דרשות באפלה / כרמיאל כהן

 

דמותו של רבי משה הדרשן, ששמו מוכר אך זהותו מעורפלת, מעלה תהיות רבות. חננאל מאק יצא לתור אחר חידת זהותו ושפך אור חלקי על תולדותיו ויצירתו

מסודו של משה הדרשן, חננאל מאק; מוסד ביאליק, תש"ע, 357 עמ'

דומה ששמו של רבי משה הדרשן, או לכל הפחות דבריו, מוכרים לכל ילד שלמד חומש בראשית עם רש"י. לאחר שחזר יעקב אבינו עם משפחתו לארץ כנען והגיע לבית אל מופיע פסוק שנראה ממש לא שייך לעניין: "וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת" (בראשית לה, ח). רש"י נדרש לעניין ושואל: "מה ענין דבורה בבית יעקב?", ומציע גם תשובה: "אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב 'ושלחתי ולקחתיך משם', שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך". רש"י, שבדרך כלל אינו מציין את מקורותיו, טורח להוסיף: "מדברי רבי משה הדרשן למדתיה". דרשן זה מופיע עוד כמה וכמה פעמים בפירושיו של רש"י למקרא, אולם אף על פי ששמו של הדרשן ידוע זהותו לוטה בערפל כבד.

מי היה רבי משה הדרשן? מה כתב? ומדוע נעלמו כתביו? אלו חלק מן השאלות שהוציאו את פרופ' חננאל מאק, איש המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, למסע ארוך ומפותל בעקבות הדרשן ובעקבות יצירתו. המסע החל בעבודת דוקטור שכתב מאק על מדרש במדבר רבה (תשנ"א), והסתיים לעת עתה בספר "מסודו של משה הדרשן"; ולדבריו: "הדברים עודם רחוקים מסיכום… שאלות לא מעטות עדיין לא נפתרו, הן באשר לרקע ההיסטורי ולתולדות חייו של ר' משה הדרשן, הן באשר לזיהוי דרשותיו" (עמ' 26).

ספרו של מאק בנוי משלוש חטיבות. הראשונה עוסקת בביוגרפיה של ר' משה הדרשן ובהיבטים היסטוריים וגיאוגרפיים. מתברר שהדרשן בן המאה הי"א חי רוב ימיו בפרובאנס, אך מעבר לזה כמעט כל הביוגרפיה שלו מסופקת. מאק מציע כמה אילנות יחס אפשריים של הדרשן ומשפחתו, שולל את האפשרות ששורשיו המשפחתיים והספרותיים של ר' משה הם מן המזרח ונוטה לקבל את הכיוון האיטלקי לשורשים אלו.

החטיבה השנייה בספרו של מאק עוסקת ביצירתו של ר' משה הדרשן. בחריצות רבה דולה מאק מתורתו של הדרשן המשולבת בעיקר במדרשים במדבר רבה (חלק א), בראשית רבתי ומדרש אגדה. מאק אינו מקבל את הגישה שעל פיה מדרשים מאוחרים אלו, או לכל הפחות רובם, מלוקטים מתורתו של רבי משה הדרשן. מאק אף מציע עקרונות לזיהוי דרשותיו של ר' משה בתוך מכלול היצירה המדרשית המאוחרת.

יש כמה וכמה עניינים מרתקים המתקשרים לרבי משה הדרשן. "אפשרות הנראית דמיונית במבט ראשון" – כלשונו של פרופ' תא שמע המנוח – היא שהגיע חומר ממערות מדבר יהודה לאירופה בימי הביניים המוקדמים והתגלגל לידיו של רבי משה הדרשן. אפשרות זאת נתמכת לאור מקבילות ספרותיות מפתיעות בין תורתו של הדרשן ובין המגילות הגנוזות. לדעת מאק, "זיקתו של ר' משה הדרשן אל ספרות בית שני היא עובדה קיימת אבל פרטיה עודם שרויים באפלה" (עמ' 129).

עניין מפתיע אחר הוא שאחד המקורות החשובים לתורתו של רבי משה הדרשן הוא ספרו של הנזיר הנוצרי ריימונדס מרטיני 'פגיון האמונה' (ספרד, המאה הי"ג). ספר זה נועד לסייע לנוצרים בוויכוחיהם עם היהודים בעזרת הצגת מקורות יהודיים וביניהם כתביו של רבי משה הדרשן. חלק מן הקטעים שבספר 'פגיון האמונה' התגלגלו לספרו של ר' יצחק אברבנאל 'ישועות משיחו' (איטליה 1498), דרך "המופקר הגדול שמו בישראל", המומר יהושע הלורקי, הדובר העיקרי של הנוצרים בוויכוח טורטוסה (1414-1413).

הציטוטים של דרשות רבי משה הדרשן בכתבי הנוצרים הם משמעותיים, לדעת מאק, גם לעניין שאלת אי-הישרדותם של כתביו. "לא זו בלבד שהנושא המשיחי נוכח ישירות או לפחות נרמז גם ברבים מקטעי דרשותיו שבידינו, אלא שכמה מהדרשות הללו נושאות צבע וניחוח המזכירים לקורא ערכים ועקרונות נוצריים מובהקים… הגודש המשיחי המאפיין את דרשותיו של ר' משה הדרשן והסגנון המזכיר מאוד את הדרשות הנוצריות ואת עקרונות הנצרות הם שהביאו לצמצום הניכר בהעלאת שמו ובציטוט תורתו של ר' משה הדרשן בכתביהם של חכמי ישראל למן המאה הי"ב" (עמ' 100). קשה לי להשתכנע מהשערה זו של מאק. לא בגלל האפשרות (שנדונה במחקר) שמרטיני זייף את המקורות לצרכיו, ולא בגלל העובדה שמרטיני השתמש גם בכתביהם של מחברים יהודים המצויים בידינו גם כיום. קשה לי להשתכנע שהדוגמאות שמציג מאק לסגנון המזכיר דרשות נוצריות בתורתו של ר' משה הדרשן אינן בגדר שאלת התרנגולת והביצה. מאק מציג דוגמאות לדרשות "כעין נוצריות" של רבי משה הדרשן ביחס לברכת יעקב ליהודה: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ". וכך כתוב בספר פגיון האמונה בשם רבי משה הדרשן: "כשיבא מלך המשיח לירושלם להושיע את ישראל הוא אוסר חמורו וירכב עליו ויבא לירושלים שינהוג עצמו [בעניה] שנ' 'עני ורכב על חמור' (זכריה ט, ט)… והלא כבר נאמ' על המשיח 'וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה' (דניאל ז, יג)? זכו ישראל – עם ענני שמיא, לא זכו – ורוכב על חמור… כשיבוא משיח יהא מלבוש ארגמן טוב מראה וידמה ליין… כסותו של מלך המשיח יהא מילת אדום כדם ויהי מרקם בצבעונים אחרים והוא יהיה בראש ישראל… ". דומני שאיש לא היה מעלה בדעתו האשמה כה חמורה ביחס לרבי משה הדרשן שדרשותיו הן "כעין נוצריות" אלמלא היו הנוצרים בוחרים, משום מה, להשתמש דווקא בדרשות אלו ולא במקורות היהודיים הקדומים לרבי משה שעליהם דרשותיו מבוססות במלואן (כפי שמאק עצמו יודע ומציין). כל הדמיון למקורות הנוצריים ולקורותיו של משיחם אינו יוצא לעניות דעתי מגדר דמיון.

ואם בהשערות לא מוכחות עסקינן, אעיר על השערה נוספת שמשער מאק. מאק מציין בשם פרופ' טויטו ז"ל ובשם יבל"א פרופ' גרוסמן שלושה גורמים לעלייתה של פרשנות הפשט בצרפת של ימי הביניים: השפעת המורשת הספרדית, השפעת הרנסנס התרבותי שפרח במערב אירופה בסוף המאה הי"א ובמאה הי"ב, והפולמוס היהודי-נוצרי. מאק מוסיף גורם נוסף: "לדעתי נכון לראות את עלייתה של פרשנות הפשט גם כתגובת נגד לשיטת הדרשנות של ר' משה הדרשן, שאחדות מדרשותיו אכן מפליגות על כנפי הדמיון מעבר לגבולותיו של המדרש הקלאסי" (עמ' 97). לי זה נראה קצת מוגזם. האמת היא שכנראה מאק בעצמו חש בדבר והוסיף: "משקלה של עילה זו נופל משל הגורמים כבדי המשקל שאותם מנו גרוסמן וטויטו"…

החטיבה השלישית בספרו של מאק מורכבת מנספחים. בחטיבה זו הובאו הקטעים הוודאיים לדעת מאק מיצירתו של רבי משה הדרשן, הן מחיבורים יהודיים הן מחיבורים נוצריים מימי הביניים. בעזרת רשימות של חוקרים קודמים אסף מאק 45 קטעים מחיבורים יהודיים, רובם מופיעים בפירושיו של רש"י למקרא; 75 קטעים מספר 'פגיון האמונה' ועוד 7 דרשות מספרו של פטרוס גאלאטינוס (המאה הט"ז). כמו כן צורפו לספר ביבליוגרפיה ומפתחות מפורטים העשויים לסייע לקוראים מאוד, במיוחד לאור העובדה שניכר בספר, לפחות לטעמי, העדרה של יד עורך. הדבר ניכר בכפילויות מרובות בעיקר בין גוף הספר לנספחים וכן בגלישה לא מעטה לנושאים צדדיים. אכן, בתחילת הספר מצוינת אך ורק עורכת לשונית של הספר אך אין לספר עורך או עורכת.

עם זאת, ידענותו של מאק הניכרת מספרו מעשירה את הקוראים בכללים ובפרטים. באופן אישי ידענותו של מאק זכורה לי לטובה מלפני כעשרים שנה מסדרת הרצאות ששמעתי מפיו כאשר הגיע לישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים. הנאתי הרבה הן מהידענות הן מסגנונו גרמה לכך שבשנה שלאחר מכן נכנסתי שוב לשמוע את אותן הרצאות כשומע חופשי.

בצניעות רבה מכריז מאק בתחילת הספר שבספר זה "נעשה ניסיון לקדם את המחקר על צדדיו השונים" ולצרף אליו את החומר הוודאי של דרשותיו של רבי משה הדרשן. אין ספק שספרו של מאק מהווה בסיס איתן לנושאים הנדונים בו.

carmiel@ybm.org.il

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בתמוז תשע"א, 29.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 ביולי 2011, ב-ביוגרפיה, גיליון מסעי תשע"א - 729, יהדות ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: