המשוררת מביאה לקיצוניות את מחאתה נגד הקפיטליזם הצרכני בהתנגדות למילוי האוטומטי של מצוות פרו ורבו. מחאה חברתית, מגדרית, רוחנית ועדתית

בגלל טעות אנוש

ענת זכריה

מוסד ביאליק, 2012, 87 עמ'

'בגלל טעות אנוש' הוא ספר שיריה השני של ענת זכריה. זהו ספר משובח, קשה ומאתגר לקריאה, היוצא בסדרת 'כבר', בעריכת ליאת קפלן. אחד מנושאי הספר המקוריים, לטעמי, הוא המחאה נגד עוולות הקפיטליזם הצרכני. המחאה מתייחסת לתופעה בכללותה, אולם אתמקד בהיבט ייחודי ואירוני שלה והוא סירוס הפריון.

'כל הבשר והשומן' הוא שיר פותח מניפסטי של הספר. הוא מצהיר על העמדה החברתית־כלכלית המרכזית של המחאה נגד הקפיטליזם הצרכני: "כָּל הַבָּשָׂר וְהַשֻּׁמָּן, הַקָּפֶה וְהַמַּאֲפֶה/ גַּרְעִינֵי הַחֲמָּנִיָּה בְּמֶלַח יָם אַטְלַנְטִי […]" (5). גישה כלכלית זו רוצעת את אוזננו כפרטים וכקולקטיב לאקט הצריכה באופן לא מודע. בעטיה אין לנו מנוחה ואנו דוהרים לצרוך בשם הצריכה ולא בשם הצורך מזון, מין, ילדים, בני זוג וכדומה. השיר 'כלכלה' מתאר זאת באופן מדויק: "מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֹׂבַע/ לֹא יָכֹל לִמְצֹא/ אֶת הַמָּקוֹם הָאֶחָד/ כָּל מְנוּחָה מִשְׁתַּמַּעַת/ כְּאָבְדָן הַחִישָׁה […]". הקפיטליזם הצרכני מעודד את התשוקה לצרכנות בולמית, ריקנית, והתוצאה היא טשטוש היכולת למצוא שלווה פנימית וקשב רגשי.

השלכה פסיכולוגית וסוציולוגית חמורה של להט צרכני לא מאובחן היא תפיסת המשפחה והילודה כביטוי של צרכנות. הביטוי האסתטי של תפיסה זאת בא לידי ביטוי בעמדה חתרנית, קיצונית ופרודית ב'בגלל טעות אנוש' והוא התנגדות למצוות פרו ורבו. בהוראתה הראשונית והאוניברסלית מצווה זו מקדשת את המשך הקיום לשמו, אלא שבהוראת הקפיטליזם הצרכני זו הוראה יצרנית־חומרנית. במילים אחרות, הקפיטליזם הצרכני גייס את המשאב הרוחני של המצווה הראשונה, הקדושה והמיתית למטרותיו החומרניות וההיסטוריות; מעתה פרו ורבו על מנת למלא את החיים והבית בילדים ובחפצים. פרודיה זאת של 'בגלל טעות אנוש' על החמדנות של כלכלת הבולמוס העכשווית מערערת על תכלית קיומו הממשי והמוסרי של המין האנושי.

הפרודיה מעוצבת ברגישות דרך יחסה האמביוולנטי של הדוברת לילודה וממילא לאִמהות. אהבתה ותחושת האחריות שלה לילדים היא טוטלית ולכן היא חוששת להביאם לעולם כה אכזר. היא מבטאת חרדות קיומיות מפני הסבל והמוות שצפוי להם והיא מבקשת למנוע מהם את הזוועה, כמו שכתוב במחזור 'נעשֶׂה אדם': "מִי יְסַפֵּר לָהֶם שֶׁמְּשֻׁגָּעִים מִתְכּוֹנְנִים/ לַהֲרֹס אֶת כַּדּוּר הָאֶרֶץ הַזֶּה" (26). ובהמשך כתוב באופן המהדהד את הבולמיות הצרכנית של פרו ורבו: "אַל תַּעֲשֶׂה לִי יֶלֶד/ אֶחָד יִגְרֹר אֶחָד נוֹסַף/ וְאוּלַי עוֹד שְׁנַיִם אוֹ אַרְבָּעָה/ טוּר הַנְדָּסִי שֶׁל חֲרָדָה […] אַל תַּעֲשֶׂה לִי יֶלֶד/ מוּל תִּינוֹקוֹת אֲנִי אֲחֻזַּת/ נְבוּאַת לֵב מֵעִיקָה […]" (26). "תעשה לי ילד" היא מחווה וולגרית של אהבה, וכאן בהיפוכה ("אַל תַּעֲשֶׂה לִי יֶלֶד") היא פרודיה שחורה על פרו ורבו. ההומור הפרודי הוא דרך רכה להתמודד עם הכאב הקיומי של הסירוס.

עמדה חתרנית, קיצונית ופרודית. ילודה כביטוי 
של צרכנות. צילום: thinkstock

ביער נרקוד

לתחושת הדיכוי של הדוברת יש גם ממד של מחאה מגדרית. רוב הפוסקים קבעו שפרו ורבו היא מצווה שחלה על הגבר ואילו האישה פטורה ממנה. נאמר בבראשית: "מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (א, כח). פוסקים טענו שאיש דרכו לכבוש ואין דרכה של אישה לכבוש, ולכן היא פטורה (בבלי, כתובות סה, ב). עם זאת, יש ציפייה מהאישה בחברה הישראלית להביא ילדים ואולי במיוחד מהאישה המזרחית המסורתית. כנאמר "תביאו שניים תביאו שלושה/ תביאו ארבעה ילדים/ תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח/ ושני חדרים קטנים/  […] תביאו חמישה / תביאו שישה ילדים / תקבלו הנאה וכבוד מקרובים  […] כתוב בתורה/ אולי בגמרא/ לכו תשאלו את הרב […] תביאו שמונה ילדים/ זאת לא בדיחה/ הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים […]" ('ילדים זה שמחה', יהושע סובול).

הקישור העדתי לא מופיע ישירות בשירי הספר, אבל האופציה הפרשנית הזאת זמינה לאור מוצאה העיראקי של זכריה, אשר מתואר בשירה 'אין דבר העומד' (46). הדוברת בשיר תמהה על ההגירה של אביה לישראל. השיר נפתח בשורה הנוקבת: "למה באת?" וממשיך לתאר את הדיכוי, "חוֹרְטִים עַל גַּבְּךָ פְּרִימִיטִיבִי", קרי, בזים לאב בהיחבא, מאחורי גבו, על מוצאו.

הפתיחה והסיום של השיר "העולם האמיתי" (20) מנסחים עמדה רוחנית אקסטטית מפתיעה ביחס לדחיית מצוות פרו ורבו: "שׁוֹכְבִים זוֹ לְצַד זֶה/ נוֹגְעִים בַּבִּרְכַּיִם, בַּיְּרֵכַיִם בַּיָּדַיִם/ יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת יֶלֶד/ לְהִתְרַבּוֹת מִתּוֹךְ אֵמוּן גָּדוֹל/ כָּל כָּךְ./ וְיָכֹלְתִּי לוֹמַר: לְחַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם/ אֲבָל אֲנִי תָּמִיד רָצִיתִי אֶל הַיַּעַר […]/ וְאִם בַּסּוֹף מִישֶׁהוּ־אַתָּה יִשְׁאַל:/ לְאָן עַכְשָׁו?/ אֶל הַיַּעַר/ לִרְקֹד לִרְקֹד לִרְקֹד". הווה אומר, סיבה עמוקה לדחיית הילודה טמונה גם בכמיהה קמאית למאגי. הדוברת מוותרת על "חַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם" ואמהות לטובת ריקוד ביער. הריקוד ביער מייצג את הכמיהה לאקסטזה קבועה ולנשיות לא מבויתת. זו שרוקדת ביער מבקשת להישאר ילדה, לשהות במאגי־טרנסצנדנטי, אשר הינו נטול מחויבות לנורמות חברתיות נוקשות של משפחה ואמהות וממילא לבולמוס היצרני של משפחה וילדים. לכן, לשיטתו של השיר ילודה היא ביטול תורה.

הפרודיה על פרו ורבו היא המניע הסמוי לשימוש במוטיב החוזר של שירי ילדים ומשחקי ילדים. לדוגמה, הציטוט בסוף 'העולם האמיתי' מיובא משיר הילדים העממי 'אני עומדת במעגל'. הפזמון שלו הוא כזכור: "ביער ביער ביער/ נרקוד נרקוד […]". דוגמה זאת ואחרות ("לֹא מִתְעוֹרֶרֶת נְסִיכָה/ וְלֹא צְפַרְדֵּעַ", 24; "אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ/ דָּג מָלוּחַ", 29; "מִשָּׁלֹשׁ יוֹצֵאת אַחַת", 37) מעידות גם על כמיהה לעולם הילדות, אך גם על כאב הפרידה ממנו. השילוב הבין־טקסטואלי בין ציטוטי טקסטים נמוכים בלשון השירית הגבוהה ממחיש את מעמדם החריג של הילדים בעולם חסר תום.

'בגלל טעות אנוש' מעצב קול יוצא דופן של מחאה חברתית־כלכלית, מגדרית ורוחנית נגד המניפולציה הצרכנית של הקפיטליזם, אשר פוגעת בערך המקודש והעליון, שלא לומר בטאבו, של פרו ורבו. לפתע, הודות למחאה זאת יישום המצווה איננו אקט אוטומטי, אלא הוא מחייב בחינה רגשית עמוקה של המוכנות אליה. לחקירה עצמית זאת יש השלכות סוציולוגיות: אם מצוות פרו ורבו היא רשות ולא חובה קהילתית, המבנה המשפחתי עשוי להשתנות. שהרי סיבה מרכזית ללכידותה של המשפחה בעידן המודרני היא ילדים. בהנחה שדחיית הציווי פרו ורבו כלשונו איננה באה בשם הדוניזם מיני, מתבקש אפוא חיפוש רוחני עכשווי אחר אפשרויות של מסגרות קיום זוגיות, משפחתיות וקהילתיות חדשות וגמישות.

מבוסס על דברים שנאמרו בהשקת הספר בבית הקונפדרציה, ירושלים, 6.3.13.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013