מקווה יהודי בארץ הקרח / צבי קנריק

 

 באלסקה – המדינה הגדולה בארה"ב – כמה אלפי יהודים בלבד. מי שמבקש לשמור על אורח חיים שמחובר למסורת זוכה בקהילה חמה באחד המקומות הקרים והצפוניים ביותר בעולם

 

צילומים: צבי קנריק

התפילה שבה השתתפנו בליל שבת מנתה מספר אנשים מועט ולפיכך התקיימה בביתו של הרב. ביום שישי אחר הצהרים החנינו את הקרוואן במגרש החניה הריק של בית הכנסת החב"די "שומרי אור". בבוקר יום השבת מצאנו את עצמנו מוקפים במכוניות.

תפילת שחרית של שבת באנקורג', אלסקה. בית הכנסת של הקהילה נמצא במרכז הקהילתי, שכולל גם בית ספר ומוזיאון יהודי. ילדי בית הספר שותפים לתפילה. מרגש עד דמעות לראות ילדים יהודים מאנקורג' – שחלקם מגיעים לבית הכנסת ברכיבה על אופניים – שרים 'אין כא-לוהינו', 'עלינו לשבח' ו'אנעים זמירות'. לפני התפילה נתן הרב, יוסי גרינברג, שיעור על פרשת השבוע בפני קבוצת נשים וגברים.

אלסקה היא המדינה הגדולה בארה"ב. כמעט מיליון וחצי קמ"ר שבהם פזורים כ-700,000 תושבים. 300,000 מתוכם מתגוררים באנקורג'. בכל אלסקה יש כ-6,000 יהודים, מהם כ-5,000 באנקורג'.  600 נוספים מתגוררים בפיירבנקס וכ-300 יהודים גרים בג'ונו.

חורף באלסקה מייצר הקשרים חדשים למילה 'קור'. הטמפרטורה עומדת על כ-30 מעלות מתחת לאפס ושעות האור מעטות מאוד. בחודש ינואר האחרון נקברו כפרים שלמים תחת ארבעה מטרים וחצי של שלג. בחורף השחר עולה בשעה 11:00 בבוקר, השבת נכנסת בשעה 14:00 ויוצאת בשעה 15:00 ביום למחרת. בחודשי הקיץ, לעומת זאת, יש מעט שעות חושך. במוצאי השבת לא עושים הבדלה, אלא רק בבוקרו של יום א' – משום שיציאת השבת היא ב-01:30 לפנות בוקר. באמצע הקיץ לא ניתן לקבל את השבת לפני 21:30. רק אז מתחיל פלג המנחה.

נדרשת הרבה מאוד מסירות נפש כדי להיות רב קהילה, או אפילו יהודי שומר מצוות באלסקה. מעט מאוד אוכל כשר ישנו והוא נמכר בסופרמרקטים ספורים. בעבר, המקווה האזורי היה בבסיס חיל האוויר של הצבא האמריקני, מקווה שנבנה עבור אשתו של הרב הצבאי בשנת 1974. המקווה נסגר ב-1999. עד שנבנה המקווה החדש, לנשים המקפידות על טהרת המשפחה נותרו שתי אפשרויות – לטבול במים הקפואים יחד עם הדובים והסלמון, או לטוס – פעם בחודש – 4 שעות לסיאטל.

ר' יוסי גרינברג ואשתו אסתי מכהנים בקהילה מעל 20 שנה. הוא משמש כרב והיא כמנהלת בית הספר והגנים. בעבר, בית הכנסת האורתודוקסי שכן במרתף ביתם. היום יש לקהילה קומפלקס גדול שמשמש כגן ילדים, בית ספר ללימודי אחר הצהרים ובית כנסת. כן מתקיימת בו פעילות לא פורמלית, כמו מחנה קיץ יומי לילדים. המקווה החדש שוכן כמה רחובות מהמרכז היהודי, ובעתיד הקרוב בניין קטן סמוך למרכז ישמש כמוזיאון. הרב יוסי, אסתי ושתי בנות שירות (שמתייחסות למשפחות רבני חב"ד ברחבי העולם) מעבירים שיעורים קבועים בעברית, בהלכה, בהיסטוריה יהודית ובתנ"ך.

כאשר דיברתי עם התלמידים הצעירים, שבאים כל יום אחרי הלימודים בבית הספר הכללי, מרצונם החופשי, ללמוד יהדות – דמעות נקוו בעיניי. המוטיבציה של הילדים להשתתף בלימודי התלמוד-תורה מרשימה. בחנוכה ובפורים באים מאות אנשים מהקהילה כדי להשתתף בחגיגות, ואלו כל כך פופולריות עד שלפני האירוע ואחריו מדווח עליהן בעיתונות המקומית. לזוג גרינברג יש השפעה אדירה והם פותחים את דלתם לכל יהודי בסבר פנים יפות, ללא לחץ לקיים מצוות.

 הרב המקפץ

הרב גרינברג (מאחוריו-מושל אלסקה)

למשפחתו של הרב יוסי יש מסורת של מסירות נפש ושליחות ברחבי העולם. יוסי, יליד ישראל, גדל במשפחה בת שבעה עשר אחים ואחיות. אחיו שלום משמש כרב בשנחאי שבסין ואחיו ישראל רב באל פאסו, טקסס. אביו של יוסי, משה, היה פעיל בהוצאת יהודים מברית המועצות, נתפס ונשלח לסיביר. כשסירב לעבוד בשבת, נענש קשות על סירובו: הוא הוכנס לארון קבורה למשך כל השבת, ללא מזון ומים, 24 שעות. כך כל שבת – במשך 9 חודשים. העונש הקשה החליש אותו מאוד והוא אושפז בבית חולים. לאחר מות סטלין הצליח לעזוב את ברית המועצות, לעלות לישראל ולהקים משפחה מפוארת. גם אסתי היא בתו של שליח מדטרויט, מישיגן.

הרב יוסי אינו מוותר על אף יהודי שמתגורר במרחבים הענקיים של אלסקה. הוא מדלג באמצעות מטוס אמפיבי (המכונה "קופץ שלוליות" – puddle jumper או מטוס-ים seaplane) לקינאי (Kinai) כדי להכין ילד יהודי לבר מצווה, לעמק "וואט סו" לקבוע מזוזה או לכפר נידח אחר כדי לטפל בקבורה או, להבדיל, בנישואין.

כיוון שאלסקה נמצאת כתשע שעות טיסה מניו יורק, אפשר לחשוב בטעות שיהודיה מנותקים מיהדותם באופן יחסי לשאר יהדות ארצות הברית. מחקרים מראים אחרת. בעוד שברחבי ארה"ב 32% מהיהודים מדליקים נרות שבת, באלסקה 70% מהיהודים מחזיקים במנהג. רק 27% מיהודי ארה"ב חברים בבתי כנסת, ולעומת זאת 40% מיהודי אלסקה חברים באחד מארבעת בתי הכנסת שבמדינה. שניים מהם באנקורג': האורתודוקסי-חב"די "שומרי אור" ובית הכנסת "בית שלום", המשלב בין הזרם הקונסרבטיבי והזרם הרפורמי ובו חברות כ-180 משפחות. בבתי הכנסת מתקיימות תוכניות לבר מצווה, וכן ניתנים שיעורי יהדות ליהודים וללא-יהודים.

בבית כנסת "אור הצפון", המשתייך לזרם הרפורמי בפיירבנקס, חלק מהמתפללים אורתודוקסים וחלקם קונסרבטיבים. בראשו עומדת הרבנית הצעירה אליסה אוסטר. רוב המתפללים החליטו להצטרף לתנועה בעקבות נישואי תערובת ובשל העובדה שהתנועה הרפורמית מקבלת גם בני זוג לא יהודים כחברים בקהילה.

בשל בעיות קשות של תחבורה במזג האוויר הקשה, לתלמידים הצעירים קשה ההגעה ללימוד בר- מצווה ולכן הלימודים לקראת הטקס מתחילים רק בחודש מאי, אז משתפר מזג האוויר. באזורים הנידחים יותר יש כ-90% נישואי תערובת. בערים נישואי התערובת מגיעים לכחמישים אחוז.

גם בשאר הערים באלסקה, שבהן נרשמת נוכחות דלה יותר של יהודים, מתקיימת פעילות יהודית ענפה. בג'ונו (Juneau), עיר הבירה, יש בית כנסת חדש לכמאה חברי קהילת 'סוכת שלום' המשתייכת לזרם הרפורמי, ובראשה עומד הרב דב גרטנברג. עד לפני חמש שנים לא היה בעיר בית כנסת והיהודים נפגשו באולמות או התפללו בבתים פרטיים. לאחרונה קנו המתפללים מרכז קהילתי והפכו אותו לבית כנסת ולבית ספר אחר-הצהרים לנוער. הם מקיימים תפילת שבת פעם בחודש, בממוצע.

רכש אמריקני

לא רבים יודעים כי אלסקה נרכשה מרוסיה בשנת 1867, במחיר של 7.2 מיליון דולר – שווי המקביל היום לכ-115 מיליון דולר. ההשקעה עדיין מוחזרת, 150 שנים לאחר המכירה, מהכנסות מנפט שמובל באמצעות צינור שחוצה את המדינה (Alaskan Pipeline). יש הסבורים שהעסקה יצאה לפועל בזכות סוחר פרוות יהודי בשם לואיס גולדסטון, שהיה נוסע באופן קבוע מסן פרנסיסקו לאלסקה עבור California Fur Company, חברת פרוות מקליפורניה. בעל החברה לחץ על הסנאטור קורנליוס קול לשכנע את הממשל לרכוש את אלסקה. וויליאם סיווארד, שהיה אז שר החוץ, ביצע את העסקה וקנה כל דונם אדמה בפחות מסנט אחד. סיוורד (Seward), עיר התיירות שבה עובר מסוף הנפט, נקראת על שמו. בה התגורר ג'ק ג'ונסון, מפקד ספינת 'אקסודוס' שהובילה 4,500 פליטי שואה לארץ ישראל ב-1947.

היהודים הראשונים שהגיעו לאלסקה הצטרפו למגלה העולם הרוסי וויטוס ברינג. בתקופת השלטון הרוסי, היהודים הספורים שחיו בה היו ציידים וסוחרי פרוות. אין רישומים היסטוריים של שמות היהודים שחיו אז באזור זה. ב-1898, כאשר סוחרי פרוות מסן פרנסיסקו התיישבו בדוסון סיטי (Dawson City), התקיימה התפילה הראשונה באלסקה, שבה השתתפו כ-200 יהודים (יותר מקהל המתפללים כיום) שחיפשו זהב בתקופת "הבהלה לזהב" בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.  בקרבם גם פעלה 'חברה קדישא', וניתן למצוא קברים יהודיים בבית הקברות "בית חיים" שבקלונדייק (Klondike) ששופץ לאחרונה.

הבהלה לזהב הביאה לאזור לא רק מחפשי זהב בהולים, אלא גם אנשי עסקים שיודעים לזהות הזדמנויות. אחד מהם היה לואיס גרסטל, שסיפק את התחבורה והקים בנהר היוקון רשת אספקה, באמצעות חברת ספינות קיטור שהייתה ברשותו. נהר הגרסטל, שנמצא כ-120 ק"ממפיירבנקס, נקרא על שמו.

כאשר נמצא זהב לחופי העיר נום (Nome, בעבר העיר הגדולה באלסקה) ב-1901, היהודים בני העיר ארגנו חברת גמילות חסדים כדי לקלוט יהודים חדשים שהגיעו לחפש זהב. האחים קרקובר גם ייסדו מקווה באוויר הפתוח, כדי לשמור על טהרת המשפחה. כמו בכל מקום שאליו מהגרת קבוצה גדולה של יהודים, הם רכשו ספר תורה והקימו במקום בית כנסת עבור כ-60 יהודים. אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהקהילה הפסיקה להתקיים, עבר ספר התורה לבית הכנסת 'בית שלום' שבאנקורג'. ב-1904, כשנמצא זהב גם באזור פיירבנקס, ייסד רוברט בלום, מהגר מליטא, את הקהילה היהודית בפיירבנקס – 'קהילת ביקור חולים'. לבלום הייתה חנות אספקה והוא שימש רב הקהילה, למרות שלא הייתה לו הכשרה רבנית.

ניסיונות לא מעטים נעשו 'לשדך' את יהודי אירופה הבוערת למדינה הצפונית: העיתון היהודי American Israelite שמופיע בעיר סינסינטי הציע כבר בשנת 1880 שיהודים שמהגרים מרוסיה יועברו לאלסקה, כדי לפתח את האזורים הלא מפותחים של המדינה הרחוקה. ב-1939, ערב השואה, הנשיא פרנקלין רוזוולט הציע להקים אוטונומיה יהודית באזור סיטקה (Sitka) שבדרום מזרח אלסקה, כפתרון למהגרים היהודים מאירופה הבוערת. ההצעה נפלה באחת מתת-הוועדות של הסנאט, בטענה שהרעיון יהפוך את אלסקה למדינה שונה עם חוקי הגירה שונים משאר מדינות ארה"ב. גם תושבי אלסקה המועטים לא היו מוכנים להתגורר במדינה עם רוב יהודי. החלטה זו תרמה לכך שספינה עם מהגרים שנמלטו מהרייך השלישי לא קיבלה אישור לעגון בארה"ב ובכך נחרץ גורלם של היהודים הללו למוות אכזרי במחנות הריכוז.

בכך, ההיסטוריה חזרה על עצמה. כבר בשנת 1906 המהגר היהודי מרוסיה אייב ספרינג הציע שאלסקה תשמש כמפלט ליהודים שבורחים מהפוגרומים בארץ הצאר, אך הקונגרס הטיל וטו על הצעתו.

בין 1940 ל-1970 היו רוב יהודי אלסקה אנשי צבא קבע שהוצבו לשרת באחד הבסיסים הגדולים שהוקמו באזור. בכל כמה שנים התחלף הרב במדינה, כשכל זרם משלושת הזרמים – אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים – זוכה על פי התור ברב משלו. בשנות ה-70, בעקבות הנחת קו צינור הנפט, גדלה אוכלוסיית המדינה, הכלכלה פרחה ויהודים שחיפשו אורח חיים שקט הגיעו לאזור.

רק שישה אחוזים מהיהודים שמתגוררים באלסקה נולדו במדינה. רוב היהודים עברו אליה מסיבות של פרנסה או בעקבות רצון להתגורר קרוב לטבע הפראי. לתושבים היהודים אין משפחה במקום. קבוצות של יהודים מתאספים יחד בחגים בלפחות חמישה עשר ערים קטנות וכפרים, במיוחד בליל הסדר, כדי לחגוג יחד את החג.

סיפור אלסקה אופייני: אישה שלמדה בבית ספר דתי היגרה מניו יורק לקינאי כדי להתרחק ממשפחתה, לאחר שהתחתנה עם לא-יהודי. במשך חודשים ארוכים הייתה בטוחה שהיא היהודייה היחידה בעיר הקטנה. בהתקרב חג הפסח, התעוררו בלבה געגועים למשפחתה ולליל הסדר. היא פרסמה מודעה בעיתון המקומי בלשון הזו: "יכול להיות שאני היהודייה היחידה? האם יש עוד תושבים שמעוניינים לחגוג את ליל הסדר? אם יש, נא להתקשר למספר…". שבעה עשר תושבים התקשרו אליה. גם הם חשבו שהם היהודים היחידים. אירועים דומים חזרו על עצמם בכפרים ובעיירות נוספים ברחבי המדינה.

הקשר הישראלי

בית חב"ד בשלג

  כיום, הקהילות באלסקה רגילות לביקורים של המטייל הישראלי, שלו הם קוראים בחיבה 'The wandering Israeli', הישראלי הנודד. רוב המטיילים הישראלים הם כאלה שהפרוטה מצויה בכיסם והם מטיילים באמצעות 'קרוזים' (cruises) שעוברים בקהילת אנקורג', אולם מיעוטם הם גם צעירים מסיימי צבא שמנסים לטייל בתקציב מוגבל ובטרמפים, ומגיעים גם לקהילות פיירבנקס וג'ונו.

מי שרוצה להגיע למדינה משתמש בדרך כלל בשירותי חברת התעופה 'אלסקה איירליינס' שקשורה באופן הדוק להיסטוריה של ישראל: מבצע 'מרבד הקסמים', העלאת יהדות תימן בשנת 1949, התבצע על ידי מטוסים וצוותים של 'אלסקה איירליינס'. 'כנפי הנשרים' שיהודי תימן האמינו שיובילום לארץ ישראל הגיעו מאלסקה הרחוקה. במשך שבעה חודשים, לעתים תחת הפגזות וירי, העלו ה'אלסקאים' את שארית יהודי תימן.

גם אמן הזכוכית הנודע דייל צ'יהולי סבור שיש קשר בין ירושלים והארץ המובטחת של התנ"ך לשטחים הפראיים של אלסקה, שאותם הגדיר "השטחים הפראיים האחרונים". בשנת 1999 הטיס צ'יהולי מאלסקה כ-60 קוביות קרח במשקל135 ק"גכל אחת לירושלים. הפרויקט כלל 'חומה של קרח', שבו הפכו 64 טונות של קרח לחומת ענק חדשה בירושלים, שיועדה להימס למרגלות המוזיאון וחומות העיר העתיקה.

ומה האפשרויות לאירוח כשר? ישראלי שמבקר באלסקה יכול לקבל בבית חב"ד רשימה של חנויות עם מוצרים כשרים ולהתארח באחד מבתי המלון הסמוכים. הארוחות בשבת הן בתשלום, ובקיץ יש להזמין מקום מראש – לא תמיד יש מקום על יד השולחן בליל שבת. על כל פנים, אם אתם מזדמנים לסביבה – זאת ההזדמנות שלכם להכיר את הקהילה האורתודוקסית הפעילה הצפונית ביותר בעולם.[

ד"ר צבי קנריק, מחבר ספרי טיולים, הוא מרצה במכללת ליפשיץ ואחראי על תחום "העם היהודי בזמננו"

 ———————————————————————————————————————-

לא ליהודים באלסקה / חוה אשכולי

 יוזמה יהודית הציעה יישוב של פליטים מגרמניה הנאצית באלסקה. גניזתה הותירה את השאלה האם הייתה כאן הזדמנות הצלה או אשליה

תוכנית ליישוב פליטים יהודים באלסקה עלתה ערב מלחמת העולם השנייה על רקע נסיבות הזמן: בשעה שבעיית הפליטים היהודים באירופה הלכה והחריפה, סגרה בריטניה את שערי ארץ ישראל ואילו ארצות הברית הקשיחה את מדיניות ההגירה שלה עקב ניטיביזם, אנטישמיות ובעיות כלכליות.

הדמוקרטיות, שניסו להדוף את הביקורת על מדיניותן, העלו עשרות הצעות ליישוב מחדש של פליטים יהודים בשטחים נחשלים דלילי אוכלוסייה. תוכנית אלסקה – ההצעה היחידה לטריטוריה שאינה באזור הטרופי – הועלתה על-ידי שר הפנים האמריקני הרולד איקיז. איקיז שאף להשיג בכך שתי מטרות: לפתח את המושבה אלסקה ויחד עם זה להקל על הפליטים היהודים, שהוא הכיר בכישוריהם, על-ידי יצירת מכסת הגירה מיוחדת לאלסקה. שילוב המטרות הוצע ביוזמה יהודית, ורוב ההצעות כללו הגבלות קיצוניות מרצון, שיחסמו פגיעה אפשרית בחוקי ההגירה לארה"ב.

פרוץ מלחמת העולם השנייה העלה נימוקים נוספים לטובת התוכנית לפיתוח אלסקה: היא תבלום סכנת פלישה יפנית או רוסית; תספק לארה"ב חומרי גלם חיוניים וגם תתרום לכלכלתה על-ידי הפניית הכספים שייאספו למען התוכנית כדי לרכוש ממנה ציוד. במארס 1940 הגיש משרד הפנים לקונגרס האמריקני הצעת חוק לפיתוח אלסקה, שכללה הסתייגויות שונות. למרות המגבלות עוררה הצעת החוק התנגדות חזקה. במיוחד בלטו בכך ארגוני חיילים משוחררים וחזית רחבה של גופים פטריוטיים, שהציגו את המהגרים כ"גיס חמישי" נאצי או קומוניסטי ותבעו להגן על זכויות התעסוקה של האמריקנים על-ידי ביטול מוחלט של ההגירה לארה"ב. גם האלסקים שחתרו להשיג מעמד של מדינה התנגדו לכל תקנה המחריגה את אלסקה מהחוק האמריקני והסתייגו ממתיישבים יהודים מזרח אירופים ממניעים אנטישמיים ואחרים. חודשיים לאחר שעלתה לדיון נגנזה הצעת החוק על-ידי ועדת הסנאט. 

לסיכום, ראוי להבין כי גם אילו התממשה התוכנית לא הייתה נודעת לה אלא תרומה פחות מסמלית להצלה. זאת, עקב מגבלותיה ועקב העובדה שכל תוכנית התיישבות בארץ לא מפותחת דורשת פיתוח של שנים עד שאפשר לגשת להתיישבות צפופה.

ד"ר חוה אשכולי היא מרצה במכון לחקר השואה, אוניברסיטת בר-אילן. להרחבה ראו: חוה אשכולי וגמן, "תכנית אלסקה: יזמות של יהודים להצלת פליטים מגרמניה הנאצית", יד ושם, קובץ מחקרים ל"ט 1 (תשע"א)

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ז בשבט תשע"ב, 10.2.2012 

 

פורסמה ב-9 בפברואר 2012, ב-גיליון יתרו תשע"ב - 757 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: