יישום 
מבוקר / אריאל הורוביץ

הרב חגי לונדין משוכנע שהנהירה של צעירים לברסלב היא תנועה ילדותית. בשמרנות של "ישיבות הקו" הוא מזהה חשש מפירוק מערכות כללי וטוען כי "אין כיום אפשרות להנחיל את משנת הראי"ה לציבור הישראלי הרחב"

את הרב חגי לונדין אני פוגש במשרדו  בקומה השלישית של מכון מאיר בירושלים, שם ממוקמים אולפני ערוץ מאיר. בקומה שמתחתינו רועשים ורוחשים תלמידי הישיבה, רכונים על דפי הגמרא או ספרי המחשבה; כאן, בחלונות הצופים אל בתי שכונת קריית משה, מצלמים סדרות לילדים ותוכניות טוק־שואו בגוון אמוני.

בשבוע שבו אנו נפגשים עלה ערוץ מאיר לרשת הוט, ולונדין, שבאחד מכובעיו משמש מנהל התוכניות, קורן מאושר. זה עתה אף השלים את סדרת "מאמרי ליבה במשנת הרב קוק", חמישה כרכים המציעים פירוש נהיר וקריא לחמישה מאמרי יסוד במשנתו של הרב קוק. "זה היישום", הוא אומר בחיוך, בגאווה מסותרת, מצביע על האולפנים בידו האחת ובידו השנייה אוחז באחד מספרי הפירושים שכתב. פניו הקורנות של הרב קוק צופות על הסטודיו הצנוע.

בשנת 2013, כשהחברה הישראלית בכלל והציבור הדתי־לאומי בפרט נוהים אחר זרמים רוחניים מגוונים, כשהמחלוקות בקרב הציונות הדתית הולכות וגוברות, הרב לונדין משוכנע שתורתו של הרב קוק היא המתאימה ביותר לדור הזה, ואף המאחדת המרכזית של הציונות הדתית על כל פלגיה. אין לו ספק, כך הוא אומר, שהדברים שכתב הרב מיפו לפני מאה שנים בפנקסיו האישיים ומעל דפי העיתונים הגדולים מתאימים יותר מתמיד לדור הפייסבוק והאייפון. לאט לאט, כך הוא מאמין, יגלו כולם את האורות הגנוזים בין דפי הספרים. אם רק ירצו.

צילום: מרים צחי

צילום: מרים צחי

אין מונופול

הרב חגי לונדין (38) נולד בבית ציוני־דתי בפתח תקווה ולמד בישיבת 'מרכז הרב'. לאחר הפילוג בישיבה עבר עם רבותיו לישיבת 'הר המור', ולאחר שירותו הצבאי למד בישיבת מעלה אדומים. בהמשך שימש ר"מ בישיבת ההסדר בחיפה, וכיום הוא מתגורר בשדרות ומשמש ר"מ בישיבת ההסדר בעיר. בנוסף לעבודתו בערוץ מאיר, הרב לונדין הוא ראש בית המדרש בקריה האקדמית קרית אונו.

כל חייו הוא עוסק בתורת הרב קוק. את הספר הראשון בסדרת הביאורים למאמרי הרב – פירוש על המאמר "למהלך האידיאות בישראל" – הוציא בשנת תשס"ה, ובהמשך הוציא ביאור על מאמר "הדור", על "חזון הצמחונות והשלום", על המאמר "טללי אורות" העוסק בטעמי המצוות, ולאחרונה השלים את הסדרה עם ביאור למאמר "דעת א־לוהים", מאמר פילוסופי ותיאולוגי באופיו, שמלאכת פענוחו קשה. הוא מספר כי התוכנית המקורית הייתה להוציא עשרה ספרים בסדרה, "אבל התעייפתי באמצע".

המפעל הפרשני מרשים: לצד הטקסט המקורי בן מאה השנים מוגש לקורא ביאור צמוד המנגיש את השפה השירית ללומד בן המאה העשרים ואחת, נוסף על הרחבות וביאורים, ולעתים גם תובנות מרבותיו של לונדין – הרבנים צבי טאו ויוסף קלנר. "המפעל הזה הוא לא יחיד", מדגיש הרב לונדין, "אני מצטרף למכלול שלם. יש היום דור חדש של רבנים שעוסקים בכתבי הרב קוק ויוצרים הנגשה שלהם אל הציבור, וזה תופס. אנחנו רואים את התוצאות בשטח".

הוא מודע לכך שכתבי הרב קוק יכולים להתפרש בכמה דרכים ובכיוונים שונים, וגם הוא, לדבריו, ביקש להניח הצעה לפירוש. "אף אחד כיום לא יכול לומר שיש לו בלעדיות על הפרשנות של כתבי הרב קוק", הוא אומר, "לאף בית מדרש ולאף רב אין מונופול על פירוש הכתבים".

הרב קוק והאינטרנט

ספריו של הרב לונדין פופולריים במכינות הקדם צבאיות ובישיבות הגבוהות – בעיקר אלה שקשורות לזרם של ישיבות 'הקו', הר המור ובנותיה – אך הרב לונדין מדגיש שעל אף נטייתן של המכינות הקדם־צבאיות לספק כלים מעשיים לתלמידיהן ולהתמקד בהדרכה פרקטית לקראת הצבא או חיי הנישואין, עיקר עיסוקו בספרים הוא דווקא תיאורטי, והוא לא משוכנע שניתן להוציא הוראות הפעלה ממאמריו של הרב קוק כמות שהם.

"רוב העבודה על הספרים היא להסביר מה הרב קוק אומר, לא מה הוא אומר לעשות", אומר לונדין, "אני לא חושב שיש אצל הרב קוק הדרכות מעשיות ברורות. הוא הוגה נשמתי, לא הוגה פרקטי. נדרשות עוד כמה שנים של עבודה כדי להוציא מתוך דבריו הדרכות מעשיות; הוא עצמו כמעט לא כתב כאלה. קח לדוגמה את הנושא של מוסר. הרב קוק מדגיש שוב ושוב שהמוסר לא נלחם בכוחות החיים, אלא מנסה להעצים אותם. מה הוא היה אומר על האינטרנט? אני לא יודע. הכול היה מאוד ראשוני בתקופה שבה הוא פעל, האווירה הייתה מאוד אידיאליסטית ולאומית, והיום זה לא כך. לא ברור לי בכלל שהוא שיער איך תיראה התרבות בעידן שלנו. לא ברור גם כיצד הוא היה מסתדר עם החברה הישראלית בכלל, והציונות הדתית בפרט. אלו שתי חברות מאוד הטרוגניות. העולם עבר כל כך הרבה תהפוכות במאה השנים האחרונות, כך שקשה לי לראות כיצד אפשר לתרגם את הדברים כמות שהם באופן מעשי".

למרות הדברים הללו, הרב לונדין טוען כאמור שמשנת הרב קוק לא איבדה מן האקטואליות שלה ומן הרלוונטיות שלה. "מבחינת העיקרון, אין היום משנה רוחנית יותר מתאימה לדור, יותר רלוונטית, ממשנת הרב קוק", הוא אומר. "החזון של האיחוד בין העולמות, בין קודש וחול, חומר ורוח, פרט וכלל – זה לא קיים בשום מקום בעוצמה כזו כמו בכתבי הרב. רבי נחמן, שמדבר היום להרבה מאוד אנשים, עוסק בשמחה ובבדידות ובניכור, אבל אין בתורתו עקרונות לניהול חברה ציבורית מתוך אמונה. הוא לא עסק בזה, זו לא הייתה התקופה שלו. הרב קוק כן התייחס לזה. הוא מדבר על יצירה ועל חשיבותה של האמנות, ונותן קריאת כיוון. נכון, הוא לא פירט בדיוק כיצד צריך לנהל בית ספר לאמנות, אך זו עבודה שמשחרת לפתחם של בתי המדרש שלנו. זו עבודה ארוכה וקשה".

החזון הזה, של חיבור בין העולמות, נראה כיום כמובן מאליו. מהי אם כן הרלוונטיות?

"תתפלא, אבל זה ממש לא מובן מאליו. אני מלמד אלפי תלמידים דתיים־לאומיים בשבוע, כולם שמעו על הרב קוק בבני עקיבא וחלקם אף למדו את כתביו, אבל בעומק – הם סבורים שמי שתופס עצמו כדתי ברור לו שהתורה היא העיקר, וכל מי שיוצא לעבוד הוא סוג ב'. אני בא ואומר: זה לכתחילה. מי שמוציא אל הפועל את הכוחות שהקב"ה נטע בו והולך לעבוד, הוא עובד ה' בדיוק כמו זה שהולך ללמוד בישיבה. לראות ערך בחיי המעשה לכתחילה זה לא כל כך ברור כמו שניתן אולי לחשוב, ואני מדבר על בוגרי המוסדות הקלאסיים של הציבור הזה, אפילו על אנשים שגדלו בסביבה מאוד 'לייטית'. בסופו של דבר, זו התפיסה התורנית שלהם.

"אני מכיר עשרות בוגרי ישיבות שנמצאים בתסכול מתמיד על זה שמה שהם עושים הוא לא בסדר. אפשר לראות את זה גם בתפיסת הא־לוהות. תשעים וחמישה אחוזים מהתשובות שאני שומע ביחס לא־לוהים מתארות סוג של כוח עליון או מישהו שיושב בשמים. זו מין תפיסה ילדותית שרואה את האל ככוח חיצוני ומנוכר לאדם, ולפיה ככל שהאדם הדתי יותר מצומק וכנוע הוא יותר קדוש. זו התפיסה השלטת, וממנה נגזר היחס לעבודה. זו הסיבה שהיה לי חשוב לכתוב את הפירוש ל'דעת א־לוהים'".

'דעת א־לוהים', מאמר שקובץ בספר 'עקבי הצאן', הוא אחד ממאמריו התיאולוגיים החשובים של הרב קוק. הוא מציג למעשה את תפיסת הא־לוהות של הרב, ומבקר בראש ובראשונה את ה'תפיסה הילדותית' של הא־לוהים, המבקשת להגיע אל העצמות הא־לוהית ולקיים קשר אינטימי עם אל פרסונלי. הרב קוק אף מתעמת במאמר זה עם גישתו הפנתיאיסטית של שפינוזה, ומציג תפיסה אלטרנטיבית שאיננה פונה אל א־לוהים פרסונלי אלא מתמקדת בא־לוהות המתגלה בעולם, באומה ובכוחות חייו של האדם. בנו של הרב, הרב צבי יהודה, אף ציין כי תפיסתו של הרב במאמר זה מבוססת על משנתו של הרמן כהן.

דעת א־להים ובנט

אתה כותב את ספרי הפירושים לקהל הרחב, אך השיטה הרוחנית שהרב מציע ב'דעת א־לוהים' – שמבטלת כמעט כליל את האל הפרסונלי והאישי ומתמקדת בא־לוהות שמתגלה בכל תחומי החיים, בעשייה ובתחייה הלאומית, היא שיטה אליטיסטית, שיטה ליחידים, אפילו במישור של השפה הדתית.

"נכון, ובאופן הכרתי השיטה הזו תהיה תמיד נחלתה של שכבה מצומצמת, כמו כל שיטה רוחנית אליטיסטית. ובכל זאת, אפשר לראות כיצד השיטה הזו מחלחלת למערכות השונות. המהלכים האחרונים בפוליטיקה הישראלית ובזו של הציונות הדתית רומזים לזה. אני מדבר על עלייתו של נפתלי בנט. זה לא שכל מי שהצביע לבנט קרא את דעת א־לוהים, אבל הרעיון שישנה אפשרות לחיות חיים ערכיים, ישרים וארציים, ובזה לממש את עבודת ה' – זה רעיון שאנשים מחפשים לשמוע אותו בצורה מבוררת, והוא מצוי בכתבי הרב. גם העולם החרדי מתקדם לכיוון הזה. ארחיק לכת ואומר שלדעתי העולם כולו הולך לכיוון הזה. ההתעוררות של הניו־אייג' איננה חיפוש רוחניות גרידא; יש גם רצון למצוא איזשהו איזון, ותורת הרב קוק – הרעיון שהא־לוהות יכולה להופיע בחיים עצמם – מספקת את זה".

אפשר גם לומר אחרת: שהמאמר 'דעת א־לוהים' נכתב לחלוצים החילונים שחשו שהדתיות הגלותית חונקת אותם, ולכן הם פרצו את המסגרת, והרב קוק ביקש להראות שאפשר לפתח תפיסה של א־לוהות שלא חונקת את החיים. אבל כיום בני נוער נמשכים מטבעם לתורות רוחניות יותר, כמו זו של ברסלב, ועדיין אינם מרגישים שהדתיות חונקת אותם. להיפך, הם יוצרים זיקה אל הקב"ה, הם בקשר איתו.

"אני מאוד מבין את הנהייה הזו אחרי רוחניות, אבל צריך להבין שהנוער שהולך לתפיסות הללו עושה זאת כריאקציה לתפיסה שאומרת שעבודת ה' היא להיות חנוק ומצומק. כך חינכו אותם בישיבה התיכונית, והם מואסים בזה, הם רוצים לברוח, להתנהג כמו ילדים קטנים, לצעוק 'אבא' ולחשוב שזו קדושה. זה פתרון אינסטנט.

כל עוד תפיסת הא־לוהות לא מבוררת באופן הכרתי, האדם בהכרח יישאר קרוע. כל הרוחניות הזו היא דרך מפלט, לא תפיסה רוחנית סדורה. זה מחזיק מעמד לזמן מאוד קצר. זה נכון שבתפיסתו של הרב מצד אחד מפסידים את הספונטניות הפרסונלית כלפי הא־ל, אבל לטווח ארוך זה הרבה יותר רציני, מבוסס ומחזיק מעמד. אני מכיר הרבה מאוד בחורים ובחורות בגילאי שלושים פלוס, כאלה שעברו בכל בתי המדרש והמסלולים החווייתיים והרוחניים, והם מרגישים שרימו אותם. הם מבינים שאי אפשר לנהל את החיים ככה, עם גיטרה ועם צעקות 'טאטע'. אדם בן שלושים וחמש, אבא לילדים שעובד בהיי־טק ואחראי על חמישים עובדים, לא יכול למחוא כפיים ולצעוק 'טאטע' בתפילה, ואם הוא עושה כך, הוא עובד על עצמו. כשמתבגרים, כשיש עבודה ומשפחה, חוזרים לרב קוק".

מדוע?

"משום שהוא נותן אמון מאוד גדול באדם. הוא אומר שאני בסדר, שהחיים שלי הם בסדר, שהחיים בצורה הבוגרת שלהם – ולא רק בהתבודדות ובריקודים הזויים – זה משהו נכון. זה שאני מהנדס חשמל שחי חיים בורגניים, אך מנסה ככל יכולתי להופיע את הצדדים הערכיים בחיי, זה דבר אמיתי ונכון. המשנה של הרב קוק היא משנה לאנשים מבוגרים, והחברה נמצאת במקומות יותר ילדותיים ונמשכת לתפיסות רוחניות יותר נגישות. לטווח ארוך, אני לא חושב שקיים משהו רחב יותר ממשנת הרב קוק, שמאפשרת לאדם לחיות את חייו הנורמליים בעבודת ה' מתוך עשייה יומיומית".

להתחיל מהמקום האישי

לצד התנועה שהולכת לכיוונים יותר ברסלביים, ישנה גם תנועה שמבקשת להיצמד דווקא למקומות האלה, האינטימיים, ל'חדריו' של הרב. איך אתה רואה את הצד הזה בכתביו?

"בכתבי הרב קוק יש הדרכה רבה לפרט. היחס בין הפסקאות ה'פרטיות' לפסקאות ה'כלליות' הוא אחת לארבע: כלומר, על כל ארבע פסקאות 'פרטיות' יש פסקה 'כללית' אחת. אבל דווקא בגלל שהמשנה שלו היא ציבורית, ההדרכה לפרט תהיה שונה מההדרכה במשנות רוחניות שמתרכזות רק בפרט. הוא מגיע ממקום יותר רחב. כאשר אתה נמצא בתוך חברה, יש השלכה לשאלה איך אתה מטפל במידת הכעס שלך ואיך אתה מטפל בבדידות שלך. זה בא לידי ביטוי בכך שהרב קוק תמיד מאזן, מסייג, מחזיר לאחור. משנות רוחניות שנכתבו לפני שלוש מאות שנה לא מאזנות, גם במישור של כוחות הנפש הפרטיים.

חשוב מאוד לעסוק בפרט, אבל צריך לזכור שהפרט הזה שונה מהפרט אצל רבי נחמן מברסלב. כנקודת התחלה, אני אכן חושב שצריך להתחיל מהמקום של הפרט. אני חושב שזה לא טוב שבישיבות שבהן לומדים את כתבי הרב קוק מתחילים מיד מהמקומות הלאומיים והכלליים. צריך להתחיל ממקום הרבה יותר אישי, מפסקאות שמדברות על הנפש והמידות, ורק אחר כך להגיע לכלל".

הרב לונדין, כאמור, צמח וגדל בישיבות "מרכז הרב" ו"הר המור". רבותיו הקרובים הם הרב יוסף קלנר, הרבנים עמי ומוטי שטרנברג והרב יהושע צוקרמן. דבריו על העצמת האדם, על החשיבות של החול והתרבות, נשמעים לי כעומדים בסתירה למגמות שיוצאות דווקא מבתי המדרש של ישיבות הקו, שלא פעם הואשמו כמאמצות נורמות חרדיות וככאלו שהתרחקו מחזונו של הרב קוק.

הרב לונדין, שבסוף שיחתנו יאמר בחיוך שהוא 'מהדור החדש של ישיבות הקו', רואה את התמונה אחרת. "זה יכול להיתפס כך", הוא אומר, "אבל צריך להבין את הכיוון שישיבות הקו באות לייצג. הרב צבי טאו הוא האדם שמבין יותר מכול את העיקרון הגדול ואת השאיפה שבכתבי הרב, אך הוא טוען שהציונות הדתית הלכה מהר מדי ביישום. רבני הקו חוששים מאוד שיישום מהיר מדי של השיטה יביא לפירוק כל המערכות. לדעתם צריך להאט את התהליכים שמתחוללים. הוויכוח בין הזרמים השונים בציונות הדתית איננו ויכוח על העיקרון. כולם שותפים לעיקרון של איחוד הקודש והחול, אך המחלוקת היא על הקצב. במחלוקת הזו אני שותף לחששותיו של הרב טאו.

"אני שמרן מטבעי, ואני יודע שיש דברים שלא נפתור בדור שלנו. לא כל כוח חיים שקיים באדם יוכל לבוא לידי ביטוי מלא. זו הבנה בוגרת שצריך לאמץ. לא כל מי שלומד את תורת הרב צריך להתמלא ברצון שהאמת המוחלטת תופיע בדורנו באופן טוטאלי. יש חשש גדול שאדם ילמד, למשל, את דברי הרב על כך ש'הנטייה הספונטנית לאכילה ולחומריות יש בה התנוצצות של קדושה', וכתוצאה מזה הוא יתחיל להעלות ניצוצות מאכילת פיצה. ראיתי לאחרונה מאמר שמציע להראות לבחורי ישיבה סרטים כדי לפתח אצלם את כוח המדמה שיכין אותם לנבואה. אלה בדיוק הדברים שישיבות הקו חוששות מהם. האתגר הגדול הוא להעמיד את החזון, אבל לדעת ליישם אותו באופן מבוקר. מצד אחד לא להשאיר אותו בשמים, במנותק, אך מצד שני לא לפרוץ את כל המסגרות. אבל, כפי שאמרתי, חשוב לזכור שהמאבק הוא על טקטיקה, על קצב, לא על המהות של הדברים. ושוב, אני מאלה שסבורים שיש להאט את הקצב".

אתה יכול להבין למה זה מתסכל.

"בוודאי. אני חושב שהחיים כאדם דתי היום מלווים בהרבה מאוד תסכול. הרב קוק מדבר על הרמוניה בעבודת ה', אבל הוא עצמו היה קרוע ומלא בלבטים. הוא ידע שאי אפשר לתת לכל כוחות החיים להופיע. יש רבנים בציונות הדתית שחשים את התסכול הזה, ובגללו הם עושים צעדים מרחיקי לכת ומתירים דברים בעייתיים מאוד. אני, באופן אישי, בכוונה מתרחק מהמקומות הללו. אני פחדן מטבעי, אני מרגיש שאין לי כתפיים מספיק רחבות ולכן אני לא רוצה לקחת אחריות על פסיקות הרות גורל. קטונתי מלפסוק בסוגיות של חברה מעורבת, קולנוע דתי, ספרות ויצירה. גם כאן, בערוץ מאיר, יש רבנים גדולים שלוקחים את האחריות על עצמם. אני רואה את התפקיד שלי כנותן ביאור רעיוני לעקרונות, אבל אני נזהר מכל מה שקשור ליישום".

לא המזון הישראלי

ספרי הביאור שכתב הרב לונדין יוצאים בהוצאת מכון "בניין התורה", הוצאת ספרים קטנה ונמרצת שהקים הרב נתנאל אלישיב מהמכינה הקדם־צבאית בעלי, המוציאה את ספרי הרב צבי טאו, ספרים על דרור ויינברג ורועי קליין, וכן ספרי חיזוק לחיילים בשירותם הצבאי. את חמשת הכרכים של הרב לונדין ניתן למצוא, כאמור, בעיקר במכינות ובישיבות הסדר – כמו גם בלא מעט בתי כנסת צה"ליים – אך הם לא ניתנים להשגה בסניפי 'סטימצקי' ו'צומת ספרים'. ההשפעה נותרת בחוג מצומצם, וכבר אמר מישהו בהלצה שבעוד הרב קוק כתב את מאמריו בעיתונות החילונית המרכזית, בנו הרב צבי יהודה כתב ב'הצופה', ואילו הרב צבי טאו כותב בחוברות פנימיות של ישיבת הר המור.

ישנו הרושם שהספרים הללו לא מכוונים להשפעה על החברה הישראלית. שיש כאן שיח פנימי מאוד, שמיועד למגזר מסוים שמכיר את השפה ואת הקודים.

"צריך לשים את הדברים על השולחן: אין כיום אפשרות להנחיל את משנת הרב לציבור הישראלי הרחב. אפשר להנחיל אותה לחברה שהולכת וגדלה, שלאט לאט תוכל להציב אלטרנטיבה לחברה הישראלית. בסופו של דבר, גם אם הציבור לא קורא את הכתבים עצמם, כשאתה מדבר עם אנשים על הרעיונות, זה מוצא חן בעיניהם. האיחוד בין העולמות, האמירה שלכל דבר יש מקום – זה מושך אותם. אבל זה ברמת הדיבור בעל פה. הכתבים עצמם יכולים להיקרא כיום רק בחברה הדתית־לאומית. אמנם התקדמנו במאה השנים האחרונות, אבל איש לא משלה את עצמו שהמזון הרוחני של החברה הישראלית כיום יהיה תורת הרב קוק. צריך להתמקד בציבור הדתי־לאומי, ולאט לאט הציבור הזה יעביר את הדברים הלאה".

זו לא תמונה קצת דיכוטומית? האם אין רבנים שהצליחו להעביר את התכנים הללו, גם אם בדרכם שלהם, אל מעמקי הקונצנזוס הישראלי הרחב?

"יש פה ושם מעטים, אבל אני לא חושב שיש מישהו כיום שיכול להגיד שהוא פיצח את הדרך להגיע אל הציבור הישראלי הרחב. גם תלמידי החכמים שכן הצליחו מתמקדים בסופו של דבר לא בציבור הישראלי החילוני אלא בפלגים היותר ליברליים בציבור שלנו. הציבור הדתי לאומי מונה כיום מיליון וחצי איש, זה המון עבודה. אני מכיר את הרצון הזה לתקן את העולם ולהשיג את הכול בבת אחת, אבל צריך להפנים שהדברים לא יקרו בדור שלנו, שהרצון שעם ישראל יהיה כולו ציוני־דתי לא יתממש בשנים הקרובות. ברגע שמנמיכים ציפיות ומסירים את השאיפות הגדולות, אפשר להתמקד ולפעול באופן ריאלי. מה שחשוב כרגע זה להיות מכוונים לציבור הדתי לאומי, שנע בין חרדים־לאומיים לחילונים עם כיפה, שכל מה שיש להם זה קידוש בליל שבת. אבל לכולם יש אוריינטציה בסיסית. שם נמצאת העבודה הגדולה, לא בציבור החילוני".

למרות זאת, הרב לונדין מספר על תגובה לא צפויה אחת שקיבל בעקבות הוצאת הספרים. יהודי אמריקני, חבר נבחרת ארצות הברית בקראטה, התקשר לרב לונדין וסיפר לו שהוא חזר בתשובה בעקבות ספרי הפירוש. "הוא עבר קודם בחב"ד", אומר הרב לונדין, "והוא סיפר לי שהוא הרגיש שבחב"ד לא נותנים לו כוחות וחיזוק לעשות את מה שהוא יודע לעשות, את מה שהוא טוב בו. את זה הוא מצא בכתבי הרב, והוא חזר בתשובה. זה מאוד משמח כששומעים דבר כזה".

כשאני שואל את הרב לונדין על המשך המפעל, הוא מחייך בעייפות ומספר על חלומו הגדול שהחל כבר לקרום עור וגידים: הוצאת פירוש לכל כתביו של הרב קוק, מעין "שוטנשטיין" של כתבי הרב – אורות, אורות הקודש, שמונה קבצים. "זו התוכנית הגדולה של חיי", הוא אומר. "אחרי שזה יֵצא, אני מוכן להיאסף אל אבותיי".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט באדר תשע"ג, 1.3.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 במרץ 2013, ב-גיליון כי תשא תשע"ג - 812 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 77 תגובות.

  1. משמח לראות שהרב לונדין תופס אחרת מאשר רבני ישיבות הקו, אולם הוא בעצמו התבטא לא פעם בחריפות גדולה הרבה יותר ממה שהוא מתאר כאן כנגד ישיבות אחרות. בעבר כנשאל על הפילוג בציונו הדתית הוא אמר: ילדיהם של צופי סרוגים עוד ילמדו כולם בעלי ומצפה רמון.
    אני מקווה ששינה את דעתו מאז כי דרכו הקודמת לפחות היתה מרחק שנות אור מדרך האורות.

    • הרב חגי לונדין מיצר על הקושי להעביר את משנתו של הראי"ה קוק לציבור חילוני. אולי הרב דוד סתיו יכול לעזור לו בתחום זה?

      • קודם כל שמשנת הראי"ה תעבור לציבור הדתי, זה שהרב לונדין משתייך אליו.

      • כשמנסים להסביר לאדם מבחוץ, 'להעביר משפה לשפה', צריך להגדיר מחדש את הדברים. לעיתים באמת מגלים בכך תובנות חדשות גם בטקסטים המוכרים והידועים- 'ומתלמידי יותר מכולם'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כשאדם מסתכל על הדברים מהמקום בו הוא נמצא – הוא רואה ומבין חלק מהתמונה; חבירו המסתכל מכיוון אחר – רואה ומבין חלק אחר מהתמונה. כל אחד מהם הוא קצת 'בפנים' וקצת 'בחוץ'.

        כששניהם נושאים ונותנים יחד – הולכת ומתבהרת התמונה ונעשית שלימה יותר.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. אני רק מניח את זה פה:

    http://www.srugim.co.il/43874-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%98%D7%90%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A6%D7%95

    הרב לונדין טוען כאן שאין מחלוקות מהותיות בדת"ל, אלא רק דרכים שונות של פרשנות לרב קוק…

    "הרב דוד סתיו טוען כי בתקופה האחרונה הוא חש מאוים על ידי גורמים חרד"ליים עד שנשקל להציב עליו אבטחה. "מקור כל ההתקפות הוא הרב צבי טאו. השליחים הם מטעמו ועושי דברו."

    ואידך זיל וגמור.

    • בתגובה לדברי הבלע שפרסם כאן אותו רועי ל הנה לנו תגובה ראויה מאותו אתר ממש בו פורסמו הדברים אליהם רועי קישר כאן. התגובה הנ"ל שמה את האצבע במקום הנכון שכנראה מתקשרת גם לתסכול הנורא של אותו רועי ל בבקשה:
      תקיפה אישית או מחלוקת עקרונית
      ענין נוסף אותו מעלים חברי מערכת 'עולם קטן' הוא הצהרתו של הרב סתיו שנחשפה ב'סרוגים' לפיה הרב סתיו עומד מאחורי האיומים עליו מתוך חשבון אישי מתקופת לימודו ב'מרכז הרב'.

      "בעולם תקשורתי שלא טורח לעסוק במהות של מחלוקות תורה ונהנה להציג הכול כמאבקי כוח, הסיפור הזה יושב טוב מאוד. הסיפור הזה גם משתמש באופן מתוחכם בתסכול של חלק )קטן( בתוך הציבור הדתי לאומי מהצלחתה של ישיבת הר–המור בהובלת הקו השמרני והאידאליסטי בקרב הנוער. השתלחות ברב טאו נוחה מאוד שכן אין שום סיכוי שהרב יגיב לדברים הללו. אין ספק שהתנגדותו של הרב טאו למועמדות הרב סתיו מגיעה כולה ממקום עקרוני ונקי ומאהבת ה'. יש בדברים הללו טעם חמור לפגם מאחר שמנסים לקדם את הרב סתיו באמצעות הצגה פוגעת בכבודו של אחד מגדולי תלמידי החכמים בציונות. והרי אדרבא הרב הראשי צריך בראש ובראשונה לחזק את כבוד הרבנים."

    • בס"ד י"ג באייר תשע"ג

      איומים פיזיים ומילוליים על כל אדם, ובפרט על רב בישראל, הידוע בגדלותו בתורה ובפועלו לזיכוי הרבים, כהרב דוד סתיו – הם דבר שלא ייעשה, ויש למחות כנגדו בכל תוקף.

      אף הדברים שהובאו ב'עולם קטן' השבת, על 'תמיכת התקשורת ברב סתיו לעומת התנגדות הרבנים' מטעים. במועמדותו של הרב סתיו תומכים בין השאר הרה"ג אהרן ליכטנשטיין והרה"ג נחום רבינוביץ – מגדולי חכמי ישראל בדורנו.

      עם זאת, יש לתמוה על המובא בכתבה בשם הרב סתיו, כי 'מקור כל ההתקפות הוא הרב צבי טאו. השליחים הם מטעמו ועושי דברו'. מאין זאת? הרב טאו אכן מתנגד למועמדותו של הרב סתיו, כפי שצויין בכתבה, אך מהיכי תיתי לומר שהוא שולח אנשים לאיים על הרב סתיו?

      כפי שצויין בכתבה, יש גם גורמים המתנגדים למועמדותו של הרב סתיו בשל 'אינטרסים כלכליים', אולי הם השולחים אנשים לאיים עליו?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      עמדה מעניינת בשאלת הבחירות לרבנות הראשית, מציג רועי לחמנוביץ, לשעבר דובר ש"ס, במאמרו 'רבנות ראשית, לא אישית'. הוא מתנגד לשינוי החוק כדי לאפשר לרבנים שעברו את גיל שבעים – כגון הרה"ג יעקב אריאל – להתמודד. כן הוא מתנגד לרב יעקב שפירא והרב אליעזר איגרא, בהיותם חרד"לים, ותומך ברב דוד סתיו, רבה של עירו שוהם, או ברב דוד לאו, רבה של מודיעין, עליו הוא אומר שלמרות חזותו החרדית, הוא מנהיג בעירו ציבור ציוני-דתי.

      • בפיסקה השניה, בציטוט מ'עולם קטן', יש לתקן: '…לעומת התנגדות חלק מהרבנים'.

      • ש.צ שלום רב

        יישר כח על דבריך הנכוחים ובעקבותיהם אעיר הערה חשובה שמה שהבאתי מעולם קטן בא כדי להעביר נקודה ספציפית שאותה רציתי להביא כאן

        זה לא אומר שאני מזדהה עם דבריהם בכל המאמר או שאני חלילה ניסיתי לבזות את הרב סתיו שליט"א!

        ברור לי שהרב טאו ותלמידיו לא שלחו בריונים חמומי מח כדי "לחסל חשבונות" עם הרב סתיו כדרכם של אנשי המאפיה הסיציליאנית

        ברור לי שרועי ל כתב את הדברים לא מידע אישי או מבדיקה מדוקדקת של הנאמר בכותרת בכתבה שהביא אלא משנאה עזה לחוגים החרד"לים ומקנאה על כך שהם מצליחים

        זו הייתה הסיבה שהבאתי את הדברים מ"עולם קטן"

      • על כל פנים, אם ייבחר הרב סתיו לתפקיד הרב הראשי – יהיה הרב טאו ראש וראשון למכבדיו, כפי שקיבל מרבו הרצי"ה קוק לשמור על כבודה של הרבנות הראשית המבטאת את 'ממלכתיות התורה בישראל'.

        כידוע, התנגד הרצי"ה להתמודדותם של הגר"ש גורן זצ"ל והגר"ע יוסף שליט"א כנגד הרבנים המכהנים – הגרא"י אונטרמן והגר"י נסים זצ"ל – ואף על פי כן, כשנבחרו הרבנים החדשים, נאבק בקנאות על כבודם.

        אם אני חושש לכבודו של הרב סתיו, הרי זה מאותם אנשים שמתחו ביקורת קטלנית ומזלזלת על ספרו 'בין הזמנים', במאמר 'פלפול לשעות הפנאי' ובתגובות עליו. מה יקרה אם הרב סתיו 'לא יספק להם את הסחורה'?

        יתן ה' בלב כולנו לנהוג כבוד זה בזה ובפרט בתלמידי חכמים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. הנה יש לנו עוד זריקת בוץ קבועה של הליצן התורן "רועי ל"

    ששנאתו לחוגי הר המור מעבירה אותו על דעתו

    אבל זה בסדר כמו שיותם הביא בתגובתו בשם הרב לונדין שהרבה מילדיהם של אנשים מסוגו של "רועי ל" ושות' בסופו של דבר ילמדו בישיבות ובמכינות של חוגים אלו[מה לעשות שמכון הרטמן לא הקם ישיבות אטרקטיביות ברחבי הארץ ואילו תלמידי הרב טאו כן?!?!?!]

    ככה שכמו שהחבר'ה מסוגו של הנ"ל אוהבים לומר "הכלבים נובחים והשיירה עוברת"

    אלא שהשיירה הגדולה היא כנראה שיירתו הרב טאו ולא של הדתיים הליברלים

    ואם אותו "רועי ל" הוא רועי מהדיונים על פולמוס לאו טאו כאן במוסף אז כבר המגיבים הנורמאלים שם היכו אותו על קודקודו ועל כתיבתו הפסוודו מלומדת המעוניינים יכולים לעיין שם. ולראות את כתיבתו של "גאון הדור" רועי

    נ.ב

    למען הגילוי הנאות:אני אישית אינני משתייך לחוגי הר המור ורוב רבותיי הם תלמידי ר' אברום שפירא זצ"ל והם מאלו שלאחר הפילוג נשארו ב"מרכז"

    אני אישית גם לא מזדהה עם כל המסרים וההשקפה של תלמידי הרב טאו שליט"א

    אך למרות כל האמור לעייל אני חושב שזלזול בוטה בתלמידי חכמים והתעלמות מההשפעה הגדולה שלהם בחינוך ובהפצת תורה הוא דבר גם נורא וגם מטופש

    גם אם יש מחלוקות גדולות או אפילו תהומיות זה עדיין אמור להישאר כמחלוקות לשם שמיים שסופן להתקיים כדרכה של תורה ולא שפיכת בוץ לא עניינית

    המתעניין יכול לראות את תגובתו של הרב קריספין כאן במוסף במדור "פולמוס לאו טאו" ודעתי כדעתו

    שבת שלום ומבורך

  4. ושוב אתה לא מגיב לעניין. אתה חוטא במה שאתה מאשים אחרים – אד-הומינם.

    אני השלכתי פה בוץ על החרד"ל? ציטטתי את הרב סתיו שאומר שהרב טאו מאיים עליו פיזית ומילולית!!!

    אתה מבין מה זה אומר על הר המור ושלוחותיה? עכשיו לא מדובר פה על מקרה בודד. יש טורים שלמים במוסף זה עצמו המעידים על הטוטליטריות המחשבתית של חוג/כת זו המעידים על הלך מחשבתם בעלת האלימות המילולית. ועכשיו הטענות עוברות למישור הפיזי.
    ישנו גם מכתב התמיכה בעבריין המין המורשע קצב, שעליו חתום הרב טאו. זה לא טעות, זו שיטה. וכשכת מתנהגת באלימות, או למצער כשיש חשדות לאלימות נגדה יש לבדוק את הדבר ולבררו. לא לשחק משחקי אגו מטופשים של ילדים שמחפשים לומר וורטים ושברי דברים אפולוגטיים.

    חבל אמיר שאתה זורה חול בעיני הקוראים.

    לקרוא את הרב לונדין מלפני שלושה שבועות כותב שאין שום מחלוקת והבדל זה ממש אנדרסטייטמנט…

    למה לרב סתיו לומר את מה שאמר? ככל הנראה הוא מפחד על משפחתו ועל עצמו.

  5. רועי ל,

    את תגובתי אליך כתבתי בעקבות כך שבדיונים כאן אתה שמת לך למנהג שטות לבזות אותי ואת ש.צ לוינגר על תקן "המוכיח בשער" ש"מזהיר" את הקוראים שלא יכנסו איתנו לויכוחים כי אנחנו "קריקטורות" ולא ברי הכי

    אתה באף דיון-כולל הדיון על המאמר "תבניות זרות" שטענת שניסית לדון איתנו ונבעך לא הצלחת-לא ניסית בכלל לדון איתי ואיתו למרות שכתבנו את תגובותינו בנימוקים+מקורות ולא בהתלהמות

    ברגע שאתה כותב כך אך תתפלא שתקבל את אותו היחס ממושאי לגלוגיך וכמאמר חז"ל "כשם שאדם מודד מודדים לו"

    ולעניין:כמו שכתבתי בתגובתי למעלה אינני משוייך רעיונית לחוגי הר המור ואני גם לא מתחבר לכל המסרים שלהם ואני לא אוהב את זה שחלקם נהייו סטייל יתד נאמן של הציבור הדתי לאומי שמדברים על "ההשקפה הטהורה" שמי שחורג ממנה בסנטימטר כבר מסומן ככופר

    גם אני תמהתי על המכתב תמיכה במשה קצב

    ולמרות זאת מהר המור ושלוחותיה יצאו מחנכים רבים ותלמידי חכמים ואנשי עשייה רציניים בציבור הדת"ל ולדעתי אין לקחת מהם את הקרדיט לכל הפעילות הברוכה שלהם בהפצת תורה גם אם חולקים על תפישתם ולו בחריפות

    ההסתכלות שלך עליהם כעל כת מסוכנת של בריונים וכיו"ב במחילה לדעתי קצת פרנואידית ואני די בטוח שלא יוצאים מהר המור ומישיבות והמכינות בת שלה בלילות שליחים שיעשו שפטים במתנגדיהם

    כנס לפרופורציות נכונות

  6. רועי ל,שים לב שגם בכתבה שלנקקת כאן נאמר במפורש שהרב סתיו דחה הצעות להשמת אבטחה צמודה עליו

    וכנראה שהוא אכן לא מרגיש שההתנגדות אליו עוברת לפסים אלימים כמו שאתה מנסה לתאר [כנראה משנאה תהומית להר המור?]

    והיא נשארת ברמת ה"הזעפת פנים"

    לא שאני מזדהה עם זה אבל עדיין להפוך את זה ל"זעקה גדולה" שהנה מגיעים אנשי "הועד לטוהר המחנה" של הר המור כדי להתנקש ברב סתיו נראה לי בדיוק כמו שהמגיב מטעם הרב טאו בכתבה הגדיר

    מחשבה דמיונית ופרועה.

  7. ועוד דבר:רועי ל השלכת בוץ על החרד"ל בכמעט כל תגובה שלך בדיונים כאן באתר

    ועל כך דיברתי

    גם כאן כשאתה מביא כתבה על הרב סתיו ועל ההתנגדות אליו מצד הרב טאו ואתה לוקח חצי משפט שנאמר בו שהציעו לרב סתיו אבטחה צמודה -שהוא טען שהיא מיותרת!-וממנו אתה בא להראות עד כמה יוצאי חלציה של הר המור הם בריונים נוסח הקו קלקס קלאן וכד'

    זו השלכת בוץ ילדותית ופרנואידית

    אגב כמו שהפניתי בתגובתי הראשונה כאן :הרב שלמה קריספין שהגיב בזמנו במוסף זה לרב בני לאו דעתי כדעתו

    לקרוא למפעל גדול של הפצת התורה ולימודה בציבור הדתי לאומי בשם "כת" זה ילדותי ומגוחך

    אפשר לחלוק ואפילו בנחרצות מבלי להיגרר להתנגחויות ועלייה על בריקדות

    בברכת שבת שלום ומבורך

    • אגב, את תגובתי למאמר לא הפניתי אליך. היא מופנית ליותם ובעצם לרב חגי לונדין, שאמת ויושרה אינטלקטואלית הנם חסרים לחלוטין מהריאיון המחניף עמו. וכהוכחה הבאתי את הקישור על האיום על הרב סתיו. מעבר לעובדה שמפעל התרגום שלו לא עבר קריאה וביקורת כלל וכלל בריאיון חנפני זה.

  8. ניתן לסכם את כל מה שכתבת (אולי פשוט תכתוב הכל בתגובה אחת?) במילותיך בתגובתך האחרונה: "זו השלכת בוץ ילדותית ופרנואידית". תשמח לשמוע שאני מסכים אתך לחלוטין, רק בתשליל אליך. אתה הוא המשליך בוץ בצורה ילדותית ופרנואידית.

    יש לנו "חוג" הרב טאו, עם מאפיינים של כת, שהעומד בראשו פיתח שיטות טיעון מעגליות שעליהם קארל פופר הגדול היה טוען שלא ניתן להפריכם ולכן לא ניתן להתווכח עמם. אדם ששולח מכתבי תמיכה בעברייני מין מורשעים. ועכשיו גם מאיים פיזית ומילולית על רב מאותו המחנה שלו עצמו הרב סתיו.

    אז לא מדובר על מחלוקות לגיטימיות, מדובר על אובדן דרך, שפיות, ועל סכנה. אנחנו כנראה מצטרך לחכות עד שיקרה משהו כדי להכריע. אבל לך זה לא משנה. המשך לחיות בארמונות החול הטובעניים שלך.

    את ילדי אני כמובן אחנך בביה"ס של הזרם השלישי, ולא במוסדות החינוך שלו ושל דומיו. אני מאחל לרב טאו ההולך ודומה לאותם אנשים שעל שמם הוא מגן(ודו"ק) שדווקא ינצחו ויכבשו את מוסדות החינוך הפורמליים והבלתי פורמליים של הדת"ל. אדרבה ואדרבה. או אז רק כשיהיה הכי רע, אולי יתחיל להיות קצת טוב.

    בברכת (אנחנו לא) חברים,

    רועי ל

    • מקודם יצא לי לקרוא ספר שמדבר על המהפכה הבולשביקית ועל פועלו של לנין והופיע שם המשפט הנודע של לנין "ככל שיהיה רע יותר יהיה טוב יותר"

      מגיבים יקרים עיינו ב""תגובה"" למעלה של "רועי ל" ותראו את הפרפאפראזה לדבריו של לנין במשפט האחרון של הפסקה האחרונה

      הנה עוד דבר המראה לנו שהפוליטרוק של האתר "רועי ל" הוא בעצם בולשביק נדוש ומאוס שמנסה בדרכים פטתיות להשליט את דעתו על השיח באתר בעזרת לגלוגים וגסות רוח ונסיונות לסתימת פיות

      והנה לנו כאן משפטים מבית היוצר של מוריו ורבותיו של רועי ורק חסר לנו את "כשכורתים עצים נופלים שבבים" של סטלין וודאי מתי שהוא גם זה יגיע באחת מהתגובות הירודות של אותו בולשביק

      יבבותיו לעורכי האתר על כך שאני "משווה אותו לרוצחי המונים" היא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע"

      מה אומר? שיהיה בריא ויעזבנו בשקט

      • עצה טובה קמ"ל

        לאמיר- שלום רב,

        'כל דבר שעוזר ונכון – כשמובא לקיצוניות, יכול ולרוב הופך, להיות פוגע ומרושע' (ולדימיר איליץ' לנין, ויקיציטוט)

        אם אתה רוצה שמישהו יעזוב אותך בשקט – את פתח לו. אם תעזבנו יום, יומים יעזבך…

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        והתפיסה ש'ככל שיהיה רע יותר – יהיה טוב יותר', מבוארת גם בדברי הראי"ה קוק זצ"ל, כדברי הרב צבי טאו נר"ו:

        ב'עין איה' מבאר הרב שתהליך דומה מתרחש, לעיתים, גם במובן החברתי, הלאומי או הכלל אנושי – בהתקבצות זוהמת העולם ורשעותו למקום אחד ולחברה אחת, המהווה חולי גדול לעולם, וממנה מקור לצרות רבות ורעות. אולם דוקא בהתקבצות זאת הולכת האנושות כולה ונרפאת, הולכת ומשתחררת מזוהמתה…

        הרשעה, כל עוד היא בהסתר, מאחורי 'מסך ברזל' ממשי, כפי שהיה ברוסיה הסובייטית בזמנו, או בעצם היותה בתיאוריה בלבד בלא שתצא לפועל – אפשר שתיראה יפה ומושכת, מבשרת תקוה לגאולת העולם ותיקונו. הסתר והנעלם שבה, הוא דוקא הצד הקסום, הגורם לבריות לטעות ולחשוב: אולי בה ובדרכה, השוללת שם שמים וכל קודש ואמונה, יהיו החיים יפים וקלים יותר.

        רק כשיוצאת הרשעה אל הפועל ומופיעה בחיים – בחיי המדינה והמשטר, בחיי הכלכלה והמשפט וכדומה – מתגלה כל קלונה. מתברר שבאמת בה הכל חסר חיים. לא רק שאין בה ערכים נצחיים, אלא אף חופש יצירה ספרותית ושירית וחופש דיבור אין בה. ואף הקיום הפשוט, הממשי הכלכלי והפיזי, נפגע ונהרס בה, עד שפשיטת הרגל היא כללית ומוחלטת.

        בהתבררות אפסותה ונוולותה – ראויה היא הרשעה להתבער ולעבור מן העולם… ורק אז תצא החברה האנושית ורוחה ממאסרה בשבי התיאוריות והדיעות המסולפות, ותשוב אליה כל האידיאליות שנעשקה ממנה.

        (לאמונת עתנו, ב, ירושלים תשנ"ה, עמ' צה-צו)

        וכן מה שהזכרנו בדיון (להלן) על המלחמה שהציפה את כל הרע שבתרבות העולמית, ובכך מבררת את ההכרח בתיקון יסודי.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        על יחסם של הראי"ה והרצי"ה קוק לסוציאליזם, ראה במאמרו של הרב ארי יצחק שבט, 'צדק חברתי כלכלי במשנת הרב קוק', באתר 'ישיבה'.

  9. רועי ל חביבי

    אני אכן עומד על כך שאתה פרנואיד חסר תקנה שהשנאה לחודי הר המור העבירה אותך על דעתך

    רק שכחת לציין שאנשי הר המור אופים את המצות לפסח הקרוב בדם של ילדים נוצרים

    ושהם הרעילו את הבארות במגפה השחורה

    נו טוב כבר נדב מיודעינו כבר אמר לך באחד הדיונים שאתה אוהב כנראה לחבוט באנשי קש

    לא נורא חבר ישנם צרות גדולות יותר

    • ש.צ שלום רב

      יישר כח על המובאה מ"לאמונת עיתנו"

      אכן הדברים ידועים ולפעמים אחר הרע ביותר יכול להגיע הטוב ביותר אחר שרואים מה לא לעשות וכמו שציינת בצדק על כך הרי דיברנו כאן על הרעיון של הרב זצ"ל באורות המלחמה וגם אותו רעיון מופיע במאמר "כנסת ישראל בסוד היצירה והתיקונים" בספר "ימי זיכרון" של הרב סולוביצ'יק זצ"ל שם הרב סולוביצ'יק כותב [בין היתר בהסתמכות על הזוה"ק]שעם ישראל היה צריך קודם מתן תורה והתחברות למהותו בעולם להיות בשיא השפל הרוחני של מצריים ולראות תמרור אזהרה מה לא לעשות וכמאמר הכתוב "כמעשה ארץ מצרים…לא תעשו" וע"י שנכיר מקרוב את הרע נדע איך להתרחק ממנו ואחרי ה"סור מרע" נגיע בעוצמה ל"עשה טוב"

      ואכן נכונים הדברים.

      העניין הוא שגם בדברי הראי"ה והרב סולוביצ'יק זצ"ל וגם בדברי הרב טאו שליט"א מדובר בתיאור מציאות שהקב"ה מנהל את העולם עפ"י תפישתם אותה ולא כקריאה מעשית לעשות רע בכדי שיהיה טוב

      וכמו שדיברנו כאן בדיון זה רבות על סלידתו של הראי"ה זצ"ל ממלחמת העולם הראשונה "המלחמה האכזרייה" ש"כמה רשעות יש בה"[איגרות הראי"ה ג' איגרת תתע"א]ולמרות זאת הוא ניסה לנתח את הטוב שיצא ממנה בדיוק כמו שהרמב"ם ניתח בסוף הלכות מלכים את הטוב שיצא מהנצרות מבחינת שמיא ולמרות זאת הוא רואה בה עבודה זרה [ואפילו לא בשיתוף!]

      אצל לנין ושותפיו למרבה הצער הם הביאו את הדברים מהכח אל הפועל הלכה למעשה והם אכן ניסו לגרום לטרור בכדי לעשות טוב יותר אח"כ עפ"י תפישתם

      לא לחינם במהלך המהפכה לנין הורה לעושה דברו סטלין להרוג 50 פרופסורים ככה סתם ללא שום אשמה בכדי להראות שהוא נותן את הטון ויש לו כח וכמובן הכל מכוונות טובות.[ויעויין ב"אורות" ב"זרעונים" מאמר "נשמות מעולם התוהו"]

      כאן תורף העניין!

      • ש.צ. לוינגר

        וגם אצל רועי, מדובר על פרשנות 'בדיעבד' של תהליך היסטורי שלא שלא רק שאינו יוזם אותו, אלא הוא נאבק בו בכל תוקף.

        בניגוד גמור ללנין ודומיו, ולפני כן שבתי צבי וספיחיו, המדברים על 'עבירה לשמה' – עשיית רע כדי שממנו יצמח טוב.

  10. אני רק מזכיר שהדיון לא התמקד בך ובמלחמותיך ההזויות.

    אני התחלתי את הדיון בלינק לעדות אישית של הרב סתיו על כך שהוא מאוים במישירין מהרב טאו מילולית ופיזית.

    חשוב לי שהנקודה הזו תישאר במרכז, לא חשוב לי להפריך את ההכפשות של אמיר והאובססיה שלו.

    הרב טאו לפי הקישור הנ"ל ירד מהפסים, וכנראה לא מאתמול. ידע הציבור וישמר ממנו ומדומיו.

    • ש.צ,דווקא בדבריו היה איחול למציאות זאת למרות שהוא נלחם נגדה

      אבל בכל אופן התהליך הזה בעיצומו ולא רק שהוא לא יביא רע אלא יביא רק טוב

      יעויין בספר של יאיר שלג "הדתיים החדשים" שם בחלק הראשון שהוא דן בציונות הדתית הוא סוקר באופן מעניין את הלך הרוח של הנוער הדתי בארץ בשנות ה30-50 למניינם שחשו רגשי נחיתות עזים כלפי הצברים החילונים אותם הם ניסו לחקות ושהרבה מהם "הורידו את הברט" בשלב גיל התיכון ועזבו את הדת והרב נריה ומאוחר יותר הרב יגל בהקימם את הישיבות תיכוניות הראשונות החזירו את גאוות היחידה לנוער הדתי שהייתה כה חסרה להם ותהליך זה גם הצמיח בהמשך את דמותו של בן התורה הדתי לאומי המקדש שם שמים.

      אם יש כאלו שהתהליך הזה מעצבן אותם אדרבה ואדרבה שיתנו אלטרנטיבה לחינוך החרד"לי ויראו האם הם מצליחים לחנך דורות של תלמידים ליראת שמים ולגדלות בתורה תוך כדי שילוב בעולם המעשה

      מי שמקטר ושופך ארס על מי שעושה ומצליח ומביא הישגים בלי להביא אלטרנטיבה ראויה שתתמודד עם החינוך הישיבתי והמחשבתי הקיים הוא פשוט במחילה כלומניק שאולי לא באמת שווה התייחסות

      מי שעושה ופועל באופן טבעי לא ישמח לשמוע ביקורות ארסיות מפי כאלו שהרקורד שלהם דל והם מדברים יותר מכמות העשייה שלהם ומברברים עצמם לדעת.

      מי שיביא אלטרנטיבה אמיתית מעבר לקשקושי טוקבקים ברשת מוזמן לדיון נוקב ואמיתי מתוך כבוד על דרכה של תורה וחינוך ליראת שמים

      ומתוך שמחבלים זה בזה בהלכה מנעימים זה לזה בהלכה והאמת והשלום אהבו.

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד כ"ט אייר ע"ג

        לאמיר – שלום רב,

        מה שרועי אמר כאן, שכתוצאה של ההשתלטות החרד"לית על מערכת החינוך הדת"ל – את ילדיו הוא ישלח ל'זרם השלישי'. אם אני מבין נכון, הכוונה למערכת 'תל"י'. העומדת בתווך בין החינוך הממלכתי לבין הממ"ד.

        לעומת זאת, מהבאתו את דבריו של יעקב אשבל, בבלוג שלו, אני מתרשם שהוא כן רוצה להיות במערכת הדתית-לאומית, אלא שהוא מתנגד למגמות הסגירות שמביאים החוגים החרד"ליים.

        כמדומני שיש כאן התלבטות.

        יהי רצון שבורא העולם יאיר את עיני כולנו, יעמידנו על האמת והשלום,.ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ש.צ שלום רב

      הוא שכתבתי שאם מאן דהוא מתנגד בתוקף למצב הקיים אומר לו את הקריאה האלמותית של שמעון פרס "מה האלטרנטיבה שלך?"

      מי שחושב שהמערכת היא על הפנים או שיקים אלטרנטיבה שתצליח להתמודד עם הצלחת המערכת הקיימת או שילך למערכת אחרת או שיקבל בענווה את המערכת הקיימת ולא ינסה להרקיד את המערכת עפ"י חלילו

      מעבר לכך מניסיון של חבריי הקרובים: יש לי חברים טובים שלמדו בתיכונים דתיים המזוהים פחות או יותר עם הזרם הדתי הליברלי יותר הם שומרי מצוות כיום אבל לא בזכות המקומות שהם למדו אלא למרות אותן מוסדות שכן מספרים די גדולים מהמחזורים שלהם כבר לא דתיים כיום ומעטים מאוד מהם המשיכו לישיבות לאחר מכן [מעטים מהם המשיכו למכינות למרות שבפוטנציה הם התאימו מאוד להמשיך לישיבות לאחר השמינית אך לא הייתה להם הכוונה מתאימה]

      ככה שהחינוך היותר תורני בכל זאת הוכיח את עצמו יותר מבחינת מבחן התוצאה וזאת למרות שכמובן אסור לנוח על זרי הדפנה ותמיד יש מה לשפר וליעל.

      חוץ מזה אפשר לספר לסבתא על מגמות סגירות אצל החרד"לים.

      בישיבה שלי אחד הרמי"ם שהוא "מרכזניק כבד" היה ממליץ לנו לפני יציאות לחופשות בין הזמנים לקרוא בחופשה ספר חול כדי להרחיב אופקים מעבר לסדרי הלימוד הרגילים ואצל חבר'ה מהישיבה שלי אפשר למצוא בחדרים ספרות יפה וגם ספרי פילוסופיה והגות כמו "החברה הפתוחה ואוייביה" ו"לויתן" וכד'

      והישיבה שלי היא לא ישיבת בת של "הרטמן" וכד' אלא רחוק מזה

      המקטרים כאן הם בדר"כ לא יותר מפרנואידים

  11. מי שמדבר על אובססיה

    הליצן התורן שחשוב לו מאוד להכריז על מתנגדיו לדעה בדיונים כאן כ"טרולים" ו"קריקטורות" כמו בולשביק מצוי ומאוס מבלי להתייחס אליהם כי הם ב"חוצפתם" לא מסכימים עם השקפתו הטהורה

    לא סתם אמרו חז"ל "כל הפוסל במומו פוסל"

    כנראה רועי שלנו לא כל כך טוב בהבנת הנקרא והוא לא קרא בכתבה אותה הוא מביא בלינק שהרב סתיו דחה הצעות לאבטחה צמודה כי כנראה שהוא לא מרגיש מאויים מבריונים אלמונים שיתנקשו בו

    כי רועי שלנו איש כבוד הוא איש כבוד שלא ייתן לעצמו לנוח ולשקוט עד שהארס והשנאה שלו לבית המדרש שהוא לא אוהב יצאו החוצה והוא יראה לכל העולם עד כמה הוא רותח

    רותח כמו המים המבעבעים של ההגעלת כלים לפסח

    וכשהוא אוחז בטרפו הוא לא מרפה

    עד שהוא ינגוס בעצם כמו מה שר' עקיבא העיד על עצמו שכשהיה עם הארץ הוא רק ציפה ל"תנו לי ת"ח ואנשכנו כחמור"

    ואותו ציבור שמוזהר מרועי שלנו כנראה יותר שפוי ובפולמוס לאו טאו כאן באתר השיבו לו כגמולו

    וצ"ע מדוע עשו זאת שהרי נאמר "אל תען כסיל כאיוולתו"

    • ש.צ שלום רב

      "הזרם השלישי" הוא כנראה הזרם שהקים הרב מיכאל מלכיאור שם לומדים ביחד דתיים וחילונים [לא יודע אם יש קשר ישיר לתל"י הקונסרבטיבים] ואתה יכול לראות על זה ברשת כתבה בעיתון הארץ

      בכל אופן מדובר בקוריוז בעלמא למרות הכוונות הטובות של מקימיו

      בעולם המכינות הקד"צ כבר יש כמה מכינות כאלו -על אחת החלוצות שבהן מכינת הקיבוץ העירוני בית ישראל ליד ירושלים היה בעבר סרט תיעודי שסיקר אותה-של דתיים וחילונים אך עדיין מדובר בקוריוז וזה לא משך את הציבור הדתי בהמוניו

      בני ה18 של אותו ציבור מעדיפים את ה"סגירות החרד"לית" כנראה ואלו מהם הפונים למכינות נוהרים יותר לעלי ועצם[כיום ביתד בעבר בעצמונה ת"ו]ושאר המכינות של רבני ה"קו" פי כמה וכמה ממכינות מעורבות

      מי שחושב שמיטב הנוער של הציבור הדת"ל שייך ל"כת" נוסח הארי קרישנה שיבושם לו ושינהל שיח עם עצמו

  12. ציטוט: "רבה של שהם, הרב דוד סתיו המתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל מאשים את הרב צבי טאו באיומים פיזיים ומילוליים.".

    אמיר ואחרים לא הפריכו את טענות הרב סתיו כלפי הרב טאו תומך עבריין המין המורשע קצב. כל עוד לא הופרכו דברי הרב סתיו. הרי שיש לנו רב ידוע שתוך באלימות מילולית ופיזית. וישנם אנשים המצדיקים אותו. כיוון שלמודים אנחנו מה כוחם של תומכים מהספסלים האחוריים לחולל, הרי נמצאנו למדים להזהיר את הציבור מפני הרב טאו ודומיו.

    http://www.srugim.co.il/43874-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%98%D7%90%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A6%D7%95?di=1

  13. מעניין מאוד עם הרב סתיו היה מרגיש מאויים פיזית [כמו שבשעתו הרב גורן זצ"ל היה מאוים באמת לאחר פרשת האח והאחות וסופקה לו אבטחה תקופה לאחר מכן]

    הוא לא היה דוחה את ההצעות לאבטחה

    כנראה שיש כאלו שאוהבים לקחת ברצינות תהומית כל מיני כותרות דרמטיות מוסיפות רייטינג כאילו מדובר בתורה מסיני

    כנראה כנגד זה אין מה לעשות

    ואבהיר שוב :אני אישית לא שייך לחוגי הר המור ואני לא אוהב כמה וכמה דברים מהשקפתם של הנ"ל

    אבל אני רואה פה צורך להכניס לפרופורציות כל מיני פרנויות וחרדות שווא כמו של רועי ל שכבר הפך את הר המור ובנותיה[ישיבות ומכינות חשובות של הציבור הדתי לאומי!] לחבורה של בריונים תמהוניים

    ישיבת הר המור ובנותיה כמו ישיבת שבי חברון ומצפה רמון וישיבת אילת ומכינות כמו המכינה בעלי ועוד ועוד

    הוציאו כמויות של תלמידים המעורים בכל העשייה של החברה הישראלית בטוב טעם ודעת
    וגם תלמידי חכמים רציניים בעולם התורה הציוני דתי

    לראות בכל המפעל הזה יצירת כת של תמהונים זו זריית חול וטשטוש מציאות גדולים

    ועל זה באתי למחות!

    אני כאמור אינני מזדהה עם לא מעט מהשיטה של הר המור בכל מיני תחומים והנהגות אך אני מודע לכבוד הראוי להם בבית המגרש הדתי לאומי

    זה העניין

  14. ושוב, וזה כבר יותר ממדהים, יש טענה ואין תשובה. הרב סתיו טוען: "רבה של שהם, הרב דוד סתיו המתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל מאשים את הרב צבי טאו באיומים פיזיים ומילוליים."

    וכל מה שיש לאנשים כדוגמת אמיר זה להתפלפל על מקומם של אנשי הישיבה ותלמידיה. לא מדובר עליהם. מדובר על הרב טאו ועל כך שככל הנראה כבוד הרב ירד מהפסים(ולא בפעם הראשונה). הביטוי המובהק הוא בתמיכתו בעבריין המין המורשע, ובהמשך בתקיפתו את הרב סתיו ובאיומים עליו "פיזיים ומילוליים".

    http://www.srugim.co.il/43874-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%98%D7%90%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A6%D7%95?di=1

  15. רועי ל,התשובה ניתנה לך על ידי וכנראה פספסת:

    כתבתי לך שהעובדה שהרב סתיו דחה הצעות לאבטחה צמודה אומרות דרשני

    אילו הוא היה חלילה וחס נמצא במצב של סכנת התנקשות או פגיעה פיזית נראה לי די סביר שהוא לא היה מהסס להזמין לעצמו את האבטחה הנדרשת

    לגבי הכותרת שאתה מצטט:נראה לי שלא חדש לך שבכותרות מעיין אלו מקצינים את המציאות כדי למשוך ריייטינג

    ושוב אני שואל:נראה לך שאם חלילה הרב סתיו היה מאויים הוא היה דוחה הצעות לאבטחה?

    נ.ב

    דבריך על כך שאתה בא בטענות על הרב טאו אך לא על תלמידיו היא במחילה גלגול עיינים השמימה והיתממות

    גם כאן בתגובות וגם בתגובותיך למאמר "תבניות זרות" ובפולמוס לאו טאו יצאת נגד תלמידי הרב טאו ולא רק נגדו אישית

    אתה האשמת אותם בטוטליטריות מחשבתית בעוד לא עשית בדק בית על עצמך שברוב חוצפתך סימנת את מתנגדיך לדעה שכתבו את דיעותיהם בנימוקים ומקורות כ"קריקטורות" מבלי להתייחס אליהם ברצינות

    ככה שקשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים

    עצה טובה קמ"ל

  16. מעניין הדבר שבכתבה המדוברת הרב סתיו בכלל לא מצוטט באמירה שאימו עליו פיזית

    והדיבורים על כך נכתבו בכלל ע"י כותב הכתבה

    כנראה שיש כאלו שלא מבחינים בניואנסים כאלו ובהבדל בין אמירות מוגזמות של כתבים בעיתון בכדי לעוררר סנסציות ורייטינג
    לבין האמירות של מושאי הכתבה והמרואיינים

    אבל מה זה באמת משנה אם יש כאן אנשים שהשנאה והבוז שיש להם להר המור ולחרד"לים בכלל ובעצם לכל מי שלא חושב כמוהם ובשביל השנאה הרותחת הזו הם יעשו הכל

    [בשביל יצורים כמו רועי ל גם ר' צדוק הכהן מלובלין לוקה ב"אובססיה" והמעוניין יכול לעיין ב"תגובתו" למאמר כאן במוסף "ברוך המבדיל"]

    נחכה בקוצר רוח ל"תגובתו" הבאה של ידידנו רועי ל שיסביר מדוע הוא חושב שהחרד"לים בכלל משוייכים לכת השטן והם הורגים חתולים שחורים לצורכי פולחן

    ואל דאגה הוא יכתוב זאת בשפה אקדמאית מתובלת בהרבה מילים לועזיות בכדי לחפות בכך על הבליו כי רבים הם

  17. "הרב טאו הוא מקור כל המתקפות". מתקפות בלשון רבים, המתייחס לאיום במתקפות מילוליות ובמתקפות פיזיות. כלומר הרב סתיו טוען שהוא מאוים ע"י הרב טאו הן במישור המילולי והן במישור הפיזי.

    מכיוון שמלכתחילה תגובתי הייתה ליותם ולרב לונדין ולכלל הקוראים ולא לאמיר. אני מפסיק להגיב לו. על אחת כמה וכמה לאור התבטאויותיו המילוליות שאינן שונות במאומה מאותם חוגים שעליהם הוא מגונן: "יצור", "זבל" ועוד. רמת הכתיבה והניסוח של אמיר מעידה על משהו לא עמוק במיוחד, על משהו רקוב במיוחד. בעצם על משהו רגיל במיוחד: על אדם עם עולם פנימי עשיר המורכב מדימויים חזותיים של ריקבון פנימי מתמשך.

    המון הצלחה בכיבוש הציבור הדת"ל, ואח"כ הציבוריות הישראלית אמיר! כאן דרכינו נפרדות

    http://www.srugim.co.il/43874-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%98%D7%90%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A6%D7%95?di=1

  18. לעורכי מוסף שבת מקור ראשון מזה זמן מה המגיב 'אמיר' משתמש בשפת ביבים המתקיפה אישית אותי וקורא לי "יצור". אין לי בעיה כל עוד תגובותיו הנם לתוכן תגובותי. אולם כאן הוא מתקיף אותי אישית. בקשתי למחוק את התגובות בהם מכנה אותי אישית אמיר 'יצור'.

    • מצטרף לבקשתו של רועי לנקות את האתר מהזוהמה שמטיל בו אמיר.

      • הנה לנו עוד מתחסד שתוקף בארסיות את כל מתנגדיו כאן באתר וכשמבקרים אותו הוא מתחיל ליבב ולזעוק את זעקת הקוזאק הנגזל הקבועה

        כנראה שהבולשביקים כאן התבלבלו והם חשבו שהם הגיעו לעיתונם פראבדה ולא למקור ראשון

  19. לעורכי מוסף שבת מקור ראשון,

    הנה יש לנו כאן את זעקת הקוזאק הנגזל של אותו "רועי ל" שבדיונים אחרים הוא בכלל לא רצה להיכנס איתי ל"טוען ונטען" והוא פשוט הגדיר אותי ואת עמיתיי לדעה כ"קריקטורות" והוא כתב לאחד המתדיינים שהוא שם לו למטרה להזהיר את הקוראים ממני ומשאר ה"קריקטורות" כלשונו ובכך מינה את עצמו לפוליטרוק התורן שבא להציל את הקוראים מ"השקפות פסולות"

    אתם מוזמנים לעיין בדיון על המאמר של מיכל ברגמן "החמצת האשה כאדם" ולראות היטב על מה אני מדבר

    כנראה רועי ה"יקר" לא למד מסכת סנהדרין ואת מאמר חז"ל "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים"

    ובעוד לו מותר לסמן מתדיינים כאן כ"קריקטורות" וללגלג להם בתגובות לא ענייניות -שוב עיינו ב"תגובותיו" אלי במאמר של מיכל ברגמן הנזכר-הוא בוכה ומייבב כאשר נוהגים בו באותו מטבע

    כנראה שהוא חושב שמה שמותר ליופיטר אסור לשור ולו מותר ללגלג על כל העולם אך אסור בתכלית האיסור לבקר אותו

    מה אומר? איש כבוד!

  20. בעוד "רועי ל" מקניט אותי על תגובות לא ענייניות ועל רמת כתיבה רדודה

    עיינו בבקשה קוראים נכבדים ב""תגובותיו"" אלי במאמר שהזכרתי "החמצת האשה כאדם" של מיכל ברגמן מה11 בפברואר שעות 00:07 ו00:30 ותראו איזו "רמה גבוהה ומכובדת" של כתיבה יש לאותו "רועי ל"

    שכנראה חשב שם באותו דיון שהפמיניזם הדתי הוא בגדר דוגמה שאסור בתכלית האיסור לחלוק עליה ומי שיעז בחוצפתו לחלוק ישר יוגדר כ"טרול" ו"קריקטורה"

    שאין בכלל על מה לדבר איתוכמנהג הבולשביקים ששלחו מתנגדי משטר לבתי משוגעים ולגולאלגים בסיבר

    כי מי שהתנגד להם הוא בגדר מחוסר דעת בכך שהוא לא מקבל את אמיתות המרקסיזם-לניניזם

    משעשע שאותו "מזהיר מקריקטורות" סונט באנשים על "טוטאליטאריזם מחשבתי"

    בקיצור יקרא הציבור וישפוט

  21. אם אתה לא רואה הבדל בין לקרוא לך ולדומיך "טרולים" ו"קריקטורה של מגיבים" לבין לכנות אותי "יצור" ו"זבל". אז אין לי מה להוסיף.

    בנוסף על כך אני מעולם לא טענתי נגדך שאתה רוצח המונים כשם שאתה טוען כנגדי(!), אתה שוב ושוב משווה אותי ל"מנהג הבולשביקים ששלחו מתנגדי משטר לבתי משוגעים ולגולאלגים בסיבר" – ציטוט מדבריך החוזרים בנימה זו או אחרת שוב ושוב.

    זו אלימות מילולית, הדומה ביותר לאותה אלימות מילולית שעליה מתריע הרב סתיו ביחס לרב טאו.

    רמתך הינה ירודה ביותר, טיעוניך גם אם יש בהם מידה מסוימת של אמת, נצבעים בצבעים חמורים ביותר של זילות כבוד האדם (בעבר זה היה רק כלפי נשים, ודתיים לייט) ירידה להסתה מהסוג הגרוע ביותר: הסתה מילולית והסתה פיזית. אתה פתטי במיוחד. אבל גפ פתטים יכולים להיות מסוכנים (עיין ערך יגאל עמיר).

    אני מבקש מעורך מוסף שבת למחוק את התגובות בהם אמיר מכנה אותי רוצח המונים נוסח הבולשביזם ו"יצור" ו"זבל".

    http://www.srugim.co.il/43874-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%98%D7%90%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%93-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A6%D7%95?di=1

  22. אוקי רועי ל,

    בוא נשים דברים בפרופורציות: לא כתבתי שאתה "רוצח המונים" אלא כתבתי ואני לא חוזר בי שאתה משתמש באותן שיטות השתקה של הבולשביקים שתפסו את מתנגדיהם כאנשים חסרי דעת שאין טעם להתווכח איתם כי הם לא קיבלו את הבשורה הגדולה של המרקסיזם ולכן הם פשוט השתיקו אותם. לא ניסיתי לטעון שהסטת לרצח נגדי אתה יכול להירגע זה בסדר-מה גם שבוא נאמר שגם אתה לא עדין במיוחד בביקורותיך ואני אומר זאת בלשון המעטה ובעדינות מופלגת.

    חוץ מזה שכתבתי "זבל" על תגובותיך ולא עליך אישית
    ובוא נאמר שאני לא רואה הבדל גדול בין "יצור" לבין "קריקטורה" ודקדוקי העניות האלו להתחרות מי יותר מתלהם לדעתי סתם מיותרים

    תורף העניין רועי שאתה מדבר גבוהה גבוהה על דיון תרבותי ונגד זיהום השיח בעוד אתה לא שם לב למה שאתה עצמך עשית במקומות אליהם הפניתי שאני ולוינגר כתבנו את תגובותינו ללא שמץ של התלהמות ועם הרחבה וסברות ומקורות ומה שאתה עשית היה זיהום השיח פשוטו כמשמעו כשהיה לך מאוד חשוב לא להתדיין לגופו של עניין ולהכריז עלינו כ"קריקטורות" וגם תגובותיך כאן שציינתי לא עשו לך הרבה כבוד בלשון המעטה.

    מעולם לא הסטתי נגד מאן דהוא וכתבתי ביקורת עניינית על הדתיים הליברלים כדרכו של דיון ובדיוק כמו מה שאתה עושה נגד חוגים שאתה לא אוהב.

    כן רועי,גם את הדתיים הליברלים מותר לבקר ולהצביע על אי הסכמה לשיטתם ומי שמגיע עם אמירה מסוימת שיתכונן שיכול להיות שיבקרו אותו

    אז מבלי להיכנס לדיון מיותר וחסר תוכלת אילו מילים נחשבות "בוץ" ואילו לא
    לא יזיק לך לעשות בדק בית אצלך ולראות מדוע אתה מקבל בצדק את ההתקפות האלו

    אם אתה לא מעוניין לנהל דיון תרבותילגופן של טענות ואתה מסתפק ב"ציד מכשפות" של "טרולים" ו"קריקטורות" על תצפה ממני ה"קריקטורה" לדיון סטרילי של בית מרקחת איתך

    תחשוב קצת על הדברים ותבין שמי שזורק אבנים שיזכור שהוא עתיד לקבלם בחזרה

    יום טוב שיהיה

  23. אני מבקש למחוק את התגובות של אמיר שבהם הוא מכנה אותי "זבל" ו"יצור". כמו גם ההשוואות לרוצחי המונים

  24. עוד דבר רועי,כשאתה קורא להר המור ובנותיה "כת" ועל ראשיה אתה אומר שהם ירדו מהפסים ושהם לא בקו השפיות וכיו"ב אז לך מותר להשתלח כרצונך

    וכשאני משווה אותך לבולשביקים פתאום נהיית עדיו נפש ואתה מוחה על "אלימות מילולית"

    בקיצור מספיק עם היבבות הללו ושים לב לאיך שאתה בעצמך מתבטא לפני שאתה מטיף מוסר לאחרים וכמאמר חז"ל שהבאתי מהגמרא בסנהדרין

  25. ואני דווקא הייתי שמח שישאירו את ""תגובותיו"" הנלוזות מ"החמצת האשה כאדם" של מיכל ברגמן ומ"תבניות זרות" של יוסף מגנהיים["החרד"ל שורש כל דל" כלשונו שם]שכולם יראו איך המתחסד הזה משתלח בגסות במי שמעז לחלוק עליו

    כנראה רועי ל לא סיפר לנו שהוא עורך העיתון "פראבדה"

  26. רועי ל,כפראפראזה על מה שהצעת לי בדיון על המאמר "החמצת האשה כאדם"

    אני רואה שאתה עצבני מאוד כדאי לך לנסוע להודו או לאומן תשב תירגע

    קח אוויר טוב אתה נראה מאוד מריר ועצבני

    אל תדאג אוהבים אותך ורוצים בטובתך שב תנוח מכל ההר המורניקים שמחפשים אותך ומטרידים את מנוחתך ואת כל אנשי ה"חרד"ל שהוא שורש כל דל"
    שב תירגע

    ותתרענן זה לא מזיק לאף אחד

    ובטח שלא לך

    בטוחים אנו שתחזור מהנופש עם תובנות מרשימות ללא בעיטות באנשי קש ושאר מרעין בישין

    עלה והצלח חביבי

  27. המאמר יפה מאוד.
    עם זאת אני חושב שהרב קוק "פספס" מעט את מה שהיה יכול לעשות.
    הוא הבין בשלימות את המצב מסביבו , הבין את הכיוונים אליהם צריך ללכת עם ישראל מבחינה רוחנית , אך לא היו בידיו הכלים ההלכתיים והישומיים ליישם זאת. הוא נשאר עד יומו האחרון מחויב לשיטת פסיקה ההלכתית המקובלת , למרות שבמחשבתו הוא היה ליברל הרבה יותר.
    בעיני , הרב חי בסתירה פנימית בין ה"אגדה" לבין ההלכה , בין הרוח לבין הפרקטיקה , ומבחינתו בסופו של דבר תמיד ההלכה והפרקטיקה המקובלת הן אלו שניצחו. הוא לא הצליח להוריד את ה"אגדה" שלו אל הקרקע.

    (מה שנמשך היום במחלוקת בין ישיבות הקו , לבין צורות ההסתכלות האחרות – כל אחת מהן פשוט מדגישה פן שונה במשנתו של הרב קוק, פיצול האישיות של הרב קוק עבר לממשיכי דרכו. רק הפן הקבלי של הרב קוק קצת חסר ולא קמו לו ממשיכים).

    על מנת "למסך" את הסתירה הזו , קיים איזשהו "ערפל" תמידי בכתביו של הרב , ותחושה כי הם אינם יורדים אל הקרקע – לפחות כתביו הרוחניים. זו בעיני הטרגדיה של אדם דגול זה.
    כמובן בתנאים בהם הוא היה שרוי של רדיפות מצד הישוב הישן וחברה שמרנית , יותר טוב ממה שהוא עשה אי אפשר היה לעשות.
    לדעתי כתביו של הרב קוק יכולים להיות בסיס לתורה של הדור הזה , אך לא תורת הדור הזה עצמה. תורת הדור הזה עצמה צריכה דברים יותר "ברורים".

  28. יוסף,לרב זצ"ל לא הייתה התלבטות בין הלכה לאגדה

    בל נשכח שהוא עסק בפסיקה הלכתית באופן רחב

    ולומר שכל מפעלו ההלכתי נבע מפחד מ"מה יגידו" במאה שערים נראה לי בלשון המעטה מוגזם מאוד

    הרב נכנס לפולמוסים הלכתיים ומחשבתיים וציבוריים רבים בהם הוא לא חשש מלהביא את דעתו גם אם הייתה מנוגדת למיינסטרים

    לכן פשוט וברור שהרב זצ"ל פשוט האמין באמת ובתמים במקומה של ההלכה המקובלת

    [דומני שכבר התווכחנו על כך באחד הדיונים כאן והפניתי אותך לפרק י"ג של "לנבוכי הדור" בעניין ולמאמר "חכם עדיף מנביא" ב"אורות"]

    לגבי הראיון עם הרב לונדין:דומני שהפחד עליו הוא מדבר נובע בדיוק ממה שאנחנו יכולים לראות כאן באתר בתגובות ואתן דוגמא:

    כאשר הרב דיבר על החשיבות של החייאת הספרות והשתלבות במדע ובכל תחומי החיים מתוך קדושה וכיו"ב

    הוא לא התכוון [והוא דיבר על כך במפורש בכתביו ובאופן בולט בנאומו לפתיחת האוניברסיטה העברית]שזה אומר להפוך את האקדמיה למקום קדוש ושכל טרנד הקיים על פני השטח צריך לקבל קדושה והתלהבות

    אנחנו יכולים לראות כאן במוסף בין אצל הכותבים ובין אצל המגיבים התלהבות משונה מאוד מכל איזה טרנד אינטלקטואלי שמגיע מ"האנשים הנכונים"-"האדם הנאור" נוסח אהרן ברק-ושכל מחקר אקדמי הופך כבר להיות הבשורה של הדור

    יש כאן כאלו שדומני שהרב קוק מתהפך בקברו על ההקשרים בהם הם מצטטים אותו ולא אלעה כאן בדוגמאות

    לכן אני אישית מבין את הפחד הזה אך למרות זאת אני הקטן חושב שלא צריך לשפוך את התינוק עם האמבטיה ואפשר לעודד ברוחו של הרב זצ"ל להיכנס לכל תחומי החיים עם הדרכה נכונה וברורה של מודעות של "המבדיל בין קודש לחול" ושל "יראתו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת"

    דומני שהחכם עיניו בראשו ואדם רציני שרוצה מתוך יראת שמיים להיכנס לאקדמיה ולפוליטיקה ולאומנות ולכל תחום יכול בהחלט לעמוד באתגר הזה לאחר הכנה ראויה

    נ.ב

    יוסף אם לא קראת אמליץ לך לקרוא את הספר "החדש יתקדש" של ד"ר חגי בן ארצי על הרב קוק כפוסק מחדש ועל הפולמוסים ההלכתיים שהיו לו כמו הפולמוס על היתרו את השמן שומשומין בפסח והיתר המכירה ועוד

    נראה לי שהספר יעניין אותך

    חג שמח

  29. כהמשך לדבריי מקודם:

    כשהרב זצ"ל דיבר על "החדש יתקדש" ועל כניסה לכל תחומי החיים הוא התכוון שמתוך אספקלריה של תורה אפשר להיכנס לכל תחום ולהלך בו בקדושה ובטהרה ולהשפיע בו באופן הנכון

    הוא לא התכוון שאם מאן דהוא הולך לאקדמיה אז זה אומר שהוא צריך לקבל כל מה שהפרופסור שם יאמר כ"קודש שבחול" וכד'

    זה לא אומר שאם מאן דהוא הולך להיות מדען אז הוא צריך לקבל את המדע כדבר קדוש כמו שבעולם החילוני -אתאיסטי מתייחסים אליו

    כשאני כותב את הדברים הללו אני לא תוקף אנשי קש אלא תופעה קיימת של אנשים שקצת איבדו את האיזון ואת יכולת ההבדלה בין הטהור לשאינו טהור ואם יש מבחינתם עידוד להליכה לאקדמיה אז הם לא הבדילו בין מה שאפשר לקבל ומה לדחות

    מי שיעיין בתגובות כאן המלאות הערצה למדעי היהדות וביקורת המקרא ותגובות מלאות הערצה לכל רוח הנושבת ממאמר מערכת של עיתון הארץ

    יראה למה אני מתכוון

    • הרב ארי יצחק שבט מראה כאן http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/hohmat-2.htm שהרב קוק והרב הנזיר רצו בהתחלה לשוות למרכז הרב אופי מדעי למחצה (אם כי ברור שהם לא הסכימו לכל האופנות החולפות של מדעי היהדות)

      בקשר לישיבות הקו, קשה לי לגבש עליהם דעה, לפעמים הם נראים כמו זרם אידיאולוגי חשוב ועמוק ולפעמים כמו כת קיצונית. אולי זה בגלל המידור שקיים שם, שלא מאפשר קשר ישיר בין הציבור הרחב לבין רבני "הר המור"

      • ניר,התוכנית המקורית של ייסוד ישיבת מרכז הרב אכן כללה יותר תחומים כלליים וגם במסגרת לימודי מחשבה את לימוד פילון האלכסנדרוני

        מסיבות שונות זה לא יצא לפועל -מה גם ש"מרכז" מייסודה ועד סוף שנות החמישים ואמצע שנות השישים למניינם הייתה ישיבה די שולית בעולם הישיבות כאן בארץ עד שבוגרי הישיבות התיכוניות הראשונות ובוגרי כרם ביבנה החלו לנהור אליה-

        לגבי המידור שדיברת על ישיבות הקו-דווקא רבני "הקו" נמצאים בקשר רציף עם הציבור הרחב ועם תלמידים רבים הנוהרים אליהם ורק הרב טאו שליט"א לא מתראיין לתקשורת בתור מדיניות

        שאר רבני הר המור דווקא לא "ממודרים" ובל נשכח שהמכינות הקדם צבאיות המאוד פופולאריות הן של תלמידי הרב טאו וגם של ישיבות פופולאריות מאוד כמו מצפה רמון ושבי חברון שראשיהם אינם בגדר של "רואים ואינם נראים"

        נראה לי שקשה לך לעכל ולהבין את הראש שלהם זה בגלל אולי מידור אחר דווקא שבין השפעתם בפועל על חיילים רבים ותלמידים רבים שבולטים בשטח לבין עמידתם הנחרצת על השקפתם ועל רצון להיסגר מהשפעות זרות לפעמים כמעט בגרסה החרדית

        זה מה שגורם לבלבול בעניין

      • תיקון קל: המונח "כת" הוא מוגזם ולא הייתי צריך להשתמש בו. אני מניח שהמגיבים מבינים למה התכוונתי

    • הוא אשר אמרתי –
      ההלכה היתה יקרה לרב קוק , הוא היה איש הלכה בכל רמח איבריו. הוא האמין בהלכה ובקדושתה , אחרת לא היה כאן "פיצול" כלל !

      ומצד שני , הוא הבין שיש כאן הוא הבין שבהלכה ובתורה שיש בידינו יש משהו מאוד "מצמצם ומגביל". משהו הקטן על הדור בכמה מידות , רק שאלטרנטיבה אין לנו. הוא הבין שתורת ישראל חגורה בשק , אך כרגע אין לנו בגדים טובים יותר.

      אינני חושב שהמדע עמד בראש מעייניו כמו שהנבואה עמדה בראש מעיניו , תחית הרוח היהודית עמדה בראש מעייניו – רוחניות יהודית. חידוש הקשר הישיר עם ההויה כמו בתקופת הנביאים.

      והוא היה קרוע בפיצול הזה , אין לי ספק בכך. רואים זאת כמעט בכל אחד מכתביו. והוא ניסה לגשר על הפיצול הזה , אך הוא לא היה יכול.

  30. יוסף וניר,

    יוסף בן שלמה מסיים את ספרו "שלמות והשתלמות" על הר קוק בכך שיש לזכור שהרב קוק נפטר לפני השואה. יתכן שמושג 'ההשתלמות' בהגותו, וכל שאר המושגים המשיקים לנ"ל היה שונה. כך גם יחסו למוות.

    זה דבר קריטי שמשום מה נשכח אצל ממשיכיו השונים (קראתי איפה שהוא שגם פרופסור שלום רוזנברג התייחס לעניין בספר 'יובל אורות'). כל החזון הגאולי, ויכולת הניבוי של ה'דור' המיוחסת לו במישרין או בעקיפין, מתעלמת מהעניין שהשואה התרחשה ושינתה לנצח – פיזית והגותית – את היהדות ואת היהודים.

    אני חושב שלא סתם בנו הרצי"ה, התייחס בכזו חריפות לפשר השואה. בוולגריות של פרשנות "הניתוח הכואב" (שיעורי מדבר בצדקה של הרב בזק מסכמים את גישת הרצי"ה על כך). הוא הבין את אולי את הבעייתיות שהשואה יכולה לכרסם בהגותו-חזונו של הראי"ה. ולכן לדעתי נדחף לכזה פשר איום ונורא של פרשנות על גבול חוסר המוסריות

    • אין לי ספק כי מושג ההשתלמות של הרב קוק לא היה עובר שום שינוי – למרות השואה.

      זה נכון שהשואה נתנה זעזוע רציני לכל הוגה דתי. אך דווקא השואה הוכיחה עד כמה הרב קוק צדק – בכל מילה מדבריו.
      כנ"ל מושג ההשתלמות – כתבי הרב אינם תחום ההתמחות שלי (וכל שכן כתבי הרב צבי יהודה).
      אך ברור לי גם מידיעה שטחית כי מושג ההשתלמות אצל הרב הינו מושג קבלי מרכזי הבא להסביר את "תכלית העולם".
      כלומר : לפני בריאת העולם היתה רק "שלימות" , אך לאחר שהעולם קיים ויש בו חסרונות , קיימת אפשרות ל"השתלמות". השלימות לפני הבריאה היתה קיימת כמצב "סטאטי" , לאחר הבריאה השלימות קיימת גם כתהליך.
      (כמובן יש כאן "הפשטה" ויש כאן מה להרחיב , אך אין כאן המקום)

      מושג ברמה כזאת , לא היה נמחק מפני שום טראומה , כולל לא השואה. הוא פשוט מושג בסיסי ומהותי הנוגע ליסוד התורה.

  31. בהקשר זה מעניינים דבריו של הרב שג"ר ע"ה על כך שהרב זצ"ל כשאר האירופאים של ימי מלחמת העולם הראשונה חשב שהמלחמה חיובית ומוציאה לפועל דברים חיוביים ועוצמתיים ועל כך הוא חיבר את "אורות המלחמה"

    ורק בסוף המלחמה כאשר הוא ראה את כל נוראותיה הוא דחה מכל וכל את דבריו הקודמים בנושא זה
    [הרב שג"ר כתב את דבריו בספרו "כלים שבורים" לא זוכר באיזה עמוד והספר לא נמצא כרגע תחת ידי]

    כששאלתי את אחד מהרמי"ם שלי בישיבה בזמנו שעוסק רבות בכתבי הרב קוק על כך הוא דווקא לא הסכים עם דעתו של הרב שג"ר והוא חושב שהרב זצ"ל באורות המלחמה מתאר את היתרונות שיש כתוצאה ממלחמות וממגמות חברתיות ועולמיות שיוצאות מהן אך זאת לא מתוך הערצה למלחמה מלכתחילה או מתוך שאיפה למלחמות בנוסח המיליטריזם האירופי של אותה תקופה אלא מתוך בחינת "מעז יצא מתוק"

    שגם מתוך החושך של המלחמות יצאים גם נקודות אור

    וכדרכו של הרב זצ"ל בהרבה מקרים

    • לאמיר – שלום רב,

      אינני מבין את סברת הרב שג"ר, הרי ספר 'אורות' ובו הפרקים על המלחמה נדפס בשנות העשרים.

      הרב לא היה מעולם 'מיליטריסט' שחיפש מלחמות. ברגישותו היתירה לסבלם של בני אדם והשתתפותו בפעילות לסייע לנפגעי המלחמה והפרעות שאחריה, היה מודע היטב למוראות המלחמה וזוועותיה.

      דוקא משום כך, ציפה כאדם מאמין שמוראות המלחמה וגילוי הרוע האנושי במלוא כיעורו, יביאו לזעזוע כזה, שזו תהיה 'המלחמה האחרונה' שבעקבותיה ייבנה עולם של שלום.

      כל העולם התרבותי ציפה לכך. לשם כך הוקם 'חבר הלאומים' שציפו שיפתור את כל הבעיות בדרכי שלום ויביא להגשמת החזון של 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'.

      יהי רצון שנזכה להגשמת חזון השלום בדרך של שלום, ולא על ידי מלחמות וייסורים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לגבי השאלה שהעלה רועי, מה היה הרב אומר אחרי השואה? – על זה דומני שאין כלים להשיב.

        האנושות בכללה אכן ציפתה שמוראות המלחמה ההיא, מלחמת העולם השניה, יביאו לקץ המלחמות. ובמידה מסויימת התגשמה ציפיה זו. משני גורמים:

        א. פצצת האטום, ולאחריה פצצת המימן, שיצרו 'מאזן אימה', ותשקוט הארץ קרוב לשבעים שנה! לאו מילתא זוטרתא היא.

        ב. אומות שחרתו על דגלן את המלחמה כערך, גרמניה ויפן, עברו 'ניתוח כואב' שריפא אותן ממחלה זו. בניגוד למלחמת העולם הראשונה בה לא היתה הכרעה צבאית ברורה כאן היתה התבוסה גמורה. ברם, המנצחים דאגו, שלא כבמלחה"ע הראשונה, לשקם את כלכלת המנוצחים. גרמניה ויפן הפנו את יכולותיהם וכישוריהם לכיוון הכלכלי, בו יכולות הן להגיע לעוצמה שתביא להן ולעולם ברכה ולא חורבן.

        תרבות עשיו נגמלה במידה רבה מקללת 'על חרבך תהיה'. השאלה היא: מתי גם ישמעאל יטוש את 'ידו בכל'?

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו ביחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו"

        זה הטקסט, והוא נורא ואיום באוזני עם שאיבד שליש מבניו "היחידים הנספים בלא משפט". תעמדו על הראש ותנפנפו באוזניים האפולוגטיות שלכם, לא יעזור לכם. זה טקסט תמים של איש נאיבי. מה שמותר היה לאדם הספוג ברומנטיקה הלאומנית של המאה ה19 הופך להיות טקסט מחריד בפי בני המאה ה20.

      • בס"ד כ"ג ניסן ע"ג

        לצבי – שלום רב,

        הרב ראה במלחמת העולם את פשיטת הרגל המוסרית של התרבות המערבית:

        'הארג הרוחני והמעשי אשר בצביונו ההווי לא היה יכול לעצור, עם כל תפארת חכמתו, בעד שפך דמים רבים ובעד חרבנו של עולם בצורה איומה כזאת, הרי הוא מוכיח על עצמו שהוא פסול מעיקרו… מראשית יסודו, וכל מהלכו כולו אינו כי אם עצת שקר ונכלי רשעים מסובכים שהם קשורים עם הנטיות הנפשיות והגופניות אשר נתעצמו בהאדריכלות של בניין הלאומים של זמננו…' (המלחמה ח)

        היש לך קטרוג חריף מזה על הרומנטיקה הלאומנית של המאה ה-19?

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • הרב מצפה שהזעזוע ממה שצף ועלה על ידי המלחמה יביא ליצירת תרבות חדשה 'עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלי רשעה וברבריות' (המלחמה ג).

        יצירת עולם של שלום תלוייה בנו:

        לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם כי שם ה' הנקרא עליהם היה מעורר בהם יראת הרוממות וההשפעה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח…

        (המלחמה ד)

        וכשנזכה

        להביא את אור ה' בעולם,… וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה…

        (שם)

        על הגאולה בדרכי שלום במשנת הרמב"ם, ראה במאמרו של הרב אליהו גליל, 'בדרך אל המונותאיזם', באתרא קדישא הדין. בהערתי שם ציינתי למקבילה במשנת רבי נחמן מברסלב.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ב'אתרא הדין' דעתיד לאיתקדשא

  32. ש.צ שלום רב

    אכן כמו שכתבתי בשם אחד מהרמי"ם שלי מהישיבה גם לו וגם לי דברי הרב שג"ר נראו תמוהים לאור העובדה שציינת[למרות שהדברים נכתבו עוד בימי המלחמה קודם שהועלו לדפוס וכמו שהרב כתב שם "מלחמה זו של עכשיו"]

    אכן נראה מעיון באורות המלחמה שדברי הראי"ה שם מכוונים לנקודות האור שיצאו מהחושך הגדול של המלחמה ולא עידוד ופאר של המלחמה כשלעצמה

    • כתלמיד של הרב ליכטנשטיין הגיוני שצבי יזדעק לאור קריאת הפיסקה שהוא ציין

      הרב ליכטנשטיין שליט"א התבטא כמה פעמים שלדעתו לאחר השואה קשה להזדהות עם ספר אורות

      אבל מי שיעיין בפסקה המדוברת יבין שאין כאן אהבה למלחמה כשלעצמה אלא שאיפה שמהזוועות של המלחמה [שהראי"ה כתב עליהם באיגרתו למשה זיידל על "המלחמה האכזרייה" "כמה רשעות יש בה" וזה היה בשנתה האחרונה של המלחמה 1918 למניינם]יצאו דברים מתוקנים וכמו שש.צ ציין בצדק על הקמת חבר הלאומים וכיו"ב.

      מוכרת האימרה המפורסמת שהמלחמה מוציאה מבני אדם את הרע ביותר שלהם ואת הטוב ביותר שלהם וכמו שש.צ ציין בצדק רב כתוצאה ממלחמת העולם השנייה האיומה גרמניה ויפן החברות המיליטרסטיות ביותר של המאה ה20 למניינם השתנו ללא הכר מבחינה זו הוקם האו"ם [היעיל יותר מקודמו חבר הלאומים שלאחר מלחמת העולם הראשונה]

      דומני שלזה מתכוון הרב זצ"ל שנופלים עריצים במלחמות ובסוף לאחר ניתוח כואב יוצאים גם דברים חיוביים

      ממלחמת האזרחים האמריקנית האיומה ורבת הקורבנות וההרס יצא ביטול העבדות וביסוסה של ארה"ב כמדינה אחת ובלתי מפוצלת ללא ערעור[אותו ערעור שגרם למלחמה]

      כך שדברי הרב זצ"ל בעניין זה נכונים גם נכונים ללא קשר לאותה מלחמה ספציפית עליה הוא כתב ושמבחינת הפוטנציאל של השבת השקט והשלום שלאחריה היה פספוס גדול מאוד [שהביא למלחמה השנייה והאיומה הרבה יותר]

  33. צבי,

    הניתוח על הרומנטיקה בהקשר של הראי"ה הנו במקום וקולע בול לנקודה. כמובן שיש פה גם השפעות מהרמח"ל (שתי ההנהגות) ועוד אחורה מכך לקבלה.

    האתגר הוא תמיד מה עושים עם "ארגז הכלים" של המסורת בכל תקופה ותקופה. הבחירה של חוגים מסוימים ושל הרצי"ה להתמקד באורות ובפסקאות כמו אלו, יותר ממה שהיא מעידה על "אמיתות" ההגות, היא מעידה על הלך הנפש של אנשים מסוימים.

    ולגבי האפולוגטיקה שכתבת, שים לב איך מאפולוגטיקה של טקסט קדוש, עברנו לאפולוגטיקה של ה"אדם הקדוש". כאן צעד אחר צעד האפולוגטיקים הדתיים עוקבים אחר האפולוגטיקה החרדית של "דעת תורה".
    כבר אתמול אחד מהם נבח (הרב יהושע שפירא) על רות קלדרון בכנס רמלה.

    • יפה אמרת.

      ובאשר לנביחות של יהושע שפירא, הנה לעומתם דברים של אדם שהוא לשם שינוי גם תלמיד חכם וגם חכם:

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4324744,00.html

      • יש לשים לב שהרב ליכטנשטיין לא נותן בדל של לגיטימציה להומוסקסואליות כשלעצמה אלא הוא קורא לציבור שלא ירחיק את אלו שנאלצים לעמוד בנסיונות ולא תמיד מצליחים.

        בכל אופן הרב ליטנשטיין והרב יהושע שפירא דומני הרבה יותר קרובים מחשבתית האחד לשני מאשר הרב ליכטנשטיין אם הדתיות הליברלית נוסח "שירה חדשה" וכיו"ב

        מי כמו צבי יודע עד כמה הרב ליכטנשטיין הוא שמרן הלכתי מאין כמותו

        אגב כדאי לעיין במאמר של הרב יהושע שפירא באתר של ישיבת ההסדר בר"ג "מה' יצא הדבר" על הפולמוס שדבריו על הנאו רפורמה חוללו ושם הוא כתב שבכינוס של רבני צוהר שדנו ביחד על בית הכנסת שירה חדשה ודומיו הייתה הסכמה גורפת שכללה גם את הרב ליכטנשטיין! שבית הכנסת הזה הוא מחוץ לגבולות האורתודוקסיה!

        אכן צבי? גם את הרב ליכטנשטיין שהגדרת אותו כרגע "תלמיד חכם וגם חכם" תאשים ב"דעות חשוכות פטרנליזם מחשבתי התנשאות על הזולת " וכיו"ב כל ה"פנינים" שאתה לא מפסיק להפיץ כאן על השמרנים?

        שמא גם הוא לדעתך חלק מה"נובחים" על ה"שיירה העוברת"?

  34. ש.צ יישר כח! ואוסיף כאן עוד ציטוטים מאורות המלחמה שיראו עד כמה הרב קוק היה "תאב מלחמה"[כמובן במרכאות כפולות ומכופלות]:

    פסקה ה:"הכבישה המוסרית שעל פי התרבות החולונית ששלטה הרבה על העמים העיקה על ליבם והרבה מדות רעות חוליים וקצפונות נצברו במעמקי נשמותיהם והם יוצאים מחרצובותיהם על ידי המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות הנאותה יותר לטבעם הבלתי מזוקק כעת"

    פסקה ט:"בנין העולם התמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם"

    "התרבות העולמית מתנודדת רוח האדם נחלש מחשכים מכסים את כל העמים"

    אגרות ראיה ג' איגרת תתעא:"לא כל מה שמודרני הוא צודק.גם המלחמה האכזריה היא תנועה מודרנית ומכל מקום כמה רשעות יש בה"[הדברים נכתבו בשנתה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה]

    בקיצור המאשימים באפולוגטיקה שישימו לב טוב טוב מה הם עצמם עושים

    אצלם יש תופעה ידועה לשמצה-ציטוטים סלקטיביים

  35. עוד משהו על ה"האשמה" באפולוגטיקה:

    מצחיק שאנשים שסולדים מדוגמטיות מחשבתית ומצרות מחשבה לא מסוגלים להבין שיש אנשים שבאמת ובתמים סוברים אחרת מהם ודבריהם מציינים את מחשבתם האמיתית ולא איזו התנצלות לא כנה שבאה לחפות על מבוכה כל שהיא

    ובנידון דידן:אדם ובמיוחד אדם גדול עם מחשבה רחבה יכול בהחלט לחשוב אחרת ממה שהוא רואה בסביבתו ועולמו ואף לבקר קשות את החברה הסובבת על עוולותיה ופשעיה,כשלומדים היטב את פרקי אורות המלחמה רואים שהרב זצ"ל לא מדבר מתוך התלהבות מיליטריסטית פרוסית אלא מתוך שאיפתו לעולם מתוקן יותר שיבוא לאחר ההרס הנורא של מלחמת העולם הראשונה שזו הייתה שאיפה של רבים באותו הזמן שזו תהיה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות"

    כמובן שהרבה משאיפות אלו ירדו לתהום בעקבות הטעיות הקשות של מעצמות ההסכמה המנצחות-שלא גילו נדיבות של מנצחים והשפילו עד עפר את גרמניה המובסת מנטלית וכלכלית מה שגרם לכעס עצום ורצון לפריקת תסכול בחברה הגרמנית וההמשך ידוע- אבל במלחמה השנייה האיומה הרבה יותר רואים שלאחר סיומה הגיעו מגמות של תיקון ושל הפקות לקחים שלא היו כמותן שנים והמודעות נגד גזענות ומיליטריזם ולזהירות מהמלחמה המודרנית הביאו להקמת האו"ם ולהצהרת זכויות האדם של האו"ם בשנת 1948 למניינם ובין היתר לפירוק המדורג של הקולוניאליזם

    ועוד ועוד

    כך שזו הייתה כוונתו של הרב קוק בדבריו על המלחמה ומשמועויותיה

    מי שחושב שהוא היה צמא דם ושש עלי קרב בסגנון הלאומני של ימי האופוריה של תחילת מלחמת העולם הראשונה שיועיל נא ויביא ציטוטים נגדיים לציטוטים שאני ולוינגר הבאנו

    השמעת סיסמת הקרב "אפולוגטיקה" מעבר לרוח וצלצולים והרגשת חזה נפוח לא תורמת דבר לדיון לגופם של דברים.

  36. בעניין זה ראוי לציין את המחלוקת במשנה בשבת פ"ו מ"ד בין ר' אליעזר וחכמים האם מותר לצאת עם כלי נשק בשבת ולטלטלן ובעוד ר' אליעזר טוען ש"קישוט הן לא"[מה שקרוי בפי חיילי צה"ל בימינו "ווסח"] חכמים מסתייגים ואומרים שאין מדובר בקישוט והם מסתמכים על דברי הנבואה של ישעיהו שלעתיד לבוא "וכתתו חרבותם לעיטים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" וכלי הנשק הן אינן קישוט והתפארות מצ'ואיסטית של לוחמים ו"ווסח" כמקובל על חיילים מימים ימימה אלא בם בגדר של הכרח בל יגונה וכשלא יצטרכו אותו יהיה הרבה יותר טוב.

    למעשה נפסק להלכה כחכמים

    זה מראה את היחס הנפשי של חז"ל שלא מקדש את המלחמה ואת הנשק ורק בשעות צורך שנופות עלינו אז ורק אז "ארור המונע חרבו מדם" וכיו"ב.

  37. בקשר להנגדה בין דברי הרב יהושע שפירא לדברי הרב ליכטנשטיין שעשה צבי

    משונה מאוד שכן שניהם אמרו שמדובר באנשים מסכנים ["אומללים" בלשונו של הרב ליכטנשטיין] ושצריך לעזור להם

    אין הבדל כלל בין שתי ההתבטאויות

    אבל לצבי לא אכפת בשבילו יש את צו השעה "הכה בחרד"לים והצל את ישראל" ובשביל לקיים בהידור את ה"צו" הזה כל האמצעים כשרים במקל בסרגל מה שבא ליד ואפילו אם זה אומר להביא לינק כביכול מנוגד מבלי לעיין בתוכן שלו,

    כשמגיעים לזריקת הבוץ האנדרנלין ורתיחת הדם משחקים תפקיד ולא ההגיון המינימאלי

    העיקר שיהיה לבריאות

  38. כהמשך למה שאני וש.צ כתבנו מקודם על סלידתו של הרב קוק זצ"ל ממלחמת העולם הראשונה וזוועותיה הרבות מעבר לעניין האוניברסלי חשוב להדגיש עוד פן שוודאי לא הוסיף ללגיטימציה או התלהבות יתר מהעניין בהקשר היהודי:

    מדובר היה גם בטראומה לא פשוטה במובן היהודי היות ומדובר היה במלחמה של יהודים נגד יהודים באופן כמעט חסר תקדים בהיסטוריה היהודית המודרנית[לאפוקי מימי המקרא כמו מלחמת פילגש בגבעה או מלחמות יהודה וישראל וכיו"ב-בעת החדשה מקרה בולט כזה טרם מלחמת העולם הראשונה היה במלחמת האזרחים האמריקנית שם 10,000 יהודים נלחמו בשני הצדדים 7,000 באיחוד ו3,000 בקונפדרציה אך לעומת מלחמת העולם הראשונה מדובר במספר נמוך ובמלחמה מקומית]ובכל מדינה לוחמת כמעט רבבות יהודים לחמו בחזית ויהודים מגרמניה ומאוסטרו הונגריה נלחמו נגד יהודים מצרפת רוסיה ובריטניה.

    ישנם סיפורים ועדויות על מניינים שהתקיימו בזמני הפסקות אש שהורכבו ממתפללים משני צדדי המתרס שלאחר התפילה כל צד חזר לחפירות שלו והחיילים המשיכו לירות ולהילחם באחיהם שעימם התפללו קודם

    הטרגדיה היהודית הספציפית הזו בין שאר זוועות המלחמה מתוארת באופן נוגע ללב בספר "בואי הרוח" של הרב חיים סבתו ובספר "השיגעון הגדול" של אביגדור המאירי שלחם בתור קצין בצבא האוסטרו -הונגרי במלחמה ונשבה בידי הרוסים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: