יוסטון, יש לנו בעיא / יעקב עציון

מקור בתרגום – פרשת וישלח

 המילה שמקורה ארמי בקטע שהופיע בשבוע שעבר הייתה "בעיה". המילה בְּעָיָה הפכה להיות בת בית בעברית המדוברת. התלמידים פותרים בעיות בחשבון, המוסכניקים מטפלים בבעיות במכונית, וברחוב אין בעיה לשמוע משפטים כמו "מה הבעיה שלך?".

ברם, עד לפני כ־100 שנים בעברית כמעט לא היו בעיות, והיו רק פרובלמות. הבעיה הגיעה לדוברי העברית מתוך דפי התלמוד והפוסקים, ומקורה בשורש בעא בארמית שעניינו לבקש, לשאול.

בספר דניאל מסופר על גזרתו של המלך דריווש, ולפיה כל מי שיבקש בקשה מכל אל ואדם מלבד המלך יושלך אל גוב האריות. דניאל, כנודע, לא סר למרותו של דריווש, ובמהרה באו אנשי המודיעין הפרסי למלך ודיווחו לו: "דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ, וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵ אבָּעוּתֵהּ". ובעברית: דניאל מבני גולת יהודה לא שם עליך המלך לב ועל האיסור אשר רשמת, ופעמִים שלוש ביום מבקש בקשתו.

אף כיום נותר השורש בע"א בין דפי הסידור, ובתפילת הקדיש אנו אומרים יום יום: "תתקבל צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון די בשמיא" (תתקבל תפלתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אביהם שבשמים).

בפרשת ויצא מסופר על דברי תוכחתו של יעקב לרחל לאחר שהיא תובעת ממנו  "הבה לי בנים": "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱ־לֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?". את המילים "התחת א־להים אנכי" בוחר אונקלוס שלא לתרגם כצורתן, ותחתן הוא מביא: "המני את בָּעְיָא? הלא מן קדם ה' תִּבְעַן". כלומר: המאתי את מבקשת? הלא מלפני ה' תבקשי.

בארמית שבתלמוד הבבלי מופיע רבות השורש בע"א, במובן שָׁאַל, ביקש פתרון. מאות פעמים מובאת הנוסחה "בעא מיניה רב פלוני מרב אלמוני", ודרך רגילה לפתיחת סוגיות היא המילים "איבעיא להו", היינו נשאלה להם שאלה  לרבותינו בבית מדרשם.

בדברי המפרשים אנו כבר מוצאים שימוש במילה בעיה, או בעיא, בסביבה עברית. כך למשל כותב רש“י בדף סו במסכת כתובות: “איני יודע ליישב סדר בעיות הללו לפי שיטת הש“ס“. “בעיות הללו“ הן רצף השאלות המובאות בסוגיה – ומבעיות אלו שבתלמוד התרחבה הבעיה בדורותינו לכל שאלה ועניין הזוקקים פתרון, מספרי המתמטיקה ועד מנועי הסובארו.

*

ועתה לבעיה לפרשת וישלח. אחת המילים בקטע הבא, הלקוח מכתבה שהתפרסמה במוסף זה בשבוע שעבר, מקורה בארמית – והיא מתועדת בתרגום אונקלוס לפרשה.

התבוננות ביצירות בזם יוצרת תמונה מורכבת. המסרים שעולים מהן אינם חד משמעיים, הם יוצרים תחושה של קשר עז למסורת המלווה בדיאלוג דיאלקטי איתה. ניתן לראות בעבודות התרפקות על העבר הגלותי יחד עם בניית העתיד הציוני. יש בהן ממד מתמיד של אבל על השואה עם התבוננות אופטימית ומשתאה על ההווה הנרקם בארץ ישראל. ניתן לראות ביצירות הד לביוגרפיה האישית של האמן.

מצאתם? אתם מוזמנים לשלוח תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז כסלו תשע"ג, 30.11.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-29 בנובמבר 2012,ב-גיליון וישלח תשע"ג - 799. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: