הבנת הכתובים כפי שהם / יצחק סטרשינסקי

 

 פרופ' משה דוד קאסוטו פירש את הכתובים לאור הזמן, המקום וההקשר שבהם נכתבו, ובכך ייסד גישה מדעית חדשה-ישנה בעולם הפרשנות המקראית. קווים לדמותו ולמפעלו לרגל יום פטירתו שחל בי"ט בכסלו

משה דוד קאסוטו

משה דוד (אומברטו) קאסוטו נולד בפירנצה (איטליה) בשנת 1883. בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי, ובמקביל קיבל חינוך כללי בבית הספר העממי והתיכוני של הממשלה. בשנת 1899, עם פתיחתו של בית המדרש לרבנים בפירנצה, שבראשו עמד הרב ד"ר ש"צ מרגליות, התחיל קאסוטו את לימודיו שם. במקביל לכך הוא למד באוניברסיטת פירנצה. בשנת 1906 הוא קיבל תואר דוקטור לספרות, שנתיים אחרי כן קיבל תעודת השתלמות בשפות שמיות, ובשנת 1909 הוסמך לרבנות.

כאשר סיים קאסוטו את לימודי היסוד באוניברסיטה נתמנה למורה בכיתות המכינות של בית המדרש לרבנים. באותה עת הוא גם שימש כסגנו של הרב הראשי בפירנצה, כרב בבית הכנסת, ולסירוגין כמזכיר הקהילה היהודית. באותן שנים עסק קאסוטו בעיקר בחקר תולדות יהודי איטליה וכתב סדרת מאמרים בנושא הזה. כבר בצעירותו נטל קאסוטו חלק בחיבור אנציקלופדיות שונות לעניינים יהודיים ובכתיבת ערכים באנציקלופדיה האיטלקית.

בשנת 1922 נתמנה לרב הראשי של פירנצה ולמנהל בית המדרש לרבנים. ב-1925, לאחר שנתמנה לפרופסור ללשון ולספרות עברית באוניברסיטת פירנצה, התפטר מהרבנות אבל המשיך לשמש מורה בבית המדרש לרבנים. בשנת 1932 נתמנה לפרופסור לעברית ולבלשנות שמית משווה באוניברסיטת רומא, ובהיותו שם קטלג את כתבי היד העבריים שבספריית הוותיקן. מאותו זמן התחיל להקדיש את רוב מחקריו למקרא, ובשנת 1934 יצא לאור מחקרו המקיף באיטלקית על ספר בראשית (יצא לאור בעברית בתרגומו של מ'הרטום בשם "ספר בראשית ומבנהו" בשנת תש"ן).

 בשנת 1938, עם הנהגת חוקי הגזע באיטליה, הודח קאסוטו מהאוניברסיטה. הוא קיבל הזמנות מארה"ב ומירושלים לכהן כפרופסור למקרא, והעדיף, ממניעים ציוניים, לבוא לירושלים. משנת 1939 כיהן כפרופסור למקרא באוניברסיטה העברית.

שיטה חדשה

מ"ד קאסוטו פרסם מאמרים רבים העוסקים במקרא ובשרידי הספרות הכנענית שנתגלו באוגרית, ואלו קובצו לאחר מותו בספר "מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון" (2 כרכים, תשל"ב-תשל"ט). בשנת תש"ב יצא ספרו "תורת התעודות" (הוצאה שנייה: תשי"ג), ובו הוא מתח ביקורת על השערת המקורות, ובשנת תשי"א יצא הספר "האלה ענת", שבו עסק בספרות האוגריתית והציג את תרגומיו לעלילות.

קאסוטו קיבל על עצמו להכין הוצאה חדשה של התנ"ך מטעם האוניברסיטה העברית על פי כתבי יד עתיקים, ובשנת 1944 נסע לסוריה כדי לחקור את כתר ארם צובה. כמו כן היה המייסד והעורך הראשי של האנציקלופדיה המקראית, כתב ערכים עבור האנציקלופדיה העברית, והיה חבר ועד הלשון העברית.

בנוסף לכל אלה, הגה קאסוטו תוכנית להוציא לאור פירוש מקיף על ספר בראשית ועל ספר תהילים ופירושים קצרים על יתר ארבעת חומשי התורה. הוא הספיק להכין פירוש לפרשת "בראשית" בשם "מאדם עד נח" (תש"ד) ופירוש לפרשת "נח" בשם "מנח עד אברהם" (תש"ט). בשנת תשי"ג, לאחר פטירתו, יצאו שני הפירושים מחדש כחלקים של "פירוש על ספר בראשית", בנוסף לפרקים מפירושו לפרשת "לך לך" בשם "אברהם וארץ הייעוד", שלא יצאו בחייו. קאסוטו גם הכין פירוש על כל ספר שמות, שיצא לאור בשנת תשי"ב. מן הראוי להעיר שהפירוש התמציתי לתנ"ך, המכונה "פירוש קאסוטו", איננו פרי עטו של מ"ד קאסוטו, אלא נכתב על ידי גיסו, פרופ' א"ש הרטום, והוצג כפירוש שנעשה על פי שיטת קאסוטו.

קאסוטו קבע שהשיטה החדשה בפירוש כתבי הקודש צריכה להיות השיטה המדעית, ושמגמתו של המחקר המדעי היא לעמוד על כוונת הכתובים בזמן שהם נכתבו, במקום שבו נכתבו, ובסביבה שבה נכתבו. בכך ראה קאסוטו את המשכה של דרך הפשט בפרשנות המסורתית, וטען שהליכה בדרך זו תואמת את הנחיית חז"ל שלפיה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאשר לצידו מתקיים הדרש.

במבוא לפירושו לספר שמות הדגיש קאסוטו כי דרכו הפרשנית שונה בהרבה מדרכם של רוב הפירושים המדעיים. קאסוטו כתב על הפרשנים שניסו לשחזר את "המקורות" המשוערים ולפרש אותם שהם "לא שמו לב אלא בדרך אגב ובמידה מצומצמת אל משמעות הסיפור שבתורה. בזה עשו את העיקר טפל, ואת הטפל עיקר. בשביל חוקר המקרא העיקר הוא הבנת הכתוב המקראי".

בדרך כלל אימץ קאסוטו את נוסח המסורה והדגיש את חשיבות פירוש הפסוקים לפי הקשרם. בנוסף, עמד קאסוטו בפירושיו על הופעת המילה המנחה. לדוגמה, קאסוטו עמד על הופעתה של "תיבה" הן בסיפור המבול והן בסיפור הצלתו של משה. בכך הוא סבר שהכתוב התכוון להעיר על הקבלה עניינית: "גם כאן וגם שם יש להושיע מן המיתה בתוך המים מי שראוי להיוושע ועתיד להביא תשועה לאחרים: שם תשועת האנושות, כאן תשועת העם הנבחר". 

בכמה מקומות בפירושו העלה קאסוטו את הרעיון שהתורה התכוונה להביע מחאה נגד השקפות שהיו נפוצות באומות העולם ואולי גם בישראל. כך, את הזכרת בריאתם של "התנינים הגדולים" (בראשית א, כא) הוא החשיב כשלילת הדעה המחשיבה את התנינים כיצורים מיתולוגיים, שיכלו להתנגד לא-לוהים או למרוד בו – כפי שמסופר על המלחמות של אלים בתנינים באגדות של עמים אחרים, ואולי גם בשירי העלילה, שלדעתו של קאסוטו היו בעם ישראל. כוונת המקרא לשיטתו הייתה לומר שהיו אלה בריות טבעיות, כמו יתר הבריות, ונבראו על ידי ה' כרצונו.

השוואה לאוגרית

בפירושיו וכן בכתביו האחרים הציע קאסוטו פתרונות לכמה קושיות שאיתן התמודדו פרשנים החל מתקופת חז"ל. אחת מהן הייתה הבעיה הכרונולוגית בציון שמותיהם של חצרון וחמול, בניו של פרץ בן יהודה, ברשימת יורדי מצרים (בראשית מו, יב). הרי ממכירת יוסף עד ירידת יעקב וצאצאיו למצרים עברו רק עשרים ושתיים שנה, ובאותו זמן התרחש סיפור יהודה ותמר. לפי הסיפור הזה אמור היה פרץ להיוולד לכל המוקדם קרוב לזמן הירידה למצרים, וקשה להסביר איך הוא בא למצרים עם שני בנים. פתרונו של קאסוטו היה שחצרון וחמול נולדו כבר במצרים, אלא ששמותיהם מופיעים ברשימת יורדי מצרים בתור ממלאי מקום של בני יהודה, ער ואונן, שמתו.

לבירור כתובים ועניינים לא מובנים במקרא השתמש קאסוטו לא אחת בכתבי אוגרית. את "לויתן נחש בריח", "לויתן נחש עקלתון" ו"התנין אשר בים" (ישעיהו כז, א), זיהה עם המפלצות המוזכרות בעלילה האוגריתית. לדעתו, הדמויות האלה הפכו לסמל של כוחות הרשע. כמו כן טען קאסוטו שיש דברים שנכתבו במקרא בדרך רמז והיו מובנים לבני ישראל כשהם נכתבו. כך, אליהו הנביא היה מהתל בנביאי הבעל ובין היתר אמר: "וכי דרך לו" (מל"א יח, כז). קאסוטו עמד על משמעותה של האמרה הזאת בעלילה האוגריתית, שבה סופר על כך שבעל לקח את קשתו וחיציו ויצא לדרך.

כמו כן, על סמך רמז בלוח האוגריתי למנהג של בישול גדי בחלב, שהיה כנראה טקס פולחני הקשור לברכת הפריון לאדמה, הציע קאסוטו הסבר לאיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט). בדרך זו צעד קאסוטו בדרכו של הרמב"ם שסבר שכוונת התורה באיסור הייתה לבטל מנהג אלילי (מורה נבוכים ג, מח). קאסוטו ראה את הקשר בין האיסור הזה לבין המצווה על הבאת ביכורים, המוזכרת לפניו באותו פסוק, והסביר שצריך להודות לה' על תבואת האדמה, אבל להישמר מעשיית מעשה הכנענים, ולא לבשל גדי בחלב אמו.

קאסוטו לא התמקד בדיוניו בשאלות היסטוריות, כגון קביעת זמנה של יציאת מצרים או מהימנותם ההיסטורית של הכתובים. לדעתו, תפקידו של המפרש "למסור להיסטוריון את החומר לדיונו, על ידי ביאור הכתובים על בוריים". כשפירש קאסוטו את הסיפור על קריעת ים סוף, הוא כתב על תופעות הטבע השכיחות בסביבות סואץ, והסביר את הרקע הטבעי של ההתרחשויות. יחד עם זאת, הדגיש קאסוטו שאין כוונתו להגיע לידי רציונליזציה של הסיפור המקראי, המתכוון בבירור לספר על הנס, אלא "להשתדל להבין כיצד מתאר הכתוב שלפנינו את מעשה הפלאים שהוא מספר, ומהו הרקע הטבעי של הפלא המסופר, שהרי ברור שאין כוונת הכתוב לשינוי סדרי בראשית, אלא לשימוש נפלא בסדרי בראשית עצמם".

סמך מחז"ל

קאסוטו ראה את הדרש כחשוב בפני עצמו, במיוחד כשמדובר בעניין הלכתי. לפעמים הוא הסתמך על דרשות חז"ל, שאותן ראה כמתאימות לפשט הכתוב. כך, ראה קאסוטו את פירושם של חז"ל למילה "לעבדה" (בראשית ב, טו), שלפיו הכתוב מתכוון לעבודת הקרבנות, כפשוטו של מקרא. גם את דבריהם על כך שפרעה אמר "פן ירבה" וה'אמר "כן ירבה" ראה כפשוטו של מקרא. לעומת זאת, היו דרשות אחרות שאותן הגדיר כלא מתאימות לפשט.

לגבי הפרשיות המשפטיות בתורה, סבר קאסוטו שהן אינן קודקס חוקים אלא הוראות דתיות ומוסריות בענייני משפט. קאסוטו חילק את ההוראות האלה לשלושה סוגים: א. הכנסת תיקונים במסורת המשפטית הקיימת; ב. התנגדות לפרטים מסוימים במסורת זו או ביטולם; ג. אישור בשם הדת לפרטים אחרים, שנחשבו ראויים גם על פי הדת הישראלית. קאסוטו השווה בין דיני הגוף בפרשת משפטים לבין חוקים ממזרח הקדום, והראה את ההבדלים ואת היתרון המוסרי של חוקי התורה, שחסה, למשל, גם על העבדים.

 כמו כן טען קאסוטו: "מכיוון שדיברה התורה כלשון בבני אדם ופנתה אל בני אדם, אין להתפלא על הדבר שהיא קבעה בעד דור המדבר דברים מתאימים למושגים ולדרכי החשיבה של אותה התקופה, בשינויים מתאימים לרוח האמונה הישראלית".

קאסוטו הציע כמה פירושים המסבירים את הדברים שנחשבו על ידי החוקרים הביקורתיים כאנכרוניזם. לדוגמה, ביחס למילים "והכנעני אז בארץ" (בראשית י"ב, ו) ציין קאסוטו שעליהן נאמרו שני פירושים. האחד נרמז כבר בדברי ראב"ע ולפיו הכנעני היה עדיין בארץ, כלומר שבזמן חיבורו של הכתוב כבר לא היו הכנענים בארץ. לפי פירוש זה מדובר באנכרוניזם. לפי הפירוש השני, פירוש הכתוב הוא שהכנעני היה כבר בארץ, כלומר כבר כבש אותה מהאוכלוסייה הקודמת. קאסוטו הציע את הפירוש השלישי. לדעתו, פירושה של המילה "אז" איננו "עוד" ולא "כבר", אלא כוונת הכתוב לציין, שאז, בימי עלייתו של אברהם, היו הכנענים בארץ, כלומר הארץ לא הייתה ריקה, ולכן אברהם לא היה יכול להיעשות לבעלה מיד.

יצחק סטרשינסקי הוא דוקטורנט במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בכסלו תשע"ב, 16.12.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 בדצמבר 2011, ב-גיליון וישב תשע"ב - 749 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. כל הכבוד!!מאמר כתוב היטב, יסודי וחשוב מאוד.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: