'נבחרת' ביקור חולים / נילי בן ארי

 

תקופת יבנה הועלתה על נס בידי ההיסטוריונים. ספרו של חוקר האגדה עזריה בייטנר חושף תבנית ייחודית השמורה לסיפורי חכמים על יבנה והופכת אותם לכלי הבעה רעיוני רב-עוצמה

סיפורי יבנה-ביקור חולים וניחום אבלים, עזריה בייטנר; אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, 365 עמ'

כתרים רבים נקשרו במסורת היהודית לחכמי יבנה, בני דור החורבן. אך האם יבנה וחכמיה הם היסטוריה או מיתוס? כנראה שגם זה וגם זה. ההיסטוריונים מצביעים על חשיבותה של התקופה לעיצובה של היהדות שלאחר חורבן בית שני. ואולם נראה שחז"ל הפכו את יבנה וחכמיה למיתוס של שינוי מהפכני ביהדות. שינוי הנובע מהחלפת מקום המקדש, המושתת על קדושה של מקום ופולחן, בקדושה של לימוד תורה.

ספרו של ד"ר עזריה בייטנר דן בסיפורים על אודות יבנה המופיעים בספרות חז"ל. ספר חשוב זה הוא הרחבה ועיבוד של עבודת דוקטור שנעשתה במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. ההרחבה והעיבוד הביאו לכך שהספר יהיה זמין ונגיש לציבור הלומדים ולציבור המשכיל בכלל.

המחבר מעלה את השאלה האם ייחודה של תקופת יבנה נתן את אותותיו גם בעיצוב ספרותי קפדני של הסיפורים העוסקים בחכמיה? התשובה שהוא נותן מבדיקת כל הסיפורים בשני הנושאים שנחקרו היא חיובית. כלומר יש מן המיוחד בסיפורים אלה, העוסקים בביקור חולים וניחום אבלים, המייחד אותם משאר סיפורי החכמים. ועדיין צריך הדבר להיבדק בסיפורי יבנה העוסקים בנושאים אחרים.

סיפורי יבנה זכו להתייחסות נרחבת במחקר, על ידי חוקרים משתי דיסציפלינות: היסטוריה וספרות האגדה. ההיסטוריונים חיפשו בהם את היסודות הביוגרפיים וההיסטוריוגרפיים, שבעזרתם שרטטו את דמותה של התקופה ואישיה. חוקרי ספרות האגדה מהאסכולה שהעמיד פרופ' יונה פרנקל חיפשו בהם את העיצוב האומנותי המשוכלל שבאמצעותו מתגלה העולם הרעיוני של חכמי יבנה.

מחבר הספר, שהוא מתלמידיו של פרנקל, הולך בדרך המחקר הספרותי. הספר עוסק בסיפורים על חכמי יבנה, הפזורים ברחבי הספרות התלמודית-מדרשית. בשל רוחב היריעה מצטמצם הדיון בשני נושאים: ביקור חולים וניחום אבלים. בסיפורים אלו לא נעשה עדיין מחקר שיטתי. נאספו לכאן כל הסיפורים באותם הנושאים והם נותחו ניתוח ספרותי מדוקדק. הניתוח מעמיד את הסיפורים במלוא הדרם האומנותי, האסתטי והרעיוני. מסתבר שכל הסיפורים האלה באים לבחון, מתוך הסבל האנושי, את השאלות התיאולוגיות של הצדק האלוהי בהנהגת העולם. הספר פורש לפני הקורא את מגוון התשובות הפילוסופיות והתיאולוגיות הניתנות לשאלות אלה, וחושף בזה את הגיוון הרעיוני הפוליפוני של חז"ל.

 לחז"ל אין פילוסופיה מסודרת נוסח הפילוסופיה היוונית. את פילוסופיית החיים שלהם הם מביאים באמצעות סיפורים ומדרשים. לסיפור יש יתרון על פני הפילוסופיה. הניסוח הפילוסופי הוא פלקטי, ואילו הסיפור משמר מאבק רעיוני ההופך את הרעיון הפילוסופי למורכב יותר ועשיר. כך מאפשר לנו בייטנר להתבונן, לאפיין ולהבין את עולמם הרעיוני של חכמי יבנה.

סיפורי ביקור חולים וניחום אבלים מתמקדים בנקודת שבר בחייו של אדם, בעמידה נוכח המוות (ביקור חולים הוא ביקור שכיב מרע, גם במקרא). זהו צומת הכרחי להתמודדות רעיונית-תיאולוגית עם סיבת המוות, מהות הסבל האנושי ושאלת צידוק הדין. דוגמה יפה לסיפור מסיפורי הספר מופיעה במדרש המכילתא לפרשת יתרו. היא מספרת לביקור חולים שערכו חכמים לרבם, רבי אליעזר. שלושה מן החכמים אומרים לרבי אליעזר, בעזרת דימוים שונים, מקומך בעולם הבא מובטח, ובזכות התורה שהרבצת בנו, גם מקומנו מובטח. העובדה ששלושת החכמים חוזרים על אותו רעיון, ובדפוס ספרותי זהה, תמוהה. רבי עקיבא שובר באחת את הרצף, את התבנית ואת הרעיון ומתריס: "חביבין ייסורין". מסתבר שרבי אליעזר הבין מיד את המסר והוא מבקש להזדקף ולשמוע את דברי ר' עקיבא. ר' עקיבא דורש דרשה על המלך הרשע מנשה בן חזקיה, שאביו הצדיק לא הצליח ללמדו תורה, ורק מתוך הייסורים שגרמו לו אויביו הוא חזר בתשובה. המסר הרעיוני הוא שהייסורים אינם רק עונש, אלא הם בעיקר הזדמנות הניתנת לאדם לעשות חשבון נפש אמיתי ולחזור בתשובה. ויותר מזה: בלי ייסורים הוא לא יוכל לחזור בתשובה אמיתית.

בייטנר העלה במחקרו שתבנית זו, של ארבעה חכמים הבאים לבקר חכם אחר בנקודת צומת בחייו, חוזרת בסיפורי יבנה, ואפילו  שמות החכמים חוזרים. תבנית זו היא קדומה ומופיעה כבר במקרא בסיפור איוב, שהוא הדגם לסיפור זה. קיימות מעין "נבחרות" קבועות של חכמים לנושא ביקור חולים, או ניחום אבלים. על פי התבנית, כל אחד משלושת החכמים הראשונים נושא דברים בעיצוב ספרותי ורעיוני זהה, והחכם האחרון, שהוא תמיד ר' עקיבא, שובר את הנוסחה וזורק רעיון חדש. רבי עקיבא הוא האנטגוניסט, המחדש המהפכני, ובדבריו יש לחפש את הרעיון העיקרי של הסיפור.

המדגם שנבדק עוסק בסיפורי יבנה כפי שהם מופיעים במקורות תנאיים ואמוראיים, ארץ-ישראליים ובבליים. בכולם נמצאה תבנית מגובשת, דפוסי לשון חוזרים וגיבורים משותפים. מולם הביא החוקר כקבוצת ביקורת סיפורים על חכמים שלאחר תקופת יבנה, העוסקים גם הם בנושאי ביקור חולים וניחום אבלים. בניגוד לסיפורי יבנה, שאצלם נמצא דפוס חוזר מובהק, לא ניתן להצביע על גיבוש ספרותי ברור בין הסיפורים על חכמים שלאחר תקופת יבנה.

ייתכן שניתן, כלשונו של המחבר "לזהות כאן ידיים מכוונות של יוצרי הסיפורים שבאו מזמנים ומקומות שונים, ואימצו קודים ספרותיים אחידים בעלי משמעות רעיונית ברורה שנבעה מהצורך לשמור את ייחודה של תקופת יבנה". בהקשר זה מוצע כאן שאפילו המקום – יבנה, ואנשיו – חכמי יבנה – משמשים כקודים ספרותיים-תרבותיים במרחב הספרות התלמודית-מדרשית. מכל זה נראה בעליל שיש ייחוד בסיפורי יבנה.

המחבר מחדש בזה חידוש חשוב בזיהוי קודים ספרותיים לעיצוב רעיון מסוים. ככאלה, הם נבחרים לכתחילה על ידי המספר, המבקש לעצב סיפור חדש ולא לעבד סיפור קיים. הסבר זה יכול לשנות את ההתייחסות לתופעת המקבילות הספרותיות בספרות התלמודית-מדרשית בכלל.

החידוש העיקרי במחקר זה הוא ההוכחה שקיימים קשרים אינטרטקסטואליים מובהקים בין סיפורים שונים, קשרים המאפשרים להגדיר קבוצות סיפורים זו כקורפוסים. עד כה מקובל היה להגדיר 'קורפוס', בהקשר ספרות חז"ל, כלקט של סיפורים שנאספו ונערכו יחד, בידי עורך ספרותי, ששיבץ אותם כקובץ בתוך חיבור מחיבורי התורה שבעל-פה. במחקרו זה הראה המחבר שישנן קבוצות סיפורים בנושא מסוים, העונות על הקריטריונים של 'קורפוס', גם כאשר אין הסיפורים מקובצים במקום אחד. יתר על כן, הקרבה הגדולה בין סיפורים אלה חוצה גבולות של זמן ומקום. הם נמצאים בחיבורים תנאיים קדומים ובחיבורים אמוראיים מאוחרים, במקורות ארץ-ישראליים ובמקורות בבליים גם יחד, ועם זאת הם שומרים על זיקות ספרותיות ורעיוניות חזקות ביניהם. הדבקות המאלפת בדפוס זה מלמדת על עוצמתו ככלי הבעה רעיוני, שלא נס לחו במשך מאות בשנים. זוהי תופעה שלא עמדו עליה עד כה ויש בה פריצת דרך בחקר ספרות חז"ל. הקורפוס יוצר עימותי-על רעיוניים, מגוון ומעשיר את המורכבות הרעיונית, ובזה הוא מרחיב עד קצה גבול היכולת את העולם האידיאי של חז"ל.

המחבר מציע שהדגם המחקרי-ספרותי הזה מתאים גם לסיפורי יבנה נוספים, העוסקים בנושאים אחרים. ואם כך הוא, יתכן שניתן לראות בקורפוסים הקטנים של סיפורי יבנה בנושאים השונים, חלק מקורפוס גדול של סיפורי יבנה, שמשמר בתוכו את ייחודה של התקופה, כפי שעוצב בידי חכמי יבנה עצמם, ויותר מזה בידי חכמי הדורות שלאחר תקופת יבנה. מבחינה זאת מהווה המחקר הזה חלוץ למחקרים נוספים שיקיפו את התופעה הגדולה של מכלול סיפורי יבנה.

רקמת הסיפורים שהובאה כאן בפני הקורא וניתוחם המלומד, חושפים גוונים רבים של עושר מחשבתי, רעיוני ויצירתי רחב. שפתו של עזריה בייטנר רהוטה, הסיפורים שנבחרו מרתקים, ומסקנות המחקר השיטתי מפתיעות ומעניינות מאד.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ג בתשרי תשע"ב,  21.10.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 באוקטובר 2011, ב-גיליון בראשית תשע"ב - 741, יהדות, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: