לשיר מבראשית / יעקב בר-און

 

 בעבור המשורר יעקב עזריאל, חוזר בתשובה שהתאהב בתנ"ך, פסוקי התורה הם קרש קפיצה למרחבי היצירה והדמיון. עם הוצאת קובץ שיריו (באנגלית) לספר במדבר הוא מסמן את היעד: לחבר ספרי שירה על כל סדר התורה

יעקב עזריאל

ספר השירים של יעקב עזריאל, Swimming In Moses' Well (בעברית: לשחות בבאר של משה), מבוסס כולו על פסוקים מהתורה. "הפסוק הוא בשבילי קרש שממנו אני קופץ למים", אומר עזריאל. "כל שנתיים אני מוציא ספר. לאחר שהקדשתי ספרים לבראשית, שמות וויקרא, הגיע תורו של ספר במדבר".

עזריאל, בן 61, נולד בניו-יורק ונקרא במקור ג'ראלד רוזנקרנץ. הוא בן למשפחה 'קצת מסורתית', כדבריו, אך למעשה הוא חוזר בתשובה. לפי עדותו, בביתו כיבדו את המסורת ואת החגים היהודיים, אבל לא הקפידו על כשרות ועל שמירת שבת. הוריו נולדו בארצות הברית להורים שהיגרו מרוסיה לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא, יעקב, היחיד ממשפחתו שעלה ארצה.

הוא עובד כמורה לאנגלית בישיבה תיכונית באפרת, והוציא את ספרו הראשון ב-2005, היינו בגיל 55. "קשה להוציא ספרי-שירה בארצות הברית", הוא שח. "זאת מדינה מאוד קפיטליסטית, ואין בה שוק גדול לשירה. אבל המוציא לאור שמפרסם שם את ספריי, יהודי ממיזורי, נתקל בשירים שלי בכתבי-עת יהודיים. הוא מאוד התלהב ויצר איתי קשר. התחלנו בבראשית ולא ידענו אם יהיה לזה המשך. חתמנו חוזה על חמישה ספרים המוקדשים לתורה, ועל כרך שישי – לתהילים. אני בר-מזל שאותו מו"ל יהודי פנה אליי. הוא בעצמו משורר טוב".

שער הדמיון

כשאני מעיר לעזריאל שקרוב לוודאי שסדרת ספרי שירה המבוססת באופן שיטתי על ספרי התורה היא פטנט בלבדי שלו, מגיב עזריאל, הכותב שירה מאז גיל התיכון: "בדרך כלל שירה מודרנית נוטה להיות אגוצנטרית. משורר כותב על מה שהוא מרגיש, על הילדות שלו, על הוריו וכדומה. אני לא פוסל את זה, אבל אני רואה בשירה שלי סוג של עבודת השם. בכך אני מרגיש כתלמידו של רבי נחמן מברסלב".

שעשית עליו דוקטורט…

"נכון. רבי נחמן אומר שהדרך לאמונה בדור שלו, וקל וחומר בדורות אחריו, עוברת דרך שער הדמיון; לא דרך השכל, אפילו לא דרך הלב. לכן הוא כתב סיפורים מעניינים שמעסיקים אותנו גם 200 שנה לאחר מותו. בשירה שלי אני משתמש בכלי של האמנות מכוח הדמיון כחלק מעבודת השם. זה מזכיר לי את ט"ס אליוט שהיה מאוד חילוני בצעירותו ובאיזשהו שלב הפך להיות נוצרי דתי. לדעתי, השירים הדתיים הם הטובים ביותר שלו. בשירה שלי אני מנסה להיות אמיתי וכן בהתייחסות שלי לפסוקי התורה.

"בספר שהקדשתי לבראשית, התייחסתי במידה רבה לדמויות משניות כמו אסנת לדוגמה. מסקרן אותי מה היא הרגישה כשהתחתנה עם יוסף, בחור זר, עם מנהגים שונים ומשונים. אילו חיים היו לה איתו? היו כאן משוררים לפניי שעשו זאת, בהם אלתרמן, לאה גולדברג ודן פגיס. הרי זהו בסיס התרבות העברית, מעין פרדס הקורא למשורר להיכנס לתוכו. עם זאת, על המשורר לשמור על הכנות שלו ולא להיות סתם דרשן".

איך אתה בוחר את הפסוקים שאליהם אתה מתייחס בשירתך?

"לפעמים זה בא מהפסוק עצמו, כמו השיר על און בן פלת, מאנשי קורח, שבו אני תוהה מה היה לו נגד משה רבנו. הוא, אגב, לא מוזכר בשיר, המסתיים בשורות: 'קשה היה לנו להבין את דיבורו של משה / ואיך היה הוא יכול להבין את דיבורנו'. מה הם רצו ממנו? בגלל שהוא גמגם לצאת במרד נגדו?"

בדמיונך, כך נראה, אתה נוטל את פסוקי התורה למחוזות רחוקים ביותר. ניקח כדוגמה את השיר 'הטלית'. בהתייחסך לפסוק "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", אתה פותח את שירך כך – "כילד, חלמתי להיות סופרמן,/ הייתי קושר מגבת אדומה מסביב לצוואר/ כגלימה,/ עומד על מיטתי בפיג'מה כחולה,/ ומעמיד פנים שאני עף באוויר/ להציל את כדור הארץ ממתקפת חייזרים". האמנם או שמא חלמנו חלום?

"אם להגיד את האמת, חיפשתי פסוק שמדבר על טלית והיא נדמתה לי לגלימתו של סופרמן. בעצם, הגעתי אל השיר הזה משיר של יהודה עמיחי, שכתב בספרו האחרון על אדם שיוצא מבריכה ומתעטף במגבת. זה הזכיר לו איך שהוא בילדותו היה מתעטף בטלית. לי זה הזכיר איך כילד הייתי עומד על המיטה וחולם להיות סופרמן. זה שיר מאוד אמריקני. מי שלא מכיר את סדרת סופרמן לא כל-כך יבין אותו. בתור ילד מאוד אהבתי מדע בדיוני. אמנם זהו שיר אישי, המביע מהי הטלית בשבילי, אבל הוא מתבסס על פסוק מהתורה".

שירי המסעות

לא רק און בן פלת ואתונו של בלעם עומדים ברקע שירתו של עזריאל. עזריאל מקדיש גם שיר לצלפחד. "אני מנסה קול לתת לדמויות כאלה", הוא מעיר. "אותי מעניין מה הן חשבו ואמרו. אם זה לא כתוב בתנ"ך, אני מנסה להשלים בשיר את החסר".

דבריך מזכירים לי להפליא את דברי פרופ' עליזה שנהר בעקבות ספרה 'אהובות ושנואות'. מה שאתה עושה באמצעות שירה, היא עושה באמצעות אגדות.

"זה מראה שהתנ"ך הוא ספר פתוח לכל אדם, המזמין כל אחד מאיתנו להיכנס אליו ולהחיות אותו. זאת לא יצירת אמנות במוזיאון, אפילו לא ספר תורה בארון קודש, אלא משהו חי ונושם. עליך למצוא את הרווח בין המילים".

דרכים שונות לו, לעזריאל, בשירתו התורתית. בעקבות הפסוק "ויעמוד בין המתים ובין החיים" כתב את 'החדר הזה והחדר הבא', פואמה ארוכה כאורך הגלות. לדבריו, את השיר, שמתחיל בשורות "מר מוות יושב ליד שולחננו / לבוש בחליפה מכובדת ועניבה של משי,/ בעל כובע צילינדר וכפפות עור גדי", התחיל לכתוב בעברית, עבר לאנגלית ותרגם חזרה לעברית.

מה יש בספר במדבר, שכידוע איננו ספר שירי, שעשוי לקרוץ למשורר?

"ספר במדבר היה בשבילי אתגר גדול יותר מאשר ספר בראשית שבו יש כל-כך הרבה דמויות מעניינות וכל-כך הרבה מצבים מרתקים, כמו הבריאה והמבול, עם יחסים דרמטיים בין הדמויות, כגון יריבות עזה בין אחים. ספר במדבר לכאורה קצת יותר יבש. אבל גם ממנו יש ממה לקחת לשירה, כמו בשיר על השבט האבוד של… דינה. מדוע מכל בני יעקב יצאו שבטים ומבתו – מאומה? הספר מתחיל בשנה השנייה ליציאת מצרים ונגמר אחרי 40 שנה במדבר, על סף הכניסה לארץ ישראל. מה שמאפיין חלק ניכר משירי הספר הוא הנדודים של בני ישראל במדבר. בשירים הם הופכים למסע בני ישראל בגולה".

דרכים הפוכות

את תהליך החזרה בתשובה שלו החל עזריאל בגיל התיכון. "נורא התביישתי. עד כדי כך לא רציתי שהוריי ידעו על התהליך, שהייתי מתפלל בשירותים", הוא מודה. "היהדות התקשרה אצלי לציונות. אמנם אלה לא מילים נרדפות, אבל הן מאוד קשורות זו לזו. הבנתי שאם ברצוני להיות יהודי כמסורת ישראל, עליי לחיות בארץ-ישראל. זה היה ברור לי באלף אחוז. לפני 40 שנה, לאחר שגמרתי את התואר הראשון בברוקלין קולג' בגיל 21, עליתי לארץ. זאת הייתה החלטה קלה ומבורכת ואני לא מצטער עליה בכלל".

בעלותו ארצה, למד שנה בישיבת 'מרכז הרב'. לאחר שירותו בצבא כחובש נשא לאשה את חוה, חוזרת בתשובה כמותו, שבילדותה עלתה מרומניה וגדלה בגבעת-חיים. 11 שנה חיו בצפת, שם שימש מורה לאנגלית והיה פעיל ב'בית גשר'. בכורתם, בת 35, חיה בארצות הברית. ששת בניהם כאן. כל ילדיך שומרי מצוות, אני שואל את עזריאל.

"לא", הוא משיב. "ארבעה מהם לא דתיים, ועשו דרך הפוכה משלי, ושלושה דתיים".

איך אתה מסתדר עם המציאות הזאת?

"אני מסתדר. הרי אני בעצמי לא הלכתי בדרך של הוריי, ולדעתי זכותם של ילדיי לא ללכת בדרך של ההורים שלהם. אני אוהב אותם והם אוהבים אותי. אני גאה בהם והם גאים בי. ברוך השם, יש יחסים טובים בין כולם".

ב-88' הגיע עזריאל מצפת לאפרת. במקביל למד לתואר שני ושלישי בהתכתבות באוניברסיטת דרום אפריקה. רשמית הוא ד"ר עזריאל, אבל הוא מבקש לקרוא לו פשוט יעקב, ללא גינוני רשמיות. במקביל למד קורסים בתנ"ך במכללת הרצוג בגוש-עציון. "יש שם מורים מעולים, כמו הרבנים אלחנן סמט ויואל בן-נון", הוא מפליג בשבחם. "חלק מהרעיונות שלהם מופיעים בשירים שלי".

כשאני מספר לו שביישובו, אפרת, ראיינתי את חתן התנ"ך הראשון, והמיתולוגי, עמוס חכם, הוא מגיב: "עמוס חכם גר בשכונה שלי ואנחנו מתפללים באותו בית כנסת. הוא אדם מאוד מרשים. הפירוש שלו לספר שמות פנטסטי".

בסיס תרבותי

למי מיועדים ספריך?

"למען האמת, ספריי מיועדים בעיקר לדוברי האנגלית בארצות הברית. אגלה לך סוד כמוס – זה לא רב-מכר בינלאומי. קהל היעד של יהודים המעוניינים בתנ"ך, או של חובבי שירה, הוא לא קהל גדול. מה שכן, נראה לי שהשירים שלי נגישים, אם כי אני מודע לכך שהם לא 'כוכבים בחוץ'".

יש אפשרות שתפרסם ספר-שירה בעברית?

"הלוואי. יש לי שירים בעברית, המוכנים על המדף שלי ומחכים להזדמנות שלהם. בכל זאת, ככל שהעברית שגורה בפי, עדיין לאחר כל השנים נוח לי יותר לכתוב באנגלית. אם יש לי כ-900 שירים בשפה הזאת, בעברית – כ-90. לאנגלית יש יתרון, כשלא צריך להקדיש מאמץ לניקוד".

אתה מרגיש שיש בארץ צימאון לתנ"ך? לפחות כמותית, בחוגים לתנ"ך באוניברסיטאות הולך ופוחת הדור.

"לרבים כאן גם עכשיו יש הרבה הערכה לתנ"ך והם מרגישים שזה הבסיס התרבותי של הספרות העברית. הרי גם מאיר שלו כותב על התנ"ך וגם אילן שיינפלד משתמש באסוציאציות תנ"כיות (כאן מפתיע עזריאל בגילוי מעודכנות מופלגת, יב"א). לא צריך להיות יהודי דתי עם ציצית בחוץ כדי להיות קשור לתנ"ך. לדעתי, התנ"ך יכול לחבר ציבורים ומגזרים שונים בארץ".

אם אתה מזכיר את אילן שיינפלד, זה אומר הכול…

"הוא משורר טוב בעיניי. אפשר למצוא מקורות יהודיים ותנ"כיים בשירים שלו והוא נתן להם ביטוי בדרכו. בשירה עברית, בנוסף למשקל ולחריזה, יש הרמזים תנ"כיים. אם אתה כותב איזשהו דבר על אבא ובן, מיד אתה נזכר ב'מאכלת בלב' של חיים גורי. כשכותבים על קנאה בין שתי אחיות, מיד נזכרים ברחל ובלאה". 

לבסוף, קשה לי להתאפק מלשאול אם אתה כותב על כל דבר בחומש, או שמא יש איזו צנזורה שבולמת אותך?

"זאת לא צנזורה, כפי שיש דברים שאני מרגיש שאני יכול לכתוב עליהם ויש דברים שאני לא מרגיש כך לגביהם. אני כותב מעט מאוד על השואה. זה גדול עליי. אני מסוגל לכתוב על חורבן ירושלים, אבל קשה לי לכתוב על השואה. אבל באשר לשאלתך, אם בתנ"ך כתוב על אנשים חוטאים, אין סיבה שלא אתייחס אליהם ואל החטאים שלהם".

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ה בטבת תשע"ב, 20.1.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 בינואר 2012, ב-גיליון וארא תשע"ב - 754 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על המחמאה, לשני היעקובים, ובהצלחה עם הספר החדש:)
    בר-און, טוב לקרוא אותך:)
    לילה טוב,
    אילן שיינפלד.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: