ובזמן הפנוי שנותר אפשר לעסוק בגימיקים למינהם.

    אני חושב שחלק מהסיבה בגללה יש התנגדות לרעיון זה , זוהי התפיסה כי "אם בחור לא הגיע לישיבה הוא יכול להוריד את הכיפה". ולכן היחס לישיבות הוא כאל עיר מקלט , ולא כאל מערכת שבאמת אמורה לייצר משהו משמעותי ויש לה בקרת איכות מינימלית.
    התפיסה הזו הביאה את הישיבות לשפל מבחינת הרמה ומכל בחינה שהיא.
    הגיע הזמן להחזיר את "כבוד התורה" , ששהות בישיבה תהיה בעלת ערך , ואז ממילא הישיבה גם תמשוך אנשים כמוסד יוקרתי המקדש שם שמיים.

להגיב על נדב לוין לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: