עיבוד ואיבוד / בן עמי פיינגולד

ביקורת תיאטרון: 'נורה', תיאטרון באר שבע.בית ספר לנשים מאת מולייר, התיאטרון הקאמרי – תיאטרון חיפה.

'נורה' מאת איבסן

תיאטרון באר-שבע

"נורה' או 'בית בובות' מאת הנריק איבסן (1879) נחשב לאחד המחזות החשובים בדרמה המודרנית מבחינת הנושא והמסר – לגבי מעמד האישה ומוסד המשפחה. נורה נשואה לטורוולד והם מקימים משפחה וחיים לכאורה באושר. אבל טורוולד חולה במחלה סופנית ונורה נוקטת יוזמה כדי להציל את בעלה. היא עושה את כל המאמצים, ללא ידיעתו, ומצליחה – אלא שלצורך כך היא נאצלת לזייף חתימה של אביה הגוסס.

העניינים מסתבכים לאחר שגיבור נוסף, קרוגסטאד, הזקוק לתמיכה של טורוולד כדי שלא יפוטר מהעבודה בבנק, מאיים לגלות את פרשת הזיוף. טורוולד חרד שמא הדבר יזיק לקריירה ולמעמד שלו, אך  למרות הכול נמצא לכאורה פתרון. אבל עתה רק מתעוררת הבעיה האמיתית. הלמר אינו מסוגל להעריך את הקרבן שנורה הקריבה למענו כדי להציל אותו ממוות. כעת נורה, שהייתה מוכנה להקריב הכול למען בעלה, אפילו את חייה, מתפכחת ומבינה שבעיני בעלה אין היא אלא מעין 'בובה', ולא אדם עם זהות ואישיות בזכות עצמה. היא נותנת לו שיעור ב'זוגיות', חושפת את השקר וההונאה שבחיי הנישואין שלהם וטורקת את הדלת כדי לפתוח דף חדש. מובן מאליו שהמחזה עורר בשעתו תגובות בכל הנוגע למעמד האישה ומוסד המשפחה, והוא, יש להניח, אקטואלי היום כפי שהיה בשעתו,

המחזה הוצג בעברית פעמים רבות, מאז 1922, ועתה הוא חוגג ביצוע נוסף בבאר שבע. המחזה מוצג על רקע חלל במה רחב, עם דלתות וחלונות מוארים. השחקנים נוכחים על הבמה גם כאשר הם אמורים להיות מאחורי הקלעים, עם תלבושות ופה ושם גם עם מסכות, מה שמוסיף להצגה חיוניות ואווירה מיוחדת. התפאורה לא עשירה במיוחד – שולחן,  כיסא, עץ אשוח, אבל יש בה אופי ונוכחות של זמן ומקום. אולם איבסן ונורה אינם רק במה וקלעים. העיקר הוא הדרמה האנושית. הפעם המחזה מוצג בעיבוד של אינגמר ברגמן, בגרסה מקוצרת ומגובשת, מתוך מגמה להעניק למחזה פרשנות 'מודרנית וקצבית'. אבל, ועם כל הכבוד למעבד ולבמאי, לא פעם עיבוד גורם גם לאיבוד.

נקודת המוצא במקרה זה היא מלכתחילה שגויה. מצבים ואירועים רבים מוצגים הפעם בנוסח קצר ותמציתי, כאילו בדרך אגב. אשר לעדכון – כל מחזה קלאסי, גם טרגדיה או קומדיה יוונית, הוא על-זמני מבחינת הרלוונטיות הנוגעת לנו, כבני אדם – כאז כן עתה. יתר על כן, דווקא המשמעות העל-זמנית של מחזה שאינה מעוגנת בזמן ובמקום עכשוויים מצליחה להציג ולחשוף את הסוגיות והדילמות שהמחזה מעלה בדרך אמינה ומשמעותית יותר. עדכון אקטואלי הנראה לכאורה רלוונטי יותר מציג את הדרמה כמשהו חולף וארעי ומציע לנו אידיאולוגיה במקום אידיאה, אלא אם כן הבמאי מצליח לשכנע שאכן אפשר לעשות זאת גם קצת אחרת.

איבסן עיצב דמויות וגיבורים שכל אחד מהם נושא עמו מעין מסכה כפולה: מה שמוצג ונאמר בגלוי, ובמקביל – מה שמופנם ומרומז בהכרה ובתת ההכרה של הגיבורים. הביצוע הנוכחי אמנם מרשים מאוד מבחינת המשחק והליהוק –  אבל חד מימדי מבחינת הזהות המורכבת, הטעונה מאוד, לטוב ולרע, של מצבים וטיפוסים. אביטל פסטרנק עשתה את המיטב כדי להעניק לנורה רגישות, זהות ונוכחות, והיא היחידה שהצליחה פחות או יותר לעצב דמות אמינה ומרשימה, למרות ה'פיחות'. כל השאר, שחקנים ושחקניות מוכשרים אחד אחד, עשו את שלהם כמו שצריך ברוח העיבוד והבימוי, אבל העיקר היה חסר – 'הדבר האמיתי'.

 

בית ספר לנשים מאת מולייר

התיאטרון הקאמרי – תיאטרון חיפה

ארנולף, גיבור הקומדיה 'בית ספר לנשים' מאת מולייר (1662), הוא טיפוס מוזר ומיוחד. אין הוא מאמין בנשים. הוא סולד ומסתייג מהן. לכן אין הוא מסוגל להתחתן עם אישה כמקובל, מאחר שהיא מייצגת את מה שנראה בעיניו מלכתחילה כמוקצה. אבל יש לו פתרון. הוא מאמץ ילדה בת חמש בשם אנייס ומחנך אותה ב'בית ספר לנשים' משלו, כדי שתהיה לו בבוא היום אישה מסוג אחר – צנועה, נאמנה וצייתנית. הילדה מתחנכת ומתבגרת, כשבמקביל ארנולף, כמובן, הולך ומזקין. היא מסתגלת לכאורה ברצון לכל מה שלמדה ב'בית הספר', ואילו ארנולף, החי בעולם הזוי משלו, כבר מתכונן לחתונה.

אבל למציאות חוקים משלה. אנייס פוגשת בחור צעיר בשם הוראס. השניים מתאהבים ב'מבט ראשון' והיא מגלה לארנולף בתום לב את סיפור האהבה שהיא חווה. העניינים מסתבכים. ארנולף כועס, זועם ומתחבל כל מיני תחבולות כדי לממש את החתונה בכל מחיר. ידידים וקרובים, משרת ומשרתת ועוד מגיבים ומתערבים, אבל הסיום צפוי – אכזבה לארנולף וחתונה לאנייס והוראס.

מדובר בקומדיה חכמה ושנונה, הכתובה בחרוזים, וגם היא עוררה בשעתה כל מיני ויכוחים בעד ונגד. והעיקר – אתגר לתיאטרון – איך ומה להציג? אודי בן משה ביים את המחזה בתרגומו המבריק של אלי ביז'אווי, עם תשומת לב מיוחדת לאפיון המגוון של הטיפוסים השונים, עם זיקה קולעת ומובנת מאליה בהקשר זה למסורת ה'קומדיה דל ארטה' ועם הרבה הומור ואירוניה, כשכל גיבור אינו רק דמות אלא גם 'טיפוס' קומי.

המחזה מוצג על במה מסתובבת. התפאורה בנויה מכמה אביזרים – כיסא, שולחן, דלת. אין בה ניסיון או יומרה למקם את המחזה בבית צרפתי-בורגני מהימים ההם, אבל גם לא 'לעדכן' אותו כאילו הוא מתרחש היום. במקרה זה התפאורה משתלבת היטב בסגנון המיוחד של הבימוי – כאן כולם מסתובבים ומתרוצצים, לא רק בני אדם – גם דלתות וחלונות.

אשר לליהוק ומשחק  – רק מחמאות. רמי ברוך בתפקיד ארנולף עיצב דמות שיש בה הכול – דמיון, אשליה, אהבה ואכזבה, זעם ותסכול, דיבור ותנועה, וגם פנטומימה כשצריך. והעיקר – אופי; והכול בסגנון קומי מובהק, במינון הנכון בהתאם לסיטואציה המשתנה מתמונה לתמונה. יעל טל בתפקיד אנייס, בת חסותו של ארנולף, עיצבה דמות אמינה ומשכנעת שיש בה שילוב של תום ותמימות לכאורה עם חן, חכמה ושכל ישר של כלה צעירה, היודעת בדיוק במי לבחור. יפתח אופיר בתפקיד הוראס, ה'חתן' הצעיר, עזרא דגן ורוזינה קמבוס (המצוינים!) בתפקיד אלן וז'ורז'ט, צמד המשרתים של ארנולף, אלי גורנשטיין בתפקיד כריסאלד ידידו של ארנולף, וכל השאר, הוכיחו שוב שאין 'תפקידים קטנים'. בקיצור – חגיגה של תיאטרון – הפקה מושלמת מכל הבחינות ואולי גם חומר למחשבה – כמה חשוב לשוב למולייר ולדרמה הקלאסית – לא רק לקהל אלא גם לתיאטרון.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתמוז תשע"ב, 29.6.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 ביולי 2012, ב-ביקורות תיאטרון, גיליון חוקת תשע"ב - 777 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: