קולות אל השמים / זהבה (קלר) נויברגר

 

במקום להציג את משה כמי שמתבטל בפני הא-ל ומתחנן אליו, מפרש המדרש את המילה 'ואתחנן' כביטוי לתביעה מאת הקב"ה. תפילה שהיא דרישה  

ג"ה הארטלי, משה מתפלל, 1922

בעשר לשונות נקראת התפילה, ומכולן מתמקד מדרש דברים רבה (להלן דב"ר) בלשון "תחנונים". למרות שלשון התחנונים היא מאפיין בולט בסגנונם של נביאי ישראל והיא שמאפיינת את נחיתות המתפלל לפני הא-ל, הכיר משה, אבי הנביאים, סגנונות שונים וניסה להשתמש בתפילתו במטבעות לשון אחרים, כגון זה שמצרף דין ורחמים: "ה' א-להים". מטבע לשון זה מעיד שנוסף להיות התפילה תפילת תחנונים, הפונה למלך הרחמים, יש בה גם נימות אחרות. לכן תיתכן בתפילה גם הרמת קול: "התחיל צווח ומתפלל" (דב"ר כי תצא יג), או ניסוחי ציווי כלפי ה': "כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים" (דב"ר ואתחנן ג), ואף נימה של התדיינות: "אתה החילות – אמר משה לפני הקב"ה למה את עושה לי כך? אמר לו מי התחיל לבוא אצלי, מנין שנא' 'וירא מלאך ה" וכו'" (דב"ר ואתחנן ח).

על הניידות במצבו של המתפלל בין "תחנונים" לפני ה' לבין עמידה תקיפה של התדיינות ניתן ללמוד גם ממעקב אחר ארגון הרעיונות בפתיחה הלכתית אחת במדרש דב"ר. סיפור קצר הבנוי מדיאלוג בין משה לבין הקב"ה מצוי בתחילת פרשת ואתחנן במדרש דברים רבה הנדפס. הפסוק "ואתחנן", המופיע בסוף הסיפור כפסוק יעד, נובע מן הסיפור ובא כמסקנה לכל מה שאירע במהלכו.

1.   א"ר לוי:

      למה לא בא משה אלא בתחנוני'?

      המשל אומ': הזהיר שלא תתפוס חתוך דבורך,

      כיצד?

5.   אמ' הקב"ה למשה וחנותי אשר אחון. 

      אמ' לו הק':

      מי שיש לו בידי – וריחמתי במדת רחמים אני עושה עמו

      ומי שאין לו בידי – וחנותי אמור במתנת חנם אני עושה עמו.

      כך בשעה שהיה משה מבקש ליכנס לארץ,

10. אמ' לו הקב"ה:

      רב לך. 

      אמ' לו משה:

      רבש"ע לך לא כך אמרת לי, כל מי שאין לו בידי וחנותי אשר אחון,

      חנם אני עושה עמך?

15. אני אומ' שמתבקש לי אצלך כלום

     אלא חנם עשה עמי

     מניין? ממה שקרינן בענין ואתחנן אל ה'

     (ואתחנן א' כת"י פרמא 1240 עמ' 3ב', 22-13).

היחידה בנויה מהקדמה לסיפור (3-1), הכוללת שאלה ופתגם, ומסיפור (16-5) הבנוי בצורת דיאלוג. הדו-שיח פותח בדברי הקב"ה ומורכב משתי אמירות שונות בזמן (שורות 8-5, 11-10). תגובת משה (שורות 16-12) באה רק לאחר האמירה השנייה של הקב"ה. שתי האמירות של הקב"ה מגיבות על דיבור כלשהו של משה – דבריו לאחר חטא העגל (שמות לג, יב-יח) ובקשתו להיכנס לארץ (דברים ג כג-כד, זו נרמזת גם בשורה 9). לפי זה מצרף הסיפור יחדיו שתי תחינות שונות של משה: התחינה בעבר, שבה הפעיל את כוח השכנוע שלו לאחר חטא העגל כדי לדאוג להמשך קיומו של העם ולחידוש הברית, והתחינה של ההווה הסיפורי שבה מבקש משה לזכות ולהיכנס לארץ-ישראל. על התחינה בעבר, שנגעה בצורך ציבורי, נענה משה בחיוב והוא מנצל זאת לצורך השגת הישג נוסף, הפעם אישי. משה למד מפי הקב"ה עצמו שגם מי שעומד לפניו בידיים ריקות עשוי לצאת נשכר, אם יחון אותו הא-ל.

הפתגם שבפתח הדברים רומז לכך שמאן דהוא נתפס בלשונו. מן הסיפור עולה שהרמיזה מופנית כלפי הקב"ה. ואמנם, בתגובה לפניית הקב"ה, "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", שמשמעותה סתימת פיו של משה בתחינותיו להיכנס לארץ, אומר משה לה': איני עומד כמתחנן אלא כתובע; התביעה נובעת מן השיעור שלמד משה מפי הגבורה ולפיו "וחנתי" פירושו מתנת חינם. כלומר, את פשט המקרא, שבו עומד משה ומתחנן לפני ה', הופך ר' לוי להתרסה, שבה עומד משה לפני הקב"ה ותובע ממנו לקיים את הבטחתו – לעמוד בדיבורו.

לפנינו אפוא הבנה חדשה של תיבה מקראית (השורש חנ"ן). במקום להציג את משה העומד ומבקש ריקם, מציג המספר בדב"ר את משה באופן מפתיע כתובע, המנצל אירוע מן העבר וחושף נקודת תורפה המצויה כביכול אצל הקב"ה. דרישתו של משה אינה נובעת מזכויותיו שלו, אלא מתביעתו לראות בדמותו של הקב"ה דמות עקבית, שאינה משנה את עמדותיה. כך קיבלה המילה "תחנונים" משמעות חדשה; אין היא מציגה את אופן עמידתו של משה לפני ה' אלא את תוכן דבריו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ב באב תשע"א, 12.8.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 באוגוסט 2011, ב-גיליון ואתחנן תשע"א - 731 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: