הארץ המובטחת לעמים רבים / יאיר טיקטין (לפרשת דברים)

 

גבולות ההבטחה שזכה לה אברהם מעולם לא נכבשו על ידי בני ישראל, בגלל שורה של בריתות והכרעות המעידות שה' ייעד את הנחלה הרחבה הזו גם לבני דודים ואחיינים

מוקדש לרפואת מו"ר הרב מנחם פרומן

 וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹור:

איור: מנחם הלברשטט

אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשו הַיוֹּשבִים בְּשעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשמַרְתֶּם מְאֹד. 
אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל 
כִּי יְרֻשּה לְעֵשו נָתַתִּי אֶת הַר שעִיר […] 

וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה 
כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשּה
כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשּה. 

הָאֵמִים לְפָנִים יָשבוּ בָהּ: עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים. 

רְפָאִים יֵחָשבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים, וְהַמּוֹאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים. 

וּבְשעִיר יָשבוּ הַחֹרִים לְפָנִים
וּבְנֵי עֵשו יִירָשוּם וַיַּשמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשבוּ תַּחְתָּם 
כַּאֲשר עָשה יִשרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשּתוֹ אֲשר נָתַן ה' לָהֶם. 

[…] ְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם 
כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשּה
כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשּה. 

אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשב אַף הִוא:
רְפָאִים יָשבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. 
עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים
וַיַּשמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשם וַיֵּשבוּ תַחְתָּם
כַּאֲשר עָשה לִבְנֵי עֵשו הַיּוֹשבִים בְּשעִיר
אֲשר הִשמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשם וַיֵּשבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

 ספר התנ"ך הוא במובנים רבים סיפורו של עם ישראל. אמנם התורה נפתחת בסיפור אוניברסלי על בריאת העולם והצלת נוח, אך הגיבור הבלתי מעורער  של המקרא הוא עם ישראל. ספר בראשית עוסק בהיווצרות הגרעין הראשון של העם, ספרי שמות-ויקרא-במדבר ודברים עוסקים בהצלתו הפלאית ממצרים ובנדודיו במדבר וספרי הנביאים עוסקים בהתבססותו בארץ עד גלותו עקב חטאיו.

אך לצד הסיפור הישראלי מדי פעם מבליחים בתנ"ך גם סיפורים נוספים, סיפורים שבהם רואים שההשגחה הא-להית משגיחה גם על שאר אומות העולם. כבר בספר בראשית אנו פוגשים את דמותו הייחודית של מלכיצדק, כהן לאל עליון שאיננו ממשפחת אברהם. לצד 12 שבטי י-ה, בניו של יעקב, אנו מוצאים גם 12 נשיאים לבני ישמעאל ולבני עשו. לפני שבועות מספר, בקוראנו את פרשת בלק, התוודענו לכך שלצד הנבואה הישראלית, שמשה רבנו הוא מייצגה, קיימים גם נביאים שמוסרים תורה ומוסר לאומות העולם.

פרשתנו מגלה שלצד ההבטחה הא-לוהית שסייעה לעם ישראל להוריש את עמי כנען, א-לוהים סייע גם לאומות אחרות להוריש את ארצן – למשל לבני עמון להוריש את הרפאים. אמנם ברור לכל קורא בתנ"ך שעם ישראל הינו העם הנבחר, אך על פי פרשתנו לצדו קיימים גם עמים נבחרים נוספים. כמו שא-לוהים התערב בהתערבות ניסית וסייע לעם ישראל לכבוש את ארצו, שלח אליהם נביאים שילמדו אותם מוסר ונתן להם את התורה, כך א-לוהים מסייע גם לעמים נבחרים אחרים לכבוש את ארצם. את ההשוואה הזו מציג בפסוקים אלה משה רבנו בעצמו, באמרו על ירושת בני עשו שהיא "כַּאֲשר עָשה יִשרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשּתוֹ אֲשר נָתַן ה' לָהֶם".

את ההשלכות המעשיות שנובעות מהבנה זו אשאיר לכל קורא לבחור בעצמו, אך ברצוני להרהר בקול רם: האם ייתכן שכשם שמשה רבנו נשלח להחזיר את עם ישראל בתשובה ולהוציא אותם מהעבודה הזרה של מ"ט שערי טומאה לעבר האמונה בא-ל אחד – א-לוהים גם שלח את מוחמד לעובדי העבודה הזרה בחצי האי ערב על מנת להביא אליהם את האמונה בא-ל האחד? האם ייתכן שפאולוס, שהפיץ את האמונה בנצרות באימפריה הרומאית עובדת האלילים, היה שליחו של הא-ל?   האם האמונה בהשגחת ה' על אומות נוספות פוגעת באמונתנו היהודית של "אתה בחרתנו"?

חוזי האבות

אחד הדברים שמפתיעים בפרשות חלוקת הארץ הוא העובדה שמשה רבנו חילק בגורל רק חלק קטן מהארץ שהובטחה לאברהם בברית בין הבתרים (משה ויהושע חילקו לעם חלקים שלא נכבשו בפנים הארץ ובעמקים, אך הם מעולם לא נתנו לשבטים לכבוש את חלקי הארץ המובטחת בארם או בעבר הירדן הדרום מזרחי).  ברצוני להציע לכך הסבר לאור הפסוקים בפרשתנו, ולאור ההבנה שההשגחה הא-לוהית משגיחה גם על אומות העולם, ושגם להן יש הבטחה א-לוהית לנחלה.

לעניות דעתי, לאור הבנה זו יש לחזור ולעיין ב"התחייבויות" וב"חוזי השלום" שאבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב, כרתו עם עמי האזור. ניתן אף למצוא לדבר רמז בפסוק שבפרשת האזינו, "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, בהנחל עליון גוים… יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". על פי הצעה זו, על מנת להבין את מפת ההתנחלות של העמים במזרח התיכון יש לשאול את "אביך", את אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, ולהבין את המפה שהם עצמם שרטטו באמצעות מערכת הבריתות שכרתו.

בברית בין הבתרים הבטיח הא-ל לאברהם ולזרעו את הארץ המובטחת, מנהר פרת ועד נהר מצרים. הארץ לא הובטחה לזרע יעקב אלא לאברהם – אב המון גויים – ולזרעו אחריו (את הפסוק "ביצחק יקרא לך זרע" יש לפרש לאור זאת כמתייחס לנתינת התורה ולא לברכת הארץ). בהערה מוסגרת ראוי לציין שאם אכן האוכלוסייה הערבית מיוחסת לבני ישמעאל, אזי רק בדור האחרון זכינו שברכת אברהם תתממש, לאחר אלפי שנים שבהן שלטו בין הפרת לנילוס עמים שונים – עמי כנען, יוונים, רומאים, צלבנים, תורכים, צרפתים ואנגלים. לפני כ-60 שנה עם ישראל חזר לארצו, הקולוניאליזם הבריטי-צרפתי בוטל, וכיום נבואת אברהם מתממשת כאשר בין הפרת ובין הנילוס גרים בני יצחק וישמעאל בלבד. לאברהם ולזרעו הובטחה הארץ כולה ועוד בחייו חילק אברהם חלק מנחלתו לזרעו.

עמון מואב וישמעאל

לוט מתואר במקרא כבנו המאומץ של אברהם. כשראה אברהם שהארץ לא מצליחה לשאת את שניהם יחדיו, החליט אברהם להיפרד מלוט. לוט בחר את חלקה הדרום מזרחי של הארץ, ואכן שני בניו-נכדיו, עמון ומואב, קיבלו שתי נחלות בעבר הירדן המזרחי (מעל כיכר סדום שהושחתה על ידי ה' ומצפון לנחלת בני עשו), מדרום לגבול שבט ראובן וממזרח לנחלת שבט יהודה. נחלות אלו נאסרו לכיבוש בידי ישראל, כפי שמופיע בפסוקים שבהם פתחנו. הפסוקים מדגישים שבעבר גרו שם עמים שונים, אך א-לוהים השמיד אותם על מנת לסייע לבני מואב ועמון לנחול את נחלתם בתוך גבולות הארץ המובטחת.

ישמעאל, בנם של אברהם ושל שפחתו המצרית, גורש דרומה בצו ה' (או לפחות באישורו), ובפסוקים ניתן לראות שא-לוהים (ששמע את קול הנער) נתן לו לנחלה את האזור הדרומי של ארץ ישראל, מדרום לבאר לחי רואי ועד בואכה מצרים (מדבר שור ומדבר פארן). ישמעאל קיבל את הנחלה המדברית (פרא אדם, פרא =חמור המדבר) הגובלת בארץ כנען (מצד אביו) ובארץ מצרים (מצד אמו). נחלת ישמעאל היא הגבול הדרומי של נחלת בני יעקב, מדרום לנחלת שבט שמעון (ויהודה).

לבן ואדום

הגבול הצפון-מזרחי של נחלת בני יעקב, בנחלת גד, חצי המנשה וחוות יאיר, נמצא בהרי הגלעד. בני יעקב לא נחלו צפונה ומזרחה מהגלעד, ושטחי ארם (ארם צובא וארם נהרים) נשארו מחוץ לגבול ישראל. העובדה שבני יעקב לא נחלו את האזור שבין נהר פרת להרי הגלעד נעוצה בוויתור של יעקב ללבן ולבניו, בני משפחת אברהם:

וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה. 
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים
וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שם עַל-הַגָּל. 

וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד […]

עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה 
אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה
וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה
וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה

יעקב התחייב שלא לכבוש את האזור שמצפון וממזרח לגל האבנים – הבטחה שמקוימת על ידי בניו עד עצם היום הזה. כאשר מדינת ישראל שיחררה את הגולן היא לא פלשה לאזור החורן שממזרח ליגר שהדותא…

בדומה להבטחת הנחלה לבני יעקב, גם עשו, הבן הבכור של יצחק ורבקה, זכה לנחלה בתוך גבולות הארץ שהובטחה לזרע אברהם – נחלה שיעקב הסכים לה דה-פקטו בפגישתו עם עשו ("קח נא את ברכתי"), נחלה שנאסר על בני יעקב לכבוש, כפי שמופיע בפרשתנו. נחלה זו של בני עשו תוחמת את הגבול הדרום מזרחי של נחלת בני יעקב.

*

בפרשתנו ניתן לראות שכשם שא-לוהים הבטיח לבני יעקב את ארץ כנען כך הוא הבטיח לבני עשו ולבני לוט נחלות בתוך "הארץ המובטחת". את הבסיס להבטחה זו ניתן למצוא בבריתות שכרתו אבות האומה בספר בראשית. הגבולות הנזכרים נותנים מקום לכל משפחת אברהם – לבני לוט, לישמעאל, לבני עשו ולבני יעקב –  בתוך "הארץ הגדולה" שבין הפרת והחידקל ועד לנהר מצרים.

אשרינו שזכינו לחיות בזמן זה שבו הבטחת ברית הבתרים קוימה, וצאצאיו של אברהם, בני ישמעאל ויצחק, יושבים מהפרת ועד הנילוס. מי ייתן שכשם שקוימה הבטחת ברית בין הבתרים תקוים גם נבואת ישעיהו "לא יישא גוי אל גוי חרב", וצאצאי אברהם יחיו בשלום זה עם זה.

 הכותב הוא מנהל מכינת עמי-חי, קיבוץ כרמים, צפון הנגב

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באב תשע"א, 5.8.2011

פורסמה ב-4 באוגוסט 2011, ב-גיליון דברים תשע"א - 730, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. במאמר ישנם שתי טענות מרכזיות עם אחת אני יכול להסכים בכל לב, ואילו על השנייה אני חולק מכל וכל. ההנחה הראשונה היא, (או אולי זו מסקנה), שה' מתערב ומסייע לאומות לירש את ארצם, מסכים, בוודאי ה' הוא א-לוהי ההיסטוריה האנושית האוניברסלית.
    ההנחה השנייה המבוטאת במילים הבאות "בברית בין הבתרים הבטיח הא-ל לאברהם ולזרעו את הארץ המובטחת, מנהר פרת ועד נהר מצרים. הארץ לא הובטחה לזרע יעקב אלא לזרע אברהם אב המון גויים – ולזרעו אחריו (את הפסוק "ביצחק יקרא לך זרע" יש לפרש לאור זאת כמתייחס לנתינת התורה ולא לברכת הארץ)". קביעה זו לא עומדת בקריאה פשוט של חומש בראשית, גם בלי להדרש לחז"ל, וזיל קרי בי רב הוא.
    האמנם הארץ המובטחת לאהרהם לא הובטחה ליצחק ליעקב ולזרעו?? הנה כמה דוגמאות פשוטות:
    מיד לאחר מות אברהם, בזמן הרעב שהיה בארץ מתגלה א-לוהים אל יצחק ואומר לו:
    "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כו, ג-ד).
    בהמשך, לאחר ששולח יצחק את יעקב לארם נהריים לשאת אשה הוא מברך אותו בלשון זו:
    "וְאֵל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (בראשית כח, ג-ד).
    בחזרת יעקב מארם נהריים לאחר הקמת המזבח בבית אל נגלה א-לוהים ליעקב וכך מבטיחו:
    "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (בראשית לה יא-יב).
    במילות הסיום של ספר בראשית, בצוואת יוסף לאחיו נאמר:
    "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ,כד) .
    ופסוק אחרון מתוך הפרשה שעליה נכתב המאמר "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דברים א, ז-ח).
    אפשר עוד לצטט פסוקים רבים אבל העיקרון מובן, אין הבדל בין הארץ המובטחת לאברהם לזאת המובטחת ליצחק וליעקב ולזרעו. ותמהני על כותב המאמר…

  2. יאיר טיקטין

    עיין במאמרו של הרב יואל בן נון על החלוקה בין "הארץ" לבין "ארץ כנען". ארץ כנען , שגבולתיה מסורטטים כבר בפרשת נוח , מובטחת לבני יעקב.
    "הארץ" , זאת שבין הפרת והחדקל ועד לנהר מצרים הובטחה לבני אברהם
    ואידך זיל גמור

    יאיר טיקטין

  3. יאיר,
    יש פה, בכמה וכמה מקומות עיוות של הפסוקים. אין לי בעיה עם לימוד הפסוקים כפשטם – אבל צריך לעשות זאת באופן שיטתי.
    לדוג',
    לגבי הטענה שיעקב אבינו מסר את הארץ לעשו, הבאת לצורכה את הפסוק "קח נא את ברכתי". אבל מעיון בפסוק כולו (ובמיוחד בהקשר של הפרשה), כתוב "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך". איך "מביאים" ברכה על ירושת הארץ? ומתי הוא הביא את זה ("הובאת"). ברור שהמילה ברכה משמעותה ברמה הפילולוגית היא "מתנה", והיא כל מה שהביא יעקב לעשו במפגשו עמו.
    חיזוק לדבריי אביא מהמשך הפרשה, בה מתגלה הקב"ה ליעקב *אחרי* המפגש עם עשו ומבטיח לו:
    " וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק–לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ."

    קשה לומר אם כן שהפסוק "קח נא את ברכתי" משמעותו שיעקב ויתר על חלק מנחלתו בארץ.

  4. הכותב העלה, שאמנם עם ישראל הינו הגיבור הבלתי מעורער של התורה, אולם יתכן קיומם של עמים נבחרים נוספים המקבילים בצורה זו או אחרת לעמ"י, ומוצאים את מקומם גם הם בתורה.
    בקריאת המאמר התעוררתי על שני דברים. ראשית, על עצם הרעיון שעומד מאחורי המאמר. שנית, על דרכי הוכחתו, פרטים אלו ואחרים שלעניות דעתי אינם מדוייקים כל עיקר. וכמו שאפרט להלן.
    א. ביחס לרעיון של אומות נבחרות.
    הכותב מנסה לעורר את המחשבה בדבר אפשרות של אומות נבחרות נוספות. שואל אני: מהי אומה נבחרת?
    האם זה שאומה מקבלת ייחס מיוחד מהאל, מגדיר אותה כאומה נבחרת? בודאי שלא. אומות רבות מקבלות יחס מיוחד, כפי שמופיע לרוב בספרי הנביאים. "נביא לגויים נתתיך", אומר ה' לישעיה. ושמא נתינת נחלה היא שמגדירה עם נבחר? בספר בראשית, מופיעה חלוקת העולם בין שלושת בני נח. ממגדל בבל נפוצו בני האדם על פני כל הארץ. היהדות בודאי דוגלת באהבת כל אדם. באהבת כל מציאות של חיים. כל אומה היא יצירה אלוקית שעלינו לכבד. אך האם בכך הגדרנו שכל אומה היא אומה נבחרת?
    אומה נבחרת, משמעה, אומה הנושאת את הבשורה האלוקית לעולם. אומה שתפקידה להופיע את האלוקים בעולם באופן שיהיה העולם מסוגל לקבלו. לא יתכן ששתי אומות יישאו בתפקיד כזה, אא"כ הן תעבודנה בשיתוף פעולה מלא, ע"פ תורה אחת, הנהגה אחת ובלי מחלוקות, שאל"כ, יהיה האלוקים מוצג בעולם בשני אופנים סותרים, ומניה וביה תתבטל הופעתו. אם יתקיים התנאי הזה, אין לראות את שתי האומות כאומות נפרדות כ"א כאומה אחת. לעתיד לבוא, יהיה ה' אחד ושמו אחד, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם.
    הכותב מהרהר בקול: "האם ייתכן שכשם שמשה רבנו נשלח להחזיר את עם ישראל בתשובה ולהוציא אותם מהעבודה הזרה של מ"ט שערי טומאה לעבר האמונה בא-ל אחד – א-לוהים גם שלח את מוחמד לעובדי העבודה הזרה בחצי האי ערב על מנת להביא אליהם את האמונה בא-ל האחד? האם ייתכן שפאולוס, שהפיץ את האמונה בנצרות באימפריה הרומאית עובדת האלילים, היה שליחו של הא-ל?"
    הופתעתי לראות את התהיה הזו. אם מוחמד הוא שליח האל, הרי שהדברים שאמר הם בגדר אמת. אם דבריו אמת, נבואת משה רבינו (כפי שכתובה בתורה) אינה אמת. יתכן לומר שההשגחה האלוקית סיבבה שע"י השפעתו של אותו רוצח מושחת תתפשט האמונה באל אחד, וכפי שכותב הרמב"ם, אך אין בזה כדי להכשיר ולו במעט את אותו פרא אדם, או את התנועה שהקים, אשר הסיתה רצחה, ופגעה במשך שנות דור ביהודים. הוא הדין לגבי התנועה הנוצרית, אשר חרתה על דיגלה את העובדה הנבזית שהיהודים רצחו נביאם, ושענשם על כך הוא כליה, ואשר במשך מאות שנים רצחה ורדפה יהודים באכזריות נוראה.
    האומה היחידה שהכריז עליה הקב"ה שהיא אומה נבחרת היא האומה הישראלית. אין, ע"פ אמונתינו, כל תעודה אלוקית של בחירה באומה נוספת על האומה הישראלית.
    ב. ביחס להוכחות וטענות בגוף המאמר.
    לבני עשיו וישמעאל אכן היו שנים עשר נשיאים. בודאי אין זה מקרה. יש כאן דמיון מה אל עמ"י. אך מכאן ועד לקבוע שאלו אומות נבחרות?
    הכותב מציין: בקוראנו את פרשת בלק, התוודענו לכך שלצד הנבואה הישראלית, שמשה רבנו הוא מייצגה, קיימים גם נביאים שמוסרים תורה ומוסר לאומות העולם.
    בפרשת מטות כתוב: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב". בלעם לא היה אלא קוסם מרושע. מומחה לקללות. לימדונו חז"ל בפרקי אבות: תלמידיו של בלעם הרשע ניכרים במידותיהם הפסולות. "תלמידיו" ביטוי ציניקני.
    בעניין חלוקת הנחלות.
    אברהם שולח את הגר וישמעאל בלי להוריש להם כל נחלה. בסוף פרשת חיי שרה, נותן אברהם לבני הפילגשים מתנות, אפילו שמם לא מוזכר. לישמעאל אין נחלה מוגדרת. ע' בפירוש רש"י והרמב"ן עה"פ "והוא יהיה פרא אדם", וכן בפירוש אונקלוס." ידו בכל ויד כל בו.
    שלוש אומות זכו לנחלה בגבולות שהובטחו לאברהם אבינו, אדום, עמון ומואב. הם זכו לזה בניסים מאת הקב"ה, ונאסר עלינו לכובשן, כדברי הכותב. הטעם לכך כמוס. בהאזינו אמנם כתוב: "שאל אביך ויגדך .. בהנחל עליון גוים", אך המשך הפסוק: "יצב גבולות עמים למספר בנ"י". דהיינו, עניין הכתוב להציב את עמ"י כמוקד הארץ הנושבת, ולא להציג את התמונה המורכבת.
    יעקב מעולם לא וויתר לעשיו על נחלתו. אם ראיית הכותב ראייה ("קח נא את ברכתי"), הרי שגם בעבר הירדן המזרחי איבד יעקב את זכותו. הטעם אינו מונח במשא ומתן בין יעקב לעשיו, אלא בדברי ה' "כי ירשה לעשיו נתתי את הר שעיר".
    שלוש האומות הללו סירבו להכיר בלגיטימיות של עמ"י. הן לא נתנו לעמ"י לעבור בגבולן. המואבים התאמצו לקלל את ישראל, ואף התאמצו להחטיאם בעבודת פעור, השפלה שבעבודות הזרות.
    אומות אלו כבר אינן קיימות היום כמציאות של אומה. בודאי אינן אומות נבחרות, אלא אומות בעלות תפקיד בשלב מסויים של ההיסטוריה העולמית.
    בתפילה לשלום אמת, אשר בייסודו מונח שלום עם בורא העולם האחד והיחיד.

  5. נושא מרתק וחשוב.
    לדעתי, הברכה לאברהם, במידה שאכן ניתנה, תקפה ועומדת.
    ברכות מאוחרות יותר אינן מבטלות ברכות ראשונות.
    בניו של אברהם: ישמעאל, יצחק, וששת אחיהם בני קטורה: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח.
    כולם בנים לאברהם, ולכן כולם שותפים לארץ המובטחת לאברהם ולזרעו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: