המאמרים שבעיתון זה, הוקלדו כולם באמצעות המקלדת קודם שנדפסו והופצו על פני כל הארץ.

מה מקורו של הפועל "הוקלדו", ומנין הגיעה ה"מקלדת"?

ארבעה מפתחות

בפרשתנו מסופר על שתי נשותיו של יעקב שנפקדו בבנים. מטבע הלשון שנוקטת התורה בשני המקרים הוא "פתיחת הרחם". כך נאמר בתחילה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" – ולאחר שיולדת לאה שבעה מתקבלת תפילתה של אחותה הצעירה, רחל: "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".

התרגום הארמי הרגיל בינינו, תרגום אונקלוס, לא מאמץ את הנוסח המילולי של הכתובים, ומוסר במקום הביטוי "ויפתח את רחמה" את תוכן הדברים: "וִיהַב לַהּ עִדּוּי" (מילולית: "ונתן לה הריון" – כלשון הפשוטה שבסיומה של מגילת רות: "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן". גם בפתיחת ספר שמואל, כשנאמר על חנה כי "סגר ה' בעד רחמה", מתרחק התרגום הארמי מלשון המקרא ומוסר: "אִתְמְנַע מִנַּהּ וְלַד").

לעומת תרגומו של אונקלוס, התרגום הארץ-ישראלי ( כ"י ניאופיטי) מרחיב כאן וכולל בתרגומו מדרש ידוע:

ארבע מפתחן דאינון מסירן ביד רבון כל עלמיא ה', ולא מסרן לא למלאכא ולא לשרף: מפתחא דמטרא ומפתחא דפרנסתא ומפתחא דקבריה ומפתחא דעקרתא (= ארבעה מפתחות מסורים ביד רבון כל העולמים ה', ולא מסרם לא למלאך ולא לשרף: מפתח של מטר, ומפתח של פרנסה, ומפתח הקברות ומפתח העקרות).

התרגום תומך יתדותיו בלשון המקראות, שבהם מופיע השורש פת"ח ביחס לארבעת העניינים הנזכרים (למשל לגבי הגשמים: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים", וכן לגבי היתר).

גם בבבל הכירו את המדרש על המפתחות שבידי ה', אך בנוסח שונה מעט:

אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים… במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב "פותח את ידך וגו'". ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? אמר לך: גשמים היינו פרנסה (תענית ב ע"א).

ר' יוחנן (שבעצמו היה בן ארץ ישראל) תולה את מפתחות הפרנסה והגשמים בצרור אחד, ומונה רק שלושה מפתחות – בעוד מסורת ארץ-ישראלית אחרת, "במערבא אמרי", מוסרת שארבעה מפתחות הם (ואכן כך ראינו בתרגום הארץ-ישראלי).

אקלידא דמטרא

מה הקשר בין מדרש המפתחות לשאלה ששאלנו על מקורה של המקלדת?

נביט בדברי האגדה שבגמרא במסכת סנהדרין, המספרים על מקרה חריג שבו אכן הפקיד הקב"ה את אחד ממפתחותיו בידי שליח. כך מסופר על אליהו הנביא:

…בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא, וקם ואזל… כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא, כתיב "ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה", וכתיב "ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית" [תרגום הארמית: ביקש רחמים ונתנו לו את מפתח המטר, וקם והלך… כיוון דראה שישנו צער בעולם וכו']. בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים [ביקש רחמים שיינתן לו מפתח של תחיית המתים], אמרי ליה: שלוש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. יאמרו: שתיים ביד תלמיד ואחת ביד הרב! אייתי הא ושקיל האי [הָבֵא אחד וקַבַּל את השני] …

הגמרא מספרת על כוחו של אליהו הנביא, שכביכול היו מפתחותיו של הקב"ה בידו – ומשתמשת במונח הארמי למפתח "אקלידא". והארמית מנין לקחה? מן היוונית, שבה kleida פירושו מפתח.

נשוב כעת למקלדת. כיום אנו משתמשים בשורש קל"ד בעיקר בהקשר של הקלדה על מקשי המחשב, אך תחילת דרכו של השורש נוגעת דווקא לקלידי הפסנתר.

עד לפני כ-50 שנה נתכנו הקלידים שבפסנתר "מנענעים", על פי הפסוק בשמואל ב המספר על העלאת ארון ה' בידי דוד בנגינה ובזמר: "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים". כיוון שלא נודע מהם המנענעים, השתמשו במילה זו לכינוי הלחצנים שמניעים את פטישי הפסנתר ומכים על מיתריו.

בשנת 1955 החליטה הוועדה שישבה על מדוכת מונחי המוסיקה להקצות שם ייחודי למנענעי הפסנתר, ובחרה בשם "קליד". באנגלית נקראים הקלידים keys, מפתחות, והמקלדת כולה נקראת keyboard, מילולית: לוח מפתחות.

הוועדה בחרה ללכת בעקבות האנגלית, אך לא בחרה במילה השגורה "מפתח", אלא בתחליף ממקורותינו, הלא הוא הקליד – צורה עברית לאקלידא שפגשנו במעשה אליהו.

ההחלטה נתקבלה על לב המנגנים, ואלה העדיפו את הקלידים אל המנענעים הקשים להגייה. כך הפכו הקלידים לשם הרגיל ללחצני הנגינה. בהמשך, עם ריבוי השימוש במכונות הכתיבה, קיבלו אף כפתוריה את השם קליד (וכפי שבאנגלית נקראים המקשים כלחצני הפסנתר), ומכאן קצרה הדרך אל המקלדות שבמחשבים.

שאלה שעודנה צריכה בירור היא מדוע נקראו מנענעי הפסנתר באנגלית בשם keys, מפתחות? כפי הנראה, הדבר קשור לעובדה שתווי הנגינה עצמם נקראו בשם זה. בתחילה השתמשו במילה key לכינוי הצליל הפותח את הסולם, כמו בשם "מפתח סול", ובהמשך הפכה המילה key לשם כללי לתווים – ואף ללחצנים המפיקים אותם בפסנתר ובכלי נגינה אחרים.

הקלדה קדומה

בספר השאלות והתשובות של ר' מאיר מרוטנבורג, מובאים דברי שבח שכתב לרבנו אשר, תלמידו, כהקדמה לאחד הדיונים ההלכתיים – "יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחיא קמח וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צהיר ונהיר בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ילפיד…" (כרך ב' תשובה ר"מ).

ובכן, כבר באשכנז של ימי הביניים הכירו את ההקלדה. אמנם, ה"מקליד" האמור כאן הוא מקביל לסוגר ונועל – בבחינת מי שאין להוסיף על דבריו מאומה – בעוד ההקלדה אצלנו היא לא סגירה אלא פתיחה, בין להפקת צלילים ובין להעלאת אותיות ומילים.

yetsion@gmail.com

  פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' בכסלו תשע"ב, 2.12.2011