ג'ורג וושינגטון ונרות חנוכה / יואל רפל

 

סיפור על חנוכייה בשדה הקרב בעיצומה של מלחמת העצמאות, ועל מה שלמד ממנה המצביא והנשיא הראשון של ארצות הברית. מיתוס יהודי אמריקני

אדוארד פ.מורן, וושינגטון בעמק הפורג'. מאוסף ספריית הקונגרס בוושינגטון

בחודש אפריל 1775 הוחלפו היריות הראשונות בין החיילים הבריטים לבין תושבי המושבות של אמריקה. בכך החלה מלחמת העצמאות של אמריקה, שראשיתה במאבק התושבים על זכותם להיות מיוצגים בפרלמנט הבריטי. "אין מיסים ללא ייצוג", טענו אזרחי 13 המושבות, והתארגנו לפעול באופן מתואם נגד האויב המשותף. הגוף הראשון שהקימו האמריקנים היה הקונגרס ה"יבשתי", שהתכנס כבר בשנת 1774 בפילדלפיה, בירתה של המושבה פנסילבניה. בכינוסו ב-4 ביולי 1776, גם הפעם בפילדלפיה, קיבל הקונגרס את הצהרת העצמאות, ולפיה 13 המושבות חדלות להיות תלויות בבריטניה ומעתה הן 'מדינות חופשיות ועצמאיות'. באותו מושב של הקונגרס נבחר גורג' וושינגטון למפקד העליון של הצבא האמריקני הצעיר.

שבע שנים נמשכה מלחמת העצמאות של אמריקה, שנסתיימה ב-1781. בפיקודו של גורג' וושינגטון התארגן והתאמן הצבא עד שהפך לכוח צבאי מלוכד ומאוחד. מיחידות צבא עצמאיות שמקורן במושבות הברית, הפך הצבא לגוף המורגל בלחימה מסודרת ביחידות גדולות. הניצחונות הצבאיים שהושגו, החל משנת 1778, היו פרי שיתוף פעולה עם הצרפתים מחד, ותוצאת השלטת המשטר, המשמעת וגאוות היחידה בקרב החיילים האמריקנים מאידך.

תקופת משבר לצבא האמריקני הצעיר הייתה עונת החורף של שנת 1778-1777. חיילי הצבא, בפיקודו של גורג' וושינגטון, 'נתקעו' בעמק הפורג' ((Valley Forge, דרום-מערבית לעיר פילדלפיה, כשהם חסרי מזון ולבוש מתאים. הקור העז והשלג הרב שהציפו אותה שנה את מזרח ארה"ב פגעו קשות בחיילים. רבים מהם ערקו מהצבא וברחו מיחידותיהם הביתה. הצלחתו של וושינגטון, בהתארגנות המחודשת שלאחר החורף הקשה, העמידה אותו כמפקד נערץ ומורם.

חודשי החורף של שנת 1778-1777 הפכו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האמריקנית, והמאורעות שעברו על חיילי הצבא האמריקני תועדו לדורות בפארק הלאומי שהחליט הקונגרס להקים בעמק הפורג'.

יהודים מעטים השתתפו כחיילים במלחמת העצמאות האמריקנית. כמה עשרות, על-פי מספרם היחסי באוכלוסייה של אמריקה באותה עת, וסביר להניח כי אף פחות מכך. אחד החיילים הללו הוא כנראה מקורו של הסיפור הבא, שאמנם נראה כעיבוד ספרותי בעל מקור לא ברור – אבל נשען ככל הנראה על גרעין של אמת. זהו תיאור זיכרונותיו של חייל על הדלקת נר חנוכה בעמק הפורג', בשנת 1777 (תקל"ח), טקסט מוכר באנגלית שגם הופיע בתרגום ב'ספר המועדים' לחנוכה, בעריכת יום טוב לוינסקי, שראה אור בתשכ"ז.

התיאור מרתק, בשלבו גאווה יהודית עם עצם השוויון והיכולת להיות חלק מצבא לוחם, תוך השוואה להיסטוריה של יהדות מזרח אירופה באותן שנים, שבה יהודים רבים עבדו בשירותם של בעלי האדמות – ה'פריצים' – והיו נתונים לחסדיהם. אין ספק כי החייל שהדליק נרות בעמק הפורג' דימה עצמו ללוחמים המקבים שנאבקו גם הם על מדינה עצמאית וחופשית. אלא שבניגוד להם, הוא נטל חלק במאבקו של עם זר, בעוד הם נאבקו על מדינה יהודית. והרי תיאורו של החייל, כלשונו תוך השמטות קלות:

חנוכה, שנת 1777. חורף קשה. הקור נורא. אנו יושבים בוואלי פרוג' ומחכים. למה? איני יודע. אולי לימים טובים מן הימים האלה. אני פה היהודי היחיד. אולי יש  בינינו עוד יהודים. אך לא ראיתי פה אף אחד. אנחנו רעבים ללחם, אין לנו בגד לחמם את בשרנו ואין לנו נעליים לרגלינו. רוב החיילים מקללים את גורג' וושינגטון שיצא למלחמה נגד אנגליה. יש ביניהם הרוצים במפלתו, אך אני מאמין שהצדק עמו. אנו צריכים לגרש את בריטניה מאמריקה. היא רוצה לשים את ידה בכל אשר עיניה רואות. נאמן אני בכל ליבי לג'ורג' וושינגטון, אף כי אנו סובלים פה מאוד. לא אחת אני רואה אותו בלילות, כשהוא עובר במחנה, בין שורות החיילים הישנים. מביט הוא ברחמים על החיילים הסובלים מן הקור. ויש אשר הוא ניגש אל אחד הישנים והוא מכסה אותו כאשר יכסה האב את ילדו.

יש אשר הרעב והקור מענים את נפשי עד מוות. אך אין אני מקלל את הגנרל וושינגטון, הנלחם לחופש אמריקה. ברגעים כאלה אני חושב על אבי בפולין. אני חושב על כל אשר הוא סובל מידי ה'פריץ' האכזר. זוכר אני: הייתי אז ילד וראיתי את אבי רוקד לפני הפריץ, מה נורא היה המראה! אבי היה לבוש בעור של דוב לבן והוא רקד כדוב לפני הפריץ ואורחיו. מה נורא היה הכאב! ומה גדולה הייתה החרפה! אבי רקד כדוב וה'פריצים' צחקו ושמחו על המראה. אני גמרתי אז בליבי שלא ארקוד כאבי לפני הפריץ. לאחר זמן ברחתי לאמריקה.

והנה אני שוכב בוואלי פורג' ורועד מקור. אומרים שג'ורג' וושינגטון הולך ונופל, שסופו לנפול ולא יקום. אך איני מאמין בכל זה. אני מאמין בגנרל שלי. ואני שוכב בלילות ומתפלל בעדו.

הנה בא הלילה הראשון של חנוכה. בלילה הזה, לפני שנים, עזבתי את בית אבי. אבי נתן לי חנוכייה ואמר לי: "כאשר תדליק בני את הנרות של חנוכה, הם יאירו לך את הדרך". מאז הייתה לי החנוכייה כמו קמע. אל כל אשר אלך, אני לוקח אותה עמדי. לא ידעתי מה לעשות – להדליק את נר החנוכה פה, בין הגויים, אם לא. החלטתי לחכות עד אשר כולם ישכבו לישון. כאשר ישנו כולם הוצאתי את מנורת אבי, הדלקתי נר ראשון של חנוכה ובירכתי עליו. הבטתי על אור הנר וראיתי את בית אבי ואמי. ראיתי את אבי רוקד כדוב לפני הפריץ וראיתי את עיני אמי המלאות דמעות. ליבי נתמלא כאב ופרצתי בבכי כילד קטן. ונשבעתי אז בלבי, שלמען אבי ואמי, למען אחיי ואחיותיי בפולין, עלי לעזור לג'ורג' וושינגטון לעשות את אמריקה לארץ חופשית, לארץ מקלט לאבי ולאחיי הסובלים שם תחת יד ה'פריץ'.

פתאום הרגשתי יד רכה נגעה על ראשי. נשאתי את עיניי והנה הוא – הוא בעצמו ובכבודו עומד עליי! כן, הגנרל וושינגטון בעצמו עומד עליי והוא שואל: "למה תבכה חייל? האם קר לך?". צער ורחמים היו בקולו. לא יכולתי לראות בצערו, קפצתי ממקומי, שכחתי שאני חייל העומד בפני גנרל, ודברתי את דבריי כמו שעלו מלבי, כבן המדבר לאביו: "אדוני, הגנרל!", אמרתי, "אני בוכה ומתפלל לניצחונך. ואני יודע כי אנחנו ננצח. היום הם חזקים, אבל מחר הם ייפלו, כי הצדק עמנו. אנחנו רוצים להיות חופשיים בארץ הזאת. אנחנו רוצים לבנות פה בית לכל הבורחים מיד ה'פריצים', לכל הסובלים מעבר לים. ה'פריצים' לא ימשלו פה! הם ייפלו ואתה תקום!".

הגנרל וושינגטון לחץ את ידי: "תודה, חייל". אמר וישב על ידי, על הארץ לפני המנורה. "מהי המנורה הזאת?", שאל. סיפרתי לו: "מבית אבי הבאתי אותה, יהודי כל העולם מדליקים הלילה נרות של חנוכה, חג הנס הגדול".

נר החנוכה הדליק אור בעיני וושינגטון והוא קרא בשמחה: "יהודי אתה, מבני הנביאים, ואתה אומר שאנחנו ננצח!". "כן אדוני", עניתי בביטחון, "אנחנו ננצח, כמו שניצחו המקבים, למעננו ולמען כל אלה אשר יבואו אחרינו לבנות פה ארץ חדשה וחיים חדשים".

הגנרל קם ופניו אורו. הוא לחץ את ידי ונעלם בחושך. אמונתי נתקיימה. הניצחון של וושינגטון היה שלם. הארץ שקטה. הגנרל שלי היה לנשיא הארץ החדשה ואני הייתי לאחד מאזרחיה. שכחתי מהר את הימים והלילות הנוראים בוואלי פורג'. אבל את הלילה הראשון של חנוכה עם ג'ורג' וושינגטון שמרתי בלבי כחלום יקר. לא סיפרתי את הדבר לאיש, כי אמרתי בלבי: מי יאמין לדברי? בטוח הייתי כי כל הדבר נשכח מלב הגנרל הטוב. אבל לא כן היה. הוא לא שכח. בלילה הראשון של חנוכה, שנת 1778, ישבתי בביתי בניו-יורק, ברחוב ברום, נר החנוכה דולק על חלוני. פתאום נשמעה דפיקה על הדלת. פתחתי את הדלת ונדהמתי – הגנרל שלי, הנשיא ג'ורג' וושינגטון עמד בפתח! הוא בכבודו ובעצמו. "הנה הנר הנפלא, נר התקווה של ישראל", קרא בשמחה כאשר ראה את נר החנוכה על החלון. הוא שם את ידו על שכמי ואמר: "הנר הזה ודבריך היפים – הדליקו אור בלבי בלילה ההוא. בקרוב תקבל אות כבוד מממשלת ארצות הברית, יחד עם כל גיבורי וואלי פורג'. בלילה הזה קבל מידי את המזכרת הזאת". הוא תלה על חזי מדליה של זהב ונשק לי על פניי. דמעות עמדו בעיניי ולא יכולתי לפתוח את פי. הנשיא לחץ את ידי ויצא את הבית…

התעוררתי כמו מתוך חלום נפלא. אז הבטתי על המדליה וראיתי ציור יפה של מנורת חנוכה עם נר ראשון ולמטה כתוב: "לאות תודה על אור נרך…  ג'ורג' וושינגטון".   

ד"ר יואל רפל הוא היסטוריון ואיש רדיו, עיתונאי, עורך וסופר

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בדצמבר 2011, ב-גיליון מקץ (חנוכה) תשע"ב - 750 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 12 תגובות.

  1. לקשר היהודי של ג'ורג' וושינגטון, יש להוסיף את איש העסקים והברוקר חיים סולומון ש'היה אחראי לגיוס רוב הכסף שנדרש למימיון המהפכה האמריקאית, ולימים לשמור על המדינה החדשה מהתמוטטות' (מהכיתוב על בול דואר אמריקני לזכרו. מצוטט בויקיפדיה בערכו).

    וראו עוד במאמר: 'מהו הקשר בין: חיים סולומון, ג'ורג' וושינגטון, שטר של דולר, מגן דוד ומנורת שבעת הקנים' ('הבלוג היהודי', 22.10.2009)

  2. הפרוטוקולים של זקני ציון

    תמיד ידענו שהיהודים האלו מושכים בחוטים של העולם

    אז הנה מתברר שלא רק הבונים החופשיים הקימו את ארה״ב והכניסו לדולר את הצפנים שלהם עם הפירמידה והעין וכו׳ שותפיהם הנאמנים להשתלטות על העולם הז׳ידים התחמנים הקימו את ארה״ב כדי להקים סדר עולמי חדש

    חחחחחחחחחח

  3. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%A0%D7%97

    בנוסף לחיים סולומון שהזכיר ש.צ מעניין לקרוא על פוליטיקאי יהודי אמריקני אחר שפעל בארה"ב בעשורים הראשונים ליסודה ושהקדים את הרצל בעשרות שנים-יעויין בלינק

    • אם הזכרת את מבשרי הציונות באמריקה, כדאי להוסיף את גם ראלף ב' רפאל, שפירסם כבר בשנת 1893 (שלוש שנים לפני 'מדינת היהודים' של הרצל) ספר בשם 'שאלת היהודים' החוזה עלייה והתיישבות של מיליוני יהודים בארץ הקמת שלטון אוטונומי יהודי בארץ בכפוף לשלטון התורכי.

      עליו ועל מ"ע נוח, ראה במאמרו של אברהם י' קארפ, 'ציונים בטרם ציונות: מרדכי עמנואל נוח ור.ב. רפאל', בספרו: חיי הרוח של יהדות אמריקה, תל אביב תשמ"ה, עמ' 177-190.

      קארפ עומד על ההבדל ביניהם לבין הרצל. בעוד הרצל סבר שקודם יש לקבל זיכיון רשמי על הארץ ורק אז ליישב בה המוני יהודים, סברו נוח ורפאל שיש ליישב את הארץ תחילה ובהמשך תגיע העצמאות. קארפ משער שהניסיון האמריקני של 'כיבוש על ידי התיישבות', כשחבל אחר חבל שהתיישב על ידי אמריקנים, סופח בסופו של דבר ונהיה חלק בלתי נפרד של ארצות הברית (שם, עמ' 186)..

      מי שלא רק חזה, אלא גם זכה לעלות ולהתיישב בארץ, היה וורדר קארסון, שבא לארץ כנוצרי מאמין ששאף לשיבת עם ישראל לארצו, ובסופו של דבר התגייר ונקרא 'מיכאל ישראל בועז', הקים משפחה והשתלב בעדת הספרדים בירושלים. אף הוא ניסה, ללא הצלחה, להקים התיישבות חקלאית. הוא נפטר 1860 (שנת הולדתו של בנימין זאב הרצל, ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.

      עליו כתב קארפ במאמרו: 'ציונותו של וורדר קרסון', חיי הרוח של יהדות אמריקה, ת"א תשמ"ה, עמ' 165-176.

  4. ראוי לציין בהקשר זה של המאמר המעניין הזה שארה"ב הייתה המדינה הראשונה בעולם המערבי שנתנה שוויון זכויות ליהודים

    חשוב לציין זאת עקב העובדה שבדר"כ שמלמדים את נושא האמנסיפציה בבתי הספר נוטים שלא בצדק לייחס לצרפת את זכות הבכורה בעניין זה

    כמו כמעט בכל תחום המהפכה האמריקנית הייתה המבשרת של המהפכה הצרפתית וכך גם בנושא שוויון הזכויות ליהודים

    בניגוד למהפכה הצרפתית וזה ניגוד חשוב ביותר המהפכה האמריקנית לא הגיעה ב"בום טרחח" אלא על רקע של למעלה מ150 שנות התבססות תרבותית חברתית ופוליטית שהביאו ניסיון וקבלות להכרזת העצמאות ומדובר היה בהתפתחות בריאה ומדורגת של חברה עם רעיונות מחודשים ורעננים שלא באו להרוס ולנפץ לרסיסים את העולם הקודם

    לעומת זאת במהפכה הצרפתית למרות הכוונות הטובות והשימוש במודל והדוגמא של ארה"ב היהירות והמחשבה לייצר חברה יש מאין שמוחקת לחלוטין את העולם הישן גרמו לה לטבוע בדם עשרות אלפי הנרצחים של "שנות הטרור"

    לא לחינם הקטגור בהא הידיעה של המהפכה הצרפתית אדמונד ברק דווקא כן קיבל את המהפכה האמריקנית וזאת למרות שמדובר היה במלחמה ופרישה חד צדדית מארצו בריטניה

    האמריקנים קידמו רעיונות באופן מושכל ואילו המהפכנים הצרפתים לא

    חבל שכשמלמדים על האמנסיפציה ליהודים ועל המהפכה הדמוקרטית של התקופה המודרנית מצניעים את ההצלחה והבכורה של ארה"ב בנושא ומאדירים את המהפכה הצרפתית למרות הכשלים ההרסניים שהיו בה.

    • עתיקא קשה מחדתא

      בס"ד ג' בטבת ע"ד

      לאמיר – שלום רב,

      הרבה יותר קל לבנות 'סדר עולם' מתוקן מאשר לשנות מצב קיים. אמריקה נבנתה מראש על אנשים וקבוצות שהיגרו לשם בכוונה תחילה כדי ליצור עולם חדש.

      חלק מקבוצות אלה היו בעצמן מיעוטים נרדפים במקום מוצאם באירופה, דבר שהיקל עליהם לקבל קבוצת מיעוט נוספת. גם הרוב האנגלו-סכסי היה מורכב ממיגוון של קבוצות שונות ומשונות, שהורגלו לחיות בשלום עם ה'אחר'. וושינגטון עצמו נטה כנראה לתפיסה דאיסטית, שהניחה שהבורא אינו מקפיד על דרך מסויימת לעובדו.

      לעומת זאת, באירופה היו המדינות בעלות אופי לאומי ברור. הנכונות לתת שוויון זכויות ליהודים, לוותה בדרישה שהיהודים יאמצו להם את הזהות של העם השליט, יזנחו את אורח חייהם הבדלני ויהיו ל'גרמנים בני דת משה', 'צרפתים בני דת משה' וכיו"ב.

      באירופה היתה מסורת בת מאות שנים של שלטון עריץ של בעלי הכוח והמעמד, מלכים, אצילים, ראשי כנסייה וכיוצא בהם. אפילו אדמונד ברק סבר שהאצילים ראויים בדין למעמדם הנעלה. לעומת זאת, במושבות באמריקה, נתנו האנגלים לתושבים אוטונומיה לנהל את חייהם הפנימיים, ואלה הקימו קהילות דמוקרטיות.

      גם אופיים של המנהיגים של המהפכה קבע. בצרפת עמדו בראש אנשים אלימים ושואפי גדלות ושלטון, בעוד שבאמריקה עמד בראש אדם כוושינגטון, שלא ביקש שלטון. אחרי הניצחון על האנגלים סבר וושינגטון לחזור להיות אדם מן השורה. רק אחרי כמה שנים נקרא להנהיג כדי להביא לשלום בין הקבוצות היריבות. בסופו של דבר, אף שנבחר לתקופת כהונה שלישית כנשיא, פרש וושינגטון מתפקידו כעבור, בהראותו דוגמה לבאים אחריו שלא לדבוק בכסא.

      אינני יודע אם יש יסוד היסטורי לסיפור על פגישתו של הגנרל עם החייל היהודי הפשוט, ושיחתו עמו 'בגובה העיניים', אך הסיפור משקף בהחלט את אישיותו של וושינגטון כמנהיג שלא גבה ליבו ולא נעשה שיכור מהכוח שבידו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • בסוף פיסקה 5:

        …פרש וושינגטון מתפקידו כעבור זמן קצר, בהראותו דוגמא…

      • ייתכן שהיחס הסובלני של האמריקנים כלפי היהודים נבע מהמורשת המשותפת של התנ"ך ומהעובדה שהיהודים לא היוו גורם המתחרה על השלטון ועל האדמות.

        לא כך היה יחסם של האמריקנים כלפי האידיאנים, שעימם ניהלו מאבק אלים על השליטה על הקרקע, מאבק שבסופו הוגלו האינדיאנים מערבה ונדחקו ל'שמורות'. מרבית המתיישבים האמריקנים האמינו 'כי לאינדיאנים אין נשמות והם אינם בני אנוש', ואין להם תקנה אלא בסילוקם או לחילופין בהכנסתם תחת כנפי הנצרות והקידמה (ויקיפדיה, ערך 'האינדיאנים בארה"ב', ליד הערה 1-2).

        על ג'ורג' וושינגטון נאמר: 'בשנת 1779 הורה הגנרל ג'ורג' וושינגטון… לתקוף את בני שבט הצ'ירוקי, להרוג בהם ולהחריב עד היסוד כל נקודות התיישבות שבבעלותם… וושינגטון עצמו כונה במהלך מלחמת העצמאות לכינוי Town Destroyer כאשר הורה על השמדת 28 עיירות (מתוך 30) שהיו בידי שבט הסנקה…' (שם, ליד הערה 3).

        מי יודע? אולי יימצא להם עתה גואל, ונשיא ארה"ב הנוכחי ידאג להשיב להם את עצמאותם ונחלותיהם?

  5. ש.צ שלום רב

    כתבת כאן לא מעט הערות חשובות ואתייחס אליהם:

    1.אתה צודק שנתוני הפתיחה של האמריקנים הייתה טובה הרבה יותר מאשר של הצרפתים ושהיה הרבה יותר קל להם לתת שוויון זכויות ליהודים כדבר מתקבל על הדעת לעומת אצל הצרפתים שאצלם זה היה בגדר חידוש גמור

    נכון הדבר שבצרפת המהפכנים עצמם ולא רק השמרנים התלבטו לגבי האמנסיפציה עד שהרוזן דה קלרמון טונר נתן את העמדה שהתקבלה לאחר הדיונים ש"היהודים כפרטים יקבלו הכל אך היהודים כאומה לא יקבלו דבר"

    אני מבין מדבריך שלאור ההבדל הזה אז "לפום צערא אגרא" ולכן מדגישים את עניין האמנסיפציה יותר בהקשר של צרפת מאשר ארה"ב אבל בכל זאת לענ"ד זה לא משנה את העובדה שעובדתית ארה"ב היא המדינה הראשונה בעולם המערבי שנתנה את האמנסיפציה הזו ואת האמת צריך לציין

    חוץ מזה שלדעתי אדרבה ואדרבה שזה שהדבר נעשה כברור מאליו הוא דבר הראוי לציון בתוך עולם שבו הדבר לא היה ברור כלל.

    2.בקשר לדבריך על האופי של ראשי המהפכה הצרפתית לעומת אופיו של ג'ורג' וושינגטון ושאר האבות המייסדים של ארה"ב- לראשי המהפכה כמו רובספייר ודומיו לא היה אופי מגלומני ותאב שלטון והם באמת ובתמים באו עם כוונות טובות ואידיאליסטיות מלכתחילה אך דרכם המוטעית הביאה אותם למצב המטורף של שנות הטרור ומשטר הגיליוטינות וכמו שאומר הפתגם הידוע "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות"

    3. לגבי אדמונד ברק ושיטתו על מעמד האצולה- בעניין זה אני דווקא מסכים עם המהפכנים יותר מאשר עם ברק ואני חושב שהמצב שבו ל93% מהעם לא היה כח השפעה לעומת אחוזים בודדים של אנשים שהיה להם מעמד וכח רב בגלל ייחוס בלבד ללא קשר כמעט למעשיהם וכישוריהם בפועל הוא מצב לא סביר בעליל שאכן היה צריך לשנות אותו

    אני לא מסכים באופן גורף עם כל השקפתו של ברק על המהפכה על כל פרטי דבריו וגם כאמור לא בעניין דעתו על מעמד האצולה

    אני כן מסכים אתו מאוד בביקורתו על הדרך של המהפכנים ובכך שאין קיצורי דרך בהיסטוריה ובניהול חיי החברה האנושית ושצריך להיות זהירים מאוד בניהול כזה עם הרבה ענווה כלפי חוכמת הדורות והניסיון המוכח ותמיד להיות בהרגשה שמוטל עלינו תמיד לנסות לשפר ולייעל את חיינו אך על תקן של "ננס על גבי ענק" וכדבריו באפילוג של ספרו "לשנות על מנת לשמר" ולא לשנות סדרי בראשית על סמך מגדלים הפורחים באוויר.

    [אגב מאותם סיבות ממש קרל פופר דווקא תמך באופן נלהב במשטר דמוקרטי כפי שבא הדבר לידי ביטוי בספרו "החברה הפתוחה ואוייביה" ויעויין שם ]

    חשוב להבחין בין השמרנות נוסח ברק לבין קיבעון -גם בריטניה של ברק הייתה מדינה שעברה שינויים במהלך הדורות והוא עצמו חי לאחר "המהפכה המהוללת" שם ואין בריטניה של ימיו של ברק דומה לאנגליה של ימי ריצ'ארד לב הארי בכל פרט ופרט.

    4.לגבי דבריך על היחס המחפיר לאינדיאנים-אתה צודק וכידוע לך גם היחס לשחורים לא השתנה בהקמת ארה"ב ולמרות שבהצהרת העצמאות של ארה"ב נאמר שכל בני האדם נבראו שווים ושניתנו להם ע"י הבורא זכויות טבעיות של חתירה לאושר וחירות עדיין העבדות נשארה חוקית וגם למנסח ההצהרה תומאס ג'פרסון שהיה הומאניסט וליברל גדול היו עבדים וכך גם לוושינגטון ששניהם עם זה שהחזיקו בעבדים היו בקונפליקט עם עצמם בנושא זה ובעניין היחס לאינדיאנים באותה הצהרה מופיע המשפט המתאר את הממשל הבריטי כזה ש"התאמץ להביא עלינו את היושבים בגבולותינו האינדיאנים הפראיים וחסרי הרחמים"

    וושינגטון בצוואתו ביקש לשחרר את כל עבדיו עם מותו וג'פרסון העלים עין מעבדים נמלטים והתייחס לעבדיו באופן חברי בניגוד למקובל אז ביחסי עבדים-אדונים והוא התבטא על כך שהוא חושש לעתידה של ארצו בהיותו מאמין שאלוקים כא-ל צדק לא ייתן לעוולה שבעבדות להתקיים לנצח.

    הם חשבו בעניין זה של העבדות שעדיין לא אכשר דרא לבטלה

    האבות המייסדים של ארה"ב והחברה האמריקנית של ימי ייסודה של הרפובליקה כמובן לא היו מושלמים
    וגם לאחר מכן בל נשכח שלאחר שחרור העבדים לקח מאה שנה עד שצאצאי העבדים המשוחררים יקבלו שוויון זכויות המובטח להם בחוק שאותו הם לא קיבלו בגלל הביזיון של פרשנות ה"נפרדים אבל שווים" לתיקון ה15 לחוקה

    לאחר שנים כמובן יש תיקונים בנושאים אלו לאור אותה הצהרת העצמאות

  6. אוסיף שלעניין האינדיאנים אכן מדובר בפצע עמוק בהיסטוריה של ארה"ב וב"ה בשנים האחרונות יש יותר מודעות לעוול שעשו המתיישבים האירופאים לאינדיאנים אך יש לזכור שמדובר בנושא מורכב

    המלחמה באינדיאנים הייתה מלחמת חורמה גם בהיות האינדיאנים עצמם לא היו צמחוניים ועדינים במיוחד בלשון המעטה

    המשך המשפט שציטטתי מהצהרת העצמאות של ארה"ב על "האינדיאנים הפראיים וחסרי הרחמים" מתאר כך את שיטות הלוחמה שלהם :

    "ששיטות הלוחמה הידועות שלהם מתמצות בהמתה ללא הבחנה של בני כל הגילים המינים והמעמדות"

    וזה היה דבר שבשגרה שאינדיאנים היו תוקפים כפר והיו עורכים בו טבח ללא הבדלי לוחמים לשאינם והיו מקרקפים ראשים של נשים וילדים בלי להניד עפעף

    תנסה להשוות זאת ללוחמה במחבלים מתאבדים או בקמיקאזות יפניים שנהיית באופן טבעי לחימה קשה יותר ועקובה מדם יותר

    באותה מידה עשו האמריקנים כשהחליטו להטיל את פצצת האטום על הירושימה ונגאסאקי כדי להכניע את יפן שלא הסכימה להיכנע בכל דרך אחרת במלחמת העולם השנייה.

    כמובן שאין בדברים אלו להצדיק בכהוא זה התנהגות ברברית מצד הממשל והבצא האמריקני נגד האינדיאנים אך מאידך צריך גם להבין איך התנהלה הלוחמה משני הצדדים ולהבין את היחס הקשה לאינדיאנים שתיארת בתגובתך.

  7. ואם כבר דובר על ההבדל בין היחס ליהודים לייס לאינדיאנים בארה״ב

    ראוי מאוד לציין שבמאבק למען זכויות האזרח ושוויון הזכויות לשחורים בארה״ב בשנות ה50-60 למניינם היהודים היוו קבוצה בולטת מאוד מבין הלבנים תומכי המאבק!

    אברהם יהושע השל צעד ביחד עם מרטין לותר קינג הי״ד בהפגנות כמצפן מוסרי

    כך ראוי לציין בהקשר זה את אבי הופמן ממנהיגי ההיפים ו״תרבות הנגד״ שהיה פעיל בתנועה לזכויות האזרח וכינה את עצמו ״לוחם דרכים יהודי״

    וכן שני הסטודנטים מייקל שווארנר ואנדרו גודמן הי״ד שנרצחו בידי בני עוולה מהקו קלאקס קלאן משום שהם ירדו ללוע הארי -מיסיסיפי הגזענית-בכדי לדרבן את השחורים להאבק על זכויותיהם החוקיות (פרשת הרצח של שניהם בנוסף לעמיתם השחור ג׳יימס צ׳ייני מתוארת בסרט המפורסם ״מיסיסיפי בוערת״)

    היהודים בארה״ב לא רק זכו לחירות ורווחה אלא הם נאבקו למען אחרים שיזכו בה גם הם

    לא לחינם כתב הרב קוק זצ״ל באורות התשובה ש״נשמתם של כנסת ישראל היא הצדקהמוחלט״

  8. אומנם ש.צ בתגובתו דיבר על ההשוואה על היחס לאינדיאנים אבל הבאתי דוגמא למאבק למען השחורים שכן גם הם היו קבוצה שהייתה מופלית לרעה בארה״ב למרות ההבטחה לשוויון ולכן כתבתי בתגובתי הקודמת על העזרה של היהודים להם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: