עולת שמים ושלמי הארץ / איתמר אלדר (לפרשת צו)

 

 בחינת קרבנות העולה והשלמים על פרטיהם מלמדת על תנועות הנפש השונות העומדות בבסיסם. בין מאיסה בחומר לקידושו

איור: מנחם הלברשטט

בשבוע שעבר ביקשנו להניח עיקרון הרואה בקרבנות השונים, על פרטיהם, ביטויים לעמדות שונות של עמידה לפני ה'. ביקשנו לראות כי עבודת הדם והזאתו הינן ביטוי להעלאת הנפש אל ה', בעוד עבודת הבשר והקטרתו הינן ביטוי להקרבת החומר – הגוף.

השבוע ננסה לבחון כדוגמה ובקווים כלליים בלבד את ההבדל שבין קרבן עולה לשלמים, ומתוך כך לנסות להבין את החלוקה הבסיסית ביותר בעמידה הרוחנית לפני ה'.

תחושה של ריחוק

קרבן העולה, המופיע בתחילת ספר ויקרא, הוא קרבן נדבה שאיננו בא כחובה כלשהי – "לרצונו". מאידך, ישנו ביטוי המופיע בתיאור קרבן זה המעורר שאלה בקרב הפרשנים: "ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא א, ד). רש"י בעקבות חז"ל מציע שהכפרה היא על מצוות עשה ועל לאווים הניתקים לעשה, שהחטאת והאשם אינם באים עליהם, ולכן העולה באה לכסות תחום זה. מנגד, הרמב"ן, גם הוא בעקבות חז"ל, מדבר על עבירות של הרהורי הלב, והוא למד זאת מאיוב המביא עולות אחרי המשתה של בניו באומרו: 'אולי חטאו בני וברכו א-להים בלבבם' (איוב א, ח).

הבעיה בפירושו של רש"י היא שבכל זאת מדובר בקרבן נדבה, ואם הוא בא על חטא קשה להבין מדוע איננו חובה. הבעיה בפירושו של הרמב"ן ובראָייתו מאיוב היא ב'אולי'. הרי לא מדובר על ידיעה על חטא הרהור הלב אלא על חשד בלבד.

שמא נאמר כי איוב מביא עולות מפני שהוא חש שחיים שבהם יש משתה כל יום הם חיים של ריחוק מהקב"ה. העולה איננה באה על חטא ספציפי, אלא היא ביטוי של תחושה שהרוח ירדה מטה והיא רחוקה מה'. ההיטמעות בעולם החומרי, המשיכה אל השגרה והקטנות, מביאה את האדם לחוויה של ריחוק ועל כך הוא מבקש כפרה. הוא חש שמחיצת ברזל של חומר מפרידה בין רוחו לבין ה'. הבאת קרבן עולה היא ביטוי לרצון למסור את הכול לה'. כשמה כן היא – עולה. הדם מוזה והבשר כולו מוקטר. לא נותר חומר. הכול הופך לעשן – לרוח.

בחסידות, מכונה חוויה זו בשם התבטלות, או התאיינות: "ולזה יאמר הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה', פירוש שירצה בעצמו להתקרב לה'… והוא עולה כליל לה' ומכניע בזה כל תאוות ומדות רעות ומעלן לה' וזוכה על ידי זה לעלות במעלה לזכך הנפש שהרע יתהפך לטוב… ומעתה יזבח נפשו ותאותו לה' ואז ונרצה לו לכפר עליו מכל וכל שלא ימצא בו עוד מתאוות החזקים והמרים שקשה לעבור עליהן" (באר מים חיים, ויקרא).

בתום הקרבת העולה לא נותר דבר (לבד מעור הקרבן, שגם הוא נמסר לכהנים בשכר עבודתם). האדם, מתוך הנחה שהוא חווה את כל התהליך באופן עמוק, שב מן המקדש בתחושה של התבטלות, של מאיסה בחומריות, ובהתאחדות מלאה עם הבורא.

תאווה מתקדשת

הבדלים רבים קיימים בין קרבן עולה לקרבן שלמים, אך המרכזי שבהם הוא דין הבשר. בעוד שבעולה הכול עולה כליל על המזבח, הרי שבקרבן שלמים החלבים מוקרבים על המזבח ושאר הבשר ניתן על פי חלוקה שהתורה מורה לכהנים ולבעלים, לאכילה. נקודת המוצא להבחנה זו רמוזה כבר בשמו של הקרבן, המכונה לא רק שלמים כי אם "זבח שלמים". המילה זבח במשמעותה המקראית הינה 'סעודה': "כי זבח משפחה לנו בעיר" (שמו"א כ, כט). קרבן השלמים, אם כן, מכונה בתורה כבר בשמו: סעודת שלמים.

לכך יש להוסיף גם את תיאור קרבן השלמים בימי המדבר. לאחר שהתורה אוסרת שחיטת בעלי חיים לשם אכילת חולין במדבר, היא מציעה אלטרנטיבה ומנמקת את האיסור: "למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם" (ויקרא יז, ה). קרבן השלמים המדברי הוא קרבן שצמח מן הרצון לאכול בשר, והתורה מתירה לבני ישראל במדבר לאכול בשר רק בשותפות עם ה', תחת המטרייה של המשכן, כחלק מהקרבת הקרבן. כשבני ישראל נכנסים לארץ, בשל המרחק, מותרת להם אכילת בשר תאווה – בשר חולין, אולם עדיין פתוחה בפניהם האפשרות, שבמדבר הייתה להם הכרח, להביא את תאוותם אל המקדש. אלא שהפעם, בשונה מהעולה, התאווה איננה נשחטת, מוקרבת ומוקטרת, כי אם מתקדשת ומזדככת. הקב"ה מזמין את האדם לערוך לפניו שולחן, וכביכול ביחד איתו: "וזאת תורת זבח השלמים – ולמה נאמר זבח שלמים? שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל" (תנחומא צו פרק ד).

נמצא שבעוד שבקרבן עולה נתבע האדם לוותר על תאוותיו ולהעלותן לה', לשחוט אותן ולהופכן לרוח, הרי שבשלמים מוצעת לאדם אלטרנטיבה לקדש את התאווה ולהכניסה לחיק הקודש.

פעמים רבות במקרא העולה והשלמים באים כצמד, ובהרבה מן המקרים הכתוב מבחין ביניהם בשני פעלים שונים: את העולה מעלים ואת השלמים זובחים – ויעלו עולות לה' ויזבחו שלמים (יהושע ח, לא; שמו"א י, ח; מלכ"א ג, טו; ועוד). העולה היא להעלות והשלמים הם סעודה.

בירור התנועות

אחד המושגים הקבליים-חסידיים המתלווה לעשיית המצוות הוא 'דחילו ורחימו' – יראה ואהבה. ניתן לחבר את הצמד עולה ושלמים לחוויה של אהבה ויראה, אולם נראה שהחלוקה צריכה להיות דקה יותר שהרי ישנה חוויה של אהבה המביאה את האדם לרצות להיבלע, להתאחד ולהתאיין במושא אהבתו, וישנה אהבה המביאה אותו לזוגיות, לשיח ולקרבה בינו לבין אהבתו, כשתי ישויות נפרדות שניתן מקום לכל אחת מהן.

אם נבקש למצוא שתי תנועות של עבודת ה' המתאימות לעולה ולשלמים, נראה לי שאפשר להיעזר במעבר מיום הכיפורים לסוכות. ביום כיפור אנחנו מלאי אהבה ומלאי יראה כלפי ריבונו של עולם, ותחושות אלו מביאות אותנו לבקש להתבטל נכחו, לבוא אל מאחורי הפרגוד, לקודש הקודשים, ולהותיר מאחורינו את תאוותינו. לא אוכלים, לא שותים, לא מתענגים ונמנעים מתשמיש, כעין מלאכים ההופכים את כל החומר לרוח. יום שלם בתפילה ובבקשה שאיננו מותיר שום מקום לחומריות, לתאוות – כליל לה'. כעבור ארבעה ימים אנחנו ניצבים בפני שיח אחר. שיח שבו מצוות הסוכה נוגעת בחיים ובחומר. מבנייתה הממוקדת בהוויה החומרית, דרך ארבעת המינים, דרך קיום המצווה באכילה ובשינה ההופכות בסוכות להיות חלק מהמפגש עם ה' תחת כנפיו.

הקבלה זו יכולה ללמד שלא צריך להכריע איזו מן התנועות הנפשיות הללו טובה יותר, גבוהה יותר או מקודשת יותר. בזמנים שונים ובמצבי נפש שונים ישנן תנועות רוחניות שונות ועל האדם להיות קשוב לצורך הפנימי שלו, לרוח המנשבת בו באותה העת.

*

נשוב אל האדם הקם בבוקר ומבקש לבוא אל המקדש ולהקריב קרבן נדבה. לפני הבחירה שלו, עליו לבדוק בעצמו מנין הוא בא ולאן הוא מבקש ללכת. האם מן הריחוק, מתחושת החטא, מתחושת המאיסה בחומר, אל הרצון להתאחד, להתבטל, לגעת באין סוף, כשהוא מותיר מאחוריו ענן עשן של חומריות שהוקטרה, או שמא מתוך מקום המבקש קרבת א-לוהים בתוך החיים, ללא התנכרות אל העולם, אל החומר. מתוך שאיפה לחיות בהרמוניה עם המציאות, בלי דיכוטומיה כה קיצונית בין רוח לחומר – לחיות בשלום. בשלמים. וצריך לזכור שאפשר גם וגם…

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' בניסן תשע"ב, 30.3.2012 

 

פורסמה ב-1 באפריל 2012, ב-גיליון צו (שבת הגדול) תשע"ב - 764 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: