צניעות שכולה פריצות / שלמה וילק

 

חברה המדירה נשים מן המרחב הציבורי בשם ערכי הצניעות והקדושה חוטאת בפורנוגרפיה הפוכה. כללי הצניעות של חז"ל קובעים כי ישנם מקומות גלויים, ולהם שם ופנים ולא רק יצריות נמוכה

המודעה כפי שהתפרסמה בעלון 'מחניים'

בשבת בראשית הוצאנו, ישיבת מחנים לבנים ומדרשת לינדנבאום לבנות, עלון דברי תורה שחולק בבתי הכנסת. מטבע הדברים הופיעו בעלון תמונות של כמה מבני הישיבה ותמונות של כמה מבנות המדרשה. כמה ימים אחר כך קיבלנו מכתב, מנוסח בעדינות ובכבוד מופלאים, ובו ביקש קורא נאמן שלא נפרסם יותר תמונות נשים בעלונים, והנימוק: "מי שרואה תמונות של נשים יכול להימשך אחר תמונות כאלה, ובמקום להיטהר מדברי התורה הוא יכול ללכת הפוך". לכן, "לענ"ד אין לשים תמונות של נשים בעלון קודש ואם אתה רוצה לצאת מספק אתה יכול לפנות לגדולי ישראל בעניין". המכתב הסתיים בברכה כי נזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

בדברים הבאים אבקש להגדיל תורה דווקא מתוך מכתב זה.

להאניש את הסובב

כשאדם נולד, הוא בן האנוש היחיד בעולם. כל מה שסביבו הם אובייקטים הנמצאים שם כדי למלא את צרכיו. הפנים של הוריו מטושטשים, ולמציאות כולה אין לא פנים ולא אישיות.

בהדרגה הוא לָמֵד להכיר פנים. תחילה של הוריו, אחר כך של הסובבים אותו. אם הצליח חינוכו של הנער, הוא לומד להביט בפנים הללו כבעלי צרכים נפרדים משלו, כבני אדם שהוא צריך לכבד ואף לגלות אחריות ומחויבות כלפיהם. הנער לומד שהאחר אינו שם כדי לנצל אותו, או להתייחס אליו ככלי לסיפוק צרכיו, אלא כמי שמייצג את פני הקב"ה בעולם. יש יצרים למתבגר ולאיש, הוא חומד את מה שיש לאחר, הוא משתוקק להפוך אותו לחפץ ללא פנים וללא שם, כדי שאפשר יהיה לקחת ממנו את מה ששלו ולנצלו – אולם הוא לומד כי יש להתגבר על היצרים הללו, לא לחמוד ולא לבטל את קיומו של האחר כיחיד ומיוחד.

אם זכה הנער, הוא ילמד גם לתת פנים ל"חפצים" שסביבו, לרכושו. הוא ילמד כי כשקונים דבר, אין זה קניין כדי לנצל ולחמוד, אלא כדי לכבד ולהיות אחראי. אם הוריו אנשי רוח ואמת, הם ילמדו אותו כי אין זורקים אוכל ולא קורעים בגדים, לא בגלל שיש רעבים באפריקה ולא כי הם עלו ממון רב, אלא כי הם שלו, חלק ממנו. צדיקים, ממונם חביב עליהם מגופם, כך אמרו חז"ל. גם לרכוש שלנו יש פנים ושם. אנו צריכים לכבד גם את העבד – הרי חז"ל הקפידו בכבודו – וגם את הרכב שלנו, לא לרצות רק להחליפם ולא להתאוות כל הזמן ליותר. העשיר הוא השמח בחלקו, לא זה המסתפק במועט דווקא, אלא זה המעריך את מה שיש לו כי הוא שלו, כי גם מה שיש לי הוא יחיד ומיוחד, גם בעולם שבו הכול נוצר באחידות נוראה.

איך שומרים על האיזון הנכון? איך נמנעים מלהפוך את מה ומי שסובבים אותנו לחפצים? איך חיים באופן שבו לכל איש ואישה וחפץ יש שם פרטי, לא רק שם משפחה או שם כללי? איך נזהרים מן הפיתוי לבטל את הקיום של האחר הן על ידי ניצולו או על ידי העלמתו מן המרחב כדי שלא להגיע לידי ניסיון?

כל עולם המצוות סובב סביב שאלות אלו. איננו מדברים לשון הרע כדי שהאחר לא יהיה "אחר", אנו שומרים על דיני הכשרות כדי שהבשר לא יהיה סתם "אוכל", אנו שומרים על הלכות טהרת המשפחה כדי שיחסי האישות יהיו חלק מזוגיות ולא יחסי תאוות וניצול, אנו שומרים שבת כדי שהעבודה תיעשה בשאר ימי השבוע מתוך שליטה ואחריות. חז"ל, שלא כמו חכמי האומות כולם, לא חששו מלקרוא ליחסי אישות – קידושין, לא אסרו לשתות יין שמא נחטא, לא מנעו אותנו מלאכול בשר שמא נישטף בתאוות, לא השביתו אותנו מעבודה שמא חיי החולין ירחיקונו מן התורה. היו שלבים שונים, אישיים ולאומיים, שבהם אמרו כי מוטב ללמוד תורה מלעבוד, שאסור לשתות יין או לאכול בשר (אחרי החורבן למשל). היו גם זמנים שבהם אמרו כי כשרחיים על צווארנו, כלומר כשאנו נושאים אישה, קשה לעסוק בתורה. אולם היו אלה תקנות שעה, הדרכות אישיות שנועדו לשעתן.

זכו לפנים וקול

יצר המין והרהורי עבירה הם אכן הבעייתיים ביותר, דווקא בגלל עזותם הרבה וחשיבותם לקיום כל חי. חז"ל חששו שנשים תהפוכנה לכלי לניצול מיני ולעבדות בחברה שבה לאישה לא היה כל מעמד אנושי, והמודל ההלכתי שבנו היה העצמה נשית במרחב הבית והרחקתן מן המרחב הציבורי. למעשה ביטלה מדיניות זו את הפנים ואת האישיות האוטונומית שלהן והשאירה אותן ללא קול. נמנעה מהן הזכות ללמוד תורה, להביע קול בקהילה. למעט נשים בודדות, שאר הנשים הוצבו בירכתי הבית, כשרק קומץ אנשים מכיר אותן בשמן, ללא מעמד כלכלי או רוחני עצמי כלשהו. נשים לא כתבו ספרים ולא שרו שירים, לא יצרו ולא תרמו תרומה ייחודית, כי גברים לא יכולים היו לשלוט ביצרם, והחוק לא יכול היה להגן עליהן מפני עדת הפריצים הגברית. כך קרה, זאת יש לזכור, גם למרבית הגברים בעולם, שנמנעה מהם הזכות לאנושיות, בשם האצילים או החכמים, אנשי הכמורה או משפחות המלוכה, עד למהפכת הידע.

זכינו ונשים מוגנות היום יותר מפני הגברים. יצר המין לא בוטל למזלנו, אולם נשים קיבלו פנים ושם וקול, הפכו להיות משמעותיות ויצירתיות. היצריות נותרה, אולי גם התפרצה במקומות שונים, אולם גם הציבור הדתי הכיר בכך שלנשים יש שם ופנים, שזכויותיהן אינן רק בגידול ילדיהן אלא בזכות עצמן, ושתרומתן לחברה, תרומה שהפסדנו שנים כה ארוכות, חשובה עד למאוד.

חז"ל קבעו כללי צניעות. לכללים הללו יש שני צדדים. האחד נוגע בכך שיש חלקים מגוף האיש והאישה שלולא הצניעות הם יהפכו לחפצים להשבעת העין והיצר, לניצול ולא למשמעות. אותם ציוו לכסות. השני אומר שלאותם חלקים שאין צורך לכסותם יש פנים ושם ומשמעות וקדושה. מי שקורא להדיר נשים מן המרחב הציבורי אולי עושה זאת מתוך מחשבה טהורה, אך מחשבתו מעוותת לחלוטין. מי שרואה תמונת אישה והדבר מעורר בו יצריות כלשהי, הוא אדם בריא. כך גם אישה הרואה תמונת איש. אולם אם היצריות הזו הופכת להיות פחד וחטא, אזי הפתרון אינו הדרת האישה אלא חינוך פנימי עצמי.

לא אדם

רבנים הקוראים למנוע מנשים לשיר משום שזו ערווה לא רק הופכים אנשים לחפצים, שהרי "ערווה" פירושה למעשה "פיתוי בלתי נשלט", אלא גם הופכים את הגברים לחסרי רגש ולב, ליצורים ילדותיים שאינם שולטים במעבר מיצריות לחטא. יש הרי רבנים רבים הפוסקים אחרת ומתירים שירת נשים בתנאים מסוימים של צניעות, ופסיקה זו יוצרת למעשה מצב שבו התלמיד השומע לרבו זה אינו רואה עוד בדבר ערווה.

רבנים החוששים מתמונת אישה בעלון פרשת שבוע גורמים לזילות האישה, להפיכתה לחפץ, להשתקתה הסופית – ולהפיכת האיש באותה עת לחלש ונרפה, לחסר אונים בכל המובנים. הם גורמים לכך שכשייראו אישה או תמונתה במרחב הציבורי כולו, ייראו רק פריצות וערווה, ולא אדם. כמה נורא הדבר.

כשאני רואה תמונת אישה כלשהי, כשהיא לבושה בצניעות הנדרשת ולא בפריצות כמובן, אני לומד להעריך ולכבד אותה, לקרוא על תרומתה ומעשיה, כמו תמונת כל אדם אחר. כשאני רואה, ולצערי כל המרחב מלא בזה, תמונת אישה הלבושה שלא בצניעות, איני רואה אישה אלא חפץ, ואני מתמלא חלחלה וגועל על ההשפלה שלה ושלי. כך אני מחנך את ילדיי ותלמידיי.

רבנים המתנגדים לגיוס בנות לצבא, כביכול בשם הצניעות, שוכחים לציין כי יש מסגרות מיוחדות לבנות המדרשות, שבהן הן מוגנות יותר מאשר בנות בשירות לאומי או באוניברסיטה, ולמעשה מסתירים את חששם כי השירות הצבאי מעצים את הבנות, נותן להן אמון ביכולתן להוביל ולהשפיע ולהחליט בעצמן, ובכך פוגע בנשיותן הרגישה והשברירית, הנתונה לחסדי האיש.

איכשר דרא

ולגבי לימוד תורה לנשים, הרי אין מי שחולק כי יש מקום "להתיר" לנשים מסוימות ללמוד תורה, והמחלוקת אינה אלא האם דורנו כולו הוא בגדר "נשים מסוימות", או שמא כבעבר רק נשים ספורות ראויות ללימוד תורה. כמי שמלמד תורה גם לבנות וגם לבנים מזה שנים ארוכות, אוכל לפסוק בבטחה כי איכשר דרא, ואשרינו שזכינו לדור דעה שכזה, שבו בת צריכה היתר דחוק שלא ללמוד תורה, ולצערי רבים מן הבנים צריכים היתר שלא ללמוד, כדי שלא יתחלל שם שמים.

העובדה כי ציבור גדול בארץ ובעולם פרץ כל גבול והפך נשים לחפצים נסחרים, ואינטימיות לפורנוגרפיה – אסור לה שתגרום לנו להפוך נשים לחפצים ואינטימיות לפורנוגרפיה מן הצד השני. זה אינו איזון ואינו חינוך, אלא שני הפכים הדומים להפליא. האלטרנטיבה שאנו צריכים להציב חייבת להיות תורת אמת, לא מתגוננת ומתנצלת. שורשה צריך להיות בתורה ובפוסקים וראשה במציאות החיים שלנו. אנו צריכים להציב גבולות, לשמור על האינטימיות שלא תהפוך לטומאה, על הנשים שלא יהפכו לחפצים, ועל האנשים שלא יהפכו לאטומי לב וחסרי רגש. כחומה בצורה עלינו לעמוד, לא בהתרת איסורי רבנים שונים ובתשובות מתוחכמות מדוע הדברים למעשה מותרים ולא אסורים, אלא בבירור ערכי ומוסרי והלכתי האוסר, מדין תורה ממש, להדיר נשים מן המרחב ולהשתיקן, המחייבן למסור נפשן על לימוד תורה, הקורא להן לבטא את כישרונן ולתרום לחברה כולה. בטוחני שאז גם ביתן וילדיהן יהיו טובים יותר.

הרב שלמה וילק הוא ראש ישיבת 'מחניים' ורב קהילת 'יעל' בירושלים

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב,  18.11.2011 

פורסמה ב-17 בנובמבר 2011, ב-גיליון חיי שרה תשע"ב - 745 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 16 תגובות.

  1. קראתי בשקיקה את מאמריך המעניין!
    אמור נא בבקשה, מי הם הרבנים "הרבים" המתירים שמיעת שירת אשה???
    יחיאל

  2. הבחורה שם אינה לבושה בדיוק בשיא הצניעות…

  3. מאוד אהבתי את המאמר כשקראתי אותו בעיתון.
    השאלה האם יגיע לאנשים הנכונים.

  4. הרב נותן למצוות בנושאי צניעות גברים מול נשים, טעם שמשייך אותן להקשר תרבותי מסויים ומכאן מגיע למסקנות לגבי הכיוון הרצוי לפסיקת הלכה בסוגיות האלו.
    ניתן למצוא סיבות אחרות לאיסורים אלו שיכולים להביא אותנו לאמץ את הגישה המחמירה (ומדירה נשים) גם בהקשר התרבותי הקיים.
    למשל:
    * חז"ל אסרו לגברים חשיפה מרגשת כלשהי לנשים (מלבד אשתו), כיון שהם דרשו מהגבר בלעדיות רגשית אל האלוקים (או התורה), והם מצאו בהתרגשות מנשים (שאינה חלק ממצוות אישות) דבר המסיח אותו מהרגש אל האלוקים.
    * חז"ל ראו ביחס בין גברים לנשים שיקוף (אקטיבי) של היחס בין הקב"ה לעם ישראל, ולכן כל פניה של אדם למי שאינה אשתו הנבחרת פוגעת ביחס הבלעדי של הקב"ה על עם ישראל.

    אני חושב שנימוקים כאלו הרבה יותר הגיוניים לאור הקיצוניות שבה התייחסו חכמים לחשיפה של גברים לנשים, מאשר נימוק שתולה את העניין בהקשר תרבותי/חברתי (הגנה על נשים).
    לאור נימוקים כאלו יכול להיות שאפילו עקרון חשוב כמו כבוד הבריות, היה מקבל רק מקום מצומצם בסוגייה הזו (דברי הרב קוק על נתינת שלום לאישה).
    בנוסף, התורה במקרים רבים העדיפה את הגישה של "סחור סחור ולכרמא אל תקרב" מאשר את העקרון המודרני של התגברות מתוך חינוך פנימי.
    האם הרב יוכל לפרט את המקורות שהביאו אותו לאמץ דווקא את הנימוק שהוא הזכיר ואת הגישה ההלכתית המקילה?

  5. מסכנים הדתיים/חרדים התאווה מעבירה אותם על דעתם! כל פיסת עור חשוף היא פורנוגרפיה. איך איך יכולים תמידי הישיבות לשלוט בייצר. שליטה עצמית על אנושית כזו ניתן לדרוש רק מהחילונים.
    עדר של בבונים שמתכסים בדיברי ״חכמה ופלפול״

  6. מאמר יפה, ברור וחשוב! נהניתי לקרוא – תודה 🙂

  7. משה, תודה על תגובתך המלומדת. כמה דברים לענ"ד בסערת מוחין:
    1. אתחיל מהסוף. הרי במצוות השעיר לעזאזל יש קריצה לעבודה זרה. האבן עזרא, הרמב"ם והרמב"ן, כמו גם הזוהר, הסכימו שזו עבודה לגורם זר במצוות הקב"ה. המאבק בעבודה זרה הותיר על מכונו ואפילו השתמש ביצר עבודה זרה, וודאי הכיר בו. הרי בבית המקדש היו אלמנטים אליליים, אפילו, לפי הרמב"ם עצם הקרבנות. לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, ודיברה תורה בלשן בני אדם, בכל המובנים.
    2. לא לגמרי ירדת לסוף דעתי והתרכזת במה שכתבתי על חז"ל. הרי מי שמסיר נשים לגמרי מן המרחב הציבורי לא מקדיש את תשומת ליבו רק לקודש, אלא הפוך. היעדרן של הנשים מנכיח אותן יותר. הרי, להבדיל, רוצחי נשים הרוצים להעלים אותם הם החושבים הכי הרבה על נשים. מי שמנסה להעלים ולהאלים נשים למעשה גורם לפריצות נוראה. הרבנים הללו גורמים לנשים להיות נוכחות יותר וגורמים לקולן להיות ערווה. אותם רבנים יצרם גדול כגדלם, ואולי הם הצריכים להימנע. אנחנו שנמנע, רק יצרנו יגדל.
    3. אם חז"ל רצו לשמור את הרגשות לכיוון הקב"ה, אז ההתרכזות באישה אחת תפקידה להקהות את הרגשות כלפי אישה, ע"י השעמום שבנישואין? תמהני. הרי קדושה הנישואין נועדה בדיוק להיפך – לרכז את הרגשות והיצרים, למצוא להם מקום ארצי של קדושה. האם יהודי חי עם אשתו חיי אישות וחושב באותו זמן על השכינה? אם יש כזה, אבוי לאשתו.
    3. כדאי ללמוד את דברי הרב שפרבר בספר על כבוד הבריות, שהביא מקורות רבים בעניין כבוד הבריות בחז"ל.
    4. איפה אתה מוצא בחז"ל הדרת נשים מוחלטת כ"כ? הרי גם הפוסקים התירו שירת נשים אם היא שירת קודש כמו שלחן שבת ליד אורחים וכדו'. ואיך אתה מסביר את ילתא, ברוריה או בנותיו של רש"י, המוכיחות כי נשים ראויות מותרות בלימוד תורה ובהנהגה? ומה עם דבורה וחולדה? חז"ל קבעו גדרי צניעות לא כדי שנשים תשארנה בבית, אלא כדי שיוכלו להיראות בציבור ולגלות את עצמיותן מעבר לערווה.
    5. הרב קוק התחרט על התנגדותו להצבעת נשים למשל.
    6. רב נחמן אמר לילתא כי כל מה שאסרה תורה התירה כמותו. התורה לא אסרה דבר לחלוטין, ואת יחסי האישות בין איש לאישתו הגדירו חז"ל כקדושה. האם אין קריאה להתגבר ולא לאסור לחלוטין? הרי הנצרות והאיסלם מתאפינים באיסורים גמורים כדי שלא נקרב לעבירה. לשיטתך, ראוי גם להמעיט בחשיבות יחסי האישות בין איש לאישתו כדי שלא לתת לגיטימציה להם משום שהם מובילים לחטא, או לאסור יין, בשר וכדו' לגמרי. חז"ל הרחיקו מעבירה, אך לא הגזימו כי ידעו שאז יפגשו עם העבירה מהצד השני של הכדור.
    7. איש אינו יודע לשער את הנזק שייגרם לילדים שאינם רואים נשים מגיל צעיר בבית הספר. סילוק המורות ממערכת החינוך לבנים יוביל לאסון רגשי. מי שלא רואה נשים במרחב הציבורי יהיה אדם חולה.
    8. נראה לך שאם דבריך עמדו בעיני חכמי ישראל, שיר השירים היה נכנס לתנ"ך? גם אם מדובר בקשר בין אדם למקום, הרי הוא מתבסס על קשר שאינו קשר נישואין, אלא דווקא אהבה לא ממומשת. אם גבר ואישה הם מודל לכנסת ישראל והקב"ה, אזי זהו דווקא קשר עם אישה שאינה מושגת.
    9. איננו מסבירים את חז"ל בדברי קבלה הלכה למעשה. הרעיונות שהבאת יפים ואולי גם אמיתיים, אך לא משמשים כהסבר לחז"ל ברובד הפשט, שהוא הרובד ההלכתי.
    10. מדוע נראה בעיני רבים כי האמירה שחז"ל פסקו מתוך מבט חברתי, כזלזול בחז"ל? בעיני זו עוצמתם, במבט המפוכח על החברה ובניסיון לתת לכל דור את הכלים להביא תורה אל חייו.
    11. דומני כי 'יסורים ממרקים' של הרב בזרעונים קורא לשבור את הקופסאות שאלקים הושם בהם, ולחפש את הנשגב. מי שמפחד מיופי, מי שחי בעליבות ובכיעור, מי שמפחד מיצר המתעורר בעקבות יופי כלשהו, כולל יופי נשי, יחיה חיים של עליבות (כמו שרואים את האנשים הללו הנלחמים בכל תרבות ומעוף רוחני), ויעבוד אלהים אחרים.
    12. מי שמפחד מיצר כ"כ, מפחד גם מיצירה. כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, משום שמי שמדכא את כח היצר, מדכא את היצירה. מכיר יצירה חרדית תורנית משמעותית מהשנים האחרונות? הרב נויוירט, שזכיתי ללמוד אצלו בכולל אריאל בבית וגן, כתב את שמירת שבת כהלכתה לפני שנים ארוכות, כאשר החרדיות הייתה עדיין יצירתית. גם אצלנו, מקור היצירה ייבש בקרוב, אם נבטל את שורשיו ונדכא אותם. הספרים היחידים שיוצאים לאור שם, הם מהדורות צילומים של ספרים ישנים או הבלים על סיפורי צדיקים או פתקים שרב כלשהו נתן למישהו. היצירה התורנית המשמעותית ביותר לצערי לא יוצאת מן הישיבות, ומה שיוצא הוא אפולוגטי, רדוד ומטיף. המוזות שותקות ללא התפעלות.
    13. דברי היו מסה עקרונית. שאלת מהם המקורות, אך לא בררת לעצמך האם ניכרת אמת בדברי. האם יש בדברי זיוף? נהיה אחרי תרבות קלוקלת? נסיון למצוא חן בעיני איש? פחד מעימות? האם הם נכונים בעצמם? אם לא, אזי נמצא בחז"ל למה לא. אם כן, נמצא בחז"ל למה כן. זו גדולתם של דברי חכמים. ואם אתה מצקצק בלשונך ואינך אוהב טיעון זה, אז הנה שני מקורות לטיעון זה דווקא:

    רבינו ירוחם הלוי, דעת חכמה ומוסר כרך ד' , עמ' יב'.
    ולפי זה צריך להבין הא דשמרו האבות דרך ארץ – כמו שמצינו בחז"ל (ב"ר פ' נה): ב' בנ"א נהגו בד"א אברהם ושאול שנא' "ויקח את שני נעריו", היינו שאברהם אבינו גם בלכתו לקיים ציווי ה' בעקדת יצחק אעפ"כ לא עבר על ד"א – באופן אחר מכפי שהורגלנו להבין דהוצרך לשמור ד"א משום דאין סומכין על הנס, ועיקר קיום הטבע היה מצד שאסור לשמור על הנס. אלא שהדבר הוא להיפך , שיש חיוב ומצווה על האדם לשמור טבע כיוון שהוא הזכרת אלקים, ומחוייבים לשמרו ואסור לעבור עליו, כמו שאנו מחוייבים לשמור כל מצוות התורה, כי הטבע הוא הרבי והמדריך אותנו. ואנו מחוייבים לשמוע לכל ציוויו. והדבר פשוט לפי"ז שיש חיוב ומצווה לשמוע אל השכל, אע"פ שלא מצאנו כל אזהרה על זה, כיוון שהשכל הוא הזכרת אלקים שנתן לנו כדי לשמרנו ולחנכנו… וכן באברהם שהשליך עצמו לכבשן האש אך ורק משום הכרת שכלו, דציווי ה' לא היה שם על זה, משום שהשכל הוא הרבי והמדריך ואסור בשום אופן לעבור עליו, ומחוייב לשמוע בקול ציוויו, עד כדי השלכת עצמו לתוך כבשן האש.

    שו"ת הרדב"ז א' נב'.
    אם אמר השלטון לישראל הנח לי לקצץ אבר אחד שאינך מת ממנו או אמית ישראל חברך… ותו דכתיב "דרכיה דרכי נעם" וצריך שמשפטי תורתנו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא עינו או לחתוך את רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו".

    רב טוב, ויה"ר שיאיר ה' עינינו.

    • לדן (שלמה וילק) – שלום רב,

      נושא הצניעות סוכם היטב בספרו של הרב אליקים אלינסון, האשה והמצוות: ספר שני: הצנע לכת, ירושלים תשמ"ג. שם מבוארים הדברים ממקורותיהם בדברי חז"ל עד לספרות ההלכה. ושם תמצא תשובה להשגותיך כנגד ההלכות שקבעו חז"ל ובעקבותיהם הפוסקים בנושא הצניעות.

      הערה אחת לגבי דבריך (בסעיף 8) שיר השירים מדבר על קשר מחוץ לנישואין – הרי שם מדובר על 'אחותי רעייתי', 'אחותי כלה'.

      בניגוד לגישתו של אחשורוש החושב שכבודה של אשתו הוא שכל העולם יראה את יופיה – סובר שלמה המלך שאדם צריך לדבק את מחשבתו ב'אחת היא רעייתי'. אף ספר משלי מציע לאדם לייחד את מחשבתו באשת נעוריו, 'יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך' – היא ולא אחרת. והוא למד זאת מהתורה שחרתה על הלוחות: 'לא תחמוד/ לא תתאוה אשת רעך'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

      • תיקון וציון מקור

        בפיסקה 2:

        … לגבי דבריך (בסעיף 8) שם אמרת ששיר השירים מדבר…

        בפיסקה 3, שורה 3:

        …'יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך' (משלי ה,יח)…

      • לגבי תמונות בבית הכנסת בכלל, כותב השו"ע (או"ח סי' צ,כג):

        'הבגדים המצויירים… אין נכון להתפלל כנגדם. ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר – יעלים עיניו' .
        ומוסיף הרמ"א: 'ולכן אסור גם כן לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהם – שלא תתבטל הכוונה'.

        ואם מדברים אנו על ביטול הכוונה, הרי שגם דברי התורה שבעלונים, גם ללא כל תמונה, עלולים להביא להיסח הדעת בתפילה, וכבר אמרו פוסקים: 'זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד'. ראה במאמרו של ר' אלחנן ניר, 'מות המתפלל', באתר זה.

        רעיון מוצלח לפתרון בעיית העלונים יזם רבה של כוכב השחר, הרב אהד קרקובר נר"ו. ליד המכולת שביישוב הוקם מיתקן נאה שאליו מגיעים העלונים בבוקרו של יום הששי. חובבי העלונים אוספים את העלונים בלכתם לקנות במכולת, וניאותים מהם בביתם.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אף מצד קדושת בית הכנסת, שנהגו כ'תיקון גדול' שהיה בעזרה בשמחת בית השואבה, להפריד בין עזרת הגברים לעזרת הנשים, אף שכולם היו לבושים בצניעות, וכן משום דברי הירושלמי (סנהדרין ב,ד): מפני כבוד בנות ישראל, שלא יהיו מביטין בנשים' – יש היגיון בהימנעות מפירסום תמונות, הן של גברים והן של נשים, בעלונים או בסידורים הנכנסים לבית הכנסת.

  8. יפה מאוד!
    בתור חילונית ופמיניסטית, מעודד לקרוא דברים כאלו.

  9. כאתאיסטית, רציתי לומר שריגשת אותי. כולי תקווה שעם ישראל ככלל, דתיים, חילוניים וחרדים, יפנים יותר דברי חוכמה כאלו.

  10. כן נכון. לכן הציבור הדתי לאומי כל כך חזק בשמירת התורה והמצוות, כל כך ניזהר מעברות שבינו לבינה. באמת בתגבות ראיתי שריגשת פמיניסטית אטאיסת וחילוני. ועל כן המאמר שלך מצויין, רק מכוון לכיוון הלא נכון. אם אתה רוצה לשרת את ה'- יש דרך. אתה בחרת בדרך בה ה' ישרת אותך. נמוך.

  1. פינגבק: איבדו את הראש « האחות הגדולה

  2. פינגבק: Hiding Women from Public View. Thoughts on Modesty | Chopping Wood Blog

להגיב על אור לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: