לפני שהמודרנה תשנה אותנו / יעל (פרוינד) אברהם

 

כמו חברו ד"ה לורנס, גם אלדוס האקסלי חווה זעזוע מהתרחקותה של החברה המערבית מן הטבע לצמיחתו של עולם צרכני, מהונדס ואנונימי. הדיסטופיה שכתב הייתה כנראה קיצונית מדי

 אלדוס לאונרד האקסלי

Aldous Leonard Huxley

סופר ומסאי בריטי

נולד: גודלמינג, אנגליה, 26 ביולי 1894

נפטר: לוס אנג'לס, קליפורניה, 22 בנובמבר 1963

יצירות ידועות: 'עולם חדש מופלא', 'האי', 'דבר והיפוכו', 'עיוור בעזה', 'דלתות התודעה'

 פעוטונים, חדרי התניה ניאו-פבלובית, הכריז השלט שבפתח […] אחד החניכים הצביע וביקש רשות דיבור. הוא מבין בהחלט מדוע אין להרשות לבני המעמדות הנמוכים לבזבז את זמנה של הקהילייה בקריאת ספרים. מה גם שתמיד קיימת הסכנה שיקראו דבר מה אשר יערער באורח בלתי רצוי את אחד הרפלקסים המותנים שלהם, אבל… ובכן. לשם מה הטרחה הזאת, שמטרתה לגרום לכך שאנשים מסוג דלתא תהיה בהם אי יכולת פסיכולוגית לאהוב פרחים?

המנהל הסביר בקוצר רוח. העובדה שמרגילים את התינוקות לצרוח למראה ורד נובעת מן המדיניות הכלכלית […] אהבת הטבע אינה מספקת עבודה למפעלים. הוחלט לבטל את אהבת הטבע לפחות בקרב המעמדות הנחותים; לבטל את אהבת הטבע, אך לא לפגוע בנטייה לצרוך אמצעי תחבורה.

[…] "יציבות", אמר המפקח, "יציבות. אין קיום לציוויליזציה ללא יציבות חברתית. אין קיום ליציבות חברתית ללא יציבות אישית". קולו היה כתרועת חצוצרה. בהאזינם לו, חשו כיצד הם גדלים, נאפפים חמימות.

המכונה פועלת, היא פועלת והיא חייבת להמשיך לפעול לעולמי עד. היעצרותה פירושה מוות.  

[…] הקוראים: תינוקי, אמי, אהובי, יחידתי; הנאנקים: חטאי גדול, אלי הנורא; הצווחים מתוך כאב, הממלמלים מתוך קדחת, המקוננים על הזקנה ועל העוני – היוכלו אלה להשגיח על המכונה?

('עולם חדש מופלא', תרגם: מאיר ויזלטיר, זמורה ביתן, 2008)

*

1931, בית דירות באיטליה. היום התבהרו השמים ומריה ניצלה את תכלת השמים ויצאה עם מתיו הקטן לסיבוב קל בפיאצה, משאירה אותו לבדו, עם הדפים הקמוטים של ד"ה לורנס ועם הגעגוע. שנה מאז שנכנע חברו המשורר לשחפת והוא יושב עם המכתבים הרבים שהשאיר בידיו, מקרבם לאפו כדי לראותם טוב יותר – עיניו לא חזרו מעולם לאיתנן מאז מחלתו – ומעבדם לדפוס, מייחל שיתוודע העולם עוד לגדולתו של משורר כביר זה. 'התיעוש פוגע ביסוד האנושי שבאדם', אמר לו בפגישתם מחממת הלב אז בניו-מקסיקו, 'ראה את הטבע הפראי, רחוק משאון המכונות, שומה על האדם להתאים עצמו לנטיותיו הטבעיות, להתמזג עם הטבע'. הוא מערבל באצבעותיו את בלוריתו העבותה, משפשף את עיניו מתוך הרגל, אולי ייטיבו עם ראייתו, ומרפרף שוב בדפים, מתפעל.

התיעוש שולט בכול, הוא חושב. עד לא מזמן שהה הוא עצמו בין כותלי מפעל הכימיקלים 'ברנר אנד מונד', נדהם מהיקום המתועש, המאורגן בתוך עולם כאוטי חסר סדר. ברדיו נשמעים קולות מדאיגים מגרמניה. שוב השתלטו הבריונים על הרחובות. הוא קם בנחרצות, סוגר את מקטורנו ומשתיק את המקלט המגושם. אמנם הוא חווה את המלחמה באחוזת גרסינגטון, מוקף בדשא ירוק ובענני רוגע, באוטולין מולר, בברטרנד ראסל ובעלמה הבלגית מריה ניס שהיא כעת אשתו, אך גם אליו חלחלו החרדות העמוקות, המשתקות. שום דבר אינו יציב עוד, והמדע – לימד אותו סבו, ואביו ואחיו – יש בו הכוח לשנות את החברה על פניה, ואולי לשנות את המין האנושי כולו. עתה נשמעים קולותיהם של חומי המדים בבניין הפרלמנט מזה, וקולו של מוסליני מזה, ומעולם לא היו דומים כולם כל כך אלו לאלו; ובאמריקה החופשית – שם מוצע אושר זול ברחובות, והמחשבה עליו מעבירה רגש דיכאון מצמרר בגבו. עולם חדש ומפחיד גדל ומתעצם כמפלצת מתועשת, עולם חדש ומופלא. ידיו ניגשות אל השולחן, הוא רוכן, מדביק את עיניו אל הדף ומתחיל לכתוב….

פסימיזם של מודרנה

'איזה עולם חדש מופלא, שאנשים כאלה יש בו' (מירנדה, 'הסופה' לשייקספיר).

כמו 'פרנקנשטיין' של מרי שלי, כמו 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד' של סטיבנסון, גם 'עולם חדש מופלא', הרומן הדיסטופי המכונן של אלדוס האקסלי, הפליא לספק תרחישי אימים על אודות שליטה מוחלטת באדם בכוח המדע הצובר תאוצה במאה ה-20, מה שהפך אותו לאחת מיצירות המופת העתידניות המשפיעות ביותר במאה ה-20. בעולם החדש על פי האקסלי ייווצר מין אנושי חדש בהתאם לצורכי פס הייצור התעשייתי, האדם יתנתק לחלוטין מהטבע – רצף התניות פבלוביות קבוע מראש יסייע לו בזה – וינוע לעבר שלמות פלסטיקית. הרעות החולות "ינוקו" מהעולם ויתחלפו בעולם מתוכנן ומסודר של קאסטות מהונדסות גנטית: ממעמד אלפא ועד מעמד אפסילון, כשלכל אחד מהם תפקיד ייעודי והכרה בגודל חשיבות התפקיד באמצעות היפנוזה שיטתית.

הדחפים בעולם העתידני יקבלו מענה ישיר: המתירנות תהפוך לכורח, האושר יבוא בדמות סם (הסומא). האמנות, הספרות והיצירה, תוצר נורמלי של ייסורי נפש והעדר סיפוק, ימצאו את עצמם בלתי נחוצים בעולם החדש שאינו מוליד מכאובי נפש או מאפשר מחשבה עצמאית. העולם החדש מעמיד את היעילות והתועלתנות מעל לכל צורך אנושי אחר.

עלילת 'עולם חדש מופלא' לא נועדה רק "להתגרות" באווירה הוויקטוריאנית השלטת (כשהיא סודקת את השמרנות המינית ועוקרת את התפקידים המשפחתיים מהמשוואה), והיא מהווה גם תוצר של פחד אמיתי: עם עליית הנאצים לשלטון האקסלי הוטרד לא רק מכוחו המאמיר של המדע, אלא גם מהאפשרות שיהפוך לכלי בידי משטרים אפלים – כשהוא חובר בכך לתלמידו ג'ורג' אורוול ב'1984' –  נבואה קודרת שאכן הגשימה את עצמה היסטורית במחצית המאה העקובה מדם.

הרלוונטיות של הדיסטופיה ההאקסליינית מתבטאת בכך ש'עולם חדש מופלא' נוכח מאוד בדיון האקטואלי האתי על אודות הגבולות המוסריים של טכנולוגיות הנדסה גנטית – הנקודה שבה יכולת ההתערבות הגנטית הופכת להרת אסון וחורגת מתפקידה הבסיסי לשרת את האדם. "המדע והטכנולוגיה", כתב האקסלי בפתח ספרו זה בשנת 1946, "ישמשו… כאילו נבראו למען האדם, ולא (כמנהג הנהוג היום, ועוד יותר מזה ב'עולם חדש מופלא') כאילו על האדם להסתגל אליהם".

למול העולם המהונדס, המחושב והמתוכנן היטב מעמיד האקסלי את הפרא, ג'ון האינדיאני החי בשמורה, משמר אורח חיים ואמונות פרימיטיביים, וממשיך לחיות בקרב המחלות, הזקנה, האהבה והאִמהות – מילים חסרות משמעות ואסורות עבור בני המעמדות. ג'ון מזהה את האושר המזויף שלהם, והמפגש בין העבר והעתיד, הפראי והסינתטי, הארעי והמהונדס, מוליד הלם תרבותי, הלם שחווה האקסלי בביקורו בארצות הברית: הלם הצרכנות, העדריות, הסיפוקים המיידים ויתר חוליי הקפיטליזם. באחד הראיונות שהעניק האקסלי שלושים שנה לאחר מכן, 16 שנה אחר תום מלחמת העולם השנייה, הוא התייחס לרוח הקודרת והפסימית המנשבת מן הרומן: "אנו שלושה מיליארדים הנתונים כסנדוויץ' בין המלחמה האטומית למעלה לבין המלחמה הביולוגית העצומה למטה… בשנת 2000 נהיה שישה מיליארדים, ומה נעשה כדי לחנך אותם? בעולם יש 700 מיליון נבערים מדעת. כן, אני חרד מאוד. הבורות – היא השואה. כדי למנוע את התמוטטות העולם יש למזג מדע ורצון טוב, מדע השמור למדענים בלבד נהפך לפשע, והוא משמש רק לתמרונים בהמונים…".

השראה לדור הביט

"כאשר דלתות התודעה נקיות, כל הדברים נראים כפי שהם" (ויליאם בלייק).

האקסלי נולד כבן שלישי לאחת המשפחות הבריטיות המיוחסות והידועות: סבו תומאס הנרי היה פילוסוף ומדען, ידידו הנלהב של דרווין ומפיץ התיאוריה האבולוציונית (ומשום כך זכה לכינוי 'הבולדוג של דרווין'). אביו לאונרד היה סופר, עורך כתב העת הספרותי 'קורנהיל מגאזין' ומנהל בית ספר. אחיו ג'וליאן ואחיו למחצה אנדרו היו ביולוגים מוכשרים. את לימודיו העביר בבית הספר של אביו ומשם עבר לבית ספר אחר, כשמורתו היא אמו – גם היא נצר למשפחה מכובדת, אחייניתו של המשורר מתיו ארנולד, ואחותו של הסופר המפרי וורד. האם, ג'וליה האקסלי, מתה כשהיה בן 14, ושלוש שנים אחר כך, ב-1911, חלה במחלה שעיוורה אותו למשך כשנתיים. עקב מחלתו קיבל האקסלי פטור משירות צבאי במלחמת העולם הראשונה.

עם חזרתה של הראייה למד ספרות באוניברסיטה באוקספורד, ואז לימד צרפתית תקופה קצרה באטו, כשאריק בלייר יושב בכיתתו, מי שמוכר יותר בשם העט שלו – 'ג'ורג' אורוול', "חברו" לנבואות הזעם. במהלך מלחמת העולם הראשונה בילה רבות באחוזת גרסינגטון, עובד כפועל חווה ומתרועע עם חבורת בלומסברי – חבורה של אינטלקטואלים, כותבים ואמנים, כמו ברטנד ראסל וקלייב בל. באותה אחוזה גם פגש אישה בלגית שתהפוך במהרה לאשתו ולאם בנו היחיד.

את שנות העשרים העביר האקסלי בלוויית אשתו ובנו בעיקר באיטליה, שם נכתבו מהחשובות שביצירותיו. השמועה מספרת שבשנת 1930 סעד האקסלי בברלין עם הקוסם אליסטר קראולי וזה הכיר לו לראשונה את המסקלין, סם ההזיות המופק מהקקטוס 'פיוטה'. אם נכונה השמועה ואם לאו, האקסלי יפגוש את הסם מאוחר יותר בעזרת הפסיכיאטר שלו, ויפתח במסע חוויות פסיכדליות שימצאו את דרכן אל הספרות בחיבורו המאוחר 'דלתות התודעה' ((Doors of Perception, שבו באו לידי ביטוי גם קרבתו החדשה לתורות המזרח ונהייתו אחר הכתיבה הפילוסופית.

התנסויותיו ויחסו הלוגי לסמים כאל אמצעי אידיאלי להתעלות רוחנית, גם אם מבלי לדעת את סכנותיו, משכו את דור הביט בשנות ה-60 להיתלות באילן גבוה כהאקסלי כעוגן לחוויותיהם הפסיכדליות. בשנת 1937 עבר האקסלי ללוס אנג'לס, ובה יבלה עד יום מותו. כשמתה מריה בשנת 1955 קרא האקסלי מספר המתים הטיבטי. שנה אחר כך נשא את לורה, סופרת גם היא, לאישה.

כשלושים שנה אחרי חזיון העוועים של 'עולם חדש מופלא' פרסם האקסלי את 'האי'. מפוכח יותר, בוגר יותר, מודע ל"טעות" האמנותית והרעיונית של הדיכטומיה בין הפרא לציוויליזציה המודרנית (הוא כתב על כך בפתח הדבר של שנת 1946), ידע האקסלי ב'האי' להציע חזיון אופטימי יותר, אבל לא נעדר ריאליזם: לצד אי אידיאלי הנאמן למסורת החיים המזרחית מתקיים אי דיקטטורי. כשחולה הראג'ה בסרטן הגרון – מחלה שתקפה את האקסלי עצמו – הוא נעזר ברופא אנגלי מן האי המערבי הסמוך ואז מתמזגת הציוויליזציה המזרחית עם המערבית. אלא שהאי המזרחי סופו שיושמד על ידי המערבי. "ואתה קורא לזה מסר אופטימי?", שואל אותו הכתב הצרפתי בראיון. "בהשוואה לעולם חדש מופלא פה אני מציע פתרונות", הוא עונה. "עם זאת, ברור לי מראש שהחברה לא תקבל את החברה האוטופית שלי, הפציפיסטית… לפיכך נבלע האי על ידי אי אחר. זה לא פסימיזם, זה ריאליזם. הפעם, על אף ספקותיי, יצרתי עולם טוב במידת האפשר…".

ב-22 בנובמבר 1963 היו אוזני כל העולם כרויות בדריכות לשמוע את החדשות הקשות שהגיעו מדאלאס: הנשיא ג'ון קנדי נורה למוות. בה בעת כתב האקסלי ללורה על גב פתק בדירתם המשותפת, ובהיותו נטול כל יכולת לדבר – סרטן הגרון כבר התפשט – רק שלוש מילים: '25 מיליגרם LSD'. לורה אשתו נעתרה לבקשתו האחרונה והזריקה לו את הסם שהיה אז חוקי בארצות הברית. כך יצא האקסלי למסע הזיות חדש ואחרון, לחוויה שנתפסה אצלו כרוחנית עילאית, והפעם לצמיתות. הוא שקע בעולם שכולו טוב, כשהידיעות על דבר מותו נבלעות במותו של הנשיא הנערץ.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח בחשון תשע"ב, 25.11.2011 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בנובמבר 2011, ב-גיליון תולדות תשע"ב - 746, יארצייט / יעל (פרוינד) אברהם ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: