תולדותיו של האדמו"ר הראשון משטפנשטי, רבי מנחם נחום פרידמן, שי"ד בכסלו  הוא יום פטירתו. על תעלומת כתר הזהב והצימר שבנה למשיח

שטפנשט על גדות נהר פרוט, 1912

רבי מנחם נחום פרידמן, האדמו"ר הראשון משטפנשטי, בנו הרביעי של רבי ישראל מרוזין, נולד בתקפ"ג, 1823 (לפי דוד אסף נולד בתקפ"ד או בתקפ"ה – 1824 או 1825). הוא התיישב בעיירה שטפנשטי, על גדות נהר פרוט, בתרי"ב (1852).למרות שלא אמר דברי-תורה ברבים, כמנהג רוב חסידי אדמו"רי רוזין, ועל אף היותו תקיף, חסידיו העריצוהו. הוא נפטר צעיר בגיל 46, בי"ד בכסלו תרכ"ט (1869), וחסידיו עורכים מאז לזכרו ביום זה הילולא והתוועדות.

אביו, רבי ישראל מרוזין, אמר כי ששת בניו הם כנגד שישה סדרי משנה ורבי מנחם נחום, הבן הרביעי, הוא כנגד הסדר הרביעי, 'נזיקין'. ייתכן שבעומק כוונתו מונח הרעיון (שבת לא ע"א) הדורש את הפסוק (ישעיהו לג, ו) "והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא  אוצרו", ולפיו ישועות הן כנגד ספר נזיקין. יש כאן רמז כי בנו זה יביא בתפילותיו ובברכותיו ישועות רבות. ואכן, נודעה חצר חסידות שטפנשטי כמקום שבו ניתן לפעול ישועות.

לאחרונה התגלה במפתיע כתב-יד יחיד במינו, על-ידי הרב משה אליעזר קלרפעלד, משמש בקודש של הרבי מנחם נחום משטפנשטי. "מילין סתימין" הוא שמו של כתב היד והוא בן 110 עמודים. בכתב היד מצויים פרטים היסטוריים מחיי חצר שטפנשטי, תוך אזכור שמות אנשים ומקומות, שיחות שניהל רבי מנחם נחום עם אביו ועם בנו רבי אברהם מתתיהו, וכן כל המופתים והמאמרים של האדמו"ר.

תכריך הכתבים הללו לא נדפס עד כה והוא התגלה באחד מארכיוני העולם. אנשי מוסדות שטפנשטי רכשו אותו ב-10,000 דולר וכעת עומדים לפרסמו.

חדר המשיח

הרבי מנחם נחום הקים בארמון שבחצרו חדר גדול ומרהיב ביופיו שנקרא "משיחס צימר" – חדר המשיח – כמו שהיה לאביו רבי ישראל מרוזין בסדיגורה, ובו הכניס את הדברים היפים ביותר. הראשון במעלה היה "כתר הזהב", שהיה עשוי משלושה כתרים המונחים אחד על השני. יהלומים שובצו בכל אחד מכתרים אלו. בכתר הזהב היו גם שישה פעמונים וגילופין הבנויים על-פי תורת הח"ן (חכמת הנסתר).

בתחתית הכתר היו מוטבעות בראשי תיבות הכיתוביות: כ"ת (כתר  תורה), כ"כ (כתר כהונה) וכ"מ (כתר מלכות). צורף מומחה עסק במלאכה זו והוציא מתחת ידיו יצירה אמנותית מפוארת ומרהיבה ביופייה. היו בכתר גם שישה פעמונים וגילופים שנוצרו גם הם על-פי תורת הח"ן. את הכתר הניח האדמו"ר על שולחן סדר הפסח בשני הלילות.

ב"חדר המשיח" עמד שולחן גדול, סביבו שישה כיסאות, ועליו הונחו מנורת כסף מפוארת, "כוס  אליהו" וחנוכיות מפוארות, שטריימלים מיוחדים של צדיקים כמו המגיד ממזריטש ורבי ישראל מרוזין, אביו, ודברים יקרים אחרים. דלתות החדר היו עשויות עץ משובח, מעשה משכית. הכתלים צוירו, מעשה ידי אמן, בגוונים צהובים.

רק למנהיגי-עולם, למכובדים, לאדמו"רים ולרבנים ניתנה רשות לבקר בחדר, וגם זאת רק פעם בשנה. לפני כניסתם ל"חדר המשיח" נאמר להם: "שלו נעליכם מעל רגליכם כי אדמת קודש היא. דעו לכם, כאשר יבוא המשיח, גואל צדק, הוא ידור בחדר זה!". הם שמעו הסברים על החדר מפי המשמש בקודש, ר' אליהו שלמה לערער.

בצפת היה בית-מדרש עתיק של חסידי הרבי משטפנשטי, שנבנה עוד במחצית השנייה של המאה  ה-19 על ידי השליח ר' אברהם גרינברג, ובו התפללו ולמדו עולים מרומניה, שהיו חברי ה'כולל הרומני'. גם רבה של צפת, אברהם ליב זילברמן, היה ממתפלליו. בבית המדרש נמצאו ספרי-קודש עם חותם ביה"מ מרן האדמו"ר משטפנשטי. כשהבניין נהרס נמצאה אבן ועליה חותם "מה נורא המקום הזה, ביה"מ משטפנשטי", וכן מצאו חותם של בנו של האדמו"ר, רבי אברהם מתתיהו שליט"א, ששלח כסף להחזקתו.

בעיר יאסי שברומניה קיים "קלויז", בית-כנסת, על שמו של הרבי מנחם נחום. הבניין שהשתמר עד היום שופץ, וכיום הוא משמש בית-תמחוי של שרידי הקהילה הקטנה (המחבר ביקר בו בשנות השבעים של המאה הקודמת). כשפינו ממנו את כל התכולה מצאו בין הארגזים ספר תורה קטן בגודל 15 סנטימטרשהשתמר באורח פלא וכן שני זוגות תפילין וספרי-קודש החתומים בחותמת הקלויז. בדרך נס הצליחו להעלות את ספר התורה ארצה, והוא הועבר למשמרת למוסדות שטפנשטי, עד שיונח ב"בניין הישועות" החדש בקרוב בבני-ברק.       

הבן השלם

רבי מנחם נחום ביקש ביום הולדתו של בנו ב"זאת חנוכה" תר"ח (1847) שייקרא אברהם על שם המלאך ומתתיהו בשל הולדתו בחנוכה, על שם מתתיהו כהן גדול. ר' אברהם מתתיהו קיבל את שרביט ההנהגה של חסידי אביו בגיל 21-22, ומילא את תפקידו במשך 64 שנים. הוא נפטר בגיל 86 ונקבר בעיירתו. רבי אברהם הפך את שטפנשטי למרכז חסידי גדול, ולא בכדי אביו אמר עליו שהיה ה"אדם השלם".

הואיל ולא היו לרבי אברהם מתתיהו ילדים, הוא מינה את אחיינו, הרב מנחם נחום, הרב מאיצקאני בבוקובינה, למלא את מקומו. לאחר מלחמת העולם הראשונה ישב בחצרו, קיבל חסידים עם בקשות, "קוויטלך" לברכה, לאחר שאלו ביקרו אצל דודו. רבי מנחם נחום נפטר בסיוון תרצ"ג (1933) בגיל 54 ממחלה קשה, חודש לפני מות דודו, בכ"א בתמוז תרצ"ג (ראה בעניין זה מאמרי "האדמו"ר הפילוסוף", מקור ראשון, י"ד במרחשוון תשע"א). בכך הוחמצה השעה שיחליף את דודו באדמו"רות.

קשר מיוחד היה לרבי חיים זנוויל אברמוביץ, האדמו"ר מריבניץ, עם הרבי אברהם מתתיהו. בהיות רבי חיים זנוויל בן 3 נפטר עליו אביו. אמו האלמנה הביאה אותו לחצר רבי אברהם מתתיהו בשטפנשטי, ונשארה עם שני ילדים אחרים בביתה. הילד רבי חיים זנוויל גדל והתחנך על ברכי הרבי, כפי שהוא מעיד: "כבן  שלוש לקחתני אמי לבית רבי הקדוש, מסרה אותי לידו, ורבי הקדוש הושיבני על ברכיו, ומאז נתקשרתי אליו בקשר בל יינתק, ונפשי קשורה בנפשו". כאשר שאלו חסידיו את הרבי למי יפנו לאחר מלאת לו ימיו ושנותיו, הפנה את פניו אל ה"ריבניצר", שישב מהצד, הסתכל עליו ולא  אמר דבר. הבינו חסידיו שכוונתו אליו.

גם הנוצרים הרומנים העריצו את האדמו"ר. הם הביאו לחצרו מתנות מפירות שדותיהם, ועיתונים כתבו על  נפלאותיו ברומניה אף לאחר מותו. לאחר שהועברו עצמותיו לישראל, באו לבקר באוהלו הריק. הם האמינו שבזכות קדושתו, יגן על עיירתם. סיפורים רבים סיפרו עליו התושבים והאיכרים הנוצרים, על צדיקותו ונפלאותיו.

לאחר מותו של רבי אברהם מתתיהו הופקד 'כתר הזהב' המפואר והיקר למשמרת באחד הבנקים היהודים בעיר יאסי. בתקופת השואה פרצו אלמונים למרתף הבנק, הוציאו את הכתר והעלימו אותו. יש הטוענים ש"הכתר" הועבר לאחר קום המדינה בדואר דיפלומטי לישראל, בעת כהונתו של שר החוץ משה שרת. לדעת אחרים הוחזר הכתר לקהילה ברומניה בתשל"ח (1978), והוברח לניו-יורק לבית המכירה הבינלאומי "סותביס", שם נמכר בתשנ"ט (1999) בסכום של 1,325,000 דולר, להיסטוריון היהודי הבריטי הנודע מרטין גילברט, ששימש כביוגרף של צ'רצ'יל (החברה "סותביס" שומרת עד כה על כל הסיפור בסודיות קפדנית).

גילברט, שנחשב כמקורב למלכת אנגליה, נתן לה, לפי גרסה זו של הסיפור, את הכתר תמורת תואר אצולה. הוא גם הוריש לה את כל אוסף היודאיקה שצבר במשך חייו בשווי של מאות מיליוני דולרים. ואכן, יש הטוענים שראו את ה"כתר" הזה בין גנזי מלכת בריטניה וזיהו אותו על סמך סממנים יהודיים בתחתיתו.

לבסוף, לאחר חיפושים של שנים, נמצא הכתר, והינו כעת ברשות הנהלת ידידים של החסידות. הכתר עתיד להיות מוצג ב"בית שטפנשטי" החדש לכשיושלם בקרוב (בני-ברק תמוז תשס"ה, גיליון 14).

קבורה שלמה

היות ורבי אברהם מתתיהו היה קבור בשטפנשטי, שבה לא נותר אף יהודי, הוחלט על ידי חסידיו, בעצה אחת עם גדולי תורה ברומניה, באירופה ובארץ ישראל, להעביר את עצמותיו לארץ. וכך, בג' בחשוון תשכ"ט (1968), הובא ארונו לארץ לקבורה. כשהגיע הארון החלה התלבטות היכן לקוברו – בטבריה, ליד קברי האדמו"רים ממשפחת רוזין, כמו רבי ישראל מהוסיאטין, או בהר הזיתים בירושלים, סמוך למקום המקדש. לבסוף הכריע רבי שלמה מסדיגורה שחשוב לקוברו בגוש דן, כי במרכז הארץ חסר מקום להתפלל בו. על כן קבע הרב כי שם ייקבר הצדיק משטפנשטי. החסידים קראו למקום הזה "מירון של גוש דן".

וכך נקבר הצדיק בנחלת יצחק, וציונו הפך לאתר עלייה של המונים המבקשים ישועה. שני כוללי אברכים נקראו על שמו וכולל 'אומרי תהילים' יוסד על קברו. יום יום, ובייחוד בערבי ימי חמישי, באים אלפי יהודים מהארץ ומחו"ל להשתטח על קברו, מתפללים לרפואה שלמה של קרוביהם, לפרנסה טובה ולמילוי משאלותיהם לטובה.

והנה פלא, כשפתחו את הארון בבית הטהרה כדי לקבור את האדמו"ר, נרעשו הנוכחים לנוכח העובדה שלא שלטה בו הרימה וגופו הטהור נותר שלם. הרב יעקב לנדא, רבה של בני-ברק, ציווה שיוציאו את הצדיק מארון ויניחוהו על גבי מיטה רגילה כמנהג א"י. הלווייתו נערכה ביום ה' במרחשוון תשכ"ט. הרב יואל טוביאס ואחיו שלמה נשלחו לשמור על הארון ולומר תהילים כל אותו לילה, עד ההלוויה שנערכה ביום א'.

הארון הובא לישיבת  רוז'ין ברח' סוקולוב  בבני  ברק, ומשם  המשיך מסע ההלוויה לבית העלמין. צעדו בראש האדמו"רים והרבנים – רבי חיים מאיר מוויז'ניץ, הרב יעקב לנדא ועוד. האדמו"רים רבי משה מסדיגורה ומבוהושי אמרו קדיש.

לעיון נוסף: מחולל הפלאות משטפנשטי, פרקי הוד ממסכת חייו של מרן הצדיק משטפנשטי רבנו אברהם מתתיהו בן רבי מנחם נחום, א-ב, בני ברק תשס"ב-תשס"ג (אחראי הרב אברהם יעקב סלומון); דוד אסף, דרך המלכות: רבי ישראל מרוזין ומקומו בתולדות החסידות, ירושלים 1986, עמ' 374-375 ,460-461; כל הגיליונות בשם "בית שטפנשטי" שיצאו משנת תש"ס ואילך עד כה; "שיחת השבוע" חב"ד, 705, ד' תמוז תש"ס; "הצופה, י בכסלו תש"ס 19-11-1999; י"ח  בתמוז  תש"ס – 21-7-2000; השבוע  בפתח-תקווה, י"ח בתמוז תשס"ב, 28-6-2002.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ג בכסלו תשע"ב, 9.12.2011