תורה רוקדת ושרה / גלעד מאירי

"שוטי הנבואה", מסע בהודו, פרחי באך, ריפוי משלים ומדיטציה; הניו-אייג' כאן, אבל כולם מזלזלים, מתנערים ומתעלמים ממנו. השירה הישראלית חושבת אחרת

 לשירה העברית המודרנית ביטוי מגוון, מרתק ועכשווי של העידן החדש. משוררים בעלי פואטיקות שונות מעצבים את החוויה הניו-אייג'ית. שיריהם חושפים דמות של יהודי-ישראלי אחר, המושפע מתרבות דור הביט של מסעות חיפוש רוחניים, חיצוניים ופנימיים, ברחבי העולם ובנפש. זהו יהודי-ישראלי אשר מסעו בהודו ובדרום אמריקה והיכרותו עם תורות רוחניות אחרות מבטאים כמיהה לשילוב בין תרבויות ולרענון ארון החוויות והספרים היהודי. זהו יהודי נודד שדוחה את הגישה המתבדלת של "עם לבדד ישכון", ומבקש להרחיב את גבולות הגזרה של זהותו ולכלול בה מאפיינים זרים. זהו מהלך של פתיחות והתפתחות.

יהודי זה אינו שונה מאבות אבותיו, שהשכילו לשלב ביהדות את חכמת הגויים באמצעות סינתזה כה מדויקת, עד כי עקבות המקורות הפגאניים והלאומיים כמעט אינם ניכרים. אנו רואים זאת בלוח השנה הבבלי, באסטרולוגיה, במנהגים ועוד. לדוגמה, רוב חגינו מושתתים על המחזור האסטרולוגי. כך, פורים, החל בימי מזל דגים, מבוסס על מאפייני המזל, הכוללים התחפשות, אקסטזה ועוד; פסח, החל בימי מזל טלה, מבוסס אף הוא על מאפייני המזל – חירות, ראשוניות ועוד. במילים אחרות, התופעה הניו אייג'ית המרכזית של סינתזות בין מיסטיקות אינה חדשה, אלא היא ביטוי תקופתי ייחודי של מסורת ארוכה.

פרודיה על הנשגב

למרות שתופעת העידן החדש מהפכנית ורחבת ממדים, היא מודחקת בתת המודע הקולקטיבי של השיח הפואטי ושל התרבות הישראלית. העדר שיח ספרותי ביקורתי ניו-אייג'י הוא ביטוי לנתק האקדמיה והביקורת מהמתרחש בשירה העכשווית, ולחרדה מפני האחר הניו-אייג'י. חרדה זו באה לידי ביטוי בזלזול, בדחיית התופעה ובזיהויה כשרלטנות. ההתייחסות העוינת לעידן החדש היא כאל טפיל לתרבות הגבוהה, כפרודיה על הנשגב. החרדה מפניו משתקת את התפתחותו של שיח מרכזי ומעודכן במגוון רחב של נושאים שהעידן החדש חולל בהם תמורות, כמו הדת, המיסטיקה, שימור הסביבה, התזונה, הרפואה, הארוטיקה, הזִקנה, המוות וגם הפואטיקה.

העידן החדש כולל מגוון עצום של תופעות תרבותיות, אופנתיות ולשוניות: סוגים שונים של תנועות רוחניות בנות זמננו, מדיטציות ופילוסופיות, מוסיקה רוחנית ("שוטי הנבואה", "בית הבובות", מוש בן ארי), שיטות ריפוי (הומאופתיה, פרחי באך, תקשור), מזון אורגני, ראסטות ועוד. למרות שלרוב הישראלי הממוצע מכיר בכך שלפניו תופעה דתית-תרבותית-צרכנית אחרת, באופן פרדוקסלי הוא לא מאבחן אותה במודע כחלק מהשיח הניו-אייג'י. הדימוי השלילי של העידן החדש מונע לא רק הזדהות עמו, אלא אף את זיהויו.

אחת התוצאות המוזרות של תופעה זו היא שגם אלו שמעורבים בהתנסות ניו-אייג'ית, למשל, מטפלים ומטופלים בקליניקות לריפוי משלים, לא יזהו עצמם כחלק מהעידן החדש, שלא לומר קהילות שונות של היהדות המתחדשת. לכן לא הופתעתי כשבשיחות שונות שקיימתי עם משוררים בעלי אוריינטציה ניו-אייג'ית הם סירבו להכיר בכך שהם ניו-אייג'רים. חלקם שינו את דעתם לאחר זמן.

לאור רחבות התופעה, האקלקטיות ומגוון הווריאציות שלה, אתמקד כאן בתיאור המוטיב הפואטי הדומיננטי של העידן החדש – הרוחניות. המאפיינים המרכזיים של הרוחניות כוללים סינתזה בין מיסטיקות; ביטוי לחשיבה הרמונית קוסמית, שמקורה בביטול מתחים היסטוריים, דתיים, לאומיים ותרבותיים. היא נותנת מקום מרכזי לתרבויות הודיות (הינדואיזם, יוגה, בודהיזם וזן), לפסיכדליות, לסוד (קבלה וסופיזם), לתרבויות עתיקות, לפגאניות ולאזוטריקה (החיים אחרי המוות, גלגול נשמות, מאגיה, עידן הדלי ואסטרולוגיה).

הסינתזה מבטאת ויתור על המקום הסטטי ועל מרכז רוחני אחד, והעדפה של תנועה במרחב בין מיסטיקות: אחדות ניגודים בין מזרח למערב (הספר 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' של רוברט מ' פירסיג); העדפת הרוחני על פני הדתי (לרוב כביטוי של ביטול הממסד הדתי); הדגשה של המימד האוניברסלי בדת המקומית; שילוב בין הרוחני למדעי (מדע בדיוני); סובייקטיביזציה של הדת; רוחניות בנוסח העצמה אישית של "עשה זאת בעצמך"; יחס עמוק להארה, לחוויית האחדות המיסטית ולקדושת הגוף; תיאור מצבי תודעה אלטרנטיביים (מדיטציה, התנועה הפסיכדלית); ותפיסות הוליסטיות בנוסח "אין מקריות", "לכול יש משמעות" וכדומה.

הסינתזה בין מיסטיקות אינה בהכרח שילוב המתקיים בשיר הבודד, אלא ביטוי לגיוון רוחני בקורפוס הכללי. לדוגמה, הסינתזה "אֹם / יְהִי" המופיעה בשירו של מרדכי גלדמן "שיר השֶׁקט" היא שילוב מובהק בשיר הבודד בין הינדואיזם ליהדות, בין בריאת הכול מן ה-"אום" לבין בריאת העולם מתוך האמירה הבראשיתית "ויהי".

במקביל לשימושים מעין אלו, יש שירים שהמוטיב הרוחני העיקרי בהם נעדר זיקה ליהדות ומתמקד ברוחניות אחרת בלבד. למשל שורותיה של יונה וולך: "דֻּבָּה גְּרִיזִילִית גִּדְּלָה אוֹתִי/ חֲלֵב כּוֹכָבִים הָיָה מְזוֹנִי הָעִקָּרִי/ הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאִיתִי/ בִּימֵי חַיַּי כַּוָּנָתִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר/ הָיָה אֲנִי אֵיךְ אוּכַל לִשְׁכֹּחַ" ('תת הכרה נפתחת כמו מניפה', 1992). זהו שיר ניאו-שאמאני המתאר חניכה באמצעות בעל הברית השאמאני – הדובה. בשיר אין סינתזה בין מיסטיקות, אולם השיח השאמאני של משוררת ממוצא יהודי ישראלי כשלעצמו הוא ביטוי מובהק של רוח התקופה הניו-אייג'ית.

רבי נחמן בניו-אייג'

השיח הניו-אייג'י השירי ישראלי הוא שלוחה מקומית של התופעה המערבית והאוניברסלית של העידן החדש. שורשיו של השיח הפופולרי, אשר מבשרו ונציגו השירי המובהק הוא המשורר ואיש דור הביט אלן גינזברג, הם באמצע המאה ה-20, אך מבשריו הספרותיים נטועים בשיח הרוחני של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 (וולט ויטמן, ו"ב ייטס, קרל גוסטב יונג). לשירה העברית המודרנית ביטוי מקורי של רוח התקופה הניו-אייג'ית. לדוגמה, הסינתזה הרומנטית-פגאנית-מונותיאיסטית של שאול טשרניחובסקי בין יהדות, הלניזם וכנעניות (בגרסתה המוקדמת) ביצירות "לנוכח פסל אפולו", "מות התמוז", "כוכבי שמים רחוקים" ואחרות היא מקבילה מקומית לחיפוש הרוחני של ייטס, משורר ניו-אייג'ר מרכזי בן זמנו של טשרניחובסקי, אשר שילב ביצירתו מקורות מהמיסטיקות הקלטיות, ההינדיות והספיריטואליסטיות.

השפעת הכנעניות של טשרניחובסקי על התפתחות העידן החדש בשירה העברית עקיפה, אולם מהווה פריצת דרך בכך שנתנה לגיטימציה לאקלקטיות רוחנית. ייתכן שללא הכנעניות לא יכול היה משורר קנוני כמו פנחס שדה לגבש את עמדתו היהודית-נוצרית-פגאנית, כמו שהיא מופיעה בפואמה שלו "שירת ירושלים החדשה". הדובר בפואמה הוא נווד יהודי ביטניק צעיר השט בספינה למערב אירופה ובה הוא מתפלל לאלים הקדמונים: "…כִּי תְּבֹרַךְ לִהְיוֹתְךָ / חֶצְיְךָ דָּג וְחֶצְיְךָ אָדָם בִּלְבַד". העמדה הניו-אייג'ית האקלקטית הזו מקדימה את הסינתזה הניו-אייג'ית הביטניקית של מבשרה השירי הגדול, אלן גינזברג. דוגמה לניו-אייג'יות של גינזברג ניתן למצוא בשירו "קרל מג'לס", שבו הוא מגדיר את דתו באופן אוקסימורוני באמצעות בואיש (Buish), בודהיסט יהודי, כאשר הבודהיזם אינו מאמין באל, בניגוד ליהדות.

פנחס שדה הוא האב הרוחני הניו-אייג'י של משוררים מרכזיים בני דור שנות ה-70 של המאה ה-20, דוגמת רחל חלפי, גבריאלה אלישע ובני שבילי (האחרון כבר בן דור שנות ה-80), ששיריהם רצופים בסממני העידן החדש. נביא כמה דוגמאות. שירה של חלפי "בשעה שתיים בצהריים בְּעֵין-כֶּרֶם", בדומה לשירו של גלדמן שהזכרנו קודם, יוצר סינתזה בין יהדות להינדואיזם באמצעות המנטרה 'אום'. בשיר מופיע מימד נוצרי של פעמוני כנסייה שמדנדנים במרחב את האום: "פַּעֲמוֹן כָּבֵד-עָמֹק/ הָלַם הָלוֹם/ אוֹם/ אוֹם/ אוֹם… הֹוֶה הוֹוֶה// וְיָהּ".

תורה קלה וישימה

שירה של אלישע, "תּוֹרָה אֲדֹנָי תֵּן לִי תּוֹרָה", הוא דוגמה מובהקת של סובייקטיביזציה של הדת, כשהיא מדברת על מתן תורה פרטי ופרודי: "תּוֹרָה אֲדֹנָי תֵּן לִי תּוֹרָה/ תֵּן לִי תּוֹרָה שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם/ תֵּן לִי תּוֹרָה שֶׁתַּתְאִים לִי// תֵּן לִי תּוֹרָה חֲדָשָׁה אֲדֹנָי/ תֵּן לִי תּוֹרָה קַלָּה וִישִׂימָה/ וּבְלִי מַחֲלוֹקוֹת וּפוּלְמוּסִים// תֵּן לִי תּוֹרָה רוֹקֶדֶת וְשָׁרָה/ תֵּן לִי תּוֹרָה מְזִינָה וּמְפַרְנֶסֶת/ תֵּן לִי קַרְדֹּם וּמְיֻמָּנוּת לַחְפֹּר בָּהּ//… תֵּן לִי נַחֲלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה./ אָמֵן!" ('אחרי', 2000).

      בני שבילי מעצב בשירו סינתזה בין מיסטיקה יהודית לנצרות, פרודיה הומוריסטית על הסיסמה 'נ נח נחמ נחמן מברסלב':

נָע נָח    נָח מָה     נָע   מְאוּמָה נָע

מִבְרָא  צְלָב בָּא         הָרַבִּי    נָח

('מילון חדש של ייסורים', 2004)

השימוש הפרודי של שבילי בסלוגן הפופולרי מהדהד את השימושים הפופואטיים של דוד אבידן בשפה. אבידן, בן דורו של שדה, הוא המייסד של שושלת ניו-אייג'רית בעלת אופי שונה מזו של שדה. בעוד שדה הוא לירי, רציני ונוטה למודרניזם, הפואטיקה של אבידן נוטה לפוסטמודרניסטי, לפופולרי, לאוונגרדי, להומוריסטי, לטכנולוגי ולדינמי. השירה הניו-אייג'ית של אבידן השפיעה על יונה וולך ועל משוררי שנות ה-80 דוגמת אדמיאל קוסמן, מואיז בן הראש ואמירה הס. שירת אבידן מעניקה מקום רחב ומגוון יותר לתופעות הניו-אייג'יות מזו של שירת שדה, אולם שתי הפואטיקות גם יחד מניחות תשתיות עומק עבור דורות ספרותיים מאוחרים.

דרך עיסוקו הפרודי של אבידן בסיאנסים, בחומרים פסיכו-אקטיביים, באסטרולוגיה, באנרגיות ובמדע בדיוני, משתקפים שיח ולקסיקון ניו-אייג'יים. אבידן היה הראשון שהשתמש בז'רגון ניו אייג'י, דוגמת הביטוי "אנרגיה קוסמית".

רוחניות מדרבנן

אדמיאל קוסמן הוא אחד מממשיכי דרכו הניו-אייג'ית של אבידן. השיר "אִינסְטוֹלִינְג יוּ מַיי לוֹרְד" הוא דוגמה מובהקת לסינתזה האבידנית הפרודית, המשלבת בין טכנולוגיה מתקדמת לבין הנשגב והמטאפיזי: "אִינסְטוֹלִינְג יוּ מַיי לוֹרְד, אִין דֶ'ה מִידְל אוֹף דֶ'ה נַייט./ אִינְסְטוֹלִינְג יוּ אֶנְד אוֹל יוֹר פְּרוֹגְרַמְס. אַפּ אֶנְד דָאוּן/ דֶ'ה נַייט גוֹאְז, אִין מַיי וִינְדוֹאס, סְלוֹאס, איִנְסְטוֹלִינְג יוּ אֶנְד/ דֶ'ה כְּרוּבִים, אִינְסְטוֹלִינְג יוּ אֶנְד דֶ'ה שְׂרָפִים, אִינְסְטוֹלִינְג אוֹל/ דֶ'ה הוֹלִי כְּרוּ. אַנְטִיל דֶ'ה מוֹרְנִינְג/ קָאם.// … אִינְסְטוֹלִינְג אוֹל נַייט לוֹנְג בִּילוֹ./ אַנְטִיל דֶ'ה אֶנְד, מַיי לוֹרְד,// ווּד וִוי/ פַיינֶאלִי בִּי דֶד./ אִינְסְטוֹלְד טוּגֶדֶ'ר" ('סידור אלטרנטיבי', 2007).

בשירת מואיז בן הראש ואמירה הס יש התייחסויות לרפואה אלטרנטיבית ולאסטרולוגיה. בדומה לאבידן, העמדה בשיריהם ביחס לתופעות אלו נעה בין אופטימיות משועשעת לביקורת, לעתים פרודית. שירו של בן הראש "יוּפִּיטֶר" חוגג את המעבר של המיטיב האסטרולוגי הגדול, יופיטר, למזל מאזניים, מזלו של המחבר עצמו: "בּוֹא בּוֹא יוּפִּיטֶר בָּרוּךְ הַבָּא/ כַּנֵּס לְמֹאזְנַיִם/ פְּרֹשׂ כְּנָפֶיךָ/ לִירוֹת אֶת חִצְּךָ// כַּנֵּס לְבַיִת עֶשֶׂר/ בֵּית הַקַּרְיֶרָה/ פְּרֹץ מַחְסוֹמִים/ לְעֵבֶר הַמַּטָּרָה// אֲנִי כְּבָר מְחַכֶּה לְךָ שָׁנִים/ מוּכָן וּמְזֻמָּן עִם הַשִּׁירִים/ מְחַכֶּה לְךָ שֶׁתַּגִּיעַ/ הַכּוֹכָב הַגָּדוֹל/ וְהָרָחָב// בָּרוּךְ הַבָּא יוּפִּיטֶר/ בֵּיתִי הוּא בֵּיתְךָ/ הִשָּׁמֵר מִן הַהַגְזָמוֹת/ וּמֵהַגְּבוּלוֹת הַנִּפְרָצִים// וֶהֱיֵה מוּכָן לְהַגִּישׁ לִי אֶת הַמִּלִּים" ('בארץ המהגרים', 2009).

הטמעת המאפיינים המרכזיים של תופעת העידן החדש בשירה הישראלית משקפת מהפכה רוחנית רחבת מימדים בתרבות ובספרות. העידן החדש יוצר בשירה הישראלית ובישראליות בכלל שיח רוחני גמיש, נגיש, רענן, מקורי ורלוונטי. זהו שיח לאו דווקא אלטרנטיבי, המשלים את המקורות. זו רוחניות מדרבנן, ממשוררים בני זמננו, שמספרת את הנרטיבים הרוחניים של התקופה בשפה העכשווית של המאמינים. זו פואטיקה שבה אלוהים נמצא בגובה העיניים.

ד"ר גלעד מאירי הוא ממקימי 'מקום לשירה' ומנהל פסטיבל 'מטר על מטר' החמישי שיתקיים השבוע, בימים שלישי עד חמישי, בגן הבוטני בירושלים. מחקרו על דוד אבידן רואה אור בימים אלו בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'

 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתמוז תשע"ב, 29.6.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 ביולי 2012, ב-גיליון חוקת תשע"ב - 777 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: