שבויים בנבואות של שקר / אברהם וסרמן

 

מאורעות ממלכת יהודה בימי ירמיהו מלמדים כי גם כאשר המציאות הפוליטית מצדיקה את טענות הנביא, לציבור הדבק באידיאולוגיה הופכית קשה להודות בכך. לא מספיק לומר "אמרנו לכם"

וויליאם בלייק, נבוכדנצר, 1795

נאמנותו למלך מצרים והחשבון הפוליטי שעשה הובילו את יהויקים למרוד במלך בבל, שהיה עסוק מכדי להילחם בו בעצמו ושלח במקומו גדודי-עונשין (מלכים ב, כד). ירמיהו הנביא נשלח במקביל כדי להשיבו לדרך הישר אך מאמציו עלו בתוהו. יהויקים מת והוא בן שלושים ושש בלבד (שם). כגודל רשעו כך היה גודל בזיונו במותו, והוא הושלך ונקבר מחוץ לירושלים "קבורת-חמור". אף הספד לא נישא עליו במותו, כדברי ירמיהו הזועמים שבשרו לו את אחריתו (ירמיהו כב). ירמיהו יכול היה להישיר מבט אל שומעיו ולטעון בלהט – אמרתי לכם לא למרוד במלך בבל שנבחר בידי ההשגחה העליונה לשלוט באזור!

בנו יהויכין מלך תחתיו, אך אף הוא לא למד את הלקח והחל במגעים עם מצרים. מלך בבל שמע על המתרחש ובא עם צבאו למצור על ירושלים. מצור כזה לא נראה מימי סנחריב, והמלך לא עמד בו. שערי ירושלים נפתחו לפני נבוכדנצר, והבבלים הגלו את המלך, את נשותיו ואת אמו, ואף לקחו כלים מבית המקדש. כדי לסרס את כוחה הצבאי של יהודה, הגלו הבבלים גם את הכוחות המיוחדים והמאומנים של המלך ואת ראשי תעשיית הנשק ואת אמני החרושת (מלכים ב, כד). שוב פנה ירמיהו אל העם בדברי תוכחה על שלא שמע בקול ה' והגיע למצב הנורא של הגליית הצמרת השלטונית וכלי המקדש. הוא הזהיר שאחר הגלות יבוא חורבן אם לא יעצרו אותו בעוד מועד.

במאבק עם השקרנים

מאבק קשה במיוחד היה לירמיהו עם נביאי-השקר, כיוון שאלה היו בעבר נביאי-אמת וסגנונם היה נשמע אותנטי. בנוסף, היו אומרים דברי-נחמה המתובלים באמונה ביכולתו של ה' להתגבר על הגויים, מה שגרם לשומעים להשתכנע.

לא זו בלבד, אלא שגלות כלי בית-ה' שימשה דווקא את הטוענים שבמהרה תבוא התערבות א-להית כדי להשיב את המלך יחד עם כלי המקדש לירושלים. כך נוצרה תחרות בין הנביאים, ובעוד חנניה בן עזור מנבא על שבירת עולו של מלך בבל מעל ישראל ועל חזרת הכלים והגולים, הרכיב ירמיהו מוט על צווארו ודרש מהעם וממלכו להיכנע למלך בבל. חנניה הגיב ושבר את המוט, ושוב ניבא בשם ה' על שבירת עולו של מלך בבל. המצב היה מורכב, ונדרשה התגלות נוספת לירמיהו כדי לשכנעו שחנניה דובר שקר. ירמיהו התנבא בשנית, והוסיף שעונשו של חנניה לא יאחר לבוא והוא ימות באותה שנה. וכך אכן קרה (ירמיהו כח).

שוב יכול היה ירמיהו לטעון – אמרתי לכם, ולהוכיח שהוא נביא אמת. אך בכל אלה לא היה די כדי לשכנע את הכוהנים והשרים. ירמיהו נקט צעד דרסטי ושלח מכתב אל הגולים שבו הוא מורה להם לקבוע את משכנם בבבל, ולא לצפות לשיבה מהירה ארצה. לעומת נביאי השקר המנבאים לעם היושב בציון ומורד במלך בבל "שלום שלום" (ירמיהו ו), הוא מבקש מהם להתפלל לשלום המלכות הבבלית ועיר הבירה שלה כיוון שמעתה יחיו בצִלם. נביא השקר, שמעיה הנחלמי, שלח לירושלים מכתב חריף שבו הוא דורש מצפניה והכוהנים שעמו לכלוא את ירמיהו בצינוק המיועד למשוגעים המתנבאים. תגובת ה' בידי ירמיהו הייתה מיידית וקשה – הוא שלח לגולה מכתב ובו פורענות לשמעיה ומשפחתו (ירמיהו כט). על אחאב בן קוליה ועל צדקיהו בן מעשיה, שני נביאי-אמת שהפכו לשקרנים וניבאו כל העת נחמות לישראל, אמר ירמיהו שעונשם מידי מלך בבל יהיה כה גדול וקשה עד שיהפכו למשל ושנינה בפי כל המאחל רעה לשונאו (שם כט). נבואותיו על אישים אלה נתקיימו, אך המנהיגים טרם השתכנעו.

האשמה: רפיון כוח

במקומו של יהויכין, מינה נבוכדנצר את דודו, מתניה בן יאשיהו, וכדי להמחיש שהוא אינו אלא כלי בידי מלך בבל שינה את שמו לצדקיהו.

צדקיהו לא הצליח ליטול באמת את רסן השלטון. שרי-יהודה והעם חשו קשר חזק ליהויכין הגולה, שהיה פרו-מצרי ושהתאים לתפיסה הרווחת באליטה השלטונית, שלא היתה מוכנה לשנות את דרכה גם לנוכח הכישלונות החוזרים ונשנים.

נביאי השקר המשיכו לשאת "נבואות-נחמה", תוך שהם מסייעים לשרים הדוחפים את צדקיהו לחדש את הברית עם המצרים. אך צדקיהו נשבע אמונים למלך בבל, והיה כבול מוסרית ודתית לשבועתו (פסיקתא-רבתי, כו).

ירמיהו שב ולעג לנביאי השקר על האשליות שהם מפיצים, תוך שהוא שב ומזכיר את שהזהיר אותם מראש. וכל שאמר – התקיים. אבל המלך הסגירו לידי נביאי-השקר ותומכיהם ואלה דנו אותו למוות בטביעה בבור-טיט על החלשת כוח העמידה הלאומי. ברגע האחרון ממש ניצל ירמיהו בידי עבד מלך הכושי, שהתחנן לפני המלך על נפשו של הנביא (ירמיהו לח).

צדקיהו נכנע לדרישת שריו ומרד במלך בבל, וזה האחרון יצא בחיל כבד להכניע סופית את יהודה המורדת.

נבוכדנצר היה בשיא כוחו והכניע את ערי המבצר בזו אחר זו. למעשה נשארו רק לכיש, עזקה וירושלים שבאה במצור בשנה התשיעית לצדקיהו (ירמיהו לד). המלך הבין את חוסר התוחלת שבמאבק, אבל נביאי-השקר פתחו במתקפת תעמולה כשהם שבים ומזכירים את מצור סנחריב אשר דמה למצבם עתה. כמו בימים ההם, ימי חזקיהו, הבטיחו לשומעיהם, יעשה להם ה' נס אם רק לא ייכנעו! ירמיהו נדרש לומר דברי חיזוק ללוחמים, כישעיהו בזמנו, אך עשה את ההיפך הגמור והטיף לכניעה לבבלים, מה שקומם עליו את האליטה השלטונית שראתה במעשה זה בגידה באינטרס הלאומי. תוך כדי המצור דרש מהלוחמים להיכנע ולמסור עצמם לבבלים כדי להציל את עצמם ואת העיר והמקדש מחורבן (ירמיהו כא).

חזרה זמנית

ירמיהו ראה שהמלך לא מוכן, ובעיקר לא יכול, להיכנע לבבלים, כיוון שהשרים לא אפשרו לו. לכן דרש מהנהגת יהודה המצפה לנס, כדברי נביאי-השקר, לשפר מעשיה כדי להיות ראויה לו. לא ייתכן – טען באוזניהם – שתסמכו על הנס כשאינכם זכאים לו. על-כן, שב ודרש ממלך יהודה להשליט צדק ומשפט בעירו כדי להינצל ממלך בבל (ירמיהו כב). אך זה העדיף את עצת שריו לפנות לעזרת מצרים. כשזו בוששה לבוא, נענו המלך ושריו להפצרות ירמיהו לשחרר את עבדיהם העברים שבהם החזיקו שלא כדין, כדי להינצל מהמצור. השחרור נעשה בטקס רב-רושם, בכריתת ברית תוך מעבר בין בתרי-עגל. מיד לאחר מכן הגיעה שמועה למלך בבל שמלך מצרים יוצא לקראתו למלחמה, והוא עזב את יהודה כדי לרדת דרומה להילחם בו. ירמיהו יכול היה לכאורה לחגוג את ניצחונו ולומר – אמרתי לכם! חזרה בתשובה היא שתציל את העיר!

אך המלך ושריו סברו שלא היה זה נס אלא קיום ההסכם עם מצרים, ולכן לא שעו אל דברי הנביא וביטלו את שחרור העבדים. הנבואה המיידית בפי ירמיהו הייתה שמלך בבל עוד ישוב, מה שאכן קרה תוך זמן קצר (ירמיהו לד). באותם ימים נעצר ירמיהו בחשד שהלך להסגיר עצמו לבבלים, והושלך לבית הכלא לעריקים. כששב צבא בבל, כפי שניבא ירמיהו, פנה המלך שוב לירמיהו הכלוא כדי לשאול בה', אך בפי ירמיהו לא היו בשורות טובות. הוא שב וניבא לו על מפלתו, תוך שהוא לועג לדברי נביאי-השקר המנבאים שמלך בבל לא ישוב לצור על ירושלים. לבקשת ירמיהו, הוציא אותו המלך מבית-הכלא הקשה שבו נשקפה לו סכנת-מוות, והעביר אותו לבית הכלא המלכותי – שם היה מוגן יותר. המלך לא שילחו לחופשי, כדי שלא יוכל עוד להשמיע את דברי ההחלשה שלו באוזני הלוחמים שהיו במצב קשה במיוחד, לאחר שנה של מצור (ירמיהו לז-לח).

המצור נעשה קשה יותר, והמלך ניסה שוב להציל מפיו של ירמיהו דברי נחמה, אך ירמיהו שב על אותם דברים – אם תיכנע תינצל והעיר עמך, ואם לא – העיר תישרף ואתה תיתפס (שם). המלך האמין לדברי ירמיהו, אבל חשש שמא ינקמו בו היהודים שכבר הסגירו עצמם אל הבבלים על שהמשיך בקרב ושפך דמי יהודים לחינם. אשר-על-כן, דאגתו לעצמו חרצה את גורלם של ממלכת-יהודה ושל בית-המקדש.

סרבנות גם במצרים

לאחר חורבן העיר והתגשמות כל נבואות הזעם שלו, ציפה ירמיהו לאמון העם, וזה לכאורה מה שהתרחש. יוחנן בן קרח שתפס את רסן ההנהגה לאחר רצח גדליה פנה אל ירמיהו בבקשה לשאול בה' האם להישאר בארץ או לברוח למצרים מאימת נקמתו של מלך בבל על הרצח. יוחנן והעם נשבעו לירמיהו למלא את מה שיאמר להם בדבר-ה'. אך לאחר שקיבלו תשובה מפתיעה – להישאר בארץ – שבו וטענו שירמיהו היה ונשאר פרו-בבלי, ולא טובתם של ישראל לנגד עיניו כי אם טובתו של מלך בבל. לכן הפרו את שבועתם, וירדו למצרים בהורידם אותו עִמם. הם לא שעו לאזהרתו כי חרב נבוכדנצר תרדפם דווקא במצרים (מב-מג).

משנגרר בעל-כרחו למצרים, היה ירמיהו מהלך בין היהודים שם. כיוון שכבר מימי שלמה היה בסיס יהודי של סוחרי-סוסים ונציגות דיפלומטית במצרים – היהודים לא התקשו להתערות בחברה המצרית. הם אף סיגלו לעצמם חלק מהתרבות האלילית, וחזרו לעבוד לאלילים שהיו רגילים להם בימים שטרם תקופת יאשיהו.

למרות שהיה בגלות, נגלה ה' לירמיהו ושלח אותו שוב להוכיח את שארית הפלטה שבמצרים. ירמיהו פנה אליהם בדברי-היגיון – הרי אמרתי לכם שהעבודה הזרה תביא לחורבן, וכל הנביאים שהיו לפניי אמרו כן, ואיך תעזו עתה להמשיך במעשיכם הרעים? אם תמשיכו לעבוד עבודה זרה תשיג אתכם חרבו של מלך בבל גם כאן, וליהודה ישובו רק אלה מכם שייגמלו מעבודה-זרה.

לא זו בלבד שהעם לא התרגש מדבריו ומהוכחותיו, אלא שקבוצת נשים ענתה בחוצפה בסברת הפוך על הפוך: הלא דווקא מאז שהשבית יאשיהו עבודה-זרה בפומבי, והפסקנו לקטר ל"מלכת-השמים" (סוג של עבודה זרה), נעשה מצבנו רע יותר. פרעה ניצח אותו בקרב, ולא זכינו ליציבות שלטונית. גם בניו אחריו לא הצליחו בכך, ולמעשה מאותו רגע והלאה הפכנו לנשלטים בידי מלך בבל!

ירמיהו שב והתרה בהם וחזר על תיאור חטאי העבר ותוצאותיהם הקשות. עתה הוא ניבא כי פרעה ייפול לפני נבוכדנצר שיעשה את הבלתי-יאומן: יכבוש את מצרים, ויעשה שפטים ביהודים שימצא במצרים מאחר שבגדו בו ובשליט שהציב עליהם. העם צחק לו בפניו ואמר שהוא הוזה שכן מלך מצרים חזק הוא, ולאחרונה ניצח את מלך בבל בקרבות בצפון הרחוק. איך יתהפך הגלגל פתאום ומלך בבל יכבוש את מצרים? מה גם שאין תקדים בהיסטוריה הידועה לכך שמצרים תיכבש בידי מלך צפוני כל שהוא.

כשנבוכדנצר הגיע למצרים דרך הים, כבר היה מאוחר מדי…

כיוונים

לימוד מאירועים היסטוריים הינו משימה קשה במיוחד. נביאי-השקר, אשר בראשית דרכם היו נביאי אמת ונשבו בקונספציה ישנה בעוד המציאות הדינמית כבר לא התאימה לה – כשלו בהשוואת מצב-העם לימי חזקיהו וסנחריב. בתקופת חזקיהו היה העם ראוי לנס, מה שאין כן בדורו של צדקיהו, שהעמיק את הנפילה הרוחנית עוד יותר משהייתה בימי מנשה ויהויקים.

אף שלעתים אנו משווים את מצבנו לימי עזרא ונחמיה או לזמנים אחרים ומנסים להקיש כלפי העתיד – יש להיזהר מטעות העלולה להיות הרת-אסון. ייתכן גם שהשוואות שהיו רלוונטיות לפני דור או שניים – איבדו את ערכן בהשתנות המצב.

קורות חייו של ירמיהו מלמדים שאין די אפילו בכך שהעובדות מצדיקות את השקפת העולם שלנו. טענת "אמרנו לכם" לא משכנעת את הדבקים באידיאולוגיה בעייתית, את אלה שאינם מוכנים לתת לעובדות לבלבל אותם ואף מפרשים באופן עקום לחלוטין את שרואות עיניהם. העיניים שרואות מציאות מתקשות פעמים הרבה לתרגם אותה למעשה, בייחוד אם הדבר דורש שינוי באורחות החיים, או אם סיכון אישי כרוך בשינוי זה, כפי שחשש צדקיהו מביטחונו האישי לכשייפול בידי הבבלים. מי שהלך שבי אחר "נבואות שלום" לא יודה בכישלון הנראה לעין כשהביטחון מתערער מיום ליום. הוא יטען כאותן נשים שיש דווקא להמשיך ולהחזיק בו. נראה שיש לחפש דרכים אחרות, מוצלחות יותר מאלה של ירמיהו שנכשל בנבואות הזעם שלו, למרות שנתקיימו בזו אחר זו, ולמרות שניתן היה לעצור את התהליך ההרסני לו היו שומעים לדבריו. החלפת האליטה השלטונית או השתקת נביאי-השקר הייתה מועילה לאין-ערוך מכל נבואות הזעם של ירמיהו גם יחד.

חכמים הביעו את דעתם הנחרצת על מידת הצלחתם של הנביאים באמרם:

אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת (שנתן אחשורוש להמן) יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל. שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב (מגילה יד ע"א).

גם זהו לקח הנצרך לדורות, וגם עבורו נכתבו נבואות ירמיהו ונביאים נוספים. אלו לא הועילו באותה עת, אף שוודאי השפיעו הרבה על האומה ועל האנושות במהלך הדורות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ד באלול תשע"א, 23.9.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בספטמבר 2011, ב-גיליון ניצבים - וילך תשע"א - 737 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: