חיה עד יאוש / יעקב בר-און

רות דולורס וייס יוצרת באנגלית, ואז בעברית, ושוב באנגלית. זמרת שחיה בין ה'כאן': משפחה, ילדים, הופעות – לבין ה'שם': הכאב שאין לו שם, חוסר ההבנה והצורך לנמק את החיים

רות דולורס-וייס מוכרת כמי שצועדת במסלול משלה. בגיל 34 היא סטודנטית שנה א' לספרות ולהיסטוריה של מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון. את הלימודים התיכוניים השלימה רק לאחרונה. "אולי לא סטנדרטי לצאת בגיל שלי ללימודים אקדמיים, אבל זה מאוד הולם את החיים שלי, שהם לא סטנדרטיים. אני אוהבת לדעת – אבל יודעת מעט, לטעמי. לימודי ההיסטוריה אמורים לעזור לי להבין יותר את המציאות שבה אני חיה".

למה עכשיו?

"כי היום החיים שלי טובים בצורה קיצונית לעומת החיים שחייתי כשהייתי בת עשרה. יש לי פניוּת נפשית ומנטלית להתעסק בלימודים".

כשאת לומדת כעת על מדינת ישראל, את בטוחה שהזמרת הנשמעת באלבום החדש, נושא השם "My Middle Name is Misery", היא זמרת ישראלית שהקליטה את האלבום בארץ? לפי השירה המשכנעת שלך באלבום, אפשר היה לחשוב אחרת.

"זה שאני זמרת ישראלית זאת עובדה אובייקטיבית שאין עליה עוררין. מעבר לכך, אני מקבלת כמחמאה את זה שאתה שומע משהו אותנטי בשירה שלי. למעשה, התחלתי בכתיבה באנגלית, עברתי לאלבום בעברית, וכעת חזרתי לאנגלית. המכנה המשותף, הן לחומרים המקוריים שלי באנגלית, הן לחומרים המקוריים שלי בעברית והן ל'קאוורים' – גרסאות הכיסוי באנגלית באלבום הנוכחי – הוא ללא ספק העובדה שאני ישראלית. החיבור שלי לעברית הוא אדיר. בחווית הקיום שלי, לשפה העברית יש משמעות. בו בזמן, הביצועים שלי לשירים באנגלית הם מאוד אישיים".

באה אליה בחלום

במקור היא רות וייס ("אני מסירה כל אחריות מהצורה שבה אנשים מאייתים את השם שלי"). השם דולורס נוסף לתעודת הזהות שלה בהיותה בת תשע-עשרה. "השם הסתובב כנראה בתת-מודע שלי", היא מעירה. "לא זכרתי שפגשתי אותו קודם לכן, ורק בהמשך התוודעתי לדולורס הייז, הגיבורה של 'לוליטה' מאת נבוקוב. בוודאי שזה היה לפני שהכרתי את 'מה שלומך, דולורס?' של יואל הופמן. השם בא לי בחלום – ונשאר".

הוריה עלו בשנת 73' מאוקראינה. אביה עובד חברת החשמל, אמה עברה מתפקיד מנהלי לרפואה סינית. כשבתם רות באה לאוויר העולם, כיאה לעולים חדשים, דיברו איתה רוסית. "רק בגן הילדים התחלתי לדבר גם עברית".

היא למדה במגמת אמנות פלסטית בבית-ספר לאמנויות באשקלון וציירה – עיסוק שהיא מבטיחה לחזור אליו. מגיל שמונה היא מנגנת בפסנתר, "מתנה גדולה שקיבלתי מהוריי". ילדותה ונעוריה לא היו פשוטים, אם להשתמש בלשון המעטה. "ראיתי לא מעט מצוקה, סבל ואלימות, אם כי לא הייתי אומרת שגדלתי בעזה", היא מהססת, ואומרת לבסוף. "יצא שנולדתי אדם רגיש. בתור ילדה העסיקו אותי מצוקות שראיתי אצל אחרים. כשראיתי אנשים רבים ביניהם, יכולתי לאתר בקלות את כשל התקשורת ביניהם. דכדך אותי באופן קיצוני לראות אנשים שלא מגיעים להבנה, עד כדי ייאוש וחוסר אמונה שאוכל לחיות".

בגיל שבע-עשרה עברה למרכז הארץ, עבדה בחנות תקליטים וציירה. כעבור שנתיים מצאה עצמה בלהקה מבלי שהתכוונה לכך. "עד אז הייתי אמנית פלסטית", היא מספרת. "הגיטריסט שי לוינשטיין, שהקים את להקת 'בי-בלונד', פגש אותי במקרה והחליט שאהיה זמרת הלהקה. משהו באישיות שלי מצא חן בעיניו. כשהוצע לי לשיר הייתי מאוד נבוכה. כשעליתי לראשונה לשיר מול קהל נורא התביישתי".

עולם ישן ומנותץ

הלהקה התפרקה די מהר. וייס עברה ליישוב יד-נתן, בניסיון להשלים שם את הבגרויות. אז הגיע שוב טלפון מלוינשטיין, וזה הציע לה לכתוב איתו מוזיקה. "ייעדנו את היצירה שלנו לחו"ל, כי היה ברור שאין לה מקום בארץ, כפי שהיה ברור שלא ניצור מוזיקת מיינסטרים". משך שנה וחצי נסעה הלוך ושוב לתל אביב, וכשהגיע שלב הסקיצות צירפו אליהם את הקונטרבסיסט יהוא ירון והקימו את ההרכב 'ריבר סטיק'.

ירון הוא נגן הקונטרבס באלבומך החדש, וגם המפיק המוזיקלי יחד איתך.

"אחרי אותו הרכב, היו שנים של נתק עד שהתחברנו מחדש. מאז הוא אחד האנשים הקרובים והיקרים לי בעולם. העובדה שהוא מנגן ומפיק אינה יוצאת דופן. משום מה, הקונטרבסיסטים הם המגלומנים של עולם המוזיקה, מה שמביא אותם לעמדות הפקה. יהוא אדם מאוד רגיש ומוכשר, וכמי שאין לה שום הכשרה מוזיקלית פורמלית נעזרתי בו. כיוון שתקשורת עם העולם החיצון מתהווה אצלי רק בשנים האחרונות, יהוא הפך לאיבר בקיום שלי. הוא מסוגל לראות אותי, להקשיב לי, להבין אותי באמת ואז לתרגם את זה חזרה החוצה לעולם, כך שהעולם יבין".

מה הוליד את האלבום החדש?

"האילוץ הוא אבי ההמצאה. אני מקבלת בברכה אילוצים, למרות שלפעמים התחושה אצל אנשים היא שכאשר יש אילוצים נמנע חופש הבחירה. בעיניי, חופש הבחירה בחיים הוא כה עצום, עד שכאשר יש אילוץ אני מקבלת אותו כמתנה של הכוונה מהעולם. לאחר תקופה שבה הייתי עסוקה באמהות לתינוקות רכים, תקופה שהייתי כה מוטמעת בה עד שעניין היצירה נסוג לשוליים, הילדים צמחו וקיבלו אוטונומיה משלהם, ולי חזר המרחב האוטונומי שלי.

"למרחב הזה מיד חדר ג'וק היצירה, למרבה השמחה. היה לי רצון גדול ליצור, אבל כמי שכותבת מאוד לאט, חומרים מקוריים רק החלו להנץ אצלי. לכן, 'התלבשתי' על יצירת גרסאות כיסוי לשירים שחלקם הם כבר חלק בלתי נפרד מרפרטואר ההופעות שלי".

כאחת ההשראות לקריירה המוזיקלית שלה רות מציינת את טום וויטס, הזמר האמריקני ששירתו עוסקת בשולי החברה. את ההיכרות עם יצירתו היא מציינת כנקודת מפנה בחייה. "אחי הגדול, עדי, הביא כמתנה ליום הולדתי ה-15 את קלטת האלבום שלו, 'Bone Machine', שהופיעה זמן קצר קודם לכן. עבורי זו הייתה עדות לכך שהעולם גדול יותר ממה שידעתי. זה החבל הראשון שנזרק אליי, ואני תפסתי אותו נורא-נורא חזק, ומאותו רגע התחלתי ללכת. בהאזנה למוזיקה של ווייטס קרה לי משהו שלא קרה לי, לא קודם לכן ולא לאחר מכן: הרגשתי פיזית שהעולם מתפוצץ. מה שחשבתי עד אז שהוא העולם, נותץ. הבנתי שנוצר מקום שבו אוכל לחיות ולא אצטרך להיות משהו אחר בשביל זה".

דולורס-וייס נשואה ליואב, איש הייטק שעוסק לדבריה "במימון אמנית שוליים ישראלית". הם הכירו בישראל, אך עשו סיבוב ארוך באמריקה: בתחילה באוניברסיטת פרינסטון, ניו-ג'רזי, ולאחר מכן באוסטין, טקסס, שם השלים פוסט-דוקטורט. בשלוש השנים בארה"ב הגיחה רות להופעות בארץ, וכבר היה מי שתיאר אותה בשוגג כ'ישראלית לשעבר'.

חשבת להמשיך בקריירה בארצות הברית?

"אני תמיד מרגישה קצת צורך להתנצל, אבל האמת היא שהקריירה היא לא התוכנית הגדולה של החיים שלי. אני לא ממעיטה בערך של העשייה המוזיקלית שבה אני עוסקת, אבל המשפחה היא הדבר הראשון במעלה אצלי. נעמי היא בת ארבע וחצי ומיכאל – שאנחנו קוראים לו מיכאלון – חגג לא מזמן את יום הולדתו השלישי".

בדרכה המיוחדת, היוצרת המקורית איננה מכירה באלבומה הראשון, שמבוצע, כאמור, באנגלית, כאלבום הבכורה, ומעניקה את התואר דווקא לאלבום 'בעברית', שהוציאה לפני כארבע שנים. האלבום הכפול הנוכחי הוא השני במניין אצלה. את טום וויטס האהוב הדירה מביצועיה המחודשים. "אני יודעת שזה מתמיה אנשים, אבל הוא פשוט לא התאים לעניין", היא אומרת. "'קאוור' טוב מבחינתי הוא כזה שמביא משהו אישי ואחר ויש לו ערך בפני עצמו".

דולורס מזמינה את מאזיני האלבום למסע מרתק בשדות הזמר האנגלו-אמריקני. בין השאר, שומעים כאן משירי בוב דילן ולאונרד כהן, ג'ורג' האריסון ואלביס קוסטלו. בין השירים המחודשים באלבום – s Dance"'"Let. "השיר הזה, של דייויד בואי, שיש לי אליו קשר עמוק ועז, הוא משירי הפנתאון של חיי", היא חושפת. "זהו אחד השירים שאני הכי אוהבת בעולם. מהשיר האחרון באלבום, 'One For My Baby', שסוגר את הפרויקט, הכול התחיל. השיר הישן הזה, שביצעה אותו בילי הולידיי בחידוש לביצוע המקורי של פרד אסטר – היה הראשון שהעזתי לבצע באנגלית".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בניסן תשע"ב, 6.4.2012 

עמיחי חסון על האלבום החדש של רות דולורס וייס

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 באפריל 2012, ב-גיליון פסח תשע"ב - 765 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: