רק 50 מטרים
 מהאנדרטה / ישראל רוזנסון

התבוננות בשתי אנדרטאות שואה על רקע סביבתן מגלה מצבות שנועדו 
לספר את ההווה לא פחות מלזכור את העבר. הרהורי הנצחה 

כשברקע מתרפק נוף הגבעות היפהפה של הגליל התחתון, חורש ירקרק גובל בשדות חקלאיים ושדות בור, ניצבת על עמדה האנדרטה לזכר השואה בבית לחם הגלילית: רחבה ובה בימת אבנים נמוכה שעליה שישה עמודי אבן המצטיירים כמעין מצבות דחוסות; עמודי האבן נטויים, חלקם נדמים כמטים ליפול, אך נשענים אחד על משנהו והשמאלי שביניהם זקוף באופן יחסי; הם ערוכים בתנוחה שבה, כביכול, הנפילה־התמוטטות נבלמת. הפרשנות כמעט מיותרת. ששת העמודים – שישה מיליונים המה, והנפילה?! כאמור, הפרשנות מיותרת.

משמאל לסדרת העמודים ובקדמתה ניצבת קוביית אבן חלולה דמוית באר, אפשר שבאה לסמל תחייה ושיקום. על הדופן הקדמית שלה כתובת מבארת: "לזכור ולא לשכוח – יד זיכרון הוקמה על ידי בני בית לחם הגלילית, דור שני לשואה […]"; ובהמשך, כך מתברר למי שראה את האנדרטה מרחוק, מדובר בהנצחה למשפחותיהם של התושבים במקום. בהתקרב הצופה עוד יותר יבחין ברשימות השמות הצפופות המכסות את העמודים, שמות המייצגים את אותן משפחות שלזכרן הוצבה האנדרטה.

עמודיה מחושבים ליפול, אך היא יציבה. אנדרטה לזכר השואה בבית לחם הגלילית. צילום: ישראל רוזן

עמודיה מחושבים ליפול, אך היא יציבה. אנדרטה לזכר השואה בבית לחם הגלילית. צילום: ישראל רוזסון

נמצא שמדובר באנדרטה בעלת סמליות לאומית בולטת המתייחסת לששת המיליונים, אך מתפקדת גם כסוג מסוים של הנצחה קהילתית; קהילת ההווה מנציחה את העבר; בני המקום ובוניו, אלו שהכו כאן בגבעות שבשולי העמק שורשים חדשים, מנציחים באבן את שורשיהם המקוריים שעלו בעשן.

כשברקע משתרע נופו המאתגר של אחד מבתי העלמין המיוחדים בארץ, בית העלמין במזכרת בתיה (במרכזו במעין 'אוהל' קברו של הרב מוהליבר זצ"ל), ניצבת אנדרטה פשוטה לזכר השואה. בצד מספר אלמנטים בעלי סמליות מוכרת ואף שגרתית (בולטים גוש גרניט גדול ונר מתכת), מובחן לוח הנצחה שכותרתו: "יד זיכרון לקדושי פבלובה [=פבלובקה] – מושבת האם של מקימי וראשוני מזכרת בתיה אשר נספו בשואה ביום כ"ב בחשון תש"ג 12.11.43", ובהמשך מובאת רשימת השמות; וגם כאן מדובר בהנצחה קהילתית הנשענת על איזושהי סמליות כללית־לאומית.

על רקע הסביבה

אנדרטאות לשואה למגוון סוגיהן שכיחות בארצנו. בתוכן יש כמובן כאלו הממוקדות במונצח – בקהילות העבר, בזיכרון הכחדתן; ויש גם אנדרטאות שמדגישות את המנציח – קהילות ההווה; הן מתייחסות לשורשיהן שנכחדו, ובה בעת מדגישות – ניתן לומר בהכרח – את התחייה, את ההתגברות על השבר. אמנם במזכרת בתיה מונצחת הקהילה שנכחדה, אך שתי האנדרטאות הנזכרות כאן הן מהסוג המנציח; הקהילה המנציחה את שורשיה מנציחה בעצם את ההמשכיות, את הניצחון על הטראומה; משפחות המייסדים נרצחו, אבל בניהם־המייסדים בנו מפעל חדש, עולם חדש, ובתוכו הציבו יד לבני משפחותיהם.

עד כאן הדברים פשוטים ואופייניים לאתרי זיכרון רבים במקומות רבים, אבל שתי האנדרטאות הללו מציגות חיזוק לקו המחשבה הזה; מאפיין נוסף, מעורר למחשבה, הקשור בסביבתן הקרובה. מאי קא משמע לן? התבוננות ביצירת אמנות אינה יכולה להעלים את סביבתה; הסביבה היא חלק מהמבט. אלמלא בנושא כה מעציב עסקינן, הייתי מעמיק בדוגמה של שני מבטים ב'מונה ליזה'; האחד – לו יצויר – באיזה ארמון פרטי המשחזר את מצבה המקורי של התמונה, מבט ישיר מול חיוכה ומבטיה המתעתעים, ואם העין סוטה היא מזהה רקע אותנטי; והשני בארמון אחר – הלובר, כשהיא מוקפת בנחילי תיירים ומצלמותיהם בידיהם, ויותר משאתה רואה 'מונה ליזה' אתה רואה ושומע המון אנושי. בשני המקרים שיעור באמנות, בשני המקרים שיעור בסוציולוגיה, ואידך זיל גמור.

פשיטא, הסביבה היא חלק מהמבט גם באנדרטה. לאנדרטת השואה בבית לחם הגלילית מגיעים מבית טמפלרי מהמרשימים ביותר ביישוב. נזכיר, בית לחם הגלילית הייתה מושבת טמפלרים שנוסדה בשנת 1906; הרוח הגרמנית שלה בלטה במיוחד בשנות השלושים־ארבעים של המאה הקודמת עת התפתח בה גרעין נאצי חזק. חלק גדול מתושביה הוגלה בפרוץ מלחמת השנייה לאוסטרליה על־ידי שלטון המנדט, שבעניינים הללו לא היה הומני במיוחד, וחלק (זכור לשמצה בעטיו של נאום ההספד להיטלר) נותר עד לכיבוש בית לחם במלחמת העצמאות.

כשהוקמה בית לחם הגלילית שלנו היא הייתה – ניתן לומר – אחד היישובים היחידים בארצנו שבא במקום יישוב נאצי. סמליות מושגת בכוח מהלכים מפתיעים, פעמים בלתי־צפויים, מגרים ומעוררים. אנדרטה לזכר השואה חייבת להדגיש את הנספים, אך כשהיא מתמקדת בבנים הגואלים את אדמתם, זהו מהלך סמלי חשוב; במערכת התרבותית הקרויה 'אנדרטה' המנציח חשוב בדיוק כמו המונצח. במקרה הנידון, מקרה בית לחם הגלילית, יש שותף נוסף – 'רוחות הרפאים' של נציגי הנאצים בארץ הקודש. אם הן משוטטות קצת בסביבה, הן מגלות את בתיהם שהפכו לבתי מושב, מגלות אנדרטה לפרי מעלליהם. אך זוהי אנדרטה בוטחת! אכן, עמודיה מחשבים ליפול, אך אין להטיל ספק ביציבותה הנשענת על סביבה חקלאית פורחת של יהודים בארץ ישראל. לרוחות הרפאים הללו אין מה לחפש כאן.

חלק וחלק

כשאני פוסע בבית העלמין במזכרת בתיה, קשוב להסבריו של ידידי אחיעזר ארקין – נצר למקימי המושבה וחוקר חשוב שלה – אני מתמכר למחשבות. כבתי עלמין אחרים של העלייה הראשונה והשנייה, גם בית העלמין הזה מעלה את מצוקת הקיום והחיים החלוציים בארץ ואת הצורך הבלתי־מתפשר בהקרבה; חיים עד כלות. ארקין מצביע על שמות המשפחות שבכתובת ההנצחה לשואה באנדרטה בפתח בית העלמין; הוא מזהה את אותם שמות משפחה גם במצבות בית העלמין; חלק מבני המשפחה עלה, חלק נותר בפבלובקה.

ממזכרת בתיה המיוצגת נאמנה על־ידי אחיעזר ארקין עולה אמירה פשוטה ונשגבה כאחד. קהילת פבלובקה לא התלהבה מעליית אחד עשר בניה לעקרון, היא מזכרת בתיה, ולא תלתה בהם תקוות גדולות; בשנות השמונים של המאה ה־19 חששות גדולים ליוו את העלייה אל ארץ קדושה שבפועל נתפסה כארץ גזרה. אכן, פבלובקה לא הייתה גן עדן, אך החיים הבטוחים היו שם, ולא בארץ הקודש.

עד כאן! כל משפט נוסף שייאמר כאן על ניצחונה של הציונות ייתפס כקלישאה חבוטה, וכידוע הדברים באמת מורכבים; אך אנו עוסקים כאן באמנות סביבתית, ומה אפשר לעשות, מבט סביבתי בבית העלמין במזכרת בתיה מעמת את שתי הדרמות הללו, את הציונות ואת השואה. במזכרת בתיה מתו לא־מעט על מזבח ההתיישבות, נפלו על משמרתם, אך מזכרת בתיה פורחת, בית העלמין שלה מעיד על החיים, בפבלובקה נותר המוות.

לא ביקשתי להציג כאן הרהורים של 'היסטוריוסופיה בגרוש', אלא רק לספר על שני מבטים בשתי אנדרטאות ומשתי אנדרטאות, התבוננות באנדרטה ומהאנדרטה; מבט ברדיוס של כחמישים מטר מסביב לאנדרטה; חמישים מטר בסך הכול.

 פרופ' ישראל רוזנסון הוא ראש מכללת אפרתה בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 באפריל 2013, ב-גיליון שמיני תשע"ג - 817 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: