רחמיו על כל מעשיו / יעל שמש

 

תעשיית הבשר היום רחוקה מאוד מדרישת התורה להתייחס אל בעלי החי באופן אינדיבידואלי ורגיש. אף שהדברים נראים כמובנים מאליהם, השיקול של צער בעלי חיים כמעט אינו תופס מקום בפסיקה ההלכתית

יש הטוענים שגישות צמחוניות ואקולוגיות צריכות להיות בין האחרונות בסדרי העדיפות, מאחר שאת המאמץ המוסרי יש לרכז בדאגה לזכויות בני אדם וליחסים שבין אדם לחברו. עדיף בעיניהם שאת התסכולים והאלימות הטבעית יוציא האדם באכילתם של בעלי חיים, ולא באלימות אחד כלפי השני. דברים אלו אינם נכונים, ואף מנוגדים לדרכה של תורה.

האידיאולוגיה הצמחונית והטבעונית פירושה הרחבת מעגל החמלה האנושית, ואין היא באה על חשבון חמלה כלפי המין האנושי, אלא להפך! "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", נאמר בתהלים (קמה, ט), ולא עולה בדעתנו להאשים את הקב"ה שחמלתו כלפי ברואיו שאינם משתייכים למין האנושי היא על חשבון חמלתו כלפי ברואי ה' האנושיים. למעשה, יש התאמה ברורה בין רגישות לסבל בעלי החיים לרגישות לסבל האנושי, ורבים מבין הצמחונים והטבעונים, הרבה מעבר למשקלם היחסי בחברה, פועלים גם למען אוכלוסיות חלשות בחברה האנושית.

אין היתר להתעלל

גישה צמחונית-טבעונית הולמת את רוח ההלכה, משום שגם אם התירה לנו התורה לאכול בשר בעלי חיים (לפי הסברו של הראי"ה קוק ב'חזון הצמחונות והשלום' ההיתר ניתן באי רצון ומתוך התפשרות עם הטבע האנושי), היא לא התירה לנו להתעלל בהם. מניעת צער בעלי חיים היא חובה הלכתית. לפי הגמרא זוהי מצווה מדאורייתא (בבלי בבא מציעא לב ע"ב), וכך פסקו רוב הראשונים. אישוש לקביעה זו מובא, בדרך כלל, ממצוות פריקה (שמות כג, ה; דברים כב, ד), ויש הלמדים אותה מאיסור חסימת שור בדישו (דברים כה, ד). ואילו הרמב"ם (מורה נבוכים ג יז) מסתמך לא על אחת מן המצוות שבתורה, אלא על תוכחת ה' כלפי בלעם: "על מה הכית את אתנך" (במדבר כב, לב). חשיבותה של מצוות צער בעלי חיים ביהדות ניכרת גם בכך שיש בה היבט אוניברסלי, שהרי בין שבע מצוות בני נח כלול גם איסור אבר מן החי (בבלי, סנהדרין נו ע"א ועוד).

ההלכה מכירה בכך שלבעלי החיים יש צרכים והיא מורה להתחשב בהם. כך למשל, הטעם שניתן בפרשת משפטים למצוות שמירת יום השבת הוא: "למען ינוח שורך וחמֹרך, וינפש בן אמתך והגר" (שמות כג, יב). כלומר, התורה מגִנה על זכותם של בעלי החיים ליום מנוחה, כפי שהיא מגנה על זכותם של היסודות החלשים והמנוצלים בחברה האנושית – בן האמה והגר.

ר' אלעזר הקפר קבע ש"אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות" (ירושלמי, יבמות טו, ג; וכן בכתובות ד, ח). בנוסף, ההלכה מחייבת להאכיל את בעלי החיים שברשות האדם קודם שיאכל האדם עצמו. חז"ל פירשו את לשון הברכה שבפסוק "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (דברים יא, טו) כהוראה התנהגותית: "אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו, שנאמר 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' והדר 'ואכלת ושבעת'" (בבלי, ברכות מ ע"א).

יתרה מזאת, ההלכה לא הצטמצמה לצרכים הפיזיים, הבסיסיים וההכרחיים של בעלי החיים, אלא התחשבה גם בצרכיהם הנפשיים, כפי שמעידה הבהרת המכילתא בנוגע להוראת התורה בדבר שביתת בהמות ביום השבת, שיש להניח לבעל החיים "להיות תולש מן הקרקע ואוכל" ואין לכלוא אותו, משום שכליאה אינה נחשבת למנוחה אלא לצער (מכילתא, משפטים כ). כך פירשו גם רש"י ומלבי"ם על אתר, וזה האחרון אף חידד את ההבנה לגבי משמעות המונח מנוחה: "ועם מנוחה משתתף גם נחת רוח הפנימי".

ממקורות שונים עולה שיש להתייחס לבעלי החיים כאל אינדיבידואלים, ולספק את הצרכים המיוחדים שלהם. כך למשל עולה מהפסוק "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב, י), וכן מהמדרש המתאר את משה ואת דוד כרועים מסורים המעניקים לכל אחד ואחד מבני הצאן יחס אישי. תכונה זו שלהם היא שהפכה אותם בעיני ה' לראויים להנהיג את עם ישראל (שמות רבה ב, ב).

שידוד מערכות הלכתי

באופן מצער, הדרישה לראות את בעלי החיים כיצורים אינדיבידואליים שיש להתחשב בצורכיהם, והמצווה להימנע מצער בעלי חיים, מנותקות לחלוטין מן המתרחש בתעשיות המזון המודרניות המתייחסות לבעלי החיים כאל מוצר, מכשיר להפקת רווחים, ולא כאל יצורים חשים, ברואי ה'. משום כך, תעשיות אלו לא מספקות להם את תנאי הקיום המינימליים, הנדרשים גם לפי ההלכה.

האומנם יעלה על הדעת שההלכה מתירה לצופף תרנגולות מטילות באופן שכל חייה התרנגולת אינה מסוגלת לזוז ממקומה או לפרוש את כנפיה? האם היא מתירה את המתתם האיטית והמיוסרת של כל האפרוחים הזכרים מזן מטילות, המושלכים לשקית, זה על גב זה, מוחצים את אחיהם לצרה ומתים מחנק? האם היא מתירה את העיוותים הגנטיים בפטמים (עופות בתעשיית הבשר), כדי שיפתחו חזה ענק ורגליים קצרות, עובדה הגורמת לקריסת גופם? וכאשר העופות האומללים הללו, שחוו רק סבל בחייהם הקצרים, עולים על שולחן השבת, האם זה באמת מכבד את השבת, או שמא יש כאן שידוד מערכות ערכי והלכתי? אלו שאלות שכל אדם בעל מצפון, הכרה דתית ומחויבות להלכה צריך לשאול את עצמו ואף להשיב על השאלה.

הרב ד"ר בנימין לאו התייחס לסוגיית צער בעלי חיים, וקבע שהיא צריכה להיות שיקול בפסיקה ההלכתית בנוגע לכשרות המוצר ('במעגלי צדק', גיליון א). למרבה הצער, אף שהדברים נראים כמובנים מאליהם, השיקול של צער בעלי חיים כמעט אינו תופס מקום בפסיקה ההלכתית. כאשר אני שואלת עצמי כיצד הגענו למצב המצער והתמוה הזה, ייתכן שיש מענה חלקי בתחושה שיש דברים חשובים ובוערים יותר על סדר היום. לכך בוודאי מצטרפת כוחה של ההדחקה האנושית המסוגלת לחולל נפלאות. אולם מהרבנים, כמנהיגי הציבור, אני מצפה שלא יאפשרו להדחקה לדחוק את מצוות צער בעלי חיים מסדר היום הפרטי ומסדר היום הציבורי, וישמיעו קול צלול וברור למען בעלי החיים, שהרי הם, כידוע, אינם מסוגלים להשמיע את קולם.

לא לחינם קבע ר' שמשון רפאל הירש שאין יצורים הזקוקים להגנת הקב"ה כמו בעלי החיים, משום שהאדם, ברדיפתו אחר הבצע, שוכח "כי כאדם כבהמה גם היא תחוש ותרגיש כל חיתוך, דחיפה, הכאה, כובד עמל רב, פחד ובהלה, רעב וצימאון" (ספר חורב, מערכת "החוקים", ה, א עמ' 90). יתר על כן, בפירושו לפסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהילים ל, ז) הבהיר רש"ר הירש: "לאדם ולבהמה רוצה ה' להמציא חיים אמיתיים מלאי אושר". כמה רחוקים אנו מהתוכנית הא-לוהית בכל הנוגע לבעלי החיים.

לתפיסתי, ברבים מן המאבקים למען בעלי חיים (ואף למען הסביבה), על הציבור הדתי לצעוד כחלוץ בראש המחנה, ולא להשתרך מאחור, או – גרוע מכך – להיעלם ולהיאלם. להזכירנו: המצווה למנוע צער מבעלי חיים היא חובה מוסרית והלכתית כאחד, והיא אכן צריכה להיות שיקול בפסיקה ההלכתית – כמו גם שיקול בבחירות האישיות של כל אחד ואחת מאיתנו.

ד"ר יעל שמש היא חברת המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באב תשע"א, 5.8.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 באוגוסט 2011, ב-גיליון דברים תשע"א - 730 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 16 תגובות.

  1. האם את רוצה שיצורים מעוותים גנטית הסתובבו חופשי על חשבון הנמיות, התנים? מה את מציעה לעשות עם הזכרים שלא מטילים?

  2. מצער שאכן אין הרבנים מיחסים חשיבות לנושא זה אשר הינו חשוב מאין כמוהו

  3. איפה הקהל הדתי ? אם היה מתארגן כמו שהוא יודע על כל נושא אחר, ומתעקש לצרוך רק בשר כשר, כלומר בעלי חיים שלא עברו סבל וייסורים, הם היו יכולים לחולל שינוי משמעותי בתעשייה הישראלית.
    רבנים ומנהיגי קהילות אנא התעוררו, הבשר שהציבור צורך הוא למעשה לא כשר בגלל תנאי הגידול האכזריים וההתעללות הקשה שעברו בעלי החיים עד לשחיטה.
    דרישה מהמגדלים לתנאי מחייה סבירים היא צעד מתבקש מוסרית והלכתית !

  4. כל הכבוד לה על המאמר המשוקע והמפורט.
    אורח חיים צמחוני הוא אורח חיים מוסרי וה' לא שוכח לגמול לצדיקים.

  5. איתי בר כוכבא

    מאמר מצוין. אנא המשיכו להתיחס לנושא. מדובר ב"שקופים" אמיתיים. כל מי שמתודע לנושא צער בעלי חיים בתעשיית החלב והבשר (איזו מילה נוראה,תעשייה,ביחס לבעלי חיים) משנה דעתו.
    אני הפכתי לטבעוני מטעמי דת ומצפון,שכן איני חושב שיש היתר לאכול בשר,חלב,ביצים ודגים מהתעשיות המודרניות. יש עבירות נוספות ל ציווי תורה מפורשים כגון "שבעה ימים יהיה תחת אמו" לגבי עגלים.התורה קבעה מינימום זמן של שבעה ימים,שכמובן זה רק המינימום ולא אמור להיות דרך הכלל.בפועל העגל נלקח מהפרה מיד לאחר הלידה ומושם בתא קטן לבדו בעוד האם גועה ובוכה שלושה ימים רצופים ללא הפסק.

  6. מרתק, נשמח לשמוע עוד בנושא

  7. מאמר רגיש וענייני
    מעורר מחשבה רצינית ועמוקה על הדרך בה אנחנו תופסים את
    בעלי החיים המשמשים אותנו
    מודה, אני די מתביישת – ואני בכלל צמחונית…

  8. כל הכבוד לד"ר שמש על המאמר האמיץ על הנושא הכל כך חשוב הזה. לפעמים אנשים מתבלבלים וחושבים שמכיוון שהחיות החכמות והחביבות האלה מיוסרות ומושפלות בדרכים שקיבת אדם לא יכולה לעכל במספרים שהמוח לא תופס, הן אכן בזויות, וזה היחס הראוי להן, וזו דרך הטבע.

    זה לא מה שהרגישו אזרחי פולין כשהם ראו את הרכבות העמוסות אדם נוסעות לאי שם? שלא הגיוני שזוועה כזאת באמת תהיה במציאות, והיא תהיה זוועה? בטח הם לא מרגישים כאב כמו אדם.. הם "רק פרות", ואם השירותים הוטרינריים והרבנות נתנו את החותמות שלהם, כנראה שזה בסדר.

    ומכיוון שזה רחוק מהעין וכל האנשים המוסריים והראויים מדברים על הכל חוץ מזה, כנראה שעניין חומרי הגלם ותהליכי היצור המקובלים בתעשיית הבשר, חלב, ביצים, עור וכד' באמת לא ראוי לדיון.

    טוב שיש אנשים שמשתדלים להיות איש במקום שאין אנשים, וצועקים שאומה לא יכולה להיות מוסרית ולהיות אור לגויים כשבלבוש הצדק שלה פעור חור אפל וענקי, שבו כל האמצעים כשרים כדי שליטר חלב יוכל להימכר לתנובה ב-70 אגורות וקילו כנפיים יגיע לצרכן ב2 שקל.
    עדיין אפשר לתקן, רשתות המזון, משרד החקלאות, מועצת הלול והרבנות הראשית הן לא מה שיפסיק את הפשעים האלה. זה תלוי במצפון של כל אחד מאיתנו, כל אחד יכול להיות איש.

  9. הציבור הדתי ומנהיגיו נקראים לפעול מיידית להפסקת הביזיון הזה. בעלי חיים אינם חפצים. אם הרבנות לא תתן הכשר לבשר, חלב וביצים שהושגו בדרך של התעללות אז זה יכול להביא למהפיכה. מי שאוכל מחלל שם שמיים. אן החילונים לא מבינים זאת, אז זו הזדמנות להוציא משהו חיובי והציבור הדתי. נכון, הכי נח להתעלם, אבל אין זו דרכה של תורה. עורו חברים!!!!!!!!!!

  10. יעל כולי התרגשות. המשיכיכך. זה הכי מוסרי בעולם להיות צמחוני גאה!דם בחברה הדתית חייבים. הכי חייב…

  11. כל הכבוד על המאמר . זה ממש חשוב. מה אומרים על הקיבוצים הדתיים בעלי תעשיות הבשר והביצים ? זו אכן הזדמנות (לא חסרות לצערי כאלה) להראות לעם ישראל שיש קשר בין דתי למוסרי.

  12. ד״ר מנשה רוזנפלד

    יפה דיברת ד״ר יעל שמש.
    גם ברמה של מקורותינו וגם ברמה הפילוסופית
    הנשגבת של האידאל האנושי.
    כהנשך, נסי לחשוב למה נאמר ״ לא תבשל גדי בחלב
    אימו ״ , וחזר ציווי זה 3 פעמים, ובטח לא התכוון
    לחלק רפואי, שכן התורה איננה מסמך רפואי,
    אלא מסמך אנושי…..והדגש ״ בחלב אימו ״ (כמה
    נוראה המחשבה).
    בברכה,
    ד״ר מנשה רוזנפלד

  13. לד"ר מנשה רוזנפלד, שלום וברכה,
    תודה רבה על תגובתך, ששימחה אותי מאוד. גם לי לא נראה הטעם הבריאותי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שהועלה בידי רמב"ם והוצע כאפשרות בידי רלב"ג. גם נימוק ההרחקה מעבודה זרה (רלב"ג) אינו משכנע בעיניי. נראה לי יותר שהטעם הוא חינוכי-ערכי, ונראה שלכך כיוונת. ומקובלת עלי טענת שד"ל בפירושו לשמ' כג 19: "מפני שיש בזה אכזריות לב לבשל הבן בחלב האם, והוא על דרך 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' ואעפ"י שאחר ששחיטת הגדי מותרת, מה איכפת לו ולאמו באיזה משקה יבושל? מכל מקום המעשה הזה מקנה תכונה רעה בנפש האדם העושה והרואה. הגע בעצמך שיהיה אדם עושה עצמות אביו תרוודות (=כפות גדולות) וגלגלתו קערה ויאכל בהם, הנה אין מזיק לאביו המת, ואעפ"כ מידת אכזריות היא והמעשה הזה מפסיד מידת החמלה והחנינה בו וברואיו".
    אגב, יש מאמר יפה ומרגש של רוחמה וייס, "זיכרו, הגדי מבושל בכאב אמו", והנה קישור:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3365620,00.html
    על חמלה כלפי בעלי חיים בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית כתבתי מאמר בעיוני מקרא ופרשות ח (תשס"ח).
    אנצל את ההזדמנות להחמיא לך אל הבן המוצלח שגידלת, אריאל רוזנפלד, שהוא רץ אולטרה מרתון בכיר, בעל הישגים מרשימים ביותר (מחזיק בשיא מסלול לריצת שטח 60 ק"מ), טבעוני, ובעל רגישות כלפי שאר ברואי ה' החולקים עמנו את העולם. הלוואי שירבו כמותו בישראל ובעולם.

  1. פינגבק: רחמיו על כל מעשיו / יעל שמש « Animals in Halacha

  2. פינגבק: קאפקייק (במקום עוגה לשבת) « סוף שבוע

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: